הקופ מחכה לקלופ: יורגן קלופ הוא המחליף האידיאלי לברנדן רוג'רס בליברפול

בתקציר: ליברפול מובסת מול ארסנל

עם הישמע שריקת הסיום בוומבלי, מיד אחרי שליברפול נכנעה אמש (ראשון) ללא תנאי לאסטון וילה במשחק החשוב ביותר שנותר לה העונה, התחושה היתה ברורה – יורגן קלופ מתקרב בצעדים גדולים לאנפילד. המהלך הזה יהיה טבעי והגיוני עבור כל הצדדים. כל האירועים שהתרחשו בשבוע החולף מצביעים על כך.

זה לא אומר שברנדן רוג'רס נכשל באופן מוחלט. זה יהיה חוסר צדק עצום לקבוע זאת, אבל יש צורך להסתכל על התמונה הרחבה. המנג'ר הצפון אירי קיבל יד חופשית לעצב את הקבוצה כראות עיניו במסגרת פרויקט ארוך טווח. בשלהי עונתו השלישית בתפקיד, אותה יסיים כמנג'ר הראשון של ליברפול מאז שנות ה-50 שלא זוכה באף תואר במשך שלוש שנים, אפשר היה לצפות לראות כיוון מוגדר אליו הוא לוקח את האדומים. בפועל, ההיפך הוא הנכון, והדבר רק מתחדד עם הזמן.

כאשר הגיע לאנפילד מסוונסי בקיץ 2012, רצה רוג'רס ליישם את השיטה האהובה שלו, סוג של טיקי-טאקה, ועשה זאת בהצלחה יחסית. ב-2013/14 השתנתה לחלוטין הגישה, וליברפול היתה קרובה לזכות באליפות סנסציונית עם כדורגל מהיר, המזכירה מאוד את דורטמונד של קלופ. מאז המהפך המחשבתי הזה, שכמעט הסתיים בהישג פנומנלי, חלפה שנה, ולא נותר ממנו זכר. עזיבתו של לואיס סוארס, וגם הפציעות של דניאל סטארידג', גרמו לרוג'רס לשנות הכל. שוב.

אבל מה הסגנון של ליברפול העונה? תלוי על איזה שבוע מדברים. המערכים השתנו ללא הפסקה. לפעמים היו שלושה בלמים על המגרש, ולפעמים שניים. לפעמים שיחקו קיצונים טבעיים, לפעמים מגנים נדרשו לכסות את כל האגף, לפעמים לא היו שחקני אגף מובהקים כלל. אמרה ג'אן, הרכש המבריק ביותר של הקבוצה בקיץ בפער ניכר, עדיין לא יודע באיזו עמדה המאמן מעדיף אותו, ולרוב יכולות הניהול שלו מבוזבזות בהגנה. אפשר, כמובן, לקרוא לזה גמישות מחשבתית. אפשר להגיד שמדובר בניסוי וטעייה. רוג'רס הוא מנג'ר יסודי, ובסוף הוא עשוי למצוא את הנוסחה המתאימה. אפשר לתת לו זמן נוסף. אבל קשה להתעלם מהעובדה כי העונה השלישית שלו היתה הכי מבולבלת והכי פחות יציבה.

אם פרויקט ארוך טווח מתנהל היטב, שחקני הרכש חייבים בהכרח להתאים לפאזל שהמאמן מנסה לבנות. ליברפול השקיעה בקיץ החולף 117 מיליון ליש"ט בשחקנים חדשים. רק אמרה ג'אן, ובמידה מסוימת אלברטו מורנו – שני כוכבים צעירים – מצאו את מקומם. רוג'רס עדיין לא יודע כיצד לאכול את לזאר מרקוביץ', אדם ללאנה לא הצדיק מחיר של 25 מיליון ליש"ט, דיאן לוברן התברר כפלופ, החזרה המרגשת של ריקי למברט למועדון נעוריו גורמת לתסכול מיותר לכל המעורבים (וחבל שכך), ועל מריו באלוטלי מיותר להרחיב את הדיבור. "מה יביא לך באלוטלי?", נשאל רוג'רס מיד אחרי ביצוע העסקה. "צרות", הוא השיב בחיוך, והוא לא באמת התבדח. החלטה זו היתה תמוהה באופן קיצוני.

הפיאסקו מול וילה שיקף את הבעיות היטב. המערך הטקטי של טים שרווד היה יעיל הרבה יותר, עם פביאן דלף, טום קלברלי וג'ק גריליש הצעיר שהצטיינו בקישור. ורוג'רס? הוא פתח עם שלושה בלמים, קיצוני טהור (מרקוביץ') באגף הימני ומגן טהור (מורנו) באגף השמאלי. כאשר זה לא עבד, הוסט ג'אן ימינה, מרקוביץ' הלך לאיבוד והוחלף במחצית על ידי באלוטלי, והמערך השתנה מ-1-6-3 ל-2-4-4. לקראת סיום מגן ימני טבעי (גלן ג'ונסון) נזרק למערכה על חשבון ג'ו אלן, וג'אן הוסט לקישור, שם הוא היה אמור לתפקד מלכתחילה. כל זה במהלך המשחק הקריטי ביותר של העונה מול יריבה נחותה על הנייר. כל הפתרונות נכשלו, והחבורה של שרווד כבשה את שני השערים בזכות חופש הפעולה הנדיב באגף הימני הבעייתי של ליברפול.

זאת ועוד – עם כל החילופים והשינויים, לא היה לרוג'רס על הספסל אף שחקן שמסוגל להביא למפנה. הסגל הלקוי, עם פאביו בוריני בו הפסיק הבוס להאמין מזמן, ולמברט האומלל שהושפל כאשר נכנס בזמן פציעות, לא התאים בשום אופן לקבוצה שבונה משהו לטווח ארוך. זה נראה כמו טלאי על טלאי, גם אם לוקחים בחשבון את הפציעות.

חשוב מכל, דיווחים בשבועות האחרונים רמזו כי יחסי העבודה של רוג'רס עם חלק מהשחקנים הפכו לבעייתיים. אתמול הוא קרע את חניכיו לגזרים בראיונות אחרי המשחק. "אכזבנו", "היינו לחוצים מסיבה לא ברורה", "לא היתה לנו אנרגיה", "לא גילינו אומץ" – אלה רק חלק מהציטוטים של המנג'ר, שלא יעזרו לו לתקן את המעוות.

לו לא היתה בשוק אלטרנטיבה חלומית, ראוי היה לתת לרוג'רס זמן נוסף. ליברפול מחכה לאליפות כבר רבע מאה, ויכולה לחכות עוד קצת. אלא שהכל השתנה כאשר האלטרנטיבה החלומית הופיעה. הודעתו של קלופ על עזיבת דורטמונד טרפה את הקלפים, וכעת יש לראשי ליברפול הזדמנות חד פעמית להחתים את האיש שמסוגל להחזיר את הקבוצה לבמה המרכזית.

יש המניחים כי קלופ מעוניין אך ורק בקבוצה שתשחק בעונה הבאה בליגת האלופות. אלה שטויות – המציאות שונה ב-180 מעלות. המאמן מחפש אתגר חדש שיזכיר לו את דורטמונד של 2008. את העונה שלפני קלופו סיימה בורוסיה במקום ה-13, והמאמן הקודם תומאס דול העדיף להתפטר. הצהובים-שחורים העניקו לג'ינג'י הממושקף בדיוק את מה שחשוב לו מכל – קהל נפלא שהולך אחרי הקבוצה באש ובמים וסגל של שחקנים צעירים ורעבים שהוקסמו מאישיותו של המאמן ולמדו ממנו בשקיקה, עם פה פעור. קלופ הוא לא סתם איש מקצוע – הוא מאוהב בכדורגל. האהבה חשובה לו יותר מכל, והוא יודע ליצור חיבור טוטאלי עם אנשים, בין אם מדובר בשחקנים או באוהדים.

לא כל מועדון יתאים לו. מנצ'סטר סיטי, קבוצה מלאכותית למדי עם סגל כוכבי על מזדקנים בה נדרש ריענון בקנה מידה עצום, היא ההיפך המוחלט מקלופ. יאיא טורה לא יקפוץ איתו כמו מטורף על הקווים. את הסגנון המסורתי של ברצלונה פסל הגרמני בזמנו כמשעמם, כי המוטו שלו הוא "כדורגל רוק כבד". גם ארסנל, שהתרגלה למה שהגדיר קלופ עצמו כ"קונצרטים" של ארסן ונגר, לא בדיוק מצלצלת נכון. ריאל מדריד היא האפשרות הגרועה ביותר מבחינתו, כי הפוליטיקה מאחורי הקלעים קודמת שם (ובמידה רבה גם בבארסה) לכדורגל. מנצ'סטר יונייטד? אולי, בערבון מוגבל, אבל לואי ואן חאל ממש לא ממהר לשום מקום – הוא הרי יוצא לפנסיה אחרי שיסיים את הקדנציה באולד טראפורד.

ליברפול מודל 2015 לא זהה לדורטמונד מודל 2008, אבל היא הכי קרובה שאפשר לבקש. מועדון פאר עם נפש מיוסרת, קהל נאמן שממלא את האיצטדיון, ושלד טוב של שחקנים צעירים, אותם אפשר לגבש מאחורי הרעיון הגדול. ג'ורדן הנדרסון, דניאל סטארידג', אמרה ג'אן, פיליפה קוטיניו, אלברטו מורנו, ממאדו סאקו, ג'ו אלן, וגם ראחים סטלינג אם יאפס את הראש – כולם בני 25 ומטה, וכולם מתאימים מאוד לשיטה של קלופו, כי היא ממש מזכירה, כאמור, את ליברפול של העונה שעברה. על השלד הזה אפשר לבנות קבוצה לשנים ארוכות, וזו המטרה של קלופ כאשר הוא בוחר את עתידו. הוא מחפש הרמוניה קרובה לשלמות בין כל מרכיבי המועדון, כמו זו שהיתה לו בדורטמונד, והנהלת ליברפול – יותר מכל הנהלה אחרת – יכולה לספק לו זאת.

לכן, ולנוכח כל האירועים בשבוע האחרון, אפשר להעז ולהמר – בקיץ הקרוב ימונה יורגן קלופ למנג'ר החדש של ליברפול.