עדיין מועדון של כמעט: להפועל באר שבע שוב היה חסר גרוש ללירה

לעמוד הפייסבוק של אורן יוסיפוביץ

הכי טוב: ולדימיר סטויקוביץ'

פחות טוב: שלומי ארבייטמן

קהל הפועל באר שבע: מכבי פתח תקוה מוליכה את הטבלה של הכדורגל, והקהל של הפועל באר שבע מוליך את הטבלה של האוהדים. נפלאים. ציון: 9.5

קהל מכבי חיפה: יופי של מפגן ירוק. לא רק בחיפה. ציון: 8

פינת הקלישאה: "זה קשה מאוד לשחק עם שחקן פחות" (רוני לוי)

ציוצי המשחק:

פלקטים.

הסצנה כאילו לקוחה משבוע ניווטים, לאלה שלצערכם מכירים. אבל אנחנו לא בגבעות גורל, וזו לא כיפה "503". אדום יש, והרבה. כמו לאס וגאס, שפעם היתה חול ועכשיו היא עיר, כך טרנר, שפעם היה ראש עיר ועכשיו איצטדיון - רק חמש דקות ממוזיאון חיל האוויר בחצרים או משהו כזה.

את כלי הרכב שמגיעים מפצלים לשני טורים - מי לעיר ומי לטרנר. והדרך לבית החדש עוברת בכביש שעדיין לא באמת כביש, ובחניון שעדיין לא באמת חניון, ובגשר שתודה לאל באמת גשר.

והכרוז מדבר על פלקטים. שלום לכל האוהדים, הוא אומר, הכנו תפאורה מדהימה, יש פלקט על כל כיסא. בבקשה, הוא דורש, אל תזיזו את הפלקטים מהכיסא. הכול מחושב ומתוכנן.

בינתיים, שחקני הפועל באר שבע, מחויטים ומעונבים, מגיעים עם האוטובוס שמשום מה נכנס למתחם ברוורס. הבוסית הפופולרית אלונה ברקת הגיעה, והסבירה פנים לבאים. אפילו השמלה היתה חדשה, "של הספונסר". החולות עפו עם הרוח, מבחוץ ואל המושבים, לשולחנות, על הדשא. אנשים הוציאו מפיות וניגבו, אבל אין טעם. החול כאן כדי להישאר.

והכרוז מדבר על פלקטים. בבקשה לעדכן את כל האוהדים החדשים שנכנסים, הוא מתעקש. לא להזיז את הפלקטים. כל פלקט מונח בדיוק היכן שצריך. בואו נעשה את זה על הצד הטוב ביותר. אני מבקש, התריע, לא לצלם בזמן שמניפים את הפלקטים. יהיו מספיק תמונות, אל תצלמו בעצמכם. תתרכזו בלהחזיק.

האוהדים האדומים נהרו פנימה. באר שבע זו עיר בלי מניירות וקבוצה בלי מניירות, ואין טיפת קיטש. ההתלהבות אמיתית, כנה, ראויה. הנה צביקה הדר, נלחם במיקרופון. הנה בר משמש - זמר השנה, כך אומרים, כמה גדל הילד - ומערכת הכריזה דפקה את הפלייבק. והאינטרנט לא עובד והקליטה לא קיימת ועדיין יש פינות בטון בתוך האיצטדיון - כמו בית בכפר ערבי שלפי השמועות מנסה לחמוק מהארנונה. אבל יפה שם, ורועש, וביתי, כל כך ביתי - כמו אולם כדורסל עם דשא.

והכרוז מדבר על פלקטים. ברגע שאגיד לכם, הוא מסביר, כולם ביחד להחזיק את הפלקט שלכם, גבוה ומתוח. בזמן ההנפה, חזר ואמר, אוהדים יקרים - לא להתאמץ לצלם. אין צורך. יש צוותי צילום שיעשו את זה. וידאו, סטילס, לכולם יהיו תמונות באינטרנט. בואו נתעסק רק בתפאורה.

היא היתה אדומה ונהדרת ויפה.

היה כתוב שם "גברים באדום", וביציע הדרומי הונף דגל פריסה מהמם של אייג'נט קיי ואייג'נט ג'יי. ונראה שאף אחד לא צילם. ונראה שכולם התעסקו רק בתפאורה.

כולם התעסקו באדום, והלוואי שזה היה רק בפלקטים.

כמעט.

ובתום 90 דקות סוערות, הפועל באר שבע עדיין לא הצליחה להסיר מעליה את תווית ה"כמעט". כמו האיצטדיון, שהוא כמעט מדהים. הוא כמעט שלם. כמעט מוכן. כמעט אינטרנט. כמעט קליטה. כמעט כריזה. כמעט נקי. והוא בטוח לא רע, אבל הוא כמעט מעולה. כך הפועל באר שבע. יש שדרוג בסגל, יש שיפור טקטי, ועדיין - כמעט.

931 קרנות, וכמעט.
מספר דו ספרתי של איומים, וכמעט.
מליקסון בועט! וכמעט.
ברדה נוגח, וכמעט.
בוזגלו בכדור חופשי, וכמעט.
נגד מכבי בטדי? כמעט.
נגד חיפה - כמעט.

הפעם היא גם העזה ורצתה וזה לא עזר. ברק בכר ערך חילוף ראשון בדקה 46 - לא הרבה היו עושים את זה. המאמן חגג יום הולדת ועוד כמה עניינים, וכל כך רצה ניצחון. הוא הגיע לאיזור הראיונות עם העניבה האדומה ביד - הצוואר כבר בטח לא יכול היה לשאת את הכמעט. בין דבריו אמר: "נפצה את הקהל".

מה שאלונה ברקת אמרה בעבר. מה שאלישע. מה שכולם. נפצה, נפצה, נפצה.

הגיע הזמן שבהפועל באר שבע יפסיקו לדבר ויפסיקו להבטיח. כן, לקהל הנ-ה-ד-ר הזה מגיע לשמוח שמחה ענקית, ובשביל זה הקבוצה צריכה להפסיק להבטיח ולהתחיל לקיים. תפסיקו לדבר, תתחילו לירות. די עם התמימות הזו, איפה הרוע? יש לכם דרך וכסף ואוהדים וסגל ועתיד. ועכשיו גם יש לכם בית, ואולי סוף סוף האליפות לא תעבור בבאר שבע אלא תישאר שם.

כרגע - באר שבע לא הצליחה לנצל תקופת צ'מפיונס של היריבה מכבי תל אביב. זו עם שבע נקודות, והיא גם עם שבע. שוב, לא היתה בריחה. שוב, באר שבע אכזבה ברגע האמת. וההפסד של מכבי תל אביב לרעננה כאילו לא קרה.

פלא שיוקאנוביץ' מחייך?

אפס.

ארבעה מחזורים חלפו, ומכבי חיפה עדיין לא כבשה שער ליגה העונה. זה מעולם לא קרה בתולדות המועדון הזה. מעולם. את הגול האחרון של הירוקים הרשית איתי שכטר, שמונה דקות לסיום העונה שעברה, ומאז כלום.

ודווקא אחרי שיא שלילי של עשרות שנים, מכבי חיפה יצאה מטרנר בתחושה טובה.

ומי יוצאת בתחושה טובה מ-0:0? קבוצה קטנה.

כך הלך הרוח לגבי חיפה. מצד כולם. הלך הרוח, הנראטיב כרגע בכדורגל שלנו הוא שחיפה מועדון בעייתי ומסכן. קבוצה שלא מצליחה להצליח. והנה, באר שבע חוגגת בית חדש, ומכבי חיפה הקטנה, האחרונה בטבלה, שלא ניצחה, שלא כבשה - משמשת כתפאורה בלבד. זה בקרב המועדון, אנשיו, שחקניו. בקרב התקשורת, וכן - בקרב השופטים.

"שופטים פזיזים מדי איתנו", קבל רוני לוי בסיום המשחק. ואתם יודעים מתי השופטים פזיזים, ולרעת מי. שלושה אדומים ושער שנפסל בארבעה מחזורים, כן?

אז אתמול, בדקה השלישית, חיפה ספגה שריקה שקבוצה קטנה חוטפת. והיא התעצבנה מהקיפוח, כמו קבוצה קטנה. והיא חשפה שיניים, כמו קבוצה קטנה.

וזה בדיוק מה שהיא היתה צריכה.

אתמול, לראשונה מזה זמן רב - רב מאוד! - מכבי חיפה נלחמה על חייה. שיחקה כמו קבוצה שנמאס לה מהנראטיב. הירוקים התגוננו, וסוף סוף עשו את זה נהדר. מארק ואליינטה היה כוכב, אופיר קריאף היה נפלא וולדימיר סטויקוביץ' המדהים נראה כמו 4 מיליון יורו.

"אני חושב שאנחנו במסלול הנכון", אמר רוני לוי בסיום. "ראו שינוי בגישה, ומבחינתי הגישה חשובה". צודק.

שחקני מכבי חיפה, אתמול, סוף סוף נעלבו מכל מה שקורה סביבם, ותקפו. והנה, עכשיו כשראו שיש להם קצת רוע, אולי בשבת נראה גם קצת טוב. ואחרי כל החודש הזה, ועם המצב הבעייתי של המועדון - על בעליו, הנהלתו, שחקניו ולוקריו - הפער בינם לבין הצמרת התחרותית הוא רק חמש נקודות.

לפני שמונה שנים, 2007, בסוף ספטמבר, מכבי חיפה של רוני לוי - בלי ניצחונות ובלי גולים - פגשה את מכבי תל אביב ומחצה אותה 0:3. הופה, שמונה שנים עברו, וסוף ספטמבר, ומכבי חיפה של רוני לוי - בלי ניצחונות ובלי גולים - פוגשת את מכבי תל אביב.

איפה אתם שמים את הכסף?

אדום.

בסופו של דבר, אחרי ההחלטה השנויה במחלוקת בדקה השלישית, הפועל באר שבע יכולה היתה לכבוש כמה שערים ומכבי חיפה כמה משלה. הן לא עשו את זה, אז ממשיכים לדבר על שמואלביץ'.

העליהום שמרחף סביב החלטה בודדת של צוות השיפוט הוא פסיכי וחולני. אלא אם יוכח שאחד מהם טעה בכוונה - בהצלחה עם זה - זו בסך הכול טעות. ועוד של ראייה. לא של שיקול דעת. אם כבר, הטעות החמורה במשחק היתה כששמואלביץ' עצר את בניון באמצע מתפרצת בגלל עבירה. תן לשחק, איתן.

לגבי האדום - בזמן אמת קשה היה לראות. זה היה נראה כאילו טואטחה פגע בבוזגלו בטעות, ובוזגלו הפריז בנפילה. הוא מכר את המכה, לא זייף אותה. טואטחה פגע בבוזגלו - ולא היה צריך את הציוץ הלילי של מאור כדי לראות את זה. אם בכוונה - אדום. אם בטעות - צהוב. אבל פגע. נראה שפגע.

על הדבר הזה טובחים בשמואלביץ' וקרסיקוב? תנו להם מצלמה ושישה ריפלייז, וכנראה שהיו מחליטים אחרת. אבל אין להם מצלמה ולא ריפלייז. יש להם רק את העליהום.

מכל הערב הזה, אם כבר, מי שיצאו הכי גרוע הם מעסיקיהם של השניים. "עושה רושם שהקוון הטעה אותו", מסר היו"ר עוזי יצחקי בזמן אמת (!!!). "זו החלטה שיכולה לגמור משחק". יפה עוזי, פקיד אונליין, יו"ר באינסטנט. זו אמירה שיכולה לגמור שופט.

orenjos@walla.co.il