ש לא מעט הבדלים בין נבחרת ישראל מודל אליפות אירופה 2015 לבין זו שסיימה בלי שן ועין את קמפיין 2013. מאירועי מונפלייה נזכור ככל הנראה את מסיבות המים של ארז אדלשטיין והשחקנים בחדר ההלבשה, עם בונוס של אדלשטיין מדבר על אמונות טפלות ושל גל מקל בגרסה ציונית לטוויסט. סלובניה של לפני שנתיים תישמר בזכרון הקולקטיבי כקמפיין שבו הנבחרת שיקפה היטב את רמתו את הכדורסל בשלולית. שזה לא טוב במיוחד.
סיבות ונסיבות אשר הובילו לתוצאות ההפוכות יש למכביר. המתאזרח שאז ג'יעג'ע (טיוס) לעומת זה שהפעם הגיע (פישר). שחקן ה-NBA שנבצר לפני שנתיים (מקל) לעומת ההחתמה החדשה של הכוכב האדום בלגרד (שוב מקל) שהתייצב ונתן את כולו. היכולת של מקל לפגוע מהקו ברגעים הקובעים מול פולין אל מול הפיאסקו של אליהו-הלפרין ושות' מהעונשין כשהיה חשוב בסוף עידן שיבק. רמת החיבור שקיימת הפעם לעומת זו שבעליל לא הייתה אז. הכדורסל החכם והיעיל ששיחקה הנבחרת של אדלשטיין (לפרקים) עד כה בהשוואה למשחק הסטטי, המייגע והרע שראינו אז. ועומרי כספי שונה לגמרי.
המספרים היבשים מלמדים רק חלק מהסיפור. את 5 המשחקים ביורו 2013 סיים כספי עם 11.4 נקודות בממוצע, 5.6 ריבאונדים, 1 אסיסט מול 1.8 איבודים. אחוזי הקליעה שלו מהשדה עמדו על 33%, ל-2 נקודות 37% (2.2 קליעות מ-6 זריקות) ומשלוש פגע רק ב 28% (1 מ-3.6 בממוצע). והכל ב 27.4 דקות. את 4 המשחקים עד כה בצרפת מסיים הקפטן עם 18.5 נקודות, 7.5 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים ומספר זהה של איבודים. אחוזי הקליעה שלו הפעם הם בדיוק 50 אחוזים. גם ל-2 נקודות (4.8 קליעות מ 9.6 זריקות) וגם ל-3 (1.8 מתוך 3.5 בממוצע).
צרפת הביסה 61:86 את ישראל
אדלשטיין: "יש בעיית מאצ' אפ מול איטליה", הנבחרת תשחק בערב החג
פוטנציאל ענק ו-3 שחקני NBA: הכירו את איטליה, יריבת ישראל בשמינית הגמר
השר אורי אריאל: "ההחלטה של פיב"א - יריקה בפרצופה של מדינת ישראל"
טוב, אז חלק משמעותי מההבדלים הסטטיסטיים אפשר לייחס לפער בדקות המשחק, כשנכון לעכשיו כספי נמצא על המגרש 10.4 דקות יותר מאשר לפני שנתיים. הבדל של למעלה משליש. ויש פערים שלא ניתן לשייך לנושא דקות משחק. קודם כל האסיסטים. עומרי כספי בגרסתו הנוכחית הוא החלק המרכזי בתוך מערך התקפי ששואף לשחק כדורסל קבוצתי. באמת. לא כקלישאה חבוטה שמפריחים מאמנים לחלל האוויר. תקראו לזה סט התקפי של 2-3 גבוה, תקראו לזה שימת דגש על משחק של תנועה, חיתוכים והנעת כדור או תקראו לזה נכון מול לא נכון. במקום התקפות שהפאנצ'ים שלהן הם מצבי בידוד ואחד על אחד סטטיים, הפעם מריצים הכחולים לבנים התקפה שמקדשת את התנועה (עם ובלי כדור) ואת הקצב (גם וכולל בהתקפה המסודרת). לא תמיד זה נראה מי יודע כמה, אבל זה תמיד עדיף על כדורסל בקצב של הכתבה. אז כשעומרי כספי, החלק המרכזי בהתקפה של ישראל, משחק כחלק מההתקפה של ישראל (אתם יודעים, להבדיל מ), אז גם כמות האסיסטים שלו עולה. וכן, למען ההגינות, גם מספר איבודי הכדור.
וכשיש קצב, תנועה והנעת כדור, ניתן לייצר בידודים כשההגנה עצמה בתנועה. זאת, לעומת התנגשויות בקיר כאשר החמישייה ששומרת ערוכה ומוכנה למצבי החדירה. ומצבי בידוד שכאלה הצליח כספי, עד כה, להחזיק את הנבחרת עם הראש מעל למים בדקות קשות. אמנם אי אפשר ולא צריך לנטרל לחלוטין ממשחק ההתקפה זריקות NBA כשיש (במילים אחרות, המושגים המיושנים של כולנו לגבי מהי זריקה טובה או זריקה רעה לא צריכים לחול באופן שמרני ועיוור על השחק הכי בכיר וטוב שלנו), ועדיין, קבלת ההחלטות ובחירת הזריקות של כספי בטורניר הנוכחי שונה לגמרי. ולכן האחוזים לא משקרים. נכתוב שוב: 50% ל-2 נקודות. 50% ל-3 נקודות. והכל (טוב נו, חלק משמעותי) במסגרת הסיסטם. כחלק מההתקפה הקבוצתית. או לחילופין, לאחר מאמץ הגנתי מוצלח שמסתיים ב-2 נקודות קלות בצד השני.
לא יודע מה מוביל למה, אבל כל שפת הגוף של כספי נראית הפעם אחרת. שלו יותר. בטוח יותר. רגוע. אולי זה עניין של גיל והתבגרות. אולי אלו לקחי הפיאסקו של לפני שנתיים ואולי זה סרט הקפטן שהוענק לו לאחר מסע ההתייסרות הפומבית של קואץ' אדלשטיין. ואולי זה אדלשטיין והכדורסל של אדלשטיין.
גם אם לא תהיה סנסנציה אדירה ביום ראשון ונבחרת ישראל תסיים את דרכה כשהיא רק בין 16 הנבחרות המובילות של היבשת, אנחנו נזכור את יורו 2015 לחיוב. חלק בגלל ההישג או העמידה ביעדים, תלוי את מי שואלים. הרוב בגלל הכדורסל, החיבור והביחד. והרבה (מאוד) מזה יש לזקוף לזכותו של שחקן הכדורסל הבכיר, המצליח והמוצלח ביותר שהיה לנו כאן. לזכותו של קפטן כספי.