פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עקביות, זה שם המשחק: שי האוזמן על שובו של בריאן רנדל למכבי ת"א

        לצהובים היו סיבות הגיוניות להיפרד מהפורוורד האמריקאי, אז מדוע כעת, כשהצורך הוא לשחקן מסוג אחר, הם כל כך נלהבים להחזירו? הבלוג של שי האוזמן מבולבל, גם מאפשרות האזרוח של רוצ'סטי, ותוהה האם לבנדר יש מקום ברוטציה כבר עכשיו

        עקביות, זה שם המשחק: שי האוזמן על שובו של בריאן רנדל למכבי ת"א
        צילום ועריכה: קובי אליהו

        מרוץ החימוש

        מותר לאנשים לשנות דעתם. גם למועדונים. אפשר ללהג מכאן ועד שם על מחשבה לטווח ארוך ותכנון מוקפד, אבל כמעט כל סיפור של קבוצה מנצחת משלב בתוכו את אלמנט המקריות. בטח בכל הנוגע לבניית הסגל או לשינויים במהלך העונה. וזה בסדר גמור. אפילו עונת הסינדרלה האחרונה של מכבי תל אביב שילבה בתוכה את אלמנט טיוס-שכבר-היה-בדרך-הביתה וכמובן את פניני-ושימון-שהצילו-את-בלאט. כל זה חלק בלתי נפרד מסיפורי ספורט גדולים ואפיים.

        וכשמכבי חותכת את בריאן רנדל אבל בסופו של יום מצליחה להחזיר אותו אחרי שקובאן מספרת שיש לו לב שבור (שהוא לב שלם?), יש בכך הגיון. באמת. כשנבנית קבוצה רוויית כשרון בקו האחורי, אך עם רגליים שמתכופפות בעיקר בצד אליו קולעים, צריכים גיבוי הגנתי מקסימלי בקו האחורי. היי, אפילו אנחנו הקטנים תהינו, רק לפני מספר שבועות, איך זה שמכבי מחפשת בנרות פאוור פורוורד הגנתי, אבל ויתרה על בריאן רנדל. ורנדל, כידוע, מביא איתו דברים חיוביים וחשובים נוספים. חיוביות, מנהיגות שקטה, ניסיון, המשכיות. וגם באלמנטים מקצועיים שאינם רק הגנתיים: יכולת מסירה, יכולת להוריד כדרור ראשון ושני לאחר ריבאונד, הבנת משחק וכן הלאה.


        ברשותכם, אזכור משפחתי קצר. אבא שלי הוא איש כדורסל. אחד שמבין. ואחד שחי בעולם בו עדיין משוטטות בחופשיות מספר פרות קדושות ובלתי שחוטות. למשל השב"כ. למשל מכבי תל אביב כדורסל. אז כשמכבי סל חתומה על מהלך שנראה מעט תמוה, נוהג אבי לציין שבטוח שהם יודעים מה הם עושים. וכשמכבי אומרת דבר מה, אז היא יודעת מה היא אומרת.


        אם כך, בואו נשפוט את סאגת רנדל על פי הדברים שאנשי מכבי אמרו. לפרוטוקול ושלא לפרוטוקול. כשהצהובים הדהימו והודיעו שהם שולחים את השחקן הוותיק הביתה, הם נימקו זאת בכמה סיבות: רנדל מוגבל התקפית; רנדל לא פיזי מספיק; רנדל (בשל ענייני המיסוי הכפול) יקר מדי; רנדל פציע וחליע (כמה חבל שזאת לא מילה אמיתית); כשהיו צריכים את רנדל בסוף העונה, הוא לא הופיע.

        לא יודע מה לגביכם, אבל אותי הנימוקים הללו שכנעו. מכבי של העונה שעברה הייתה צריכה יותר מה-4 הפותח שלה. ועושה רושם שגם בעונה הבאה עלינו לטובה. כל הטרוניות לגבי רנדל נותרו כפי שהיו במקור. אה, רגע. יש בעצם הבדל אחד קטן. שהשנה הוא עולה אפילו (קצת) יותר מהתכנון המקורי. ועדיין מכבי תל אביב עדיין צריכה גיוון התקפי גדול יותר מהעמדה החשובה הזאת.

        שחקן מכבי תל אביב בריאן רנדל (אתר רשמי)
        מה השתנה בעצם? בריאן רנדל (צילום: האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

        אז בואו נבחן את הקו הקדמי של גודס העונה, לעומת זה של הקודמת. אז היו שם ביג סופו, אלכס טיוס, בריאן רנדל, ג'ו אלכסנדר וג'ייק כהן. השנה זה אמבקווה, פבראני, רנדל ודראגן בנדר. הפרונט קורט החבוט והפצוע שסגר עונה כושלת עם הדחה משפילה מול אילת כלל שני ישראלים, שני (חצאי) זרים - ובריאן רנדל אחד. העונה יש שם 0 ישראלים, זר מבטיח אחד (אמבקווה), זר אחר שעל פי דיווחים מעדי ראיה צולע רק קצת פחות מגודס (פבראני), זר שדורג בעונה שעברה במקום ה-56 בליגה הלאומית בנקודות (בנדר) – ובריאן רנדל אחד.

        כחלק מהפקת הלקחים מהעונה שעברה הסיקו במכבי שחייבים שחקנים פציעים פחות (והחתימו את פבראני והשאירו את רנדל) ושחייבים איכות התקפית ויכולת קליעה ב-4 (ולא עשו שום דבר בנדון). נו, אז אולי העונה יוכלו להסתדר גם בלי הדברים האלה. אולי העונה זה דווקא כן יעבוד.

        עוד כמה מילים על בנדר, ברשותכם. הילד הזה הולך להיות מפלצת בעתיד. אין ספק בכך. שחקן שהפוטנציאל שלו נע בין שחקן NBA טוב למצוין. ושחקן שלפחות על פי העונה האחרונה בעירוני רמת גן, רחוק מרחק כמה שנים טובות מלהגשים את הפוטנציאל. יש במכבי כמה שמאמינים שילד הפלא מסוגל לעשות את הזינוק ולהפוך מזר חלש בליגה השניה לשחקן רוטציה בקבוצה שרוצה פיינל פור יורוליג. לחלק מהמאמינים הללו קוראים ניקולה וויצ'יץ', שזהו הפרויקט האישי שלו. וכדי לקדם את הפרויקט, הסירו דאגה מליבכם, בנדר ישחק. לא רק ירשם בטופס, אלא ישחק במשחקים. גם אם הוא לא מוכן לגמרי. ואם אמנם הבלתי יאמן יקרה ובנדר יהפוך לליגיטימי כבר העונה, הקרדיט כולו של וויצ'יץ' (והחבורה). ואם לא – זו תהיה אשמתו של גיא גודס. בנוהל.

        נקנח את החלק הזה עם עוד אמירות של אנשי מכבי. בראיון שהעניק המנהל (המקצועי) הקרואטי אצלנו בוואלה לפני שנתיים, הוא דחה בבוז את האפשרות שמכבי תדמה לאולימפיאקוס, במובן זה שהיא תשים את כל הצ'יפים על שחקן אחד (כלומר ספאנוליס), ותישאר בלי מספיק מזומנים כדי להחתים מספיק שחקנים טובים לצידו.

        נו, אז אמר..

        יכול להיות שאם מכבי לא הייתה שמה את רוב הצ'יפים על שחקן אחד (כלומר פארמר), מבלי להתייחס לתקציב הכולל שלה, היא לא הייתה מוצאת עצמה כל כך תלויה ברגליים המתנדנדות של פבראני.

        שחקן מכבי תל אביב דרגאן בנדר (ברני ארדוב)
        הולך להיות אחלה שחקן, אבל זה ייקח כמה שנים טובות. בנדר (צילום: ברני ארדוב)

        סיפורי יורוליג

        עזבו סיפורי יורוליג. בואו נדבר על ציונות. מכבי שלנו, מכבי תל אביב, מצליחה (כנראה) לייבא עוד יהודים כשרים לארצנו הקטנטונת. חשבתם שטיילור רוצ'סטי הוא סתם אמריקאי עם דרכון מונטנגרי? אז תחשבו מחדש. מדובר ביהודי ציוני ברמ"ח איבריו, שאפילו שקל להצביע לאלמוג קריאף באקס פקטור. אם נניח את הציניות לשניה הצידה, אז מדובר במהלך נכון של מכבי, שמעיד על ערנות (ומזל). אם חוק השבות מקנה לרוצ'סטי את הזכות להיות ישראלי, אז הוא ישראלי. נקודה.

        שאלה מעניינת היא מה בדיוק יוצא למכבי מכל הסיפור הזה. לפני חשיפת יהדותו של הגארד המונטנגרי, היו למכבי שישה זרים (כולל רוצס'טי) וחמישה ישראלים (פארמר, פניני, לנדסברג, אוחיון, יבזורי). אחרי שגילה את האור ואם ירצה השם ומשרד הפנים יאשר, יהיו לצהובים חמישה זרים ושישה ישראלים.

        ועדיין, בשל חוק הצעירים האווילי, הם יוכלו לרשום רק תשעה מהם לכל משחק ליגה – כאשר שניים אחרים ישבו בצד על אזרחי. אז יש שאומרים שההתאזרחות הצפויה של רוצס'טי תסייע למכבי להחתים זר נוסף. לא ברור מה מונע ממנה מעשות כן בכל מקרה ובלאו הכי – ולא ברור איזו תועלת מיידית תצא לה מהמהלך הזה.

        זאת, להבדיל מהעונה הבאה. אם תבוטל גזירת הצעירים החל מעונת 2016/17, לשאלת ישראליותו של רוצ'סטי עשויה להיות משמעות עבור מכבי. הבעיה היחידה היא שבעונתו השניה, אפילו על פי הפרשנות המיסויית המקלה, יצטרכו לשלם עבורו מס מלא – ועלות העסקתו של הגארד תחצה את רף 2 מיליון הדולר. שזה די הרבה. אז יכול להיות שלא רק שלא תצמח תועלת מיידית מהמהלך המבריק, אלא שגם התועלת העתידית מוטלת בספק רב.

        שחקן מכבי תל אביב טיילור רוצ'סטי (ברני ארדוב)
        האינטרס של מכבי בסיפור הזה לא ברור. רוצ'סטי (צילום: ברני ארדוב)

        על המדף

        ידידי דוד רוזנטל כתב טקסט יפה וחכם שהשווה בין המהלכים האחרונים מתוצרת גולדהאר-קרויף לאלו שנהגה לבצע האימפריה של שימון. אם נחזור לרגע להודעה המקורית על שחרורו של בריאן רנדל, הרי שאפשר למתוח קו מקביל בין המהלך הקר והמחושב ד'אז של הפדרמנים מול רנדל, לבין החיתוך האכזרי של חואן פאבלו. זה וגם זה אנשים ושחקנים מוערכים, עתירי ניסיון, שנותנים את הגוף והנשמה לטובת הקבוצה – אבל זוהו כעקב אכילס יחסי, כל אחד בקבוצתו. וכאן מתחיל ההבדל: כשג'ורדי קרויף זיהה את ההזדמנות, במקביל להעפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות, הוא שחרר את קולינאס לטובת רכש סקסי, עם פוטנציאל מקצועי וכלכלי עצום. כשקולינאס הלך, ראיקוביץ' הגיע.

        בצד של האבי אבנים, שוחרר רנדל לטובת אף אחד. לטובת שחקנים שאמורים היו להיות על המדף. מכבי יכולה לספר כמה פעמים שהיא רוצה שהשוק חלש ושב NBA הרימו מחירים, אבל כל אלה דברים (שאמורים להיות) ידועים מראש. אבל מכבי אלתרה וחלטרה, קיוותה לטוב – והצליחה לקבל בסופו של יום גלגל הצלה מקובאן. פעם אפשר היה לומר על מכבי תל אביב כדורסל שהיא יודעת בדיוק מה שהיא עושה. עכשיו זה נכון בעיקר לגבי מחלקת הכדורגל.