ב-1 בספטמבר 2014, יום לאחר סיום דרכו של האיטלקי ג'וזפה סאנינו בווטפורד, רואיין סלבישה יוקאנוביץ' לתפקיד המאמן. הסרבי קפץ ללונדון כדי להציג לבעלים ג'ינו פוצו את ה"אני מאמין" שלו וגם זכה להמלצות חמות מאנשי הצוות המקצועי של גרנאדה, עוד קבוצה עליה חולש הקונצרן רב הזרועות של משפחת פוצו. "יש לו יכולת למצוא פתרונות בתקציב נמוך", הבהירו החברים בגרנאדה. אלא שיוקאנוביץ' נותר במקום השני. אחד, אוסקר גרסיה, זכה לעדיפות על פניו וקיבל את התפקיד. לכמה שבועות בודדים.
המאמן שברח ממכבי תל אביב בסיומו של מבצע "צוק איתן", נאלץ לנטוש גם את ווטפורד בגלל בעיה רפואית. בילי מקינלי לקח פיקוד באופן זמני לשמונה ימים, כשבינתיים הכין פוצו את מי שהיה מספר 2 ברשימה ההתחלתית שלו. יוקאנוביץ' - ולא בפעם הראשונה בקריירה, כפי שתראו בהמשך - נכנס לקבוצה רצה. הסגל קיים, יכולת התמרון קטנה והסביבה חשדנית. בכל זאת, מאמן רביעי תוך 37 ימים. "ולמה דווקא הוא? מעניין מה הקשר שלו למשפחת פוצו", תהו באנגליה.
יוקאנוביץ' ענה עם שבעה חודשים נהדרים בליגת המשנה באנגליה, ובסיום העונה החזיר את ווטפורד לליגה הבכירה אחרי שמונה שנים. המאמן השלישי מחוץ לאי הבריטי שהעלה קבוצה לפרמיירליג מאז עידן הליגה החדשה. קדמו לו ז'אן טיגאנה (פולהאם) ורוברטו די מתאו (ווסט ברומיץ'). רק שבניגוד אליהם, "סלב" (כפי שכונה באנגליה וספרד) לא הגשים את חלום הפרמיירליג ולא הורשה להיכנס לארץ המובטחת. כתחליף, הוא יגיע לארץ הקודש.
מכבי תל אביב הודיעה: סלבישה יוקאנוביץ' הוא המאמן החדש
מדוע מכבי תל אביב הסכימה לחכות כל כך הרבה ליוקאנוביץ'?
יוקאנוביץ': "לא מבקש סבלנות, חודשים יולי ואוגוסט חשובים מאוד"
סלבישה יוקאנוביץ' נולד בנובי סאד ב-1968. הוא נחשב לשחקן קישור מבטיח במחלקת הנוער של הקבוצה המקומית. סלובודאן דראפיץ', מאמן בית"ר ירושלים, מספר: "כשאני הייתי בבוגרים של נובי סאד, יוקאנוביץ' היה בנוער, היה בסך הכול ילד. גדלנו באותה עיר, יצאנו יחד בתקופות ההן ואפילו ביקרתי אותו במונדיאל בצרפת כשכבר היה בנבחרת. כשהייתי צריך לעבור התרשמות בקורס הפרו נסעתי יחד עם נתי עזריה (חלוץ עבר במכבי נתניה) לעשות את זה בפרטיזן שלו".
בגיל 20 עבר יוקאנוביץ' לשכנה וויבודינה, עמה זכה באליפות בעונת 1988/89. לאחר מכן נדד לשלוש שנים בבלגרד, שם זכה באליפות עם פרטיזן, וכמו רבים אחרים נטש את יוגוסלביה למודת הקרבות לטובת השקט של ספרד. בקיץ 1993 נחת באוביידו מהליגה הבכירה, המשיך לארבע שנים בטנריפה וב-1999/00 חווה את רגעי השיא בקריירה שלו כשחקן, במדי דפורטיבו לה קורוניה. בגיל 31, הסרבי היה חלק מקישור עוצמתי שכלל את הברזילאים מאורו סילבה ודונאטו, וזכה יחד עם דפור באליפות היסטורית. "הייתי שם רק עונה אחת, אבל זו הייתה התקופה הטובה בקריירה שלי", הודה לאחר פרישתו.
לאחר שבע שנים בספרד, יוקאנוביץ' נחת לראשונה בקריירה באנגליה. קלאודיו ראניירי, שהכיר היטב את הקשר הסרבי מהליגה הספרדית, צירף אותו לצ'לסי. זה לא היה מהלך מבריק במיוחד. ליתר דיוק, באותה תקופה לא היה שחקן מושמץ יותר בסטמפורד ברידג'. האוהדים סימנו את יוקאנוביץ' מהרגע הראשון והעניקו לו את הכינוי "הג'וקר" (או: Jokernovic). ולא כמחמאה. אופיר קופל של צ'לסי, אם תרצו. בזמנו הוא גם ביקר עם צ'לסי בבלומפילד, רק כדי לאבד כדור שהוביל לשער השני של הפועל תל אביב ב-0:2 המפורסם על הבלוז.
יוקאנוביץ' דורג כמה פעמים בצמרת הפלופים שלבשו אי פעם את המדים הכחולים של צ'לסי, ולפני שהגיע לביקור מחודש בסטמפורד ברידג' כמאמן ווטפורד במסגרת הגביע האנגלי, באחד מאתרי האוהדים נכתב עליו: "להגיד שלא חיבבנו אותו, זה בלשון המעטה. הוא היה גבוה, אבל קשר אחורי די שברירי, איטי ומגושם. ההופעה שלו מול דרבי קאונטי ב-2001, הייתה אחת הגרועות של שחקן שלנו אי פעם. ברגעי ייאוש היינו קוראים בשמו, אבל לא בטוח שהוא הבין את הבדיחה. מי שמתלונן ב-2015 על ג'ון אובי מיקל, כנראה לא ראה ב-2001 את הג'וקר". "הגעתי לשם מאוחר, הייתי כבר בן 32, וחצי!", הסביר כאשר חזר לאנגליה כמאמן ווטפורד. "ובכל זאת שיחקתי 52 פעמים ולמדתי המון".
אחד הדברים שהבין יוקאנוביץ' בשנתיים שלו באנגליה, זה שהוא רוצה להיות מאמן. הוא חזר לספרד ושיחק קצת בסיודאד דה מורסיה, אבל ב-2004 תלה את הנעליים ועשה סוף לקריירה מקצוענית בה זכה בשלוש אליפויות והבקיע 10 שערים ב-64 הופעות במדי הנבחרת. המשפחה השתקעה בפרברי מדריד, שם אשתו ושלושת ילדיו חיים גם היום, ויוקאנוביץ' ניצל את הזמן הפנוי כדי לעשות את ההסבה המקצועית. הוא קיבל תעודת אימון בספרד, יצא להשתלמויות ובספטמבר 2007, שלוש שנים לאחר הפרישה, צורף לתקופה קצרה לצוות המקצועי של CA פינטו החובבנית.
ואז, בחלוף קצת יותר משלושה חודשים, הגיעה הקריאה מפרטיזן בלגרד.
פרטיזן בלגרד, הקבוצה שרכשה אותו מוויבודינה והוציאה אותו לאירופה, היא זו שנתנה ליוקאנוביץ' את ההזדמנות הראשונה כמאמן ראשי. והוא לקח אותה בשתי ידיים. יורגן רובר הגרמני, מיודראג ישיץ' ומירוסלב ג'וקיץ' כשלו בזה אחר זה, וכשהאחרון פוטר בדצמבר 2007 החליטו בפרטיזן לפנות לקשר הנבחרת לשעבר. יוקאנוביץ' לא יכול היה לשנות יותר מדי את הסגל, אבל טיפל בפרטים הקטנים. אחד ממהלכי הפתיחה שלו בשבוע הראשון בפרטיזן היה העברת סרט הקפטן לידי ילד הפלא סטבן יובטיץ', שעוד לא חגג 19. הוא העניק ביטחון גם לזוראן טושיץ' בן ה-20, שנרכש כמה חודשים לפני כן אחרי שירד ליגה עם בנאט, וקיבל מהשניים דינמיות ואטרקטיביות בחלק הקדמי, יחד עם הסקורר הסנגלי לאמין דיארה. צמד הצעירים סחף את פרטיזן לעבר התואר, כשיובטיץ' כבש 12 שערים וטושיץ' שמונה. גם לניקולה מיטרוביץ', שכעת מחכה ליוקאנוביץ' במכבי תל אביב, היה חלק באותה עונה שהסתיימה בדאבל, עם 15 הופעות.
עונת הבכורה של יוקאנוביץ' הייתה מוצלחת מעל למשוער והוא גם נבחר למאמן השנה בסרביה, אבל סירב לקבל את הפרס מפני שלגישתו כשל באירופה ולכן הוא לא ראוי לו. גם כאשר הפך למאמן הראשון שמוביל את פרטיזן לשמירה על הדאבל (ותרם לצמיחתו של כוכב נוסף - אדם ליאיץ'), הזירה האירופית נותרה הכתם הגדול ביותר ברזומה שלו. הוא הודח על ידי פנרבחצ'ה במוקדמות ליגת האלופות, ואחרי שעבר את פולי טימישוארה הרומנית ונכנס לשלב הבתים של גביע אופ"א, הפסיד את כל ארבעת המשחקים (בבית קשה, יש לציין) מול סביליה, שטוטגרט, סמפדוריה וסטנדרד ליאז'. שנה לאחר מכן, אפואל ניקוסיה הדיחה את קבוצתו, שוב, באותו סיבוב מוקדמות שלישי של ליגת האלופות - המכשול המוכר כל כך גם למכבי תל אביב.
הכישלון מול אפואל ניקוסיה, בצירוף חילוקי דעות עם גורמים בהנהלה, הובילו לפרידה של יוקאנוביץ' מפרטיזן בספטמבר 2009. המאמן המותש לקח פסק זמן (שהתארך והתארך) וחזר לעמוד על הקווים רק כשנתיים וחצי לאחר מכן, בפברואר 2012. היעד? תאילנד. רבים הופתעו מהצעד של המאמן המוכשר. דובר על כסף גדול, אבל יוקאנוביץ' בעיקר חיפש חוויה אחרת שתחזיר לו את הדרייב. הוא לקח בתאילנד אליפות ללא הפסד והחזיק באופציה להמשיך, אך חש כי הוא בשל לחזור לאירופה. לבסקי סופיה הייתה זו שפתחה את הדלת. רק בסוף יולי, שוב אחרי ההכנות ושוב בקבוצה כמעט בנויה לחלוטין. גם זמן לא ניתן לו. יוקאנוביץ' התחיל עם הפסד ביתי במחזור השני, ניצח משחק בית אחד בלבד מתוך שישה, התקשה מול היריבות הגדולות ובאוקטובר 2013 קיבל מכתב פיטורים.
רבים בבולגריה, כולל אוהדי לבסקי עצמם, לא הבינו את המהלך של ההנהלה וחשבו שהיה ראוי להפגין כלפי יוקאנוביץ' יותר אורך רוח. הם התחברו לסגנון ההתקפי שלו והאמינו שהסבלנות תשתלם. ראשי הקבוצה חשבו אחרת. שחקן העבר הבולגרי מילן גאורגייב, כיום סוכן שחקנים וסקאוט, מסביר לוואלה ספורט: "בלבסקי מיהרו מדי לשפוט אותו, לא נתנו לו לעבוד. אני יכול להגיד שהוא מאמן טוב מאוד. אני אהבתי את הסגנון שלו ולטעמי הוא יהיה סיפור הצלחה גדול בישראל".
בסרביה חשו אז שיוקאנוביץ' מתבזבז. מאז שעזב את פרטיזן, הוא קיבל החלטות מקצועיות שמנעו ממנו להתקדם במסלול אותו ייעדו לו. "בפרטיזן הוא זכה פעמיים בדאבל ואהבו אותו, אבל בהמשך היו לו כמה בחירות רעות מאוד", מסביר עיתונאי סרבי, שכמו רבים מעמיתיו מעדיף להישאר בעילום שם. עיתונאי אחר מוסיף: "אחרי ההצלחה בפרטיזן ולאור החיבור העמוק שלו לכדורגל הספרדי, האמנו שב-2014 הוא יאמן בספרד. לא חשבנו שזה יהיה בקבוצה שמדורגת אחרונה בליגה השנייה".
ואכן, במאי 2014 הוזעק יוקאנוביץ' להרקולס אליקנטה, בה שיחק אז גם גיא אסולין, וקיבל משימה כמעט בלתי אפשרית: למנוע מהמדורגת אחרונה לרדת לליגה השלישית. חמישה משחקים בלבד היו לו, ובהם ניצחון בודד. יוקאנוביץ' לא הצליח לעשות קסמים באליקנטה ושוב מצא עצמו בקיץ ללא קבוצה. צירוף המקרים ההזוי בווטפורד, שהחליפה בזה אחר זה את סאנינו, אוסקר גרסיה ומקינלי, העניק ליוקאנוביץ' הזדמנות פז להחזיר את קריירת האימון המבטיחה שלו למסלול. ודווקא במדינה בה הוא זכור לשמצה.
יוקאנוביץ', כאמור, הרשים את ג'ינו פוצו כבר בראיון האישי בספטמבר, אבל קיבל את התפקיד רק בלית ברירה. לאחר מספר חודשים בלונדון, התייחס הסרבי לכניסה שלו למועדון שבמקרה הטוב מוגדר "לא נורמלי" ואמר: "תקשיבו, לא הגעתי מהסופרמרקט. אני בכדורגל כל חיי. אם מישהו חושב שאעשה כאן את ברצלונה הקטנה, הוא טעה. הגעתי לכדורגל האנגלי, אנחנו משחקים בליגת המשנה ואני מכבד את הליגה והסגנון שלה. ידעתי שהתקציב מוגבל, ידעתי שלא אוכל להביא את אנשי הצוות שלי, אבל למזלי גיליתי שאני עובד עם אנשים איכותיים והאמנתי ביכולתי לשפר את הקבוצה. לחץ? אני חי תחת לחץ מגיל 18. אין נוסחאות קסם, אלא רק אמונה בכך שעבודה קשה תגרום לחיים לחייך אליך".
העבודה הקשה והתשוקה לכדורגל הן שסייעו ליוקאנוביץ' להחזיק מעמד תחת משפחת פוצו התובענית והמזגזגת. בחודש ינואר התגלעו בין הצדדים מחלוקות, שכן המאמן סבר כי דרוש חיזוק ואילו המשפחה האמינה כי עדיף להשקיע את הזמן באימונים קשים יותר. יוקאנוביץ', שנזקק לזמן כדי להתאים את סגנונו האישי לזה של הכדורגל האנגלי, התמקד בעבודה הטקטית ובאיחוד חדר ההלבשה העמוס בשחקנים זרים, השונים זה מזה מבחינה מנטלית. "זה עיקר הכוח שלו", הסביר הקשר בן ווטסון. "המאמן היה פשוט נהדר, מאוד רגוע וכל הזמן האמין בנו ודאג שנהיה יחד".
בין לבין, יוקאנוביץ' חרג מה-4-2-3-1 איתו רץ בתחילת הדרך בווטפורד וכן בקבוצותיו הקודמות. הוא לא חשש לבצע חילופים מוקדמים, שינה לעתים את המערך תוך כדי משחק ובסוף נובמבר הנחיל לשחקניו את שיטת שלושת הבלמים. הניסיון הראשון הסתיים בהפסד 1:0 לקרדיף - הרביעי ברציפות של המועדון - אבל המאמן דבק בשיטה החדשה ופרט לכמה משחקים בהם חזרה לרביעייה הגנתית, רץ לאורך זמן עם שלישיית בלמים והשיג תוצאות. 15 ניצחונות ב-20 משחקים סייעו לצרעות להשיג את הכרטיס המיוחל לפרמיירליג, בעונה שנראתה כמתכון בטוח להתרסקות והסתיימה בקאמבק לבמה המרכזית של הכדורגל האנגלי. אפילו אלטון ג'ון התרגש והגיע כדי להודות אישית ל"סלב", כשהמאמן לשעבר גרהאם טיילור שיבח: "סלבישה עשה את עבודתו בהצטיינות. הבעלים הנוכחיים החליפו ארבעה מאמנים, אבל הבחור הזה סיפק את הסחורה".
למרות ההצלחה, החוזה של יוקאנוביץ' לא חודש. שני הצדדים הביעו רצון להמשיך את ההתקשרות ויוקאנוביץ' הצהיר לא פעם כי מבחינתו זה יהיה חלום לאמן קבוצה בפרמיירליג. אלא שפוצו היה מוכן לתת העלאה של כ-1,000 ליש"ט לשבוע וחוזה של קצת יותר מ-500 אלף ליש"ט לעונה, בעוד יוקאנוביץ' דרש כמעט פי שלושה - 1.3 מיליון ליש"ט, לא כולל מענקים. מבחינת המשפחה השלטת, לא היה מקום למו"מ. השידוך הקצר והמוצלח הגיע לפרקו. יוקאנוביץ' עוד הוזכר כמועמד לסנדרלנד וניוקאסל, אבל בתחילת יוני נטש את אנגליה. מי צריך פרמיירליג? ברוך הבא לליגת העל.
כל האנשים שנשאלו לגבי יוקאנוביץ' מספרים על אדם מרשים וכריזמטי, דובר ספרדית שוטפת ומסתדר היטב גם באנגלית. הוא בעל תשוקה גדולה לכדורגל, רוצה כל הזמן להשתפר ומאוד דעתן. אחד מהם הציע סיפור כדוגמה: "יום אחד הבת שלו ביקשה ממנו כרטיס לתצוגת אופנה בלונדון. הוא אמר 'בטח, אין בעיה', ואז גילה שהכרטיס עולה 4,000 פאונד. אז הוא התקשר אליה ואמר: 'חמודה, את רוצה שלושה כרטיסים או ארבעה תגידי, את משוגעת?!'. זה האיש, הוא יגיד הכול, לכל אחד. ללא מעצורים".
עיתונאי סרבי, המעורה בנעשה בכדורגל הישראלי ומכיר היטב גם את אלכסנדר סטנוייביץ' שאימן את מכבי חיפה, קבע: "יוקאנוביץ' הוא יותר פאולו סוזה מאשר סטנוייביץ' או אוסקר גרסיה שעבדו אצלכם. הוא אחד כזה שלא חושש להביע את עצמו ומרוויח את הכבוד מהשחקנים שלו. עיתונאי אחר שסיקר את יוקאנוביץ' בפרטיזן, הוסיף: "אני מאמין שהוא יסתדר טוב מאוד עם ג'ורדי קרויף".
גם דראפיץ' מצטרף: "הוא בחור טוב ומאמן טוב עם הרבה כריזמה. והכי חשוב, הוא רשם הצלחות כמאמן ראשי ולא כעוזר מאמן. רק בלבסקי סופיה אפשר להגיד שלא הצליח, אבל המצב בבולגריה אף פעם לא פשוט. אני לא מתפלא שהגיעה ההצלחה עם ווטפורד. זה אדם הישגי. אני מאחל לו שיצליח".
עם מאזן של 119 ניצחונות ב-180 משחקים ועוד 34 תיקו, שהם קצת יותר מ-66 אחוזי הצלחה לאורך הקריירה, יוקאנוביץ' מגיע לקבוצה שזכתה בטרבל ומחפשת - בדיוק כמוהו - הישג משמעותי באירופה. "זה כתם שלא מרפה ממנו, ואולי בגלל זה בחר במכבי תל אביב", הציע אחד מאנשי התקשורת שסיקר אותו מקרוב בסרביה. ומאמן מכבי חיפה לשעבר אלכסנדר סטנוייביץ' הסכים לומר לוואלה ספורט על בן ארצו: "היה לו עבר גדול ויהיה לו עתיד גדול. סלבישה מאמן נהדר, אתם תראו".
