ברוכה הבאה לגמר, גולדן סטייט. לסטיב קר, מסתבר, יש חיבה לשינויים במשחק הרביעי. בשני המקרים בהם יריבה הכריחה אותו להגיב כשעלתה ליתרון 1:2 תוך נטרול ההתקפה שלו (ממפיס עשתה זאת בסיבוב השני), הוא בחר בפתרון קיצוני מאוד למשחק הרביעי, פתרון מורכב ומרובה צדדים.
קודם כל, קר והצוות שלו הגיעו למסקנה שהסדרה הזאת לא מתאימה לסנטרים הסטנדרטיים שלהם וקיצרו את הרוטציה לשבעה וחצי שחקנים, כשהחצי הוא אנדרו בוגוט. הסנטר האוסטרלי היה שחקן חשוב מאוד במכונה של הווריורס לכל אורך העונה וגם בשנים קודמות, זה לא טריוויאלי להחליט להשאיר אותו מחוץ לעניינים באמצע הגמר. ראינו לא מעט דוגמאות למאמנים שמבצעים שינויים הרבה יותר מינוריים ולא נוגעים בחמישייה הקבועה שלהם גם כשהחרב על הצוואר, קר לכל אורך העונה הוכיח שהוא לא מפחד משינויים.
דיוויד בלאט לוואלה ספורט: "ברור שזה יהיה קשה ושיהיו גם ימים כאלה"
התשובה של סטיב קר: הטוב מ-7, מד הכוח של משחק מספר 4 בגמר
ההחלטה העקרונית הזאת אפשרה לקר לעלות למשחק הרביעי עם החמישייה הנמוכה שלו, עם דריימונד גרין כסנטר. לעומת הרכבי הטלאים שדיוויד בלאט נאלץ להשתמש בהם בסדרה הזאת, החמישייה הנמוכה של גולדן סטייט הייתה בשימוש לכל אורך העונה ועשתה שמות בלא מעט יריבות. זאת הייתה החמישייה האהובה עליי במהלך העונה, חמישייה שאין דרך הגיונית לשמור עליה כי כולם קולעים שלשות, כולם מוסרים, כולם חודרים, כולם נעים כל הזמן וכולם יכולים לצאת למתפרצת אפילו אחרי סל, בעיקר אלה ששחקני הפנים של היריבה שומרים עליהם. בהגנה מדובר בחמישייה תזזיתית במיוחד שכופה איבודים ויכולה לבצע דאבל טים ביעילות רבה בזכות הזריזות של כולם בחזרה לעמדות. קר והצוות שלו ניצלו את היתרון הזה של החמישייה הנמוכה ושינו גם את שיטת ההגנה, כך שהרבה יותר פעמים הם שלחו שני שחקנים אל לברון והכריחו אותו להוציא את הכדור מהיד.
המעבר לחמישייה הנמוכה אפשר לקר להכניס את השחקן שהוא רצה בלי להוציא את השחקן שהוא לא רצה. אנדרה איגודלה הוא לא רק השומר הכי טוב שיש לו על לברון ג'יימס (לבד סיבה שצריכה לתת לו 40 דקות למשחק), הוא גם שחקן התקפה מאוד חשוב כי הוא כל הזמן תוקף את הטבעת ומוציא כדור לקלעים. האריסון בארנס, שהסברה הרווחת הייתה שהוא יהיה זה שיאבד את המקום בחמישייה לאיגודלה, נותר בחמישייה כי הוא לא יעיל כשהוא עולה עם המחליפים, זו הסיבה שקר הכניס אותו לחמישייה בפתיחת העונה. דיוויד לי, שחשבתי שקר יפתח איתו, הפך להיות הסנטר המחליף המרכזי. החשיבות שלו פחתה כי גרין הגיע מוכן למשחק הזה: הוא עבד על משחק הביניים שלו ביומיים שבין המשחקים וקלע כמה סלים יפים במצבים בהם במשחקים קודמים רץ לתוך הקיר הרוסי.
לשינויים הרבים האלה יש חסרונות, כל אחד מהם טומן בחובו הימור. קר ידע שההרכב הנמוך חשוף לריבאונד ההתקפה הקטלני של קליבלנד, שאין מי שיתמודד עם טימופיי מוזגוב בצבע ושההתמקדות בלברון תשאיר יותר שלשות פנויות לשחקני החוץ האחרים. אבל מטרת העל הייתה פשוט לשנות, ליצור תנועה כלשהי ביחס לשלושת המשחקים הראשונים בהם קליבלנד הכתיבה הומוגניות שהצליחה לדכא את שחקני גולדן סטייט. על הנייר, ההגנה של הווריורס הייתה מצוינת בשלושת המשחקים הראשונים, המספרים ההתקפיים של קליבלנד היו רעים, אבל קליבלנד השתמשה בהתקפה ככלי הגנתי. השיטה הקבועה והשבלונית אפשרה לשחקנים להיות בעמדות שלהם בריבאונד ובירידה להגנה, לשחקני המשנה לשמור כוחות להגנה, להימנעות מאיבודים, לנטרול משחק הריצה של הווריורס ולהקטנת כמות הפוזשנים במשחק. קר החליט לשבור את המבנה הזה, גם במחיר חשיפת ההגנה שלו בדיוק לאותם דברים שהוא הקפיד במיוחד לנטרל בהכנה הראשונית שלו לסדרה.
זה עבד, וההסבר הפסיכולוגי/פיזיולוגי רלוונטי לא פחות מהמקצועי. השחקנים של גולדן סטייט היו זקוקים לא רק לשנייה הנוספת בעלייה לקליעה שההרכב הנמוך מאפשר, אלא גם לתחושה שלמאמן שלהם יש פתרון למצב שהם נקלעו אליו, שיש דרך להחזיר אותם לשחק כפי שהם רגילים. זה לא מקרה שהשינוי הלילה היה בתפוקה של שלושת השחקנים שנראו אבודים במשחק הקודם. איגודלה, בארנס וגרין קלעו הלילה 53 נקודות, כולל 7 מ-17 מהשלוש. לאורך העונה הם ידעו לנצח כאשר ההגנה התמקדה בספלאש בראדרס, הלילה הם חזרו לעשות זאת. גם שון ליבינגסטון ולי תרמו את חלקם מהספסל.
בצד של קליבלנד, השינויים של גולדן סטייט הכריחו את השחקנים של בלאט להשתנות בעצמם. הבעיה היא, שכשעייפים הדבר שהכי קשה לעשות זה לחשוב. בשלושת המשחקים הראשונים שחקני הקאבס התחילו לערער את חוקי הפיזיולוגיה בכל מה שקשור לשילוב בין מאמץ לרמת ביצוע וקבלת החלטות, השיטה הקבועה תרמה לכך שהשחקנים ביצעו פעולות אוטומטיות שקל יותר לבצע ברמת עייפות גבוהה. קליבלנד נראתה הלילה עייפה לא רק בגלל שהסדרה מתקדמת והיו עכשיו שלושה משחקים בחמישה ימים, אלא גם בגלל שהשחקנים נאלצו לבזבז אנרגיות רבות בתגובה למצב החדש בו הם צריכים להתנהל אחרת גם בהתקפה וגם בהגנה.
התגובות של בלאט היו, בסך הכול, טובות. הוא המשיך עם ההרכב הגבוה שלו במטרה לנצל את המיס-מאץ' דרך ריבאונד התקפה והפעלת מוזגוב, שני כלים שעבדו נהדר במשחק (אני לא חושב שמישהו ציפה שמוזגוב יתברר כפקטור עד כדי כך משמעותי במצב החדש). שחקני החוץ מצאו את עצמם פנויים לשלשות, אבל לא קלעו אותן. בהגנה בלאט לא זז מההתמקדות בסטף קרי וקליי תומפסון ושם את מוזגוב על איגודלה. האולסטאר לשעבר ניצל את המיס-מאץ' וקלע נהדר מבחוץ הלילה, אבל הוא עדיין המקום הנכון ביותר להחביא את מוזגוב מול ההרכב הנמוך כל זמן שליבינגסטון לא משחק. ראינו גם מוזגוב על ליבינגסטון הלילה, אני מניח שנראה יותר בהמשך, בלאט אולי אפילו ינהל את הדקות של מוזגוב כך שיהיה על הפרקט כמה שיותר בדקות של ליבינגסטון, כי יותר קשה להשתמש בו כחוסם רחוק מהכדור שזו דרך שגולדן סטייט אוהבת לנצל שחקנים שההגנה מתעלמת מהם. נאום המחצית של בלאט גם עזר להוציא מהשחקנים שלו קאמבק ברבע השלישי, עד שגולדן סטייט חזרה להבהיר למה בלתי אפשרי למחוק נגדה פיגור.
אין צורך בשינויים מקצועיים יוצאי דופן בקליבלנד, הכלים לנצל את המצב החדש ברורים ובאו לידי ביטוי גם במשחק הזה, כשהבעיה הייתה בעיקר רמת הביצוע. דלבדובה, שאמפרט וג'יי אר יהיו חייבים לחזור לקלוע שלשות באחוזים טובים כדי להשאיר לקאבס סיכוי. קשה לחזור לכושר קליעה דווקא במשחק חוץ, אבל מול שיקגו ואטלנטה היו לשלישייה הזאת (יחד עם ג'יימס ג'ונס) כמה הצגות קליעה בחוץ. ההגנה החדשה של גולדן סטייט דומה יותר להגנה של היריבות הקודמות, מה שאומר שזריקות טובות כנראה יהיו לקלעים. בלאט עשוי לנסות להשתמש גם במייק מילר, משהו שהוא די נמנע ממנו מאז שמילר חירב לו את דקות הפתיחה במשחק הפתיחה מול שיקגו עם הגנה איומה. אבל מילר הוא קלע מנוסה שכבר סיפק כמה הצגות שלשות בגמרים, ומול יריבה שהחליטה פחות להשקיע בהגנת השלשות שווה לפחות לנסות, בעיקר אם ג'יי אר ימשיך בתפקיד נוכח/נעדר. מה גם שלברון שלח רמז לא דק במסיבת העיתונאים ששבעת המופלאים זקוקים לעוד חצי שחקן רוטציה שיספק להם עוד קצת מנוחה.
אה, ולברון יהיה חייב להפסיק עם הקטע המעצבן הזה של להיראות אנושי. זאת לא הייתה רק ההגנה החדשה, הלילה הוא לא הצליח לסיים בצבע מצבים אותם כן סיים במשחקים קודמים. לצערו של בלאט, לברון סיפק הלילה תשובה לתהייה כמה זמן הוא יוכל להמשיך לעשות מה שעשה בשלושת המשחקים הראשונים. השאלה עכשיו היא אם מדובר בירידה קבועה הנובעת מהתשה, או שיום נוסף של מנוחה והדקות בהן נח בסיום המשחק הלילה (הוא התחיל לשמור אנרגיות עוד לפני שבלאט הוציא אותו) יעזרו להחזיר את המפלצת במשחק 5.
בכל מקרה, השינויים של קר החזירו את ההגה של הסדרה לגולדן סטייט. זה שוב נראה תלוי קודם כל בהם וביכולת להמשיך להרגיש בנוח במשחק ההתקפה ומדי פעם לרוץ. מול ממפיס השינוי של קר הספיק כדי להשתלט על המשך הסדרה (גם הפציעה של טוני אלן תרמה), הפעם זה אמור להיות קשה יותר. העקשנות של הקאבס במשחקים הראשונים הכריחה את קר לפתוח להתקפת הקאבס אופציות שלא היו קיימות לפני כן. אם לשחקנים של בלאט נשאר מספיק כוח כדי להשתמש באופציות האלה, יכול להיות שמכאן והלאה נראה סדרה הרבה יותר התקפית בשני הצדדים.
