התשובה של קר: הטוב מ-7, מד הכוח של משחק מספר 4

לאורך סדרת הגמר בין גולדן סטייט לקליבלנד, נדרג את שבעת הגיבורים של כל משחק. הדירוג לא יתבצע אך ורק לפי יכולת אלא לפי מידת השפעה וגודל הסיפור. חובה עליכם להתווכח. משחק 4, מתחילים.

גולדן סטייט ניצחה 82:103 בקליבלנד והשוותה ל-2:2

בלאט: "השינוי שהם עשו לא הכריע, החטאנו זריקות פנויות"

קרי שוב הבוס: הממים והציוצים אחרי הניצחון של הווריירס

העיר את המפלצת: כאב הראש החדש של דיוויד בלאט ולברון בעקבות ההפסד במשחק 4

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של יוסיפון
http://facebook.com/josifoon

למעקב בטוויטר

בעשר השנים הראשונות שלו בליגה, אנדרה איגודאלה פתח בכל משחק שבו שיחק. העונה, תחת סטיב קר, הוא לא עלה בחמישייה אפילו פעם אחת. עד היום. אחרי הניצחון של גולדן סטייט, שהשווה את סדרת הגמר ל-2:2; אחרי עוד ערב נהדר של אנדרה (15 נקודות, 4 שלשות, 8 ריבאונדים ועצירה יחסית של לברון ג'יימס), גם מאמן הווריירס הודה שאיגי הוא השחקן הכי טוב שלהם בגמר הזה.

איגודאלה הוא שילוב של יכולת ושל ותק, דבר שנראה היה שלווריירס קצת חסר. בסדרה הזו הוא קולע בדו ספרתי ב-3 מתוך 4 משחקים, אבל בכולם הוא שומר טוב על לברון. גם הוא הודה שזה לא תמיד יבוא לידי ביטוי במספרים, כי את לברון לא באמת אפשר לעצור. אבל אפשר להפריע לו, ואיגי מפריע. הלילה, ג'יימס רשם רק 4 מ-14 בזמן שנשמר על ידי הפורוורד האורח (18 מ-54 לאורך כל הסדרה) ולמרות שלברון דימם בגלל מצלמה - די ברור שהקריפטונייט האמיתי של סופרמן הוא אנדרה איגודאלה.

בבוקר, שעון אוהיו, החליט סטיב קר שאיגודאלה יעלה בחמישייה במקום אנדרו בוגוט. הוא נשאל על כך במסיבת עיתונאים שלפני המשחק, ושיקר. במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, הסביר (בגאונות) שהיו לו שלוש אופציות:
להגיד את האמת - עדיף כבר שייגש לדיוויד בלאט ויספר לו על השיטה שלו.

להתחמק - דבר שייצור בלגן ובאזז מיותר ברשתות החברתיות.
או לשקר.

"סליחה", אמר, "אבל לא מביאים לך גביע על מוסר אלא על ניצחונות".

קר ניצח הפעם, והרבה בגלל ההחלטות שלו. הוא סוף סוף החליט לנצל את העובדה שהקאבס נופלים מהרגליים, ופתח בחמישייה נמוכה ומהירה. המאמן הודה שנשך שפתיים, שהיה לו ברור שהמגדלים של הקאבס יאכלו את הקרשים, ויתנו לחברים שלהם עוד ועוד הזדמנויות בהתקפה. אבל גם ים הריבאונדים לא סייע, והטקטיקה של קר עמדה בפרץ.

הקצב היה מסחרר, ומשלב מוקדם היה ברור לאן הערב הזה הולך. סטף קרי לא נתן משחק של בוננזה, ופרט לאיגי כולם היו סולידים; לא גדולים. אבל קר, לראשונה בסדרה, החליט לתת לצוות המסייע של הקאבס לעשות את שלו - כלומר, להפסיד. לא בקנאות, אבל קר החליט על דאבל טים על לברון, ברגעים אסטרטגיים. הוא הוציא למלך את הכדור מהיד כמה שיותר, ובנה על זה שמסייעת הגארדים לא תסייע. ובכן, הם ממש לא סייעו.

הנה, למשל, הפעולה הכי חלקה של ג'יי אר סמית' הערב:

כן. ג'יי אר, שאמפרט, דלבדובה וג'ונס שברו את הטבעות עם 7 מ-37 ביחד. וכשבחורי הקו האחורי שלא קוראים להם לברון ג'יימס מרשיתים ב-19%, אפשר להמשיך את השמירה ההדוקה על המלך.

העובדה שעד כה בסדרה קר השתמש ברוטציה רחבה, לעומת הקאבס, נתנה לבחורים שלו אוויר ואת הניצחון היום. ניצחון שהושג דווקא עם רוטציה קצרה יחסית - שבעה שחקנים בלבד שיחקו יותר מ-10 דקות. "לא ידעתי כמה שחקנים אשתף", הודה קר. "היו לי הרבה אופציות והרבה מחשבות". בדיוק מה שאין לדיוויד בלאט.

GO BIG OR GO HOME,
שרה פרסומת הליגה בין הרבעים.
קר דווקא הוכיח אחרת.

ראשית, המספרים. 17 נקודות, 7 ריבאונדים, 6 אסיסטים. אבל גרין כאן לא בגלל המספרים. הוא נציג הבד-אס של גולדן סטייט. מש"ק רעל.

אימא שלו וסבתא שלו אמרו לו שהוא מתבכיין לשופטים יותר מדי. בסיום הוא אמר שהפעם הוא השתדל לא לעשות כן. במקום, הוא שיחק כדורסל, ובעיקר נלחם.

כמעט כל מי שראה את הסדרה - ובעיקר קובי בריאנט וצ'אנסי בילאפס - ביקרו את רמת האינטנסיביות של הווריירס. את העובדה שלא נראה שהם מבינים לאן הגיעו, היכן הם נמצאים. "הם משחקים כמו קבוצה שעדיין חושבת שהיא בעונה הרגילה", ביקר גארד דטרויט לשעבר את הרכות, הרפיסות, המסירות מאחורי הגב.

אחרי משחק מספר 3 אמר גרין: "אנחנו לא בפאניקה. אנחנו בעצבים". ובכן, הפעם זה סוף סוף נראה ככה. הוא והווריירס הפנימו את הביקורת, וחשפו קצת יותר שיניים. "היינו רכים עד עכשיו", הודה בסיום משחק 4. "אמרנו לעצמנו שאנחנו חייבים לשנות את זה".

הבוקר נתקלנו בכמה סימנים של שינוי.

טריסטן תומפסון שוב היה מפלצתי מתחת לסלים עם 13 ו-12, וריבאונד התקפה חשוב אחרי כל התקפה של לברון. אבל הפעם נציגות הענקים של קליבלנד ניתנת לסובייטי, עם שיא קריירה של 28 נקודות, וגם 10 ריבאונדים.

קליבלנד התפרקה הערב. היה רשום על זה 30 הפרש, וצפונה. לא מעט צפונה. המלחמה המדהימה של שני הביגמנים של הקאבס השאירה את המשחק הזה בגבול המתורבת. העייפות היתה צפויה, וברורה, אבל על שניהם זה פחות היה ניכר.

זה לא היה משחק גדול של ה-MVP, אבל בשלב מוקדם שלו היתה הרגשה שגם הוא הגיע במוד אחר. אלו לא היו שתי השלשות המוקדמות או שלושת האסיסטים, בדרך לשורה של 22 ו-6 בישולים. זו היתה הדחיפה של מת'יו דלבדובה, כשהאוסטרלי התקרב לדייויד לי, וסטף לא אהב את זה.

לראשונה בגמר הזה, היה נראה שקרי יצא קצת מהסטטיסטיקה האישית שלו ולקח על עצמו תכונות מנהיגות, קנה קצת רבאק. "הפעם הגענו במנטליות של 'אנחנו חייבים לנצח במשחק הזה'", אמר בסיום. "זה היה רק מאמץ. מאמץ ממושך".

וכשהכדורים גם נכנסים באחוזים מרשימים (4 מ-7 ל-3, סוף סוף), העסק של גולדן סטייט זורם טוב יותר. ואז 2:2, ויתרון הביתיות שוב בצד של הקבוצה מקליפורניה. ואז - לא פחות חשוב - גם המלכה לבית קרי נותנת הופעת אורח.

ריק פלייר, ממתאבקי ה-WWE הגדולים בכל הזמנים, הגיע לדפוק מוטיבציה ב-Q, באחת ההפסקות במשחק. הוא שיגר את ה-WOOOO המפורסם שלו, וגם זה לא ממש הפיח בקאבס עירנות. אבל אם כבר ערבנו WWE ו-NBA, הנה המקרה הכי מפורסם בו סופרסטאר נפגע ממצלמה.

ג'יימס הפך למקרה השני הכי מפורסם. הוא עייף כבר הרבה זמן, אבל לראשונה בסדרה, בלי קשר לכך שהמצלמה הצליחה לגרום לו לחתך, דם ותפרים, הוא היה נראה אנושי לחלוטין. המשחק שלו היה שקט, עד כמה ש-2 אסיסטים-מטריפל-דאבל (20, 12, 8) יכול להיות שקט. אבל, מה לעשות, זה היה משחק עליו ג'יימס לא הצליח להשפיע. באופן אישי, התשישות היתה ניכרת עם הרבה זריקות קצרות (מתוך 15 החטאות) ו-5 מ-10 בלבד מהקו.

ועדיין, בדקה שהוא לא על הפרקט, הקאבס אוטומטית מאבדים 5-6 נקודות. הפעם, כפי שנכתב למעלה, קר נתן דרור לחבריו של לברון - רק לא לו. וג'יימס מסר ומסר - 8 מסירות גם הפכו לסלים - אבל רובן עפו החוצה. "התקפית, היינו נוראיים", סיכם. כמעט לכל חבר ברוסטר של לברון יש רעל והאסל, אבל כמעט לכולם אין כדורסל גדול. וזו עובדה שמתסכלת את ג'יימס מאוד, וזו עובדה שתקשה על הקאבס גם בהמשך.

ואת המקום השישי חולק הגיבור האלטרנטיבי של המשחק, צלם המריבה פיטר וילניק. בראיון קצר ל-ESPN במחצית המשחק אמר וילניק שהוא מרגיש בסדר, שההתנגשות לא היתה רעה מדי ושהוא לא היה צריך לנקות את הדם מהעדשה. כפי שפורסם, לברון לא היה ממש מדויק הלילה.

המצלמה נכנסה לתוך חדר ההלבשה של קליבלנד, במחצית, ודיוויד בלאט בדיוק נשא דברים. הוא דיבר על חולשה, עייפות וחוסר אגרסיביות, ומאחוריו היתה סלסלה גדולה מדי של בננות. לפי איך שהקאבס עלו למחצית השנייה, אף שחקן לא נגע בבננות, וחבל. זו אחת הסדרות הכי לא צפויות, כך שקשה לפגוע בתחזיות, אבל זה היה המשחק הכי צפוי בה. "7 מיליון ישראלים צופים בנו ב-4 בבוקר", אומר אחרי כל משחק קואץ' בלאט, והיום הקבוצה שלו נראתה יותר עייפה מהם.

זה היה המשחק השלישי בחמישה ימים, והרוטציה של בלאט כוללת שבעה שחקנים ביום טוב. מתוכם, רבים לא רגילים לכמות הדקות שהם נותנים בסדרה הזו. לפני המשחק זו היתה הנחה, ואחרי המשחק עובדה - בלאט היה צריך להרחיב קצת את הרוטציה. להמר. לקוות ששון מריון, או מייק מילר, או ג'ו האריס לא יסריחו את הפרקט כמו שג'יי אר הסריח (קשה להסריח יותר, לא?). בלאט לא הימר, ונשאר עם חבורה גמורה. הספסל של קר עמוק יותר, אין ספק, אבל בלאט הפך את הספסל שלו למוזיאון, והיום זה היה לרעתו.

באמצע המשחק, הבחורים מ-ESPN ניסו לעזור ובמשך יותר מחצי שעה, קנדריק פרקינס הופיע כשחקן השישי על הפרקט. גם זה לא עזר.

לא דורגו: טריסטן תומפסון, עם ערב נהדר של 13 ריבאונדים ושלל בלגן; הריסון בארנס, שמחק את הגיבנת עם 14 נקודות ו-8 ריבאונדים; שון ליבינגסטון. ב-25 הדקות שלו על הפרקט, הווריירס עם 25+ נקודות; קליי תומפסון, שהיה חלש עם 9 נקודות ו-1 מ-5 מעבר לקשת; דייויד לי, ששוב סיפק את הסחורה ביחס לזמן שניתן לו; אנדרו בוגוט, שבישל לצלם פיטר וילניק את הראש של לברון; מת'יו דלבדובה, שלמרות ששתה הרבה קפה בזמן המשחק, עדיין היה נראה כאילו שיחק עם העירוי מחובר לווריד; קנדריק פרקינס, שבסופו של דבר עלה באמת לשחק - לא רק בכאילו; השופט ג'ואי קרופורד, שנתפס מדבר לא יפה אל מוזגוב; ג'יי אר סמית', עם עוד ערב מגעיל של 0-8 מחוץ לקשת. כשהוא על הפרקט, הקאבס במינוס 27. כשהוא לא על הפרקט, להזכירכם, זה נראה ככה: