צפו במשדר המיוחד באולפן וואלה אחרי עליית בלאט לגמר ה-NBA
דיוויד בלאט אמר פעם שיפרוש מוקדם מכדורסל ויעבור לדיפלומטיה. ב-25 בנובמבר 2013 בלאט לא היה רחוק מתחילת הקריירה השנייה שלו.
בפתיחת המשחק במסגרת המחזור השמיני של הליגה השפילה הפועל אילת את מכבי תל אביב, ביד אליהו. היא הובילה ב-15 נקודות, היציעים קראו בוז, הבוסים נראו מיואשים, והקדנציה השנייה של בלאט במועדון שהחלה עם התפוצצות בעונת 2010/11 והעפלה הירואית לגמר גביע אירופה, ומאז נחלשה בהדרגה עד לאובדן האליפות והפארסה בתום עונת 2012/13 עמדה בפני סיום צורם.
אלא שאז ובכן, כולם יודעים מה קרה מאז. ח"י חודשים לאחר מכן דיוויד בלאט הוא כבר אייקון עולמי, מאמן של חמישה מיליון דולר בעונה, הבוס של לברון ג'יימס (התגלה כעובד בעייתי) ובעוד שלושה שבועות אולי אלוף ה-NBA.
בלאט התרגש אחרי העלייה: "עזבתי את הבית כדי להגשים חלום"
הפרשנים בארה"ב משבחים את בלאט, גם נתניהו התקשר לברך
דן גילברט: "יש בבלאט משהו מיוחד, פיטוריו מעולם לא עלו על הפרק"
בלאט נתן נוקאאוט למאמן העונה ב-NBA: אסף רביץ מנתח
עד כמה ההישג של בלאט מרשים? צפו בדיון באולפן וואלה
ואולי בלאט רק עמד בציפיות ממנו? מדור הפודיום של אורן יוסיפוביץ
האם שורת ההישגים שלו הופכת אותו למאמן הכדורסל הישראלי הגדול אי-פעם?
עומרי כספי בטוח שכן. "זה לא משתמע לשני פנים", אומר כספי. "בלאט הוא הכי גדול. מה שהוא עשה עם מכבי בשנה שעברה, מה שהוא עושה השנה, מה שהוא אולי יעשה בשבועות הקרובים לא היה ולא יהיה דבר כזה אי-פעם בספורט הישראלי".
דרק שארפ, מהאנשים המקורבים ביותר לבלאט לאורך השנים, מסכים. "דיוויד הוא האחד, זה 'נו בריינר'", טוען הקפטן האגדי של מכבי, ששיחק במועדון תחת שמונה מאמנים שונים. "כמה מאמנים אירופאים אימנו ב-NBA? אף אחד. כמה מאמנים זכו במדליות אולימפיות, באליפויות אירופה לנבחרות ובאליפות היורוליג? זה מדבר בעד עצמו. בשבילי ובשביל הרבה אחרים הוא תמיד היה הגדול ביותר. רק כלפי התקשורת הוא היה צריך לזכות בתואר כמו היורוליג כדי להיתפס סופית כאחד הגדולים. את הקרדיט על התארים של מכבי ב-2001 ו-2004 קיבל בעיקר פיני, אבל אל תשכח שבלי דייויד זה לא היה קורה".
במאי 2001, אחרי שמכבי תל אביב הניפה את גביע אירופה השלישי בתולדותיה והראשון מאז 1981 לאחר ניצחון על פנאתינייקוס בפריז, נעמד בלאט על שולחן השידור של ערוץ 1, מנסה שלא להימחץ בידי האלפים ששטפו את הפרקט. "אנחנו עם חי, אנחנו עם חי!", צעק למיקרופון במבטאו האמריקאי המוכר, פרפרזה מובהקת על משפטו האלמותי של טל ברודי 24 שנים קודם לכן. "פיני הוא המאמן מספר אחת באירופה", הכריז בלאט.
זה היה שיא החברות בין שניים ממוחות האימון הגדולים בתולדות הכדורסל הישראלי, שהרכיבו יחד את הצוות הטוב בהיסטוריה של הקבוצה. אבל באותו הקיץ התחלפה החברות ביריבות קרירה. גרשון פרש אחרי נאום המוקה ובלאט ירש את מקומו, רק כדי לשוב שנתיים לאחר מכן אל עמדת העוזר, באחת ההשפלות הגדולות ביותר שחווה איש מקצוע במכבי אי-פעם. גרשון ובלאט זכו בגביע אירופה ב"עונת המשימה הלאומית", ובקיץ 2004 עזב בלאט את המועדון, פגוע וכואב. שש שנים לאחר מכן, בקיץ 2010, סגר מעגל, כאשר החליף את גרשון שפוטר אחרי ויה דולורוזה משלו.
בכל השנים האלה לפני הזכייה ביורוליג ב-2014 בוודאי, ואולי גם לאחריה נחשב גרשון, ללא עוררין, למאמן הגדול בהיסטוריה של מכבי ושל הכדורסל הישראלי. חמש הופעות בגמר הגביע ושלוש זכיות, כולל בק-טו-בק מונומנטאלי באמצע העשור הקודם, היו אמורים להבטיח לעד את מקומו בצמרת. אלא שאותה זכייה מפתיעה בפיינל פור של השנה שעברה, מעברו המדהים של בלאט ל-NBA ונסיקתו לאורך העונה גרמו לאנשים לחשוב על הדירוג מחדש.
"מה אפשר להשיג במקצוע הזה מעבר לזכייה ב-NBA, ביורוליג, באליפות אירופה לנבחרות ובמדליה אולימפית?", שואל רטורית ניקולה וויצ'יץ'. "כעוזר מאמן דיוויד היה שותף של פיני בכל ההישגים שלו. למה יש להשוות את שורת ההישגים שלו? ברמת התארים, מגוון ההצלחות, דיוויד הוא המאמן הכי גדול. אם הוא יזכה ב-NBA כמאמן בעונה הראשונה הוא ייכנס להיכל התהילה של הליגה".
מה עושה את בלאט גדול כל כך? "לאמן כדורסל זה תפקיד שדורש מספר בלתי-מבוטל של תכונות, במיוחד בסיטואציות מורכבות כמו במכבי, בנבחרת רוסיה או ב-NBA", אומר גורם בכדורסל הישראלי שנחשב מקורב לבלאט. "זה מיליון ואחד דברים: מוסר עבודה, יכולת מקצועית, ניהול צוות, תקשור עם שחקנים מרקעים שונים, התאמה למקומות ולסיטואציות, הצגת מסרים לקבוצה ולתקשורת, שליטה במצבים רגשיים, קידום שחקנים, עבודה מול הנהלות. ואתה שואל: דיוויד, במה הוא חזק? בהרבה מאוד דברים. הוא הכי קרוב שראיתי לשלמות. הוא יכול להסתדר עם הנהלות, יודע לדבר עם שחקנים, בעל ידע נרחב על המשחק, יודע לפתח שחקנים תוך כדי עונה. זה עושה אותו, לדעתי, להכי גדול בעולם. כשהוא הגיע ל-NBA, אמרתי: אני כבר יודע שהוא הכי טוב, אבל עכשיו כולם ידעו".
גורם שעבד הן לצד גרשון והן לצד בלאט מחזק את האמור. "פיני חזק בהרבה מאוד דברים, וחזק מאוד בכמה דברים שהם מאוד-מאוד חשובים", הוא אומר, "אבל ברגע של אובייקטיביות, אם עושים רשימה של 10-12 תכונות שעושות מאמן, אני חושב שיש לפיני דברים שעל פניו נוכל להסכים שהוא פחות טוב בהם מדיוויד. יש דברים שבהם פיני הוא אולי מספר 1 בעולם, אבל גם דברים שהוא פחות טוב בהם. לבלאט אין איזו תכונה שהוא ממש נופל בה".
"ניהול אנשים הוא הנכס הגדול ביותר של בלאט", אומר וויצ'יץ'. "הרבה יודעים כדורסל, אבל לנהל אנשים, ולגרום להם לעבוד הכי קשה ולהיות הכי טובים בזה אין לבלאט מתחרים. הוא שולט בכל האספקטים של תורת האימון. אפילו עכשיו הוא גורם לשחקנים כמו שאמפרט וסמית' להזיע בשביל הקבוצה ברמות שאני לא בטוח שפיל ג'קסון היה מצליח. הוא מצא את הדרך להתמודד עם דמות בעלת השפעה כמו לברון ג'יימס ולהרוויח את הכבוד שלו. זו יכולת ייחודית. אני לא מכיר עוד מאמן שכל כך טוב בזה".
עבור שארפ, העניין הוא אחר. "מה עושה את דיוויד להכי גדול? מוסר העבודה שלו, שלא דומה לשום דבר שראיתי. הוא עובד קשה כוכב ברמה הגבוהה ביותר. יש עוד כמה דברים שמבחינים אותו מפיני, כמו היכולת להתחבר לשחקנים באופן אישי, להניע אותם קדימה ולסחוט מהם 100 אחוז. דיוויד יודע איך לאתגר שחקנים ולגרום להם לשחק בשבילו. יש לו את הקסם הזה. וזה מה שהופך אותו להצלחה כמעט בכל מקום שבו הוא אימן".
לבלאט יש פחות הצלחות ברמת היורוליג מאשר לגרשון כמאמן ראשי, אבל מגוון רב יותר מבחינת שורת ההישגים. במובן הזה, הקריירה של גרשון מזכירה יותר את הקריירה של רלף קליין שאימן בעיקר בישראל, להוציא הבלחה נדירה בחו"ל (קליין בקלן, גרשון באולימפיאקוס), ורשם את הישגיו הגדולים בקריירה כמאמן מכבי תל אביב. הפורטפוליו של בלאט צבעוני יותר. הוא זכה באליפות איטליה, בשנים שבהן הליגה האיטלקית עוד נחשבה לחזקה מאוד; ניצח טורניר מקוצר כמו אליפות אירופה לנבחרות, שהוא בעל דינמיקה שונה לחלוטין ושדורש יכולות והתאמות שונות מאשר ליגה; והיה המאמן הישראלי השני בהיסטוריה, אחרי צביקה שרף, שזכה עם קבוצה אירופאית במפעל בינלאומי. מצד שני, להוציא את מכבי תל אביב, בלאט לא קיבל הזדמנות לאמן בקבוצה מהשורה הראשונה באירופה, מה שגרשון כן עשה (אף שלמען ההגינות יצוין שבקיץ האחרון צסק"א פנתה לבלאט, שבחר ב-NBA).
"אצל דיוויד, הדבר שהכי בולט הוא הרקע האקדמי שלו", אומר מאוריציו ג'רארדיני, כיום ג'נרל מנג'ר פנרבחצ'ה-אולקר, שהחתים את בלאט בקיץ 2006 כאשר שימש ג'נרל מנג'ר בנטון טרוויזו. "מיד רואים שמדובר באדם מאוד חכם. מצד אחד, זה נותן לו הזדמנות להיות קריאטיבי כמאמן, ולהיות פסיכולוג טוב כבנאדם. האיכויות האלה נותנות לו אפשרות להתאים את עצמו לסיטואציות, לרמות שונות של כישרון ולפתח מערכות יחסים מיוחדות עם אנשים שבמצבים שונים לא קל לפתח. אני לא יודע לגבי ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי, אבל בהחלט אפשר לדרג אותו כאחד המאמנים האירופאים הגדולים ביותר בכל הזמנים. הוא שתל זרעים בכל מקום שהיה בו ישראל, איטליה, רוסיה. טורקיה הייתה המדינה היחידה בקריירה שבה הוא לא הצליח".
ג'רארדיני, שלקראת סוף העשור הקודם הצטרף ל-NBA ומונה לסגן נשיא טורונטו ראפטורס, יודע ששילוב האיכויות האלה אפשרו לבלאט לייצר הצלחה מיידית אפילו במציאות חדשה לחלוטין כפי שנקרתה לפניו ב-NBA. "אפשר להסתכל בכמה דרכים על מה שהוא עבר העונה ולשאול עד כמה החלק שלו גדול במה שקורה. אתה לא יכול להכחיש את העובדה שבקליבלנד משחק השחקן הכי גדול במשחק. מצד שני, אם אתה רואה את הכדורסל של קליבלנד, אתה רואה שם טביעת אצבע מאוד ברורה של דיוויד, עם דברים שהוא עשה לאורך כל הקריירה. אתה רואה קבוצה שחוותה אובדנים קשים, כמו הפציעות של ורז'או ולאב, או ההיעדרות של קיירי, ועדיין מצאה דרך להתעלות ולהמשיך הלאה. אני שומע שמדברים על ה'אמריקאיות' של דיוויד כגורם בהצלחה, אבל אני חושב שזה עזר לו רק מבחינת השליטה בשפה. הוא היה צריך להתאים את עצמו לשיטה חדשה, למקום שבו עושים אפילו את הדברים הכי בסיסיים אחרת מאשר באירופה. אפילו מאמנים גדולים כמו מייק דאנטוני ואטורה מסינה, שלדעתי יאמן בליגה, היו צריכים לעבור תקופות התאמה דרך תפקידים של עוזרי מאמן בליגה. אבל דיוויד נזרק ישר למים. ואם הוא עבר את זה, והגיע לאיפה שהוא נמצא היום, זה בזכות האיכויות שלו".
אגדת הכדורסל דן פיטרסון עשה דרך דומה לבלאט, בשינוי אחד: הוא אמריקאי שהשתקע באירופה, אבל מעולם לא חזר לעבוד באמריקה. מבחינתו, שראה והתמודד מול הרבה מאמנים ישראלים גדולים, גם מול רלף קליין המנוח, השאלה היא האם בלאט הוא המאמן הישראלי הגדול ביותר אינה ניתנת בדיוק למענה.
"אלה מאמנים שונים", אומר פיטרסון. "פיני זכה בשלוש אליפויות אירופה ודיוויד באחת. פיני חיית משחק, גאון התקפי, שמסוגל לבצע אדפטציות מקצועיות לכל סיטואציה, והדבר הכי גדול שהיה לו זה הביטחון העצמי שהוא העביר לשחקנים שלו: אתם טובים, אני סומך עליכם, כולם קטנים עליכם. אומרים שקבוצה משקפת את האישיות של המאמן שלה, וכך שיחקה מכבי של גרשון, עם הרבה ביטחון. פיני מאמן טכני מעולה אבל כפסיכולוג אולי הוא אפילו עוד יותר טוב. תמיד חייך, מעולם לא דאג, גם ברגעים הכי מלחיצים. בלאט שונה. יותר אמריקאי בתפיסה שלו. האיכות הכי גדולה שלו היא שהוא קורא את המשחק כמו ספר פתוח. הוא מסוגל לבוא עם השינוי הנכון בזמן הנכון וזה מה שעושה את ההבדל. מבחינת האישיות שלהם, הם הפכים. פיני מדבר בעיקר על עצמו. בלאט שומר על פרופיל נמוך יותר ויודע לתת קרדיט לאחרים.
אם נדבר על השוואה בין אובראדוביץ' למסינה, ואשאל אותך מי הכי גדול, אז תוכל לומר שז'ליקו זכה בשמונה תארים ומסינה 'רק' בארבע, ולכן אובראדוביץ' גדול יותר", ממשיך פיטרסון. "אבל זה לא מספר את כל הסיפור. אם תצטרך לבחור אחד מהם לאמן בקבוצה שלך, את מי תבחר? זו החלטה מאוד קשה. אותו דבר כשזה מגיע לפיני ולבלאט. הם הטופ, הם ה-100 אחוז, אי-אפשר לעלות מעל זה. ומה לגבי רלף, שהפך את מכבי למה שהיא? הכוח של פיני היה ביכולת ההישרדות שלו. כשקיבל לידיו את הכישרון כמו שהיה במכבי הוא הפך למאמן גדול. בלאט הצליח במקומות שונים, בניגוד לפיני גם בחו"ל, גם בנבחרת רוסיה ועכשיו גם ב-NBA. על הבסיס הזה אפשר להגיד שהקריירה של בלאט יותר מגוונת, אבל עובדתית, פיני הצליח יותר ממנו במכבי. בכל מקרה, מה שבלאט עושה העונה זה דבר חסר-תקדים. הוא פותח דלת לכל המאמנים האירופאים. הוא הביא איתו לליגה לא רק את הידע שלו כאמריקאי מפרינסטון, אלא את מה שקלט באירופה. הוא יכול להיות גרג פופוביץ' הבא".
תאר לעצמך מה היה קורה, סיפר אחד ממקורביו של בלאט, אם היה מגיע לליגה בגיל צעיר יותר; אולי היה מחזיק היום בכמה טבעות. הפניתי את השאלה לג'רארדיני. "אתה לא יכול לדעת", הוא אומר. "לכל גיל יש את הסיפור שלו ואת הסמלים שלו. אנשים שבלטו מעל כולם היו כאלה כי ניצלו הזדמנויות וכי היה להם מזל, מעבר לכל הכישרון. דיוויד היה מאמן כדורסל גדול לאורך שני עשורים, אבל אם הוא היה נכנס ל-NBA קודם לכן אולי הוא לא היה מגיע לאיפה שהוא נמצא בו היום. העובדה שהוא הגיע לליגה אחרי ה'נס' עם מכבי ב-2014 נתנה לו את הצ'אנס האמיתי. סיפור הסינדרלה של מכבי היה הדבר שהוסיף לשם שלו סקס אפיל שונה בשוק האמריקאי. התואר הזה הוסיף לרזומה שלו משהו ששום דבר אחר לא יכול היה להוסיף, ופתח בפניו עוד הזדמנויות. עד לפני 10-15 שנה ב-NBA הסתכלו על אירופה בצורה אחרת, עם פחות כבוד. היום כולם יודעים שהיורוליג היא התחרות המרכזית מחוץ ל-NBA, והערך של זכייה בה, בדרך שמכבי עשתה עם בלאט, הוא בעל חשיבות גדולה מאוד, וזה בלי ספק מה שנתן לדיוויד את ה'וי' הנוסף".
האם כלל ניתן לדרג מאמנים? האין זו אחיזת עיניים? כפי שמשתמע מדבריו של ג'רארדיני, אפשר שבלאט כלל לא היה מגיע ל-NBA אלמלא שרשרת ההתרחשויות הבלתי-הגיוניות בסיום העונה שעברה. אך אלמלא היה מתרחש הנס, האם משמעות הדבר הייתה שבלאט מאמן פחות טוב?
זה עסק מעט ציני, בסופו של דבר. שכן למה היה הופך פיני גרשון, אלמלא השלשה ההיא של דרק שארפ? מה היה נותר מהקריירה שלו? אותו גביע עם כוכבית מעונת הסופרוליג, ופארסה קולוסאלית שהייתה משכיחה אותו; ולמה היה הופך רלף קליין אלמלא העניקה פיב"א למכבי שני ניצחונות טכניים על צסק"א וספרטק ברנו ב-1977, שבלעדיהם לא הייתה מגיעה לגמר גביע אירופה?
"אין ספק שלדיוויד יש מזל, אבל כדי להתבלט מעל כולם מזל הוא דבר הכרחי", אומר אחד מהגורמים המקורבים אליו ביותר. "בסופו של יום, אתה נמדד במה שהשגת. בוא נאמר שבלי נס ז'לגיריס לא פיני ולא דיוויד היו הופכים למה שהם היום. אבל כל מה שקורה עם דיוויד בשנה וחצי האחרונות גורם לי לחשוב שהמזל אז היה שלו ולא של פיני, כמו שכולם חשבו", הוא צוחק.
טל בורשטיין, סמל מכבי אחר ואלוף אירופה שלוש פעמים, טוען שמכלול הקריירה של בלאט הוא שמבדיל אותו מאחרים, ולא הישג ספציפי זה או אחר. "מה שהופך לדעתי את דיוויד לגדול בכל הזמנים זו הדרך שלו, שהביאה תוצאות והישגים בהרבה מקומות. הוא לקח אליפות אירופה עם קבוצה שהייתה פחות דומיננטית מאשר הקבוצות של פיני. אפשר לומר שפיני יותר יצירתי מדיוויד, חי יותר על אינסטינקטים וחושים ומרגיש שחקנים, אבל פיני לא הצליח בכל מקום שהיה בו, ודיוויד כן. העבודה של דיוויד מוכיחה את עצמה פעם אחרי פעם, בכל מסגרת שהוא בא אליה, בכל מקום. זה לא משנה אם הוא פייבוריט או לא. וזה קורה לו שוב העונה ב-NBA. זה לא יכול להיות מקרה".
