למרות שיוסטון לא הצליחה לפצח את האורקל ארנה, בינתיים הסדרה בינה לבין גולדן סטייט מקיימת כל מה שהבטיחה: MVP ביכולת שיא בצד אחד, סגן ה-MVP ביכולת שיא בצד השני, ריצות גדולות של שתי הקבוצות, מקטעי הגנה גדולים, פתיחת פערים, קאמבקים והרבה שלשות.
המחצית הראשונה הלילה הייתה נגטיב מושלם למחצית הראשונה ממשחק 1. במשחק ההוא יוסטון ברחה ליתרון 16 נקודות ברבע השני, וגולדן סטייט חזרה ליתרון עד המחצית בריצה מרשימה. הלילה גולדן סטייט ברחה ליתרון 16, לפני שיוסטון חזרה לשוויון במחצית. זוכרים את הנתון שאומר שגולדן סטייט 0:53 במשחקים שהם הובילו ב15 הפרש? יפה, אז יוסטון אמנם חזרה והייתה לה הזדמנות לנצח אבל עכשיו זה 0:54.
למרות חצי התקפי מרהיב, גולדן סטייט הציגה הלילה את ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. ד"ר ג'קיל היה הנעת הכדור של הווריורס, שמוצאת את השחקן החופשי לסל קל, וייצרה 12 אסיסטים ברבע הראשון. מיסטר הייד היה האיבודים המטופשים. היו להם 7 איבודים באותו רבע. את המשחק הווריורס סיימו עם 31 אסיסטים, ו-16 איבודים. סטפן קרי ואנדרו בוגוט עם איבוד על כל אסיסט שמסרו, וביחד עם דריימונד גרין הם איבדו 14 מתוך ה-16. רוב האיבודים היו מסירות קלות שהלכו לקהל במקום לשחקן של הווריורס. יוסטון לא הצליחה לגרום לגולדן סטייט לשלם הלילה, אבל אם הווריורס ימשיכו בקצב הזה, אין להם ממש סיכוי לנצח ביוסטון.
בצד של יוסטון ראינו משחק-על של ג'יימס הארדן, ומשחק מצוין של דווייט הווארד. האיבודים של גולדן סטייט והיכולת של הארדן והווארד הייתה אמורה לנצח עבור יוסטון את המשחק, אבל זה הספיק רק כדי להביא את יוסטון לעמדת ניצחון. מה עשה את ההבדל? שחקני המשנה, וההגנה של גולדן סטייט.
ג'יימס הארדן מתעקש: "הייתי עושה אותו דבר גם עשר פעמים רצופות"
גאון משוגע: כך לברון ובלאט הפכו את ג'יי אר סמית' לתקווה של קליבלנד
הלילה: אטלנטה נגד קליבלנד במשחק 2, אירווינג הפצוע ישחק (3:30, ספורט5)
אצל יוסטון אף אחד לא התעלה ליד הכוכבים. הגדילו ונעלמו גיבורי הניצחון על הקליפרס. ג'וש סמית' במשחק רע הלילה, סיים עם 10 נקודות, אבל ב-5 מ-17 מהשדה, וריבאונד בודד. סמית' זרק רק שלוש שלשות (החטיא את שלושתן), ואלו היו הזריקות היחידות שלו מחוץ לצבע. 14 זריקות היו בתוך הצבע. הוא ניסה לנצל את יתרון הגובה שיש לו על דריימונד גרין, ונכשל, כמו רבים וטובים שניסו לפניו. גרין יודע לחפות על החיסרון בכך שהוא מכריח את השחקן היריב לזריקה רעה. במקרה של סמית', הוא מתחיל את המהלך במעבר מצד אחד של הצבע לצד השני. גרין, או בוגוט, אם יש חילוף, נשארים בינו ובין הסל ולא מאפשרים לו להתקרב לטבעת. זה מכריח אותו לזריקה קשה בניגוד לכיוון התנועה, ולהמון החטאות.
סמית' צריך ללמוד קצת מטרנס ג'ונס, שהיה יעיל יותר עם 6 מ-12 מהשדה. הסיבה ליעילות של ג'ונס היא שאת רוב הסלים שלו הוא עשה מאסיסטים של הארדן. הוא קיבל את הכדור כשהוא עומד קרוב לטבעת. בסיטואציה הזו קל לו להטעות את גרין, לגרום לשחקנים של גולדן סטייט לקפוץ לחסימה ולקלוע 2 נקודות קלות.
גם פאבלו פריג'יוני היה נוראי. אם הארגנטינאי לא תורם בהגנה, אין לו מקום על הפרקט. הלילה הוא נכנס להטריד את קרי, וראה אותו קולע שלוש שלשות חופשיות לחלוטין. זה בלתי נתפס איך בתחילת ההתקפה יוסטון מביאה דאבל כדי להוציא לקרי את הכדור מהיד, וחמש שניות אחר כך שוכחת מקיומו והוא חופשי על קשת השלוש. יש מילה לסוג הגנה שכזה: שערורייה.
קורי ברואר סיים את המשחק עם מדד +/- של 23, הכי גרוע ביוסטון. אמנם בסיום הוא היה מצוין בהגנה, אבל רוב המשחק אנמי ולא תרם בהתקפה. טרבור אריזה שקלע 20 נקודות במשחק הראשון הסתפק ב-7 הלילה. אריזה עשה עבודה מדהימה על קליי תומפסון, אבל חייב לתת יותר בהתקפה, במיוחד כשאין תורמים אחרים.
לעומת שחקני המשנה של הרוקטס, שחקני המשנה של הווריורס נראים מצוין. אנדרה איגודלה קלע רק 6 נקודות, אבל בלי להחטיא. הוא הוסיף 6 אסיסטים ו-0 איבודים, נתון משמעותי כשמדובר במשחק צמוד. שון ליווינגסטון, שקלע 16 נקודות במשחק הקודם, קלע 8 במשחק 2 וגם הוא עמד על 100 אחוז מהשדה. את הבריחה הווריורס ביצעו עם חמישייה לא אופיינית: ליוויגנסטון, בארבוסה, איגודלה, בארנס ובוגוט. בלי קרי ובלי תומפסון. זו חמישייה הגנתית שמתקשה בהתקפה. הלילה היא נראתה מצוין בשני צדי המגרש.
מי שעשה את ההבדל הגדול הוא אנדרו בוגוט וההגנה. אחרי משחק ראשון מאכזב, אנדרו בוגוט מצדיק את ה-1.25 מיליון דולר בונוס שקיבל מגולדן סטייט, על הבחירה לחמישיית ההגנה השנייה. 5 חסימות, 8 ריבאונדים והמון שינויי זריקות. כשמסתכלים על טבלת הזריקות של יוסטון, מבינים את האפקט של בוגוט. בעונה הרגילה יוסטון כמעט לא זרקה מחצי מרחק. כל הזריקות שלה הגיעו מתחת לטבעת, או משלוש. גם הלילה היו לה מעט זריקות מחוץ לצבע, אבל יוסטון נאלצה לקחת המון זריקות מאזור קו העונשין, וזה בגלל או בזכות הסנטר האוסטרלי, תלוי באיזה צד אתם. טבלת הקליעות של יוסטון חושפת כמה טובה ההגנה של גולדן סטייט. יוסטון קלעה הלילה 7 שלשות מ-23 זריקות. זה נמוך מהממוצע שלה, 11.4 שלשות מתוך 32.7 ניסיונות. רק שלשה אחת הייתה מהפינות הכה מבוקשות.
בוגוט לא הסתפק בהגנה משובחת וקלע גם 14 נקודות בהתקפה. בכל פעם שהווארד עזב אותו לעזרה על החודר זה נגמר בהאלי-הופ. זה מהלך שהיינו מצפים מהווארד, מהלך שהקליפרס עשו המון, מהלך שהופך את בוגוט לכוח הרבה יותר משמעותי במשחק. אם הסנטר האוסטרלי ישמור על עקביות ביכולת הזו, לווריורס יהיו חיים קלים יותר בהמשך הסדרה ביוסטון.
בצד של הכוכבים נראה שקרי והארדן מאזנים אחד את השני. אחרי ששבר (פעמיים) את שיא השלשות לעונה רגילה, קרי בדרך לנתץ את שיא השלשות לפלייאוף יחיד. שימו לב למספרים: השיא כרגע שייך לרג'י מילר שקלע 58 שלשות ב-22 משחקים בפלייאוף 2000. אחרי 12 משחקים בפלייאוף 2015 לקרי יש 57. אחרי שלושה משחקים עם מעל 6 שלשות, במשחק 2 הוא "הסתפק" ב-5. השלשה השישית, זאת שהייתה משווה את השיא, נפסלה אחרי עבירה של ברואר בחסימה על גרין. זו הייתה שלשה שכנראה הייתה סוגרת את המשחק.
הארדן השיב בהופעה נדירה: 38 נקודות, עם מעט הליכות לקו ("רק" 10), 13 מ-21 מהשדה, 9 אסיסטים, ורק 2 איבודים. הארדן שחקן מדהים, אבל ספק אם הרוקטס יקבלו ממנו משחקים כל כך יעילים בהמשך. הוא עושה את זה מול הגנה מעולה של קליי תומפסון. הארדן נכנס לקצב, ולתומפסון לא היה סיכוי. כל עצירה הושגה בדם יזע ודמעות.
בסופו של דבר הגענו למצב של כדור אחד, ומי שאחראי להפסד הרוקטס היה קווין מקהייל. הוא היה חייב לקחת פסק זמן אחרי הריבאונד של הארדן ונתן למשחק לזרום. אלא שליוסטון לא היה שום יתרון. היא יצאו למתפרצת של שלושה על ארבעה. הווארד הגיע מאוחר ואפשר לווריורס לעשות דאבל טים על הארדן. הארדן הוציא כדור להווארד במקום שהווארד לא היה רלוונטי בו, ודווייט נאלץ להחזיר את הכדור להארדן נגד הדאבל טים. מרגע שהוא הוריד את הכדור לרצפה המשחק נגמר. קרי ותומפסון לא אפשרו לו להרים אותו יותר. בפלייאוף רווי באזר-ביטרים, היה זה סוג של באזר-ביטר הגנתי, מהסוג שלא חשבנו שנראה משלושת השחקנים המעורבים במהלך. המהלך הזה, שניים על אחד, המחיש בתמציתיות קצת שטחית אבל די יפה, את ההבדל בין ההארדן-בול של יוסטון לקבוצתיות של הווריורס.
יוסטון פספסה הזדמנות לגנוב את הביתיות והעצבים של הארדן בירידה לחדר ההלבשה מובנים. היא לא תקבל עוד משחק כזה של הארדן, וגולדן סטייט לא תהיה מפוזרת כל כך בחוץ. זה יהיה מאוד מעניין לראות איך הרוקטס יגיבו. האם זה ישבור אותם, או יחזק אותם. מקהייל צריך למצוא דרך להוציא מסמית' וברואר את היכולת המופלאה מסיום הסדרה הקודמת, בלי שהרוקטס יפלו ל-3:1, כי הפעם לא תהיה דרך חזרה. ניצחון של הווריורס באחד משני המשחקים הבאים יסגור את הסדרה.
לטוויטר של שגיא רפאל
