בריאן ווינדהורסט אוהב לספר את הסיפור הזה. ווינדהורסט הוא כתב מוערך מ-ESPN, שהקריירה שלו מחוברת בחבל הטבור לזו של לברון ג'יימס, עוד מהתקופה ש"הנבחר" שיחק בתיכון באקרון, אוהיו. הכתב תיאר את השתלשלות העניינים בעת הטרייד של הקאבס עם הניקס באמצע העונה, וסיפק לנו הבזק מהיר לדרך שבה ג'יימס חושב על משחק הכדורסל, ואיפה ג'יי.אר סמית' נכנס בכל זה.
בהנהלת הקאבס הגיעו לג'יימס עם ההצעה שהייתה להם על השולחן מהניקס אנחנו יכולים לקבל את אימאן שאמפרט, הם הסבירו, אבל נצטרך לספוג גם את ג'יי.אר סמית' והחוזה שלו. ג'יימס ענה בפשטות, בערך במילים האלה: "לא לא, קודם כל אתם מביאים לכאן את סמית', ואליו אתם מוסיפים את שאמפרט".
קינג ג'יימס למד במיאמי כמה יעילה וחזקה התקפה המקיפה אותו בקלעי שלוש, והוא יודע שסמית' הוא אחד מהקלעים הכי נפיצים בליגה. תריצו את הטייפ קדימה, אחרי שמונה שלשות במשחק הראשון של גמר המזרח, ועכשיו כולם יודעים. ההתפוצצות של סמית', עוד התפוצצות של סמית', עשתה את ההבדל עבור קליבלנד והייתה פקטור משמעותי בניצחון על אטלנטה.
קליבלנד חוששת: אירווינג ישחק במשחק 2, בלאט: "לא קל מה שעובר עליו"
גולדן סטייט ניצחה 98:99 את יוסטון עלתה ל-0:2 בגמר המערב
לברון, קרי, הארדן, דייויס ומארק גאסול נבחרו לחמישיית העונה
אוהדי הכדורסל השרופים זכו להכיר את ג'יי.אר סמית' בסוף מרץ 2004, ב"מקדונלדס אול-אמריקן". מדובר במשחק אולסטאר שמציג שחקני תיכונים מרחבי ארה"ב, ומספק הצצות נדירות לכוכבי המחר שיצעידו את ה-NBA הלאה, יחד עם כמה נפילות מהדהדות של שחקנים שציפו מהם להרבה יותר ממה שהיה להם לתת. סמית', במשחק שהיה מעין קריקטורה לקריירה שלו, החליט להיכנס למצב של 'פשוט-שוט'. הגארד החצוף לקח צעד אחד אחרי קשת השלוש, ולאחר שקלע המשיך ולקח עוד צעד אחורה, ועוד אחד, ושוב. כבר אז המתבגר נטול המצפון הבין משהו באופן אינטואיטיבי גם כשאתה מחטיא, וסמית' בפירוש לא קלע את כל הזריקות שלקח, זה הרבה יותר מרגש כשאתה עושה את זה מאזור קו החצי.
היום, בגיל 29, עם ותק של 11 עונות בליגה, ארל סמית' השלישי, זה שמו, עדיין לא מוצא עניין בכדורסל "נכון" הציוץ מאתמול של דייב מקמנימן, כתב ESPN המסקר את קליבלנד, מבהיר את זה כשהוא מצטט את הגארד: "אני תמיד אעדיף זריקה תחת לחץ על פני זריקה פנויה (...) זריקות פנויות הן די משעממות".
J.R. Smith: "I'd rather take a contested shot than an open shot any day ... It's kind of boring when you take open shots"
Dave McMenamin (@mcten) מאי 21, 2015סמית' נכנס לליגה בתור פוטנציאל גולמי מרתק, בדראפט שנערך שלושה חודשים אחרי אותו משחק אולסטאר ב-2004. זהו רק הכישרון המדהים שלו שהופך את הקריירה המכובדת שלו למאכזבת מעט. רק כדי למקם את הדיון נכון, הקריירה המעט מאכזבת הזו כוללת את תואר השחקן השישי של עונת 2012/13, עשר עונות עם ממוצע של ספרות כפולות בנקודות, ויותר מ-34 מיליון דולר בהכנסות מחוזי כדורסל בלבד. אבל עם סמית' זה תמיד יחזור אל המשפט הזה, שכולנו מכירים בעל-פה מהמורה בחטיבה: "הוא יכול, אבל הוא לא רוצה".
על המגרש, סמית' מסוגל למהלכים שהם על סף גאונות ספורטיבית, לצד מהלכים שהם על סף עבירות פליליות. תשאלו את האוהדים בבוסטון גארדן, שראו אותו מורחק פעמיים ממשחק פלייאוף מול הסלטיקס. פעם במדי הניקס, כשמרפק מכוון לפניו של ג'ייסון טרי סימן את המפולת של קבוצתו בסדרה, והשנה הוא חזר לזירת הפשע כששחרר חבטה לפרצופו של ג'איי קראודר, שנפל לנוקאאוט מפחיד על הפרקט. שני המקרים מובילים רשימה ארוכה של תקריות נוספות על המגרש ומחוצה לו, וביניהן הצורך לפרום את שרוכי השחקנים היריבים, תגרות המוניות, השעיות הקשורות במריחאונה, וציוצים של איברים מוצנעים של בת הזוג שלו כאשר זו הסתירה לו את הטלוויזיה.
האישיות הצבעונית שלו מתבטאת גם מבחינה חיצונית - נראה שאין סנטימטר בגוף שלו שאינו מקועקע. מהפרצוף של אימא שלו והפרצוף המשוער של ישו על החזה ועד לוגו ה-NBA על הקמיצה. גם התדמית שלו קועקעה שחקן אנוכי, מצבי רוח קיצוניים, קשה לאימון, ונדמה שסמית' רק טיפח אותה יותר ויותר עם השנים. "אני בדרך כלל בן אדם טוב, לפחות זה מה שאומרים עליי אנשים שמכירים אותי", אמר סמית' לפני כמה שנים, כשהחליף את התמכרותו לקעקועים בהתמכרות לגולף. כן-כן. ככה זה כשמדובר באחד ממקרי הראש הגדולים ששיחקו בליגה, ושיחקו בה כאלה לא מעט.
ועדיין, כל מי שצפה בילד הזה במשחק האול-אמריקן ההוא כנראה ידע כבר אז. השלשות מתשעה מטרים שלא נזקקו לטבעת כדי לצלול פנימה. הדאנקים היפהפיים. הכול בא לו במין טבעיות שכזו. חשבת שאתה מסתכל על אולסטאר עתידי. את אותו משחק הוא סיים עם 25 נקודות, ונבחר ל-MVP יחד עם דוויט הווארד.
סמית' נלקח בסיבוב הראשון על-ידי ניו אורלינס וקלע 10.3 נקודות למשחק כרוקי בן 19. בקיץ שלפני עונת 2006/07 הוא הועבר בטרייד לדנבר (דרך שיקגו), ובחמש שנים תחת המאמן האגדי ג'ורג' קארל, הוא השתלט על הנישה של הצלף חסר העכבות מהספסל. בעונת הלוק-אאוט הידועה לשמצה של עונת 2011/12 סמית' בחר באופציה הסינית והזיווג התברר כבעייתי ממש כמו שהוא נשמע. לצד משחקים של 14 שלשות ו-60 נקודות מהספסל (כן כן), סמית' נקנס בכמיליון דולר במהלך השהות שלו כמדי ג'גיאנג גולדן-בולס. הוא אפילו נחשד בזיוף פציעה, בין היתר.
בפברואר 2012, חמישה ימים אחרי שקבוצתו נכשלה במאבק על הפלייאוף, סמית' כבר חתם על חוזה בניו יורק ניקס. אחרי עונה שבה זכה בתואר השחקן השישי, והוסיף את המרפק המפורסם לפרצופו של טרי, הניקס החתימו את סמית' לחוזה לשלוש שנים שעמד על כ-18 מיליון דולר. הרבה כתבים התפרנסו מהניסיון לחשב כמה מיליוני דולרים סמית' עלה לעצמו עם המרפק הזה. כך או כך, כמו שקורה עם רוב ההחלטות של הניקס, הם התחרטו באופן כמעט מיידי, וכך נסללה דרכו של הגאנר הסורר לקליבלנד.
אחרי שקליבלנד עברה את שיקגו בחצי גמר המזרח, סמית' העלה לאינסטרגם תמונה משותפת שלו עם אימאן שאמפרט במדי הקאבס ועקץ את הניקס כשכתב: "זבל לבן אדם אחד, הוא אוצר לבן אדם אחר". חשוב לציין שעל אף מקרה קראודר, וההשעיה לשני משחקים שבאה בעקבותיו, ההגעה לקאבס עשתה רק טוב לסמית'. בין אם מדובר בחברות עם ג'יימס, או גם אם נייחס זאת להתבגרות טבעית, או שאולי פשוט אין בקליבלנד חיי לילה מספקים אחרי שנים בתפוח הגדול. כך או כך או כך הנוסחה עובדת, וסמית' יכול להתרכז בכדורסל. המשחק הראשון של גמר המזרח הוא דוגמה טובה למה קורה כשהוא מתרכז.
ב-46 משחקיו בעונה הרגילה עם הקאבס הוא תרם 12.7 נקודות, 3.5 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים. מבחינה סטטיסטית היו לו עונות טובות בהרבה, אבל מבחינת ההרגשה שלו זאת כנראה העונה הטובה בקריירה. "אני מרגיש בקליבלנד לגמרי בבית", אמר, "אני שמח להיות חלק ממה שקורה כאן".
כל 28 הנקודות מהספסל של קליבלנד רשומות על שמו. שמונה שלשות. שמונה כדורים חוזרים. ניצחון. סמית' טייל על המגרש ועשה עם הכדור כל שעלה על רוחו מול המגנים האומללים של ההוקס. הוא קלע זריקות תחת לחץ, הוא קלע זריקות פנויות מבלי "להשתעמם", וסיים את המשחק עם מאזן פלוס-מינוס של 8+, שזהה למאזן הקבוצה כולה.
האינטנסיביות של ההגנות בפלייאוף יכולה לגרום לכל התקפה להראות כאילו היא משוחקת בחול, וקליבלנד לא חסינה לכך במצבה הנוכחי. במציאות הזו ההסתמכות על היכולת האישית של השחקנים הופכת לקריטית. סמית', השחקן עם הג'אמפ-שוט הכי אסתטי ב-NBA, לא צריך יותר משבריר שנייה כדי לשחרר אותו. הוא מסוגל לייצר לעצמו מצב קליעה בקלות שלרוב שמורה רק לאול-סטארים הקבועים של הליגה, ואחת הביקורות המקצועיות שמופנות כלפיו היא שעליו לנצל את הכלים ההתקפיים המגוונים שלו יותר, ולא להגביל את עצמו לקליעה ממסירות של אחרים. סמית' מסוגל לשחק בבידודים כמו גם בפיק-אנד-רול, והפציעה הטורדנית של קיירי אירווינג מכריחה אותו לעשות הרבה יותר מזה. בלאט יודע איזה נשק קטלני יש לו ומהרגע שהגיע לא היסס להשתמש בו. ועכשיו כולם יודעים למה.
למרות שסמית' חסר מצפון ולא צפוי, בלאט הצליח להוציא ממנו דברים נוספים העונה. לפחות ממבט מבחוץ, בלאט עשה את זה באותו אופן שהוא מתמודד עם שאר האגואים הגדולים שמקיפים אותו, כשהכיל את הטוב והרע שבסמית' והתמקד בעיקר בניסיון למצות את יכולותיו, בהנחה שבסופו של דבר הן יועילו לקבוצה מטווח הרחוק הרבה יותר מאשר יזיקו. "ג'יי אר מקריב למען הקבוצה, אלוהים שלח אותו אלינו", אמר בלאט על סמית' לפני הסדרה מול אטלנטה, ואמר שלדעתו סמית' לא השתנה כלל למרות שהמוניטין שלו גרמו להעברתו לקליבלנד.
לאופן שבלאט מכיל אותו ולחברות עם לברון יש השפעה עצומה על האופן שבו סמית' תורם לקבוצה, ומשיל מעצמו אט אט את קליפת השחקן האנוכי. "אני מבין למה הוא לא מובן, וגם למה כולם חושבים עליו ככה, כך שאני קרוב אליו", התייחס לברון לחברותו עם סמית', "אני יכול להיות כמו אח גדול בשבילו ולתת לו טיפים איך להיות שחקן טוב בקבוצה, איך להיות אבא טוב וחבר טוב". בקיצור, לברון הוא המנטור של סמית'.
מארב אלברט, השדרן האגדי של רשת TNT עשה את ההקבלה המתבקשת: "מייקל ג'ורדן היה כזה. כשרודמן הגיע לשיקגו זה עבד טוב למרות ההבדלים ביניהם מחוץ למגרש. על המגרש רודמן שיחק הכי חזק בליגה, וזה היה בהשפעת מייקל. יש שחקנים כמו לברון שיש להם השפעה חזקה על השחקנים סביבם".
מבחינה מקצועית הם תפורים זה לזה כמו יין ויאנג. כשג'יימס על המגרש סמית' משחק כספוט-אפ שוטר שחי מהמצבים שמסדר לו המלך תחשבו ריי אלן במיאמי. שניהם הופכים לקטלניים, כשסמית' מרווח למלך והוא מצדו מפטם אותו כשההגנה מתכווצת. כשג'יימס נח ג'יי.אר מתבקש לעשות יותר, ואם נחזור לצטט את המורה שלכם מהחטיבה - כשהוא רוצה הוא יכול. המנעד הרחב של האפשרויות כשהוא משחק עלול לעלות בשנים מהחיים של המאמנים שלו איך אפשר לספסל שחקן שיכול להתחמם ברגע ולא צריך שיסדרו לו שום תרגיל, ומצד שני איך אפשר להעלות לפרקט שחקן שיכול לאבד את זה ללא כל התראה ולהכות שחקן יריב, או לפרום לו את השרוכים בזמן שמישהו זורק עונשין? מה אתם הייתם עושים?
נדמה שלבלאט אין ברירה, בהתחשב במגבלות הפיזיות של אירווינג כמו גם החיסרון של קווין לאב, ובמשחק 1 הוא השאיר את הסווינגמן המשוגע שלו על המגרש כמעט 36 דקות. הסגל של המאמן הישראלי הופך את ההחלטה הזו לקלה, לצערו, והשימוש ברוטציה של שמונה שחקנים בלבד עשוי להתנקם בקאבס בהמשך הסדרה. אבל כל זה לא משנה אם ג'יי.אר סמית' בא לעבוד. בלאט יודע את זה, ג'יימס ידע את זה כבר בינואר, ועכשיו כולם יודעים.
לטוויטר של אורן לוי
