שיעור לחיים: ניתוח הניצחון הדרמטי של קליבלנד ולברון בשיקגו

הסיבוב השני הולך ומתחרע עם כל יום שעובר, והסדרה בין קליבלנד לשיקגו היא המשוגעת מכולן. לטוב, בזכות שני באזר ביטרים אדירים שייכנסו לפנתאון ומלחמה חסרת פשרות של שתי קבוצות שלא מוכנות להפסיד. אך בעיקר לרע, בגלל הפציעות שהולכות ונערמות. גם בכל אחת מהסדרות האחרות אחד הסיפורים המרכזיים קשור לשחקנים שלא משחקים או משחקים עם מגבלה ברורה, אבל כאן הפציעות השתלטו על הסדרה.

זאת לא הסדרה שפנטזנו עליה מתחילת השנה, בין שתי קבוצות מסקרנות ומגוונות עם אופציות התקפיות לא נגמרות. שלא תבינו לא נכון, הסדרה שהתפתחה לה היא סדרה מרתקת שנמצאת במרחק של עוד כמה סיומים צמודים מהגדרה של קלאסיקה, אבל קלאסיקה מסוג מאוד מסוים, של קרב בין שתי חיות פצועות. מי שתחצה ראשונה את קו הסיום תעשה זאת באפיסת כוחות ועם מעט מדי כלים להמשך הדרך.

השגיאה של דיוויד בלאט: "כמעט הרסתי הכל, מזל שעצרו אותי"

סל עם הבאזר של לברון החזיר את קליבלנד לחיים בסדרה מול שיקגו

הקליפרס שוב רמסו את הרוקטס ורחוקים ניצחון אחד מגמר המערב

הארדן מבקר את טקטיקת האק-א-ג'ורדן: "לא אוהב את זה, זה רע"

לאחר המשחק הקודם דיוויד בלאט חשף את הפציעה שקיירי אירווינג גורר בכף הרגל ודי הפתיע את העיתונאים באולם. במבט ראשון זה נראה סתם משחק לא טוב של קיירי, והפציעה לא נשמעה רצינית במיוחד אם קיירי סיפק את ההצגה הגדולה במשחק הראשון כשהוא גורר אותה. אבל הלילה התברר שהפציעה מחמירה והפעם לא ניתן היה לפספס אותה. קיירי לא ממש הצליח לקפוץ או לזוז הצידה במהירות הלילה, ובמחצית השנייה אפילו לא ניסה להשפיע על המשחק. הטוויסט בעלילה של הסדרה היה שבזמן שדרק רוז נראה בריא לחלוטין ושיחק כמו מועמד ל-MVP, דווקא הגוף של קיירי הוא זה שבגד בו.

הפציעה מסיימת העונה של קווין לאב הפכה את סיכויי האליפות של קליבלנד לנמוכים מאוד, אם המצב של קיירי לא ישתפר במהירות כל ניצחון כבר יהיה סוג של נס. במצב הנוכחי, ולמרות תחרות קשה, קליבלנד הופכת להיות הנפגעת הגדולה ביותר של פציעות בפלייאוף הזה, וצריך להזכיר פעם נוספת שמדובר בקבוצה שנבנתה תוך כדי תנועה והסגל שלה לא בנוי להתמודד עם פציעות של שניים משלושת הגדולים. עוד שנה-שנתיים הסגל יהיה הרבה יותר שלם ומגוון, לא כרגע.

הכתבה הזאת הייתה אמורה להיות תחילת שלב סיכומי העונה של קליבלנד, עם בדיחות על כך שאלוהים כל כך שונא את העיר הזאת שהוא החליט להתעלל בה לאט. במהלך הרבע השני, כאשר השחקנים התחילו להפנים את המצב של כוכב המשנה, היה רגע של כמעט שבירה בקליבלנד, הסוף נראה קרוב מתמיד. רק נתון אחד מפריע לסיכומים: קליבלנד איכשהו ניצחה את משחק החוץ הזה והחזירה את עצמה לעניינים בסדרה. ומה שעוד יותר מפתיע זה שהיא עשתה את זה בעוד יום קליעה רע מאוד של לברון ג'יימס (צריך למצוא מילה למשחקים האלה של לברון בהם הוא מדהים וגרוע בו זמנית).

לפני שנגיע לנקודות החיוביות, אי אפשר להתעלם מכך שלקאבס תרמה העובדה שגם שיקגו הייתה חבולה במשחק הזה. פאו גאסול לא שיחק, ג'ואקים נואה (למי ששכח, מקום רביעי בדירוג ה-MVP של שנה שעברה) משחק פצוע כל העונה. זה צמד הגבוהים שהיה אמור ליצור סגנון התקפי ייחודי ומלהיב, היו במהלך העונה רגעים בהם זה באמת קרה. כך, שני המאמנים הגיעו למשחק הזה בלי יכולת ליישם את משחק ההתקפה עליו עבדו לאורך כל העונה ועם צורך לאלתר ולסמוך על הכוכבים שימצאו פתרונות. בשני הצדדים, קרו במשחק הזה כל מני דברים שלא קרו לכל אורך העונה. הבולט שבהם מבחינתי היה הרגע בו ג'יימס ג'ונס חדר והוריד כדור נהדר לטריסטן תומפסון שסחט עבירה. ראיתי את כל המשחקים של קליבלנד השנה, זאת הייתה הפעם הראשונה שג'יימס ג'ונס חדר והוריד כדור לגבוה. המשחק הגיע לשיאים של גרוטסקיות כאשר במחצית השנייה בערך כל שתי דקות שחקן אחר החל לצלוע. האחרון שבהם, טאג' גיבסון, נפגע בברך וזה יכול להיות רציני.

ולמרות כל זה, שיקגו הייתה אמורה לנצח הלילה. בטח כשרוז חד ויעיל הרבה יותר מלברון. המשמעות של לאב וקיירי לקאבס הרבה יותר גדולה מהמשמעות של פאו ונואה לבולס, לתיבודו יש סגל עמוק ומגוון עם שחקנים שמסוגלים ליצור מצבי זריקה בכל העמדות והוא היה אמור למצוא דרך לנצל אותו. אבל תיבודו הפסיד הלילה את קרב המאמנים.

זה אחד מהרגעים בהם אפשר לכתוב את זה בצורה הברורה ביותר: ניהול המשחק של דיוויד בלאט הלילה היה נהדר. יש לו חלק חשוב מאוד, אולי החשוב ביותר, בכך שקליבלנד ניצחה הלילה משחק חוץ בסיבוב השני של הפלייאוף כשקווין לאב לא משחק, קיירי אירווינג לא רלוונטי ולברון ג'יימס לא פוגע.

ההחלטה החשובה ביותר של בלאט במשחק הזה התרחשה במהלך הרבע השני, כששיקגו ברחה לשמונה הפרש וקליבלנד נראתה חסרת אונים. ברגע הזה בלאט הבין שהדרך היחידה לנצח תהיה במשחק מכוער והגנתי במיוחד. הוא חרג מהרוטציה הקבועה וחזר להרכב שני הגבוהים – טימופיי מוזגוב וטריסטן תומפסון, שבשני המשחקים הקודמים קיבל רק את פתיחת הרבעים הראשון והשלישי. דקה לאחר מכן הוא הכניס את אימן שאמפרט כדי שישמור על דרק רוז. בלאט בעצם עבר להרכב שמבוסס על לברון, הגנה וריבאונד, כוכב וגרזנים, כמו בשנות ה-90 הלא עליזות. ההרכב הזה הוביל מהפך בו הבולס לא קלעו למשך דקות ארוכות. לפעמים ההחלטה הטובה ביותר שמאמן יכול לקבל היא להפוך את המשחק למכוער, קליבלנד למדה במהלך העונה להפוך לקבוצה שמסוגלת לנצח משחקים מהסוג הזה גם מול קבוצות שמתמחות בהם ובלאט השתמש ביכולת הזאת בזמן הנכון ביותר.

כאשר ההתקפה נתקעה ברבע השלישי, בלאט ידע לשנות גישה פעם נוספת ולחזור להרכב נמוך, אבל באופן לא שגרתי השאיר את מוזגוב כסנטר ולא את תומפסון. בפעם השנייה במשחק הוא הימר נכון על חמישייה שהתאימה בדיוק לרגע הזה, בו השחקנים של שיקגו החלו להתעייף והנוכחות של מוזגוב הספיקה כדי לנטרל את החדירות שלהם בזמן שהאחרים מבצעים חילופים על כל חסימה. בהתקפה הייתה מספיק תנועה כדי ליצור כמה סלים מהפיק נ' רול שיצרו את המהפך השני של קליבלנד (ותודה לג'יי אר סמית' וליתרונות של המחסור באלוהים אצל שחקנים מסוימים).

חשוב להדגיש את ניהול המשחק המוצלח מאוד של בלאט הלילה, גם בגלל שאף אחד לא הולך לדבר על זה. מה שיזכרו לו מהמשחק הזה זה את רצף האירועים המשונה בסיומו. ניתן לנתח לעומק כל אחת משלוש ההתרחשויות המרכזיות, כאן אסתפק בהסבר קצר:

1) הקושי בהוצאת החוץ שגרם לבזבוז של שלושה טיים-אאוטים והסתיים באיבוד: ההחלטה המצוינת של תיבודו לא לבצע פאול הוציאה את בלאט והשחקנים שלו משיווי משקל, התרגיל שבלאט ארגן היה טוב אבל הוא היה צריך להכין את השחקנים שלו גם למה עושים כאשר מקבלים את הכדור והיו לו שלוש הזדמנויות לכך.

2) פסק הזמן שבלאט ניסה לקחת למרות שלא היו לו: טעות נדירה ברמות האלה, שקשורה ישירות לסיטואציה הנדירה של בלאט – מאמן שמעולם לא היה קשור ל-NBA ולחוקים הייחודיים של הליגה הזו בשום צורה, ונמצא במעמד של אימון משחקי פלייאוף מכריעים. יהיה לו קשה להתעצבן על כך שקוראים לו מאמן רוקי עכשיו.

3) שינוי התרגיל במהלך האחרון על ידי לברון ג'יימס: לא ברור מה בער ללברון להצהיר על כך, מאוד קל ומתבקש לפרש זאת כזלזול בבלאט, אבל אולי אווירת הכנות הזאת פחות שלילית מהנדמה. מעניין לאן זה יוביל באמצע סדרת פלייאוף. חשוב להבהיר שזאת הייתה סיטואציה שהשתנתה. במקור נותרו 0.8 שניות, ומכיוון שלברון הוא לא שחקן עם שחרור זריקה מהיר הוא היה מתקשה לזרוק בזמן כזה. ברגע שהזמן כמעט הוכפל ונותרו 1.5 שניות זה שינה לחלוטין את המצב והפך את אופציית המסירה ללברון להרבה יותר מוצלחת. בכל מקרה, בלאט למד שכדור אחרון צריך לשים בידיים של לברון בכל מצב, ובצדק.

יהיה עכשיו הרבה רעש סביב אירועי השניות האחרונות, אבל הוא יעבור. בסופו של דבר, הטעויות האלה של בלאט ייחשבו לחלק מתהליך למידה של מאמן לעולם חדש לחלוטין עבורו וייסלחו כפי שסולחים לכל רוקי. בתמונה הגדולה, כל האירועים האלה הם הטפל, כאשר העיקר הוא שבלאט מצא את הפתרונות ששמו את קליבלנד בעמדת ניצחון בדקה האחרונה במשחק שהיא לא הייתה אמורה לנצח. אם קליבלנד תמצא דרך לנצח את הסדרה במצבה הנוכחי, יהיה הרבה יותר קל להתמקד במקומות הלא מעטים בהם בלאט הגיב נכון ולא לפי הספר וביצע התאמות מוצלחות. בעוד שדעת הקהל הכללית תתמקד ברעש, ניתן לסמוך על האנשים שהדעה שלהם לגבי בלאט חשובה שיידעו לזהות את התחומים המהותיים יותר שבהם בלאט בהחלט מוכיח את עצמו בינתיים. במהלך העונה זה קרה לא אחת, וההנהלה גיבתה את המאמן. בהקשר הזה, דווקא מכת הפציעות ועמדת האנדרדוג שבלאט מכיר ואוהב מאפשרות לו להביא לידי ביטוי יתרונות בולטים שלו, לצד החסרונות הלא פחות בולטים.