בואי קללה: קוואליארלה ניצח את הדרבי של טורינו

20 שנה חלפו מאז הניצחון האחרון של טורינו על יובנטוס בדרבי, אז לקראת המשחק אתמול החליטו באיטליה לראיין את המאמן האחרון שעשה זאת, נדו סונטי. בעונת 1994/95 הוא לא סתם גבר על הגברת הזקנה, אלא עשה זאת פעמיים מול הקבוצה האדירה של מרצ'לו ליפי שלקחה אליפות ללא בעיות מיוחדות, בפער 10 נקודות מהמקום השני.

תחילה היה זה 2:3 במשחק שנחשב "ביתי" עבור השוורים באיצטדיון דלה אלפי, וכל השערים הובקעו במחצית הראשונה. רוג'רו ריציטלי העלה פעמיים את טורו ליתרון, ג'אנלוקה ויאלי הישווה פעמיים, ואז הגיע המגן הצרפתי הנהדר ז'וסלן אנגלומה עם שער הניצחון. אחרי ההפסקה הדף השוער לוקה פאסטינה את הפנדל של פבריציו רבאנלי ושמר על היתרון. בסיבוב השני שוב יצאה טורינו עם ידה על העליונה, הפעם 1:2, ושוב ריציטלי, כוכב באיירן מינכן לעתיד, הצטיין עם צמד.

"האם יש בקבוצה הנוכחית שחקנים שמסוגלים לשחזר את ההישג של ריציטלי?" נשאל סונטי שאימן ב-22 קבוצות שונות במהלך קריירה מגוונת במיוחד ופרש בתחילת העשור. "היה לי אז סגל מצוין. לא רק ריציטלי ואנגלומה, אלא גם עבדי פלה – שחקן ענק שידע לעשות דברים מדהימים עם הכדור. פאביו קוואליארלה הוא היחיד שאפשר להשוות אליהם. הוא חלוץ יצירתי שמביא אסתטיות ודמיון למשחק. הוא היה ראוי לקריירה גדולה יותר. אני אוהב אותו מאוד, והוא עשוי להצליח. אין לי ספק – קוואליארלה יכול עשות הרבה בעיות ליובנטוס", השיב המאמן הוותיק. הוא ידע על מה הוא מדבר.

את הנצחונות ב-1995 ראה קוואליארלה מקרוב. הוא היה אז תלמיד בן 12 באקדמיה של טורינו, העריץ את ריציטלי וחלם לחקות אותו על הדשא. במועדון העריכו את הילד מפרברי נאפולי שנדד צפונה בגיל כה צעיר, וקידמו אותו לסגל הבוגר כאשר היה בן 17, אבל לקח לו זמן להסתגל, ואחרי תקופות השאלה בליגות הנמוכות התחיל קוואליארלה לשחק בהרכב טורינו רק בעונת 2004/05 בליגה השניה. זה הלך טוב, והקבוצה הבטיחה את העליה על המגרש, אבל מבחינה כלכלית היתה זו תקופה איומה. הנשיא אטיליו רומרו, האיש שדרס ב-1967 למוות את כוכב העל של הקבוצה ג'יג'י מרוני באחת הטרגדיות הגדולות שידע הכדורגל האיטלקי, דירדר את הקבוצה לפשיטת רגל, וההתאחדות פסלה אותה מהצטרפות לסרייה A.

אז קוואליארלה שוחרר ללא תמורה, והחל להקסים את האוהדים עם ביצועיו המיוחדים במחוזות אחרים. בכל מקום בו דרך – אסקולי, סמפדוריה, אודינזה, נאפולי ונבחרת איטליה – הוא התמחה בשערים וירטואוזיים. הוא חיפש תמיד את הפתרונות הלא צפויים בכל מצב, והעניק למעריציו יצירות אמנות של ממש. אוסף הכיבושים שלו כולל בעיטות מחצי מגרש, מספרות, טילים לחיבורים, סלאלומים בין כל שחקני ההגנה, הקפצות עדינות מעל השוער, נגיחות זינוק, עקבים... בעצם, כמעט כל דבר שאפשר לדמיין.

זכורות במיוחד הדמעות של קוואליארלה אחרי ההפסד של איטליה לסלובקיה במחזור הנעילה של שלב הבתים במונדיאל בדרום אפריקה. הוא היה אז בשיא כושרו, אבל ליפי העדיף לייבש אותו על הספסל, ונתן לו רק מחצית אחת בכל הטורניר כדי לבטא את כשרונו. הוא עשה זאת ועוד איך. קוואליארלה שינה לחלוטין את המשחק, וקינח עם שער מרהיב לחיבורים בזמן פציעות, שהיה אחד הרגעים היפים ביותר של גביע העולם כולו, אבל זה היה מאוחר מדי כדי להציל את סקואדרה אזורה.

בקיץ ההוא ב-2010 נאלץ קוואליארלה לעזוב את נאפולי אהובתו, אחרי שהבין כי החתמתו של אדינדסון קבאני תמנע ממנו לשחק בהרכב. הצטרפותו ליובנטוס, היריבה המושבעת של טורינו, לא היתה לגמרי טבעית, אך הסקורר כבש באופן מיידי את לבבות אוהדי הגברת הזקנה. חצי העונה הראשונה היתה פנומנלית מבחינתו, אבל קרע ברצועות קטע את התנופה, וכאשר החלים גילה קוואליארלה שמעמדו ממש לא בטוח. אנטוניו קונטה הגיע ב-2011, יישם רוטציה בין חלוצים, וכתוצאה מכך פתח הווירטואוז 25 פעמים בלבד במצטבר בשלוש העונות שהניבו שלוש אליפויות רצופות.

ביציעים עדיין אהבו אותו מאוד, והמשחק מול פסקארה ב-2012 בו בישל בעקב וכבש במספרת נכנס לפנתיאון, אבל העונה שעברה כבר היתה בלתי נסבלת מבחינת החלוץ. הגעתם של קרלוס טבס ופרננדו יורנטה דחקה אותו לקצה הספסל, וגם אם התעקש להישאר ודחה הצעות מעניינות מהפרמייר-ליג, הוא הבין בסופו של דבר שאין מנוס מלמצוא אתגר חדש. רצוי קרוב לבית, כי הוא תמיד הרגיש מצוין בעיר טורינו. אז ההחלטה לחצות את הכביש ולשוב למועדון שגידל וטיפח אותו היתה טבעית ומתבקשת.

השוורים בדיוק חיפשו את המחליף לצ'ירו אימובילה, מלך השערים של הליגה האיטלקית אשתקד, שנמכר לדורטמונד. אציו רוסי, שאימן את קוואליארלה בעונת 2004/05, שיבח את הבחירה: "פאביו עדיין נלהב בדיוק כמו לפני עשור. אחרי העזיבה של אימובילה, טורינו היתה זקוקה לחלוץ עם שם גדול, והיא בהחלט קיבלה אותו בדמותו של קוואליארלה". ההתחלה היתה מהוססת יחסית, אך ככל שחלפו החודשים כך השתלב החלוץ טוב יותר במערך של המאמן ג'אמפיירו ונטורה, ואחרי שחגג את יום הולדתו ה-32 בינואר קצב הכיבושים רק הלך והתגבר. "דיברתי עם המאמן, והבנו אחד את השני", אמר קוואליארלה על התהליך. ונטורה מתמחה במיצוי הפוטנציאל של חניכיו, וכלל לא מפתיע שמצא שפה משותפת גם עם הכשרון המיוחד של פאביו.

הדרבי הראשון מול יובה שנערך בדצמבר היה מרגש ביותר מבחינת קוואליארלה. כאשר הוחלף בשלהי המשחק, בעוד התוצאה עומדת על 1:1, קמו האוהדים ביובנטוס סטדיום על רגליהם והריעו לאיש בו הם עדיין מאוהבים, על אף שהוא לובש את חולצת היריבה. היה זה מחזה חריג ונדיר, וצריך לשמוע כדי להבין את גודל ההערצה. קוואליארלה היה ונשאר אליל בשני המועדונים של העיר.

אין ספק שגם השחקן עצמו שומר פינה חמה בלב ליובנטוס. "אני מרגיש צמרמורת כאשר אני נזכר במחיאות הכפיים האלה, ואי אפשר לשכוח את שלוש האליפויות שלי", הוא אמר בראיון לעיתון לה-סטאמפה לקראת הדרבי אתמול, אך לא הסתיר את הרצון העז להכריע את ההתמודדות: "זה משחק מיוחד עבורי, ואשמח מאוד לכבוש את שער הניצחון. כבר הבקעתי מול יובנטוס כששיחקתי באודינזה ובנאפולי. עכשיו צריך לעשות זאת עם טורינו. המועדון הזה תמיד היה בית שני עבורי. הגעתי לכאן כילד, והם עזרו לי להפוך לאדם בוגר ולשחקן כדורגל. איך אני יכול לא להיות אסיר תודה למי שהאמין בי?"

אתמול הוא עלה לכר הדשא במטרה לסגור מעגל, מכל הבחינות. אנדראה פירלו, שניצח את הדרבי הראשון בזמן פציעות כאשר קוואליארלה כבר הוחלף, העלה את הגברת הזקנה ליתרון, אבל טורינו לא נשברה. קוואליארלה בישל את השיוויון למתאו דרמיאן על סף השריקה להפסקה, ובדקה ה-57 הגיע הרגע לו חיכה כל העונה. דרמיאן הנפלא החזיר לו טובה עם מסירת רוחב משמאל, וקוואליארלה היה במקום הנכון כדי לשים את הכדור ברשת. "אני לא יכול אפילו להסביר את התחושה העילאית הזו. יקח לי כמה ימים להפנים את מה שקרה", אמר החלוץ המאושר אחרי שהניצחון ההיסטורי הובטח.

וראו איזה פלא – היה זה אחד השערים המכוערים בקריירה שלו. בדרבי הראשון, כאשר טורינו שברה בצורת וכבשה מול היריבה העירונית לראשונה מאז 2002, היה זה המגן הברזילאי ברונו פרס שדהר לאורך מגרש שלם והבקיע שער מהסרטים. מקוואליארלה תמיד מצפים למשהו יוצא דופן, וגם אתמול הוא ניסה לכבוש במספרת שלא הצליחה, אבל הוא עלה על הלוח עם דחיקה פשוטה ושגרתית. זה לא אופייני, אבל מה אכפת לו? זה ממש לא משנה מבחינתו.

היה זה שערו ה-13 העונה של קוואליארלה, ובכך הוא הישווה את השיא של עצמו שנקבע בסמפדוריה ב-2007 ובאודינזה ב-2009. עד לסיום העונה הוא ישבור אותו, ואם ממש ישתדל, והמזל יהיה לצידו, אולי אפילו יצליח להשוות המאזן של ריציטלי שהבקיע 19 שערי ליגה בעונת 1994/95 ההיא. טוב, ריציטלי הבקיע ארבע פעמים מול יובה, וקוואליארלה הסתפק בשער בודד, אבל תהיו בטוחים – זה מרגיש מתוק כמו רביעיה.