בעושר ובעוני: סיכום המחזור בליגת העל

מכבי נתניה של רוני לוי הבטיחה את הישארותה בליגה בסוף השבוע האחרון. יש שביתה? אין משכורות? איפה בעלים? בקבוצה של רוני לוי יודעים להפריד בין הדברים. עבור המאמן האחרון והיחיד שזכה בשלוש אליפויות ברציפות בישראל מדובר, על הנייר, בהישג משני. משהו שבכלל לא ירשם בדף קורות החיים. פרט שיהיה קשה להאדיר בעוד מספר שנים בעמוד הויקיפדיה. לכן דווקא היום כדאי לזכור: מדובר באחת העונות הכי גדולות של לוי כמאמן, ושלב מאוד משמעותי בהתפתחות שלו כאיש המקצוע הישראלי הטוב ביותר בענף.

בארץ הסטיגמות רוני לוי הרי קוטלג כמאמן של קבוצה אחת. זוכרים מה אמרו עליו במדינת "האליפות בלי מאמן/למה מי זה פאקו"? שרק במכבי חיפה זה יכול לעבוד. שרק במכבי חיפה ועם הכסף של שחר הוא יוכל להביא את היתרונות שלו כמאמן. והנה, לוי מגיע למקום בלתי אפשרי (שגם אני חשבתי שלא תהיה לו את האינטליגנציה הרגשית להתמודד איתו), ומצליח להתאים את עצמו לסיטואציה ואת הסיטואציה לערכים שלו. הוא מזהה את הקשיים, ומתגבר עליהם. הוא רואה את הבעיות, ולומד מהן. הוא לא רק טקטי, הוא גם מנהיג של בני אדם. של צעירים בתחילת דרכם, של מבוגרים שפעם בכלל לא חשב להשתמש בהם, של זרים שלא הוא בחר.

כבר בקדנציה הראשונה שלו בבית"ר לוי הוכיח שהוא מאמן בהתפתחות. שהוא לא רק מאמן שמלמד, אלא גם כזה שלומד. שמתבגר עם השנים. ששלוש האליפות שלו עם מכבי חיפה לא הציגו לנו מוצר מוגמר. אלא שבמכבי נתניה קיבלנו לזה חותמת סופית, עם מצב יותר קשה וקבוצה שנראתה באמת כמו יורדת בטוחה. כמה פעמים שמעתם את שייע פייגנבוים אומר בהקשר הזה – בוא נראה את כל המאמנים האלה עובדים בקבוצה שאני הייתי ומתמודדים עם התנאים שאני חוויתי. בפעם הבאה שהוא עושה זאת, תגידו לו פשוט: רוני לוי.

הפועל ראשון לציון תהפוך לקבוצת הבת של מכבי תל אביב?

גם במכבי חיפה רוצים קבוצת בת: פנו לעיריית עפולה

פאקו פגוע: "גם עם פער של 8 נקודות יהיו אנשים שלא יאהבו אותי"

ג'קי בן זקן הפך בשנים האחרונות מגיבור הברנז'ה העיתונאית לסמל הריקבון בכדורגל הישראלי. איך זה קרה, זה לא המקום והזמן להסביר זאת. מדוע מי שהיה פעם דוגמה לניהול אחר, לשפה אחרת, לחשיבה אחרת, הוא היום הדבר הכי רע שיש לענף להציע, למרות שכלום לא השתנה, זאת שאלת מחקר שונה שיותר קשורה לתדמיות בתקשורת והיא לא הדבר החשוב כרגע. הדבר החשוב כרגע הוא שמ.ס אשדוד עלולה לרדת ליגה בדרך לא ספורטיבית, ולאיש זה לא מזיז. ואיש לא צועק. ואיש לא מבין שמשהו כאן לא כשורה.

הסיבה לכך היא כמובן הוא אותה תדמית. סביר להניח שאם היה מדובר בקבוצה אחרת, התקשורת היתה מתייחסת אחרת להורדת שש הנקודות של אשדוד על ידי פיפ"א בתור סקנדל ספורטיבי. כי זה מה שזה – סקנדל ספורטיבי. לא ייתכן שקבוצה תרד ליגה בשלב כזה של העונה בגלל עונשים על השולחן הירוק. לא מקובל שקבוצה אחרת, כושלת יותר, תקבל פרס, בגלל החלטה של דיינים. לא הגיוני שהליגה תוכרע עקב מהלך מפתיע כזה.

לו זה היה קורה בתחילת העונה, לאשדוד היה זמן הוגן להגיב לעונש. לעכל אותו. לחיות איתו. לא בחודש אפריל. לכן גם הדרך הכי הוגנת היתה להעביר את העונש לעונה הבאה. ההתאחדות לכדורגל צריכה לעשות כל מאמץ שזה מה שיקרה. המשפטנים הכי בכירים צריכים להטיל מלוא כובד משקלם כדי שהליגה שלנו לא תראה יורדות שנקבעו בשוויץ. הכתם הזה הוא לא רק של הליגה, אלא של ההתאחדות כולה. וגם כל אותם אנשים שיחגגו את ירידתו של בן זקן לליגה השנייה – אדם שהרוויח את האנטגוניזם כלפיו בצדק מוחלט – לעולם לא יוכלו להיחשב ללוחמי צדק. רק לעוד כמה אנשים קטנים.

להתלונן על שעות שידור של משחקים ב-2015 זה כמו בערך כמו להלין על המסחור של הספורט. זו מציאות קיימת כבר הרבה מאוד זמן – בעלי זכויות השידור הם אלה שמזינים את הענף בכסף הכי משמעותי, ומכאן גם זכותם להשפיע על מועדי המשחקים. אי אפשר גם לשלם לערן זהבי סכומי עתק וגם לתת לקבוצה שלו להחליט מתי היא משחקת. זה קיים בכל עולם, ולהבדיל מהרבה אופנות אחרות, זה קיים גם בארץ.

רק שבארץ זה קשה יותר. סוף השבוע האחרון היה ממש קשה לצפייה. מילא שהפלייאוף הוא בלוף אחד גדול, וכל העניין בו מתרכז במכבי חיפה ובית"ר ירושלים, וקצת, קצת בתחתית, כשזו תחליט להתעורר. אבל לצפות בשבת שלמה של משחקי פלייאוף תחתון? זה לא אנושי. זה פוגע בקדושת השבת הספורטיבית, שבה תמיד היה משחק ישראלי אחד לחכות לו. במחזור האחרון וגם במחזור הבא, זה היה משחק מרדים אחרי משחק מרדים. כדורגל איטי ונוראי אחרי כדורגל איטי ונוראי. אם לא אוהדי עירוני אשדוד ומחאתם העממית, כמות האנשים שהיו מנקרים מול המסך במוצ"ש היתה עולה על זו שבהם מסתכלים מה קורה שם.

כי גם בעידן המודרני יש גבול במה שאפשר להאכיל בני אדם. היכל מנורה? מילא. אצטדיון סמי עופר? ניחא. אין סמלים, אין מועדונים קהליתיים, יש טביב – נו, מה כבר אפשר לעשות. אבל לצפות בהפועל חיפה, ואחרי זה באשדוד, כשבאופק מצפה לנו הקרב בין הפועל תל אביב להפועל פתח תקוה. זה כבר לא אנושי. מילא שזה מוציא לא מעט עוקץ ממשחקי הפלייאוף העליון, זה מוציא את החשק גם לקהל האוהדים הכי נאמן של הענף בימי שבת.

מכבי תל אביב של מיטש גולדהאר לימדה אותנו בשנים האחרונות לשלוט קצת יותר בפה שלנו ובתחזיות שלנו. בכל שלב שלא הבנו מהלך של המועדון, התברר כמעט תמיד שטעינו. שמיהרנו. שלא הבנו לעומק. ואולי גם זה המקרה לגבי הרעיון החדש של מכבי תל אביב להקים קבוצת בת – רעיון שצובר תאוצה אחרי הפגישה השנייה עם עיריית ראשון לציון. אולי בעוד שלוש שנים נבין שזו הברקה, שזו הקדמה, ששוב הגולדהארים נמצאים שני צעדים לפני כולם.

כרגע זה לא נראה ככה. כרגע רעיון קבוצת הבת הוא בעיקר כדי להאריך התורים הארוכים ממילא שמייצרת מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, שמבעבעת בגלל בעיות של חריגי גיל שנאלצים לשחק בנוער וכישרונות שמחזיקים ביד טפסי הסגר. הסיפור הזה הוא פשוט: מכבי תל אביב מייצרת המון שחקנים נהדרים אבל לא משתמשת כמעט באף אחד מהם. מצד אחד, מכבי תל אביב לא רוצה לאבד את הזכויות עליהם, ולכן היא גם משאילה אותם לקבוצות אחרות. מצד שני, חוק המושאלים החדש שיאסור אי שיתוף של שחקנים כאלה מול קבוצת האם, אמור לפגוע באלמנטים הכוחניים שמספקת המציאות הזו.

אז מה עושים? איזו סוכריה נותנים לכל אותם שחקנים שיהיה קשה יותר להשאיל אותם ולכל אותם חריגי גיל שלא ממש ששים לשחק עוד עונה בנוער? מקימים קבוצת בת בלאומית, ושם נותנים להם תחושה מוקדמת של בוגרים. ככה מושכים אותם עוד קצת. זה היה יכול להיות נחמד, אם מכבי תל אביב היתה באמת נותנת לצ'אנס לצעירים האלה אחר כך. אם מכבי תל אביב היתה משלבת מאסה גדולה יותר של צעירים אחרי החבורה של דור מיכה. דור פרץ זה היוצא מהכלל שבעיקר מעיד על הכלל. והכלל הוא משה לוגסי – עוד שחקן שצמח במכבי תל אביב והלך לאיבוד לא מעט בגלל מדיניות המועדון (מבלי לשכוח את אשמתו).

כל עוד מכבי תל אביב לא מוכיחה לנו שמגמת הדיכוי המתרחבת לא משתנה, במיוחד בליגה כזו עלובה שבה לא ברור איך צעירה לא משתלבים יותר – סיפור קבוצת הבת נראה כמו עוד טריק בירוקרטי להתמודד עם צרות בירוקרטיות. להאריך את החבל של המועדון מול אותם שחקנים ומול חוק המושאלים. מילא שלמכבי תל אביב אין זכות להחריב את קבוצת הכדורגל של ראשון לציון ואף מועדון אחר בישראל. אבל בשביל מה? מה, יש לכם לו"ז ואתגרים של ריאל מדריד? הלוואי שמדובר בעוד משהו שג'ורדי מבין יותר טוב מאיתנו, למרות שנדמה שלבעיות האלה יש פתרון הרבה פחות ראוותני ויקר: לתת לצעירים האלה במה בקבוצה הבוגרת.