שואב מאבק: סיכום מחזור על המירוץ המקרטע לאליפות

הדבר הכי מפתיע בתגובות השכיחות להפסד של מכבי תל אביב מול בית"ר ירושלים הוא ההפתעה. ממה בדיוק? לאורך עונה שלמה אנחנו רואים את מכבי תל אביב לא מרשימה ועדיין לא מבינים שאם מעיזים נגדה ייתכן מאוד שגם מנצחים. אבל זה הרבה יותר מזה. העובדה שסיפורי מאבק העלייה לפלייאוף העליון מעניינים הרבה יותר ממאבק האליפות זה לא רק פועל יוצא של כמות הקהל שעוקבת אחרי מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. זה גם תוצאה של מאבק אליפות הכי חלש שהיה כאן בעשור האחרון.

בעונה שעברה, נסו להיזכר, עוד שיווענו לקרב יותר רציני בין מכבי תל אביב לבאר שבע, אבל שימו לב. את 2013/14 הן סיימו עם 66 ו-59 נקודות ב-26 מחזורים. כעת יש להן 51 ו-46 ב-25 מחזורים, כשבתווך נמצאת קרית שמונה עם 47.

הלאה. את העונה הסדירה ב-2012/13 סיים אוסקר גרסיה עם 59 נקודות, שמונה יותר ממה שיש היום למכבי תל אביב, כשהשנייה מכבי חיפה גרפה 49 נקודות. כן, גם בעונה שבה לא דמתה לאלופה בשום שלב, מכבי חיפה עשתה כמות זהה של נקודות לזו של באר שבע וקרית שמונה.

אפשר ללכת עוד קצת אחורה. כל מוליכות הליגה הסדירה בעשור הנוכחי אספו יותר נקודות מהמובילה הבינונית שלנו כיום, כשקרית שמונה ב-2011/12 סיימה 30 מחזורים עם 73 אחוזי הצלחה, ומכבי חיפה עם 77 ו-85 בשנתיים שקדמו לה. למכבי תל אביב של פאקו יש רק 68.

רק שכמו שאמרנו – זו לא רק מכבי. זו כל שלישית הצמרת שמספקת לנו תחרות לא מרשימה על התואר. הקבוצה היחידה מבין השלוש שממצה את עצמה היא קרית שמונה. השתיים האחרות מגרדות רק 50 אחוז מהפוטנציאל שלהן. לא היה כמעט שום שלב בעונה הזו שהמאבק הזה הצית את הדמיון וריגש את ההמונים, וגם כשזה קרה זה חלף באותה מהירות. לליגה לקח יותר מדי זמן לקלוט את הפרינציפ ולבעוט בתחת של הבינוניות המדושנות האלה, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

כל זה מחזיר אותנו למאבק המרתק באמת על הפלייאוף העליון במחזור האחרון. כי אם בסיומו נישאר עם קבוצות שממש רוצות אירופה והן יתנו את כל כולן בעשרת המחזורים האחרונים, אולי, אולי, נמשיך לקבל תוצאות כמו זו בסמי עופר אמש. ואולי, אולי, זה גם יזיז משהו למאבק העייף והלא מעניין על התואר הכי חשוב. רק אל תופתעו אם זה יקרה.

עוד מליגת העל:

עומר אצילי מאושר: "השבוע הזה חלום עבורי"
במכבי תל אביב מבקרים את פאקו: "לא מגיב לשינויים"
היעד החדש והמפתיע של עירוני קרית שמונה
המשטרה עצרה שני חשודים באיום על בן רייכרט

תעקבו פעם אחר המשחק של עומר אצילי ותבינו כמה הוא רחוק מכל מה שאנחנו רגילים לחשוב על שחקנים צעירים טכניים בני גילו. כמעט כל כדור שיוצא מהרגל של אצילי מגיע לכתובת. אם זו מסירה מהירה, אם זו מסירה ארוכה, אם זה בישול ואם זה סתם שחרור לחץ – אצילי שחקן מאוד מדויק, יחסית ליהלומים המפוזרים בני גילו שלמדנו להכיר.

מה שמבטיח כאן, הוא שאצילי לא היה כזה כאשר הגיע לבית"ר. אבל קו ההתקדמות שלו רומז לא רק על קשר מוכשר, אלא גם על שחקן שיודע איפה הוא צריך להשתפר ולא מתבייש לעשות זאת. עד לפני שנתיים, אצילי היה ילד צנום עם שפת גוף נפולה, והיום הוא משופע במאסה של שרירים שלא היתה מביישת קשרים אחוריים.

אצילי, כך נראה, לא ממהר לשום מקום. בעתיד זה עלול עוד להיות בעוכריו, אבל כרגע, בשביל שלב הנביטה, זה מצוין. כי מדובר בשחקן שיש לו הכול. מסירה, בעיטה, דריבל, נגיחה, הגנה, התקפה, כוח וכמו שאמרנו בהתחלה – דיוק גם בפעולות זריזות. בכל פעם הוא מוסיף למשחק שלו משהו אחר שאין לו, ומסיר מעליו לא מעט חששות שליוו אותו בגיל צעיר יותר. אם ימשיך בקצב הזה, הוא יהיה בקרוב מאוד כוכב כדורגל שלם ובשל להוביל קבוצה כמו בית"ר ירושלים.

מאז שמ.ס אשדוד נגררה לאזור ממנו עוד עלולים לרדת ליגה, עלו לא מעט טענות לפיהן אם הרע מכל באמת יתרחש המועדון הזה עוד עשוי להיעלם ממפת הכדורגל, כמו לא מעט דוגמאות שאנחנו מכירים מהעבר הקרוב והרחוק. והאמת, שזה די מפתיע. כי לאשדוד יש אקדמיה, ויש בוס (לא בעלים) עם אינטרס חזק בקבוצה, ויש תשתית בריאה שמגדלת ומטפחת שחקנים, ויש מאזן חיובי ומשענת טובה בתקציב – ועדיין, אנשים מפקפקים בהם.

זו בעצם תמצית העלבון שנקראת מ.ס אשדוד. גם אחרי כל כך הרבה שנים בליגת העל, איש לא באמת ישים לב אם היא כאן או במקום אחר. אם היא תהיה פה מחר, או סתם תיעלם. הסיבה לכך ידועה: מועדון שהוא איש אחד, שאמנם דוגל בפיתוח שחקנים כמו לא מעט קבוצות באירופה, אבל עושה זאת בהגזמה רבה, תוך פגיעה מוגזמת בסמכות המאמן ובהגיון המקצועי, ושלילה קיצונית מדי של חשיבה הישגית לצד המדיניות הכלכלית.

לא, זה לא מפתיע שגם העונה זה קרה. אבל אם חשבנו שמאבקי ההישרדות יעירו משהו במועדון המנומנם ונטול המטרות הזה, אנחנו ממשיכים לצפות באותם פנים אדישות שהם גם הפנים של הקבוצה וסמלה המסחרי. למזלה, גם הפועל פתח תקוה עדיין לא מצליחה להתעורר.

לאחרונה קמה לה תנועת נגד קטנה וחשובה אל מול אחת הרעות החולות בשיח המקובל של הכדורגל הישראלי – זה שכל הזמן מאיץ במאמנים להתקדם לקבוצה הגדולה הבאה בקריירה שלהם. ברק בכר? הוא חייב למהר לבאר שבע. חיים סילבס? הוא צריך כבר להיות בקרית שמונה. פעם מאמנים היו רצים עם קבוצה שלוש, ארבע, חמש שנים, אבל היום הם מתנדבים בלי שיבקשו מהם לשחק בתכניות הריאליטי שמחתימה ומפטרת מאמנים תוך זמן קצר. זכותם. רק שאחר כך לא ילינו על הזילות במעמד המאמן הישראלי, ואיך אנשי מקצוע אצלנו נשרפים מהר מדי. לתופעה הבעייתית הזו יש חלק לא קטן בכך.

רן בן שמעון משחק בתכנית הריאליטי הזו כבר הרבה מאוד שנים, אבל דווקא אחרי שנדמה שהודח ונכווה, הגיעה העונה הזו שבה מאמן מכבי פתח תקווה הגיע להישג לא מתוכנן: הוא שוב נראה ראוי להזדמנות בקבוצה גדולה. בתחילת הליגה זה היה חסר סיכוי. בן שמעון עזב חבול את הפועל תל אביב. מכבי פתח תקוה נראתה כמו קבוצה אבודה ונטולת אופק. אלא שדווקא שם הלא צפוי קרה. בן שמעון לקח קבוצה של מאבקי הישרדות ועיצב אותה כקבוצה שנאבקת לאורך כל העונה על מקומה המוצדק בפלייאוף העליון. נכון, בלי כדורגל מרשים, אבל מי לעזאזל משחקת כאן כדורגל מרשים.

כשברקע עונת הנפל של הפועל תל אביב, קשה שלא לזכור שרן בן שמעון הוציא מהכאוס הזה בעונה שעברה הרבה יותר, על אף שאכזב. כשברקע עונת הקאמבק שלו במכבי פתח תקוה, קשה גם שלא לחשוב באילו קבוצות רן בן שמעון ספג את הכתם של מאמן שלא מסוגל להצליח בקבוצות גדולות: במכבי תל אביב המבולגנת טרום עידן גולדהאר, והפועל תל אביב המזעזעת של חיים רמון. מדובר בשתי סיטואציות בלתי אפשריות, מועדונים שאי אפשר להצליח בהם.

לא, אין כאן חלילה ניסיון להאיץ בבן שמעון לחתום שוב בקבוצה גדולה, למרות שהוא מאוד רוצה בכך (וגם סביר להניח שאם הפועל תל אביב תהרוס לו את ההעפלה לפלייאוף העליון, תסריט בעל סיכויים נמוכים, זה גם עלול להזיק לא מעט). אם בן שמעון ימשיך את העונה הנהדרת שלו עם מכבי פתח תקוה לתקופה של כמה עונות יפות ותקופת זוהר מחודשת תחת הלוזונים, ויגדל עם הקבוצה המעניינת הזו, הוא לא רק יהיה ראוי להזדמנות נוספת במועדוני הצמרת. הוא גם יבוא מוכן יותר להזדמנות הבאה שלו.