אז מה היה לנו שם: המרוויחות והמפסידות מההעברות ב-NBA

בשנים האחרונות חשיבותו של יום ההעברות האחרון במהלך העונה פחתה. קיצור אורך החוזים בהסכם הקיבוצי האחרון תרם לכך שהטירוף עבר לשבועיים הראשונים של יולי ובדד-ליין היו פחות התרחשויות מבעבר. עד השנה. ההתפתחויות בפיניקס וב-OKC עם גוראן דראגיץ' ורג'י ג'קסון, בהתאמה, הובילו את שתי הקבוצות למסקנה שבלי טרייד עכשיו הן יפסידו שחקן יחסית בכיר בקיץ ללא תמורה. מכיוון שמדובר גם בשתי קבוצות הנמצאות בצומת דרכים ובשתיים שנאבקות על המקום השמיני במערב, הן נתנו את האות ליום מטורף. ליתר דיוק: לעשר דקות מטורפות, רגע לפני הישמע הגונג, בהן נחתמו משהו כמו עשרה טריידים, עשרות שחקנים ובחירות דראפט החליפו ידיים וטוויטר התפוצץ מרוב הכרזות, תגובות ושאלות בסגנון "מישהו יודע אם אח שלי עדיין בפילדלפיה?". בואו נבדוק איך נראים המהלכים המרכזיים רגע אחרי המהומה.

זה מה שקרה ביום ההעברות העמוס בתולדות ה-NBA
בלאט: "אני אוהב את הסגל שלנו, אנחנו טובים כמו שאנחנו"
ספולסטרה: "אין חשש לחייו של כריס בוש, זה מה שחשוב"
נמאס לו לחכות: מייקל ג'ורדן מקים מועדון גולף פרטי

גוראן דראגיץ' במיאמי

תרשו לי להיות זה שלא מתלהב מהמהלך של פט ריילי. הוא נתן שתי בחירות סיבוב ראשון עם הגנה מינימלית תמורת שחקן שמאוד יכול להיות שהוא קיבל בהשאלה לחודשיים. דראגיץ' יהיה שחקן חופשי בקיץ (יש לו אופציית שחקן שהוא צפוי לוותר עליה) והרבה קבוצות יוכלו להציע לו חוזה מקסימום, כולל הניקס והלייקרס שהוזכרו כמועמדות לקלוט אותו. מיאמי כבר מחויבת לחוזים בסך כמעט 70 מיליון דולר בעונה הבאה, כדי לשמור על דראגיץ' וחסן ווייטסייד היא תצטרך להגיע לאזור ה-100 מיליון לפני קנסות. בחירות הדראפט שפיניקס קיבלה הן בחירה מוגנת טופ 7 כנראה ב-2017 ובחירה לא מוגנת ב-2021. מה יקרה ב-2021? איך תיראה מיאמי? מה תהיה שיטת הלטורי? את זה אפילו ריילי לא יודע.

שאלת המפתח היא האם ההגעה של דראגיץ' הופכת את מיאמי למשהו בסגנון של קונטנדרית. התכוונתי להעלות תהיות בקשר לגוף של דווין ווייד, להמשכיות של ווייטסייד, לאיכות של דראגיץ' (אולי העונה שעברה הייתה הבלחה חד פעמית?) ולספסל הדליל, אבל אז הגיעו החדשות הקשות על כריס בוש. העדכון האחרון הוא שככל הנראה מדובר בתסחיף ריאתי, וזה משנה לחלוטין את הקונטקסט של הטרייד. התקווה המחודשת שיצרה ההגעה של דראגיץ' שרדה פחות מ-24 שעות, הסיכוי שהדור הנוכחי של מיאמי יגיע לצמרת בשנה וחצי הקרובות נראה קלוש. ההתעקשות של ריילי לא לפרק את החבילה בעקבות העזיבה של לברון ולבנות סגל ראוי לשנים האחרונות של ווייד מעורר הערכה, אבל הוא משכן לשם כך את העתיד. על כל זה יהיה למיאמי מספיק זמן לחשוב, כרגע הדבר היחיד שחשוב זו הבריאות של בוש.

שאר המהלכים של פיניקס

ראיין מקדונו, מהמנהלים המוערכים בליגה בשנתיים בהן הוא בתפקיד, עשה הפיכה כללית בכמה דקות. הוא ויתר על שלושה מהנכסים המרכזיים שלו: דראגיץ', איזיאה תומאס בחוזה מאוד נוח והבחירה האטרקטיבית של הלייקרס (מוגנת טופ 5 השנה וטופ 7 בשנתיים הבאות, בקלות יכולה להיות הבחירה השישית בדראפט הקרוב). בתמורה הוא קיבל את ברנדון נייט, את הבחירות של מיאמי, את הבחירה של קליבלנד בשנה הבאה שכנראה תהיה נמוכה וכל מיני שחקנים לא חשובים.

בעוד שהבחירות של מיאמי עשויות להתברר כמציאות בעתיד, ההווה של הסאנס נראה פחות מרשים מאשר לפני התפוצצות היחסים עם דראגיץ'. נייט הוא שחקן צעיר וטוב שכל שנה משתפר, השילוב שלו עם אריק בלדסו נראה טוב על הנייר ולעומת דראגיץ' הוא יהיה בקיץ שחקן חופשי מוגבל כך שפיניקס תוכל להשאיר אותו יותר בקלות, אבל ברגע זה מדובר בצעד אחורה מבחינת הסגל שג'ף הורנסק יכול להשתמש בו במאבק על המקום השמיני שכרגע נראה תלוי לגמרי ב-OKC. נדמה לי שהמטרה של רוב המהלכים של מקדונו הייתה לפנות מקום מתחת לתקרה להחתמת שחקן בכיר בקיץ. עם קצת מזל ושיתוף פעולה מצד נייט, הוא יוכל להחתים שחקן חופשי ואז להחתים גם את נייט על חוזה ארוך.

כל מה שפילדלפיה עשתה

טוב, יכול להיות שסם הינקי מתכוון להמשיך ככה עד אינסוף, להיות בתהליך בנייה שלא נגמר אף פעם? אם גם מייקל קרטר וויליאמס וקיי ג'יי מקדניאלס לא נמצאים בתוכניות ארוכות הטווח שלו, מי כן? הינקי ויתר על שניים מהצעירים הכי מסקרנים בליגה ושוב נשאר בעיקר עם אוסף של בחירות דראפט. לפחות התמורה על MCW בהחלט הולמת: הבחירה של הלייקרס, שסיכוי סביר שבאחת מהשנתיים הקרובות תהיה בחירת טופ 10. יוסטון לקחה את מקדניאלס כדי לחזק את הסגל ולבחון אם לשלם לו בקיץ ונתנה בתמורה את איזיאה כנען, שיחזור לשתף פעולה עם רוברט קובינגטון שאיתו כיכב בשנה שעברה בקבוצת הדי-ליג הפסיכית של יוסטון (זאת שזורקת 45 שלשות למשחק). השילוב של השניים האלה עם ג'בייל מגי לפחות יכול ליצור קבוצה מבדרת. מגי, אגב, לא הולך לקבל ביי-אאוט, פילדלפיה לא תרוויח מכך כלום. היא לקחה את החוזה שלו בגלל שהיא הייתה הרבה מתחת לסף המשכורות המינימלי, מה שאומר שהכסף שהיא תשלם לו היה מתחלק בין שאר שחקני הסגל גם ככה. עוד דרך של הינקי להשיג בחירת דראפט.

מילווקי מעדיפה את MCW על נייט

אני לא יודע אם מילווקי הפחידה מישהו במזרח, אם כן עכשיו היא הרבה פחות. הצעד של הבאקס הוא ויתור על ההווה עבור העתיד. קרטר וויליאמס הוא כרגע שחקן פחות טוב מנייט, אבל יש לו פוטנציאל להתפתח למשהו גדול יותר ויש לו גם עוד שנתיים בחוזה רוקי. יחד עם הגריק-פריק וג'בארי פרקר, התגבשה במילווקי אחת השלישיות המבטיחות ב-NBA ויש להם לפחות שנתיים וחצי לרוץ ביחד בתקווה שכמה מהם גם יתחילו לקלוע מבחוץ באחוזים סבירים תוך כדי.

הטרייד המשולש של OKC, דטרויט ויוטה

ההבנה שרג'י ג'קסון לא יישאר באוקלהומה סיטי חלחלה ככל שהתקדמה העונה והפכה לברורה ברגע שדיון ווייטרס נחת, השילוב של ג'קסון עם החוזה הגמור של קנדריק פרקינס היה אמור להיות הקלף הסודי של סם פרסטי שיאפשר לו לחזק את הסגל המשלים סביב ווסטברוק ודוראנט. התוצאה? סבירה מינוס. הגיעו שחקנים נכונים לעמדות הנכונות, אבל התחושה היא שעל ג'קסון ניתן היה לקבל יותר אם פרסטי היה פועל מוקדם יותר. עם זאת, ההימנעות מברוק לופז הדומיננטי והבעייתי נראית כמו צעד נכון.

השחקן החשוב ביותר שהגיע הוא אנס קאנטר. שנים שמדברים על הצורך של OKC בשחקן עם משחק פוסט, זה בדיוק מה שהסנטר הטורקי יודע לעשות. לאחר שסטיבן אדאמס יחזור מפציעה, מאוד יכול להיות שסקוט ברוקס יעדיף להעלות את קאנטר מהספסל כדי להפעיל אותו בדקות המנוחה של הכוכבים. די ג'יי אוגוסטין הוא עוד שחקן שייתן נקודות מהספסל ולא הרבה מעבר לכך. יחד עם קייל סינגלר הסולידי, הספסל של הת'אנדר מקבל את העומק והגיוון שהיה חסר לו כל השנים. אולי זה יספיק, זאת בטח לא קבוצה שכדאי להיתקל בה בסיבוב הראשון.

רג'י ג'קסון יקבל את הבמה בדטרויט, קבוצה עם שאיפות פלייאוף, ויאפשר לסטן ואן גנדי להחליט אם הוא נמצא בתוכניות שלו בעתיד למרות הפריצה הגדולה של ברנדון ג'נינגס לפני שנפצע. לא בטוח שג'קסון יישאר בדטרויט, אבל המחיר שהם שילמו עליו גם ככה היה מינימלי. יוטה קיבלה בעיקר בחירת סוף סיבוב ראשון עתידית, ואולי גם הזכויות על הענק הגרמני טיבור פלייס יתבררו כבעלות ערך, אך זו אינה תמורה מספיקה לפוטנציאל של קאנטר. בינתיים המרוויח הוא הענק הצרפתי רודי גובר, שיקבל עוד חודשיים להוכיח שהשילוב שלו עם דריק פייבורס בחמישייה יכול לעבוד.

ארון אפללו בפורטלנד

עוד קבוצת צמרת במערב מתחזקת במהלך העונה. אפללו הגיע למקום בו הוא צריך להיות: שחקן רוטציה חשוב בקבוצה גדולה. הוא עושה קצת מהכול ויחזק מאוד את הספסל של הבלייזרס בדיוק בעמדה בה היה חסר להם שחקן. יחד עם סטיב בלייק וכריס קיימן המנוסים, הספסל של פורטלנד עשוי להפוך מנטל לנכס בפלייאוף. מול יריבות מסוימות (כמו גולדן סטייט), טרי סטוטס יוכל להשתמש בחמישייה נמוכה של לילארד, אפללו, מתיוז, באטום ולמרקוס, נראה מי מסוגל לשמור על הרכב כזה.

גארנט חוזר הביתה

היה מרגש לראות כמה חשוב היה למינסוטה לבצע את המהלך הזה, מהלך שאין בו אלמנט מקצועי. כל כך נכון שגארנט יסיים את הקריירה היכן שהתחיל אותה ולא בקבוצת מאות מיליונים כושלת או כשחקן תשיעי בקונטנדרית. קל לשכוח בתוך הקלחת שהשחקנים הם בני אדם ושהמועדונים מורכבים מבני אדם ונוצרים קשרים רגשיים לאנשים ולמקומות. גם טיישון פרינס חוזר לדטרויט ואני מקווה שגם הוא יסיים שם את הקריירה. אולי זו תהפוך למסורת אצל שחקנים שיודעים שהם לקראת הסוף.