בשבוע שעבר התייחסתי לכך שחופשת האולסטאר תהיה חשובה במיוחד לקווין לאב שנראה עייף מאוד. הפגיעה שלו בעין מול מיאמי הפכה את הטיימינג של שבוע החופש למוצלח עוד יותר. אך שני המשחקים שהתקיימו לפני ההפסקה, הניצחון על מיאמי וההפסד לשיקגו, הבהירו שגם עבור שני הכוכבים הנוספים של הקבוצה החופשה באה בזמן. בעיקר לברון ג'יימס, שפרט לגיל ולקילומטרז' מתיש את עצמו בניסיון להיכנס לדמות המנהיג המנוסה, שבינתיים לא יושבת עליו טוב. שני המשחקים האלה היו הכי פחות טובים של לברון מאז שחזר מהפציעה, הם הזכירו את הימים הפחות טובים מהחלק הראשון של העונה, בהם איבודי הכדור הגיעו בזמן הכי גרוע ובדקות מסוימות הוא התעקש לעשות הכול לבד גם כשכלום לא הלך לו. ניתן להניח שזה ייעלם מיד עם החזרה מהחופשה.
"קליבלנד עוקבת מקרוב אחרי מצבו של לארי סנדרס במילווקי"
אמארה סטודמאייר יעבור לדאלאס, ג'רמיין אוניל ביטל את השמועות
על ווסטברוק, הגאסולים והתערבות על דולר וחצי באולסטאר
אל כמות הדקות הגבוהה של הכוכבים והעומס הפיזי והמנטלי שגבה החלק הראשון של העונה ניתן לצרף את העובדה שלוח המשחקים של הקאבס היה עמוס במיוחד. קליבלנד היא אחת משתי קבוצות ששיחקו עד כה 55 משחקים, הכי הרבה בליגה, כולל 15 מתוך 20 סטים של בק-טו-בק שיש לה השנה. הבשורה הטובה היא שזה אומר שהחלק השני, פחות או יותר שליש עונה, יהיה הרבה יותר נוח מבחינת עומס.
מבחינת לוח המשחקים, ניתן לחלק את התקופה שנותרה לשני חלקים מרכזיים. עד ה-16 במרץ תהיה תקופה לא קלה. לקאבס יהיו בתקופה הזו 14 משחקים, מתוכם 11 בחוץ. הם יבצעו ארבעה סטים של בק-טו-בק, כולל ארבעה משחקים בחמישה ימים. בחמישה-עשר הימים שבין ה-26 לפברואר ל-12 למרץ הקבוצה של דיוויד בלאט תשחק מול גולדן סטייט, יוסטון, טורונטו, אטלנטה, פיניקס, דאלאס וסן אנטוניו, ברוב המקרים בחוץ.
החודש האחרון של העונה, לעומת זאת, יהיה נוח מאוד מכל בחינה אפשרית. קליבלנד תשחק 13 משחקים בתקופה הזאת, מהם שמונה בבית, ורק בק-טו-בק אחד. רק חמישה מהמשחקים יהיו מול קבוצות עם מאזן חיובי, שניים מהם מול מילווקי. שניים אחרים יהיו משחקי הבית מול שיקגו ו-וושינגטון, לכן אם קליבלנד תישאר מספיק קרובה אל שתיהן ב-16 במרץ הסיכוי שלה לעבור אותן במאבק על המקום השלישי יהיה גבוה.
מעבר לכוחות המחודשים שתספק החופשה, קליבלנד עשויה להגיע לשליש האחרון של העונה מחוזקת בשחקן או שניים. ביום חמישי מסתיים מועד ההעברות, וכמו בכל שנה ניתן לצפות למבול של עסקאות בימים הקרובים. דיוויד גריפין, הג'נרל מנג'ר של הקאבס, לא צפוי להיות גורם אקטיבי במיוחד בימים האלה, לקליבלנד אין יותר מדי מה להציע בטריידים, אך מדובר ביעד אטרקטיבי לשחקנים שמעוניינים לקחת חלק במאבקי אליפות.
הנכס המרכזי של קליבלנד הוא החוזה של ברנדון הייווד, אך זו תהיה הפתעה אם גריפין ישתמש בו בדד-ליין. הייווד חתם על חוזה בו הוא מרוויח השנה 2 מיליון דולר ובשנה הבאה הוא יהיה חתום על חוזה לא מובטח של 10 מיליון דולר. זה אומר שקבוצה שתהיה מעוניינת בפינוי מקום מתחת לתקרת השכר או בחיסכון כספי תוכל לתת לקליבלנד שחקן או שחקנים בשווי של פחות או יותר 10 מיליון דולר, לקבל את הייווד ומיד לשחרר אותו. ביחד עם בחירת דראפט ו/או ג'ו האריס, גריפין יוכל לבנות בקיץ חבילה שניתן להשיג בעזרתה שחקן משמעותי. כרגע, אם לא תצוץ מציאה זולה נדירה, ניתן להשיג בעזרת החוזה של הייווד שחקן תשיעי-עשירי לרוטציה, בקיץ יש סיכוי להשיג בעזרתו שחקן חמישייה. עם כל הכבוד לרצון לזכות באליפות השנה וליכולת של שחקן תשיעי ברוטציה לעשות את ההבדל, זה בדיוק השלב בו גריפין אמור לחשוב על הטווח הארוך של הפרויקט. מצב החירום של לפני חודש וחצי עבר.
מעבר לכך, כמעט כל מה שניתן להשיג בטרייד של שני מיליון דולר ניתן להשיג גם בשוק החופשי, על ידי החתמת שחקנים שמקבלים ביי-אאוט ונשארים ללא קבוצה. לאחר מהלכי הדד-ליין, לא מעט שחקנים מוצאים את עצמם בסיטואציות לא רצויות שהדרך היחידה לשנות אותן היא על ידי סיכום עם הקבוצה על שחרור מהחוזה. בדרך כלל מדובר בשחקנים ותיקים שמוכנים לחתום על חוזה מינימום בקבוצה גדולה. בשנים האחרונות נוספו לקלחת שחקנים שמככבים בליגה הסינית שמסתיימת באזור מרץ (זה משתנה לכל שחקן בהתאם להתקדמות הקבוצה שלו בפלייאוף).
התבססות על השוק החופשי שלאחר הדד-ליין היא סיכון מסוים, גם בגלל שהרבה קבוצות מתנפלות על כמות מוגבלת של שחקנים (מה שפחות בעייתי לקבוצה של לברון ג'יימס) וגם בגלל שאי אפשר לדעת האם יתפנו שחקנים שמתאימים לצרכים הספציפיים של הקבוצה. הצרכים הספציפיים של קליבלנד הם שניים: פוינט גארד סקורר ופאוור פורוורד עם קליעה לפחות מחצי מרחק.
הצורך בפאוור פורוורד הוא המרכזי יותר, זה המקום בו בלאט יוכל להכניס שחקן תשיעי לרוטציה. נכון לעכשיו שחקני הספסל שהוא סומך עליהם הם שני גארדים מתיו דלבדובה ואימן שאמפרט, ושחקן פנים טריסטן תומפסון, שמשחק גם במקום טימופיי מוזגוב וגם לצידו בדקות המנוחה של לאב. מול שיקגו, כשלאב לא שיחק, בלטה הבעיה בשילוב של מוזגוב ותומפסון: מכיוון ששניהם אפקטיביים בעיקר בצבע (מוזגוב קולע לא רע מחצי מרחק, אבל זורק מעט), ליריבות חכמות קל מאוד לצופף את הצבע כששניהם משחקים ביחד. רוב האיבודים של לברון מול הבולס היו במצבים בהם חדר ונתקל בשלושה-ארבעה שחקנים. בראיון בין הרבעים בלאט ציין שהוא משחק ללא פאוור פורוורד שקולע מבחוץ ושזה משנה את תוכנית המשחק שלו.
בהמשך מוזגוב הסתבך בעבירות ובלאט עבר להרכב נמוך עם ג'יימס ג'ונס לצד לברון. במיאמי לברון שיחק דקות ארוכות כפאוור פורוורד, מה שיכול לעבוד בסיטואציות רבות גם בקליבלנד, אבל בלאט מעדיף לא לתת לקינג ג'יימס להתיש את עצמו במאבקים הגנתיים מול שחקני פנים (גם אצל אריק ספולסטרה זה היה שיקול משמעותי).
אם לא יבוא גבוה מתאים ככל הנראה בלאט ישתמש בלא מעט הרכבים נמוכים בפלייאוף. יש כמה שחקנים שיוכלו להתאים אם יקבלו ביי-אאוט, הבולט הוא קווין גארנט (הסיכויים לכך קטנים). שם פחות נוצץ אך מאוד אפקטיבי הוא ברנדון באס שכרגע לוקח דקות מהצעירים בבוסטון, גם דרל ארתור של דנבר מתאים לפרופיל.
פוינט גארד סקורר קל יותר למצוא, מסתובבים כמה כאלה כמו נייט רובינסון וגם וויל ביינום. תמיד טוב שיש אחד כזה על הספסל, הוא יהיה חשוב אם קיירי יחמיץ משחקים ותמיד יש סיכוי שבפלייאוף יגיע המשחק בו הוא יתפוצץ, אבל באופן שוטף שחקן כזה יתקשה למצוא מקום ברוטציה של בלאט. דלבדובה הוא אמנם לא מוביל כדור ובטח שלא סקורר, קשה לו מאוד בדקות בהן הוא משחק ללא הכוכבים (מה שמוביל ללא מעט ביקורת עליו), אבל דקות כאלה מגיעות רק בגרבג' טיים.
הדקות המשמעותיות של הרכז המחליף של קליבלנד הן לצד לברון שמשמש כמוביל הכדור המרכזי. דלבדובה נותן לבלאט בדיוק מה שהוא צריך בדקות האלה. הוא הרול פלייר האולטימטיבי: קולע שלשות ב-40 אחוזים, מבין משחק ברמה גבוהה במיוחד בשני הצדדים, כמעט לא טועה, שומר אישי טוב (הוא שמר על דרק רוז יותר טוב מכל אחד אחר בשבוע שעבר), מחפה על טעויות של אחרים בהגנה, מספק את המסירה הנוספת, היחיד בקבוצה שיודע מתי ואיך לעצור מתפרצת בעבירה, נטול אגו לחלוטין. בלאט לא יקבל את כל הדברים הקטנים האלה מהנייט רובינסון המצוי, שכנראה יהפוך בקליבלנד לשחקן למשימות מיוחדות.
בינתיים, שני השמות שמוזכרים בהקשר של קליבלנד לא מתאימים לצרכים האלה אבל כאלה שאי אפשר להתעלם מהם. ריי אלן זה כמובן שחקן שלא מוותרים על האפשרות להחתים, אם הוא יגיע נראה יותר הרכבים ללא פוינט גארד קלאסי (אימן שאמפרט מסוגל לתפקד כמוביל כדור משני לצד לברון). לארי סנדרס, הקצת בעייתי, הוא תעלומה מוחלטת. יכול להיות שקליבלנד מתעניינת בו כחלק מסוגיית טריסטן תומפסון, שגם הוא רול פלייר אפקטיבי שמתאים לצרכים של בלאט אבל תג המחיר שלו בקיץ יהיה גבוה מאוד. אם גריפין אכן יחתים את סנדרס, זה עשוי לרמוז על כך שהוא בודק אופציות זולות יותר לתפקיד הסנטר המחליף, בעיקר לאור ההצלחה של מוזגוב שחתום גם לעונה הבאה. ואולי הרמז יכוון בעיקר לסוכן של טריסטן, שהוא גם הסוכן של לברון.
