ללא מתחרים: המראה שרוני לוי הציב בפני מכבי תל אביב

שרף נגד גרנט. גרנט נגד שפיגל. שפיגל נגד קשטן. קשטן נגד אלי כהן. לא מעט מהעונות הגדולות בכדורגל הישראלי נרשמו על שמן של יריבויות המאמנים שהרכיבו אותן. בשנים היותר טובות של הליגה, ככה היינו מסתכלים על יחסי הכוחות. קרב מוחות בין מאמנים מצוינים. מאבק בין גישות מצליחות, עימות בין פיגורות, בין פרסונות, בין גנרלים – מתח מרתק שנשאר גם הרבה אחר כך, כפי אפשר לגלות בציטוטים הילדותיים האחרונים של שלמה שרף על מאמן נבחרת גאנה, למרות שעבר הרבה מאוד זמן מאז שהשניים באמת התחרו על משהו.

השבוע חזינו בהצגה של מכבי נתניה עם רוני לוי מול מכבי תל אביב, וקשה היה שלא להתגעגע לאותם ימים. לאותה תקופה שגם לקבוצות הטובות ביותר היו מאמנים יריבים אמיתיים. רוני לוי, גם אם היה מנצח, לא היה מכתים את ההישגים של מכבי תל אביב, בואכה האליפות השלישית הבאמת מרשימה שלה. אבל קשה שלא לתהות מול אילו מאמנים יריבים מכבי תל אביב עשתה זאת. בעונה הראשונה של קרויף היו שם עטר ובנאדו עם מכבי חיפה, ושלושה מאמנים שונים בהפועל תל אביב. בעונה שעברה וגם העונה מגלים שם את אלישע לוי וברק בכר – הראשון מאמן טוב מאוד והשני בדרך להיות כזה, אבל אף אחד עדיין לא הגיע לטופ בו ניצבו הפרסונות אותם הצגנו בתחילת הטקסט.

עוד מליגת העל

אחרי הניצחון: בבית"ר מתפעלים מליביו אנטל
בהפועל חיפה חוששים: "עוד הפסד יגרור אותנו למאבקי הירידה"
קורצקי הוצג בהפועל פתח תקוה: "מועדון לא פחות גדול מבית"ר"
ג'ורדי קרויף: "עסקת ורמוט נעשתה אחרי הדרבי"

שוב, אין כאן כתם על ההישגים הכבירים של מכבי תל אביב בעידן קרויף. אבל זה לא אומר שאסור להטעים ולתקן – מכבי תל אביב בעידן הנוכחי היא אולי הנהנית העיקרית מהירידה המאסיבית ברמת המאמנים בליגת העל. מחילופי המשמרות, מהשינויים במערך הכוחות.

לפני מספר שבועות חזינו במשחק מביש בטדי בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב, ואי אפשר היה שלא לשים לב מי המאמנים שמשחקים את קרב השחמט הזה שפעם נוהל על ידי מפקדים נערצים: אסי דומב נגד מנחם קורצקי. האחרון הוא מאמן ראוי, אבל איפה הוא ואיפה המאמנים הגדולים שפעם הנהיגו את שני המועדונים האלה.

אותו דבר לגבי המאמנים שאמורים לתת קונטרה למכבי תל אביב הנוכחית. מילא שאת פאולו סוזה הם לא הצליחו להכריע. מתברר שגם על פאקו הם לא באמת מאיימים.

הדבר הראשון ששמעון אבוחצירא אמר אחרי שחתם בקרית שמונה היה "חזרתי הביתה". משחק הבכורה שלו וההשתלבות המהירה רק הוכיחו שאלו לא היו דברים מהשפה אל החוץ. זו גם צריכה להיות נקודת המוצא לשאלה החשובה - למה שחקנים מצליחים כך בקבוצות כמו קרית שמונה, אבל לא בקבוצות כמו מכבי חיפה. התשובה נמצאת בחלק מגוף השאלה: כמה שחקנים כיום מרגישים שמכבי חיפה היא הבית שלהם? הבית הפיזי שלהם, הבית המקצועי שלהם, הבית הרוחני שלהם? כמה שחקנים כאלה ימצאו בשעת משבר את כוחות הנפש כדי לסחוט מאותם רגשות שייכות את האיכויות כדי להתגבר ולהתעלות? צפו שוב במשחק של הירוקים בעכו ותגלו שבסגל הנוכחי של מכבי חיפה לא נותר שום דבר מאותו רגש שייכות חשוב ובסיסי, עליו מושתתת לא מעט קבוצת כדורגל גם בעידן המודרני הציני.

ואלה תחושות קשות, שעוברות מפה לאוזן. אבוחצירא מספר לשכטר, שראנוב אומר לסטויקוביץ', אביחי ידין לוחש למדו קמארה. היום זה אנחנו, מחר זה אתם. שכירי חרב שיוחלפו מהר מדי בשכירי חרב אחרים. עכשיו מחבקים אתכם, אבל בקרוב מאוד יזרקו אתכם. בדיוק כמו שעשו לנו. יש קבוצות מנודים, ויש קבוצות מושאלים, ויש קבוצות של שעירים לעזאזל – כולם בסופו של תהליך מאבדים את הביטחון ומתחבאים מאחורי האדישות. רק כדי להעביר את זה הלאה למושיע החדש שמגיע. פעם קראו לו אבוחצירא, עכשיו שמו הוא עטר.

לפני פחות מעשור מכבי חיפה היתה הבית שכל שחקן רצה להשתייך אליו. היא היתה הקבוצה הכי מתקדמת מבחינה ארגונית, הכי מחבקת, הכי תומכת, הכי מאמינה, הכי משפרת, הכי בונה ולא פחות חשוב – הכי שקטה. מבול החלפות השחקנים, הטחת ההאשמות בהם וכל הדברים שכבר נמאס לכם לקרוא עליהם אבל הם לא נגמרים, איבדו את כל אלה ויצרו קבוצה אפטית שמביטה בעיניים כבויות בקללות של האוהדים מהיציע או בביקורת על הנשיא בחדר ההלבשה.

מכבי חיפה חייבת לעצור את זה כעת. זו צריכה להיות המטרה המרכזית של המועדון בבניית הסגל החדש, כי מה לעשות – את הנעשה עם הסגל הקיים כבר אין להשיב: למצוא את הדרך לגרום לשחקנים החדשים שבאו ויבואו להרגיש בבית במועדון. למצוא את האנשים שיהיו באמת מחוברים לקבוצה, שזה אומר לשלב כוחות מבית בנוסחה החדשה שנכתבת – כמו הירש, גאדיר, ריאן, ועוד. אלו דברים שגם משכורת הכי שמנה בעולם לא מעניקה. אלו דברים שנמצאים בקשר, בארגון, בסבלנות. דברים שאיזי שירצקי נבנה עליהם לא מעט, הרבה לפני הציטוט של אבוחצירא.

1. אנתוני וואקמה מרעננה הפסיד בסופ"ש להפועל תל אביב, אבל במוקדם או במאוחר הוא ירוויח מעבר לקבוצה גדולה, שבה הוא גם יכול להצליח ולהשפיע. גם במשחק ההפסד בבלומפילד ניתן היה לראות איזה איכויות אדירות יש לקשר-חלוץ הזה: הוא מוסר נפלא, הוא מכדרר נהדר, הוא יודע לשחק על הקו ובאמצע, ומסכן את השער מכמה אזורים במגרש. אבל אלו הנקודות המשניות. הנקודה המרכזית היא שאין ירידה של ממש ביכולת שלו, גם בעונה השנייה שלו בליגת העל.

הוא כבר הוכיח את עצמו בעונה שעברה, אבל למרות שבארצנו נהוג לתרגם זאת למעבר מהיר מדי לקבוצה בכירה, העובדה שוואקמה נשאר ברעננה לא השפיעה עליו. גם החמצת המעבר לבאר שבע בינואר לא עשתה עליו רושם, וארבעה ימים אחרי פארסת המו"מ הזה הוא שיחק כמו שהוא רגיל ויודע נגד הפועל תל אביב. כל זה מעיד על מנטליות טובה. לא רק יכולת של שחקן בכיר, אלא גם אופי של כדורגלן אחר. זר שלא נותן לתרבות הישראלית לדבוק בו ולעכב אותו. בקיץ הקרוב לסוכן שלו יהיה אפילו יותר קל לשווק זאת הלאה.

2.יובל אבידור לא הפסיד בסופ"ש למכבי חיפה, אבל במוקדם ואולי אפילו לפני כן הוא יבין את נזקי העונה הזו שלו במדי הפועל עכו. לאבידור יש 0 שערים אחרי למעלה מ-1,000 דקות העונה, וגם העזיבה של חמדי סליחי לא חידדה אצלו את התובנה שהוא חייב להוביל את הקבוצה הזו שהימרה עליו בקיץ. אבידור עוד מעט בן 30, באוקטובר 2016 הוא יחליף קידומת, אבל הניסיון והוותק לא מספקים לו את הדבר שהיה הכי חסר לו בגיל צעיר: אינטליגנציית משחק וחוכמה לנצל את המהירות שלו – כלי בעל כוח אש רב, כפי שאפשר היה להיווכח במופע של לארי קאיודה ממכבי נתניה מול מכבי תל אביב. הגיל כן נותן את אותותיו אצל אבידור, לא לטעות. ארסנל האיכויות שלו הולך ומתרוקן ככל שהוא מתבגר, אבל מצד שני הבנת המשחק והבינה שצצה בגילאים האלה לא מופיעים ולא עוזרים לו לנצל את היתרונות שלו כדי להפוך לשחקן שמגשים את עצמו. ולו במעט. זה אותו אבידור ממכבי תל אביב, מהפועל חיפה וכעת בהפועל עכו – שחקן שזורק לפח את ההזדמנויות שלו באותה מהירות שבה הוא פורץ במגרש. בקיץ הקרוב לסוכן שלו יהיה קשה לשווה אפילו את זה.

3. על פי גרסאות מסוימת, הפועל תל אביב, כמו מכבי תל אביב, מתנהלת מול בן רייכרט בחוסר רגישות. על פי אותן גרסאות, האדומים הוציאו השבוע הודעה בשמו של השחקן מבלי לתאם זאת בדיוק מולו, וזאת כדי לרמוז שכל החיים חלם להיות אדום. ביקשו ממנו להצטלם עם האוהדים והדגל, ניסו שיתראיין – והכל, כך נראה מהצד, כדי לשרוף את האפשרות שיחזור למכבי תל אביב. שתי התל אביביות מתייחסות בחוסר רגישות לשחקן, כאילו היה עבד, כאילו אין לו זכות לקבוע איפה ישחק. הפתרון לכך הוא אחד – רייכרט חייב להפסיק לשתוק, ולעמוד על שלו. משווים אותך לערן זהבי? תתחיל גם להתנהל כמו ערן זהבי, שלא נתן לאיש להתייחס אליו כך. אתה כדורגלן מספיק טוב כדי לעמוד מאחורי ההכרזות שלך. לא רוצה למכבי אחרי מה שעשו לך? תגיד. רוצה להיות אדום? תאמר. מעדיף משהו אחר? תתעקש. כדורגלן ענק מתחיל באישיות חזקה. זה הרגע שיגדיר האם לרייכרט יש את זה.

מוקדם להכתיר את השינוי שהביא גיא לוי לבית"ר ירושלים, אבל לא מוקדם לזהות את השינוי שעוזר לגיא לוי עצמו ליצור את התחושה שהוא לא יזרוק גם את ההזדמנות הזו לפח. הוא בא קטן לבית"ר. הוא מבין את מקומו. הוא מקבל את מעמדו. והכל, כן, במובן החיובי. גיא לוי הוא מאמן כדורגל טוב, אבל יש עוד גיא לוי. כזה שחייב להפגין כוח ונוטה להתעמת עם כוכבים, כזה שלא מקבל את המציאות בענף ומנסה להתעמת איתה כיאה לצאצא מיוחס. כפרשן בערוץ הספורט הוא סיפק מספר חמשירים שנונים בגנות הדברים שהציקו לו על הקווים, אבל דווקא כמאמן בית"ר אין לו ברירה אלא להשלים איתם. הוא לא הבן של שמקבל ג'ובים וחושב שהוא צריך לדעת ולשלוט בהכל. החיים הוכיחו לו אחרת. הוא מתרכז בכדורגל. הוא מתעלם בעל כורחו מהדברים שלא קשורים לכדורגל. תוסיפו לזה את הטאץ' הטוב יותר שיש ללוי עם שחקנים צעירים כמו אלו בבית"ר, כפי שאפשר לגלות בנבחרת הצעירה ההיא מ-2007 – ולכו תדעו. אולי באמת תהיה לנו הפתעה העונה.

הניצחון המרשים שלו על הפועל חיפה, על אף חולשתה והיעדר הבית שלה, נבע אמנם מניהול משחק טוב של גיא לוי – אבל שוב, זה עוד מוקדם מדי. אם כבר, התוצאה הזו צריכה להעיק על מנחם קורצקי, האיש שהיה שם קודם ומונה כמה שעות קודם לכן למאמן הפועל פתח תקווה. לקורצקי יש את הכלים להפתיע גם במלאבס. הנסים שעשה ברעננה ורמת השרון אמורים להדאיג את הפועל חיפה, סכנין וגם מכבי חיפה, שנמצאות מעליו בטבלה. אבל כל זה לא יקרה אם קורצקי לא ילמד ממה שקרה לו בבית"ר.

מהמעידות בלשון, מחשיפת החלקים הבעייתים באישיות שלו, מהכניעה ללחץ התוצאות והרצון להתחזק. מה שהתחיל בקלטת לוהטת עם אוהד נגמר בראיון לא פחות לוהט ל'ישראל היום'. עבודת בנייה נהדרת בבית"ר קיבלת פתאום סימן שאלה קטן, שככל שהקבוצה משחקת התקפי ויפה כמו מול הפועל חיפה, עלול לגדול ולהפריע.

אלי טביב לא צריך להסתנוור מכך. הוא צריך להביא בעונה מאמן בכיר באמת לבית"ר, ולא להאמין שהשיטות שלו יצליחו. בבית"ר יש מאגר כישרונות שמשווע למאמן ברמה אחרת. וזה גם אם גיא לוי יביא את בית"ר לפלייאוף העליון וינצח את סכנין, ואפילו אם קורצקי יצליח להשאיר את הפועל פתח תקווה. התחרות הסמויה בין השנייה היא מתחת לרמתה של בית"ר.