אם קליבלנד הייתה סדרה, היו אומרים שהיא קפצה את הכריש באמצע העונה הראשונה. כבר אין עלילה, יש רק טוויסטים, וצריך עין חדה במיוחד כדי להבחין בחיבורים העדינים שבין התקופות השונות. הטוויסט החדש: קליבלנד פתאום קבוצה טובה, ואפילו מאוד. לפני שבועיים כתבתי על הצורך בסוויץ', הוא הגיע מהר מהצפוי והיה מרשים מהצפוי. האם היכולת הנוכחית תשרוד לאורך זמן? אצל התסריטאי המטורף של הקאבס שום דבר לא בטוח.
כרגע, לפחות, הרושם הוא שקליבלנד גילתה משהו על עצמה, שהשינוי הפעם מהותי יותר מזה שהוביל לרצף הניצחונות הנשכח מנובמבר-דצמבר. בששת הניצחונות הרצופים, ובעיקר בארבעת האחרונים, קליבלנד היא קבוצה עם זהות ברורה גם בהגנה וגם בהתקפה, אפשר להבין מה היא מנסה לעשות ואיך היא מתכננת לנצח. זו לא הזהות האסתטית מהסוג של סן אנטוניו, גולדן סטייט ואטלנטה, זו גם לא הנוסחתיות האתלטית של יוסטון ואוקלהומה סיטי. כדי להבין את הזהות המתגבשת של הקבוצה של דיוויד בלאט, צריך להתמקד בשלוש הסיבות המרכזיות לשינוי של השבועיים האחרונים.
בקליבלנד מציעים לבלאט להתאחד עם האקסים ממכבי תל אביב
הלילה: הכפור גרם לדחיית שני משחקים, אנתוני דייויס דווקא להט
קובי בריאנט מודה: הייתי קרוב לשחק עם מייקל ג'ורדן בוושינגטון
1. לברון ג'יימס
הוא לא חזר, הוא הגיע. לברון של אחרי הפציעה הוא שחקן אחר מלברון שלפניה, זה הלברון שכולם חיכו לו בקליבלנד. השינוי לא בא לידי ביטוי במספרים, מאז שחזר הוא מאבד המון וקולע באחוזים רעים מהעונשין, אלא באופן בו הוא משתלט על משחקים. הוא מגיע לטבעת כמו שרק הוא יודע, הוא מקבל את הכדור במקומות מהם נוח לו לתקוף, הוא מתנפל על כל מיס מאץ', הוא הרבה יותר מרוכז בהגנה. זה בלט במיוחד במשחק מול OKC, אולי כי הדומיננטיות של קינג ג'יימס במשחק הזה הזכירה את הדומיננטיות שלו בגמר 2012 מול אותה יריבה.
מספר אלמנטים חשובים נעצרו כאשר לברון נפצע, וחזרו יחד איתו. הבולט שבהם הוא היכולת של קליבלנד לרוץ. אמנם גם עם לברון מדובר בקבוצה שמשחקת בקצב ממוצע ומטה, אך היא מחפשת כל הזדמנות לתקוף מהר ולתפוס את ההגנה היריבה לא מוכנה. ההתקפה עדיין מבוססת על פיק נ' רול מכל הסוגים והגוונים ונעזרת בכך שתמיד יש רחוק מהכדור שחקנים שמסוגלים ליצור מצבי זריקה במידת הצורך. ואם נתקעים, נותנים את הכדור ללברון שייצור משהו מכלום. זו לא תמיד התקפה יפה אך היא יעילה מאוד, ברצף ששת הניצחונות האחרונים קליבלנד קולעת לא פחות מ-119 נקודות ל-100 פוזשנים. לשם השוואה ההתקפה הטובה בליגה בכל העונה, של הקליפרס, קולעת 111 נקודות ל-100 פוזשנים.
2. השחקנים החדשים
לא תמיד קל להבין עד כמה רול פלייר איכותי יכול לשנות קבוצה. בקליבלנד מדובר בשלושה כאלה, בינתיים בעיקר שניים כי אימן שאמפרט רק מתחיל להיכנס לעניינים. עד ששאמפרט ישתלב, בלאט יכול להיות מרוצה ומופתע לטובה משני האחרים. אני לא חושב שמישהו ציפה גם להשתלבות מהירה כל כך וגם לרמה גבוהה כל כך מצידם.
המעבר לקליבלנד החיה מחדש את הקריירה של ג'יי אר סמית'. הוא הגיע כנספח בטרייד של שאמפרט, כחוזה שהקאבס היו מוכנים להעמיס, והתברר כאקס פקטור חשוב. הוא קיבל אישור לשחרר את הרסן ובקליבלנד זורק כמות שיא אפילו עבורו של 8.5 שלשות למשחק, אותן הוא קולע ב-38.8 אחוזים. כל משחק הוא לוקח גם כמה זריקות גרועות, אך מדי פעם הוא קולע גם אותן. הוא נכנס גם למשבצת של השלשן וגם למשבצת של הסקורר הרביעי, שני דברים שהסגל הראשוני היה אמור לספק ולא סיפק. דיון ווייטרס, לשם השוואה, קלע בקליבלנד שלשות ב-25 אחוזים (אגב, המספרים לא תומכים בטענה שוויטרס טוב יותר ב-OKC. אותם מספרים חלשים ואותו חוסר יציבות בינתיים). שאר השלשנים בסגל, כולל מייק מילר, יצאו מהרוטציה מאז שג'יי אר הגיע. הוא לא רק קולע טוב מהם, הוא גם משתתף בהגנה הקבוצתית בצורה הרבה יותר טובה.
טימופיי מוזגוב אפילו יותר מרשים. מי שמכיר אותו מאירופה לא התפלא מכך שמוזגוב שיפר את משחק המעבר של קליבלנד, למרות הגודל שלו הוא יודע לרוץ להתקפת מעבר ולתזמן את הכניסה לצבע באופן שנוח למוסר. הוא פחות אלגנטי מאנדרסון ורז'או אותו הוא מחליף, אך יותר יעיל במקומות שהיו חסרים לקליבלנד. לפני בואו של מוזגוב קליבלנד הייתה קבוצת ריבאונד ממוצעת, איתו היא קבוצת ריבאונד ההתקפה השנייה בליגה וקבוצת הריבאונד השלישית בליגה. הוא משלים יפה את קווין לאב וטריסטן תומפסון בתחום הזה, הריבאונדים שהוא לוקח הם מסוג אחר, הוא פחות מתבסס על תנועה ותזמון ויותר על הגודל שלו. הוא מאוד משפר גם את ההגנה של קליבלנד בצבע, אך זה כבר מוביל אותנו לנקודה הבאה.
3. ההגנה החדשה
בעקבות ההגעה של מוזגוב, וגם בעקבות הקשיים בהגנה במהלך רוב העונה (הייתה גם תקופה הגנתית טובה, אך היא לא שרדה), בלאט וטיירון לו שינו לחלוטין את שיטת ההגנה. הרושם הראשוני הוא שהם מצאו את הנוסחה הנכונה עבור הסגל הנוכחי. ההגנה החדשה מתבססת על יצירת צפיפות בצד החזק, כולל שימוש מזדמן בדאבל-טים על שחקן דומיננטי. בפיק נ' רול השומר של החוסם הולך אחורה, מתעלם מהשחקן שלו ומתמקד במניעת חדירה. אם החוסם מסתובב החוצה לקליעה, צריכה להגיע עזרה מהצד הרחוק כדי למנוע ממנו קליעה חופשית ושאר השחקנים אמורים לבצע רוטציה. זו גם נקודת התורפה של ההגנה הזו בינתיים פעמים רבות העזרה על שחקן שמבצע פיק נ' פופ לא מספיקה להגיע, ואם כן נשאר שחקן חופשי לשלשה שהרוטציה בדרך כלל מתקשה למנוע.
היתרון של ההגנה החדשה הוא שהרבה יותר קשה להגיע לצבע של קליבלנד. מוזגוב נהדר בהגנת הפיק נ' רול הזו, הוא נשאר מספיק קרוב כדי להקשות על מוביל כדור שמנסה לעלות לקליעה מחצי מרחק (ראסל ווסטברוק לא הצליח לקלוע מולו את הזריקה הקבועה שלו) ועומד מספיק יציב מול חודרים כדי להימנע משריקות לעבירות ברוב המקרים. הוא עדיין לא רוי היברט בתחום הזה, אבל עושה זאת ברמה גבוהה מהצפוי. גם לקווין לאב הרבה יותר נוח ללכת אחורה בפיק נ' רול ולהתמקד במניעת חדירות. טריסטן תומפסון מרשה לעצמו להישאר קרוב יותר למוביל הכדור ומרבה לבצע חילוף אוטומטי, מה שמביא לידי ביטוי גם את נקודת החוזק החשובה ביותר שלו בהגנה. כרגע השינוי עוד בתחילת דרכו, עם הזמן ניתן יהיה לבדוק את ההשפעה שלו במספרים, עם דגש על נתוני קליעה של היריבות בצבע.
השינויים המקצועיים האלה אמורים לוודא שקליבלנד תהיה קבוצה טובה יותר בחצי השני של העונה מאשר הייתה בחצי הראשון (בהנחה שהיא תישאר בריאה). יש לבלאט עוד עבודה בהקשר הזה ועוד כמה החלטות לקבל. הוא צריך להכריע סופית לגבי הרוטציה, כאשר במשחק מול OKC נראה שהמנוחה הממושכת ללברון בסוף הרבע הראשון והשלישי מוכיחה את עצמה. לברון שיחק בפתיחת הרבע השני והרביעי בחמישייה הממוקדת בהגנה וריבאונד, הוא דאג לנקודות והם לכל השאר. זה עבד. בלאט יצטרך להכריע גם האם להכניס בסופו של דבר את שאמפרט לחמישייה כסטופר הגנתי ולהזיז את ג'יי אר לספסל שכרגע לא מספק מספיק נקודות, ניתן להניח שכל עוד הקבוצה מנצחת זה לא יקרה. קיימת גם הסוגיה המתמשכת של קווין לאב שמתקשה לבוא לידי ביטוי, אך ככל שהזמן עובר נדמה שמדובר קודם כל במחסום פסיכולוגי שלאב צריך לעבור (אני מקווה שהשבועות הקרובים יהיו רגועים מספיק כדי שאוכל לכתוב את טור "חייבים לדבר על קווין" שמחכה כבר הרבה זמן).
אך בעקבות העונה שעבר עד כה, כל אלה הן סוגיות שוליות עבור בלאט. בדיוק כמו ההבנה שבסופו של דבר יגיעו קבוצות שיחשפו את החסרונות בהגנה החדשה והתהייה מה מכל מה שעובד עכשיו יעבוד גם בפלייאוף. כרגע לבלאט יש רק משימה אחת: לשמור על הקיים. וזה אומר קודם כל לשמור על רמת האינטנסיביות בה השחקנים שלו משחקים מאז שלברון חזר. כל זמן שקליבלנד תשחק עם רמת המחויבות של השבועיים האחרונים, כל זמן שהיא תימנע מנפילות מנטליות מהסוג שאפיינו אותה בחודשים הראשונים, היא תנצח את רוב המשחקים שלה.
אני חוזר לטענה שלי רגע לפני הטירוף של החודש וקצת האחרונים: קליבלנד זקוקה לשגרה של ניצחונות. בעקבות ההתפתחויות, בלאט זקוק לשגרה הזאת יותר מכל אחד אחר. הפעם יש לקבוצה כלים טובים יותר ונקודת פתיחה מוצלחת יותר כדי ליצור את השגרה הזאת, הפעם גם לוח המשחקים נוח יותר (אמנם השבוע הקרוב יכלול חמישה משחקים, אך רובם נגד קבוצות חלשות). הסוויץ' התרחש, עכשיו צריך לשמר אותו.
