פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        רגע, מי בעל הבית פה? המניות החמות והקרות ב-NBA

        פאו גאסול חוזר לחיים בשיקגו והוא הכוח המניע את הבולס, בעוד שדרק רוז, הסמל והמנהיג, עדיין חושב כשחקן פרנצ'ייז אבל היכולת כבר לא שם. וגם: רכבת ההרים של ראסל ווסטברוק. שגיא רפאל עם מדור המניות

        פאו גאסול שיקגו בולס חוגג (AP)
        ביחד עם ג'ואקים נואה הוא מרכיב את הקו הקדמי המוסר הטוב בליגה. גאסול (צילום: AP)

        מניות חמות

        פאו גאסול (שיקגו)

        מאז עונת 1985/86 יש 31 משחקים של לפחות 45 נקודות, ולפחות 15 ריבאונדים. מייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל, ועוד לא מעט שמות מרשימים נמצאים ברשימה הזו. עכשיו גם פאו גאסול ברשימה, והוא השחקן שעושה את זה בגיל הכי מבוגר. בגיל 34, פאו גאסול חוזר לחיים. אפילו אוהדי הלייקרס מתחילים לשאול למה בעצם הקבוצה ויתרה עליו. אחרי עונה עם לא מעט פציעות שבה שיחק 60 משחקים בלבד, גאסול משחק כמעט 35 דקות למשחק. הוא קולע יותר, מוריד יותר ריבאונדים, וחוסם יותר. ביחד עם ג'ואקים נואה הוא מרכיב את הקו הקדמי המוסר הטוב בליגה. ביחד עם ג'ימי באטלר הוא הכוח המניע מאחורי שיקגו. מלבד משחק ה-46 נקודות ו-18 ריבאונדים שניצח לבדו את מילווקי, הוא עשה 29 נקודות ו-16 ריבאונדים נגד בוסטון. 17 נקודות, 9 ריבאונדים ו-9 חסימות בניצחון על דנבר. הוא מדורג 17 במדד ה-PER של ג'ון הולינגר, ורק 52 במדד ה-USG. זה מעיד על יעילות גבוהה במיוחד. הבעיה היחידה של הבולס העונה היא שיש יחסית יותר מדי משחקים אליהם הם פשוט לא מגיעים. למשל התבוסה ליוטה משבוע שעבר, או הפסד הבית לנטס לפני שבועיים. שלא במקרה אלה היו המשחקים היותר חלשים של גאסול בשבועות האחרונים. פאו לא היה המנהיג של הלייקרס, אבל מילא את התפקיד בהצלחה בנבחרת ספרד. עכשיו צריך את המנהיגות והניסיון שלו גם בבולס. המשמעות היא שהוא זה שצריך להעיר את השחקנים בלילות כאלה. הוא זה שצריך לצעוק, ולא רק לצקצק בטוויטר אחרי המשחק. בלייקרס היה את קובי לעשות את זה. עכשיו פאו צריך להראות שהוא למד ממנו משהו.

        לברון על תקרית הדחיפה: "רק רציתי להגן על המאמן שלי"

        קליבלנד שוב הפסידה, לברון ג'יימס דחף את בלאט

        מי? מה? מו! 52 נקודות למו וויליאמס, עוד הפסד לסן אנטוניו

        פאו גאסול, שיקגו בולס (AP)
        הכוח המניע של הבולס. גאסול (צילום: AP)

        קייל קורבר (אטלנטה)

        הייתה התלבטות קשה האם לתת את המקום לקייל קורבר, או ג'ף טיג. ברור שלמישהו מאטלנטה מגיע להיות פה, כמו שלמישהו מאטלנטה מגיע להיות באולסטאר (בנוסף לקואץ' בודנהולצר). טיג כנראה יהיה באולסטאר, וקורבר יתנחם במקום בטור, ואולי בספרי ההיסטוריה. הוא מחזיק כבר בשני שיאי שלשות: 127 משחקים רצופים עם לפחות שלשה אחת, ואחוז הקליעות הגבוה ל-3 לעונה אחת (2009/10 ביוטה עם 53.6% לשלוש). העונה הזו הוא יכול להיכנס לספרי ההיסטוריה פעם נוספת אם ישמור על האחוזים שלו כפי שהם עד כה. קורבר קולע ב-50.3% מהשדה, 52.4% משלוש, ו-92.9% מהעונשין. הוא לא יהיה הראשון שיעשה עונה של 50-50-90. הקדים אותו סטיב קר שעשה את זה ב-1995/96 במדי שיקגו בולס. קר קלע אז 8.4 נקודות למשחק, עם 1.5 שלשות. קורבר קולע 12.9 נקודות עם 3 שלשות למשחק. ה-52.4% ו-3 שלשות אפילו יותר מרשימים מהשיא שלו, שכן באותה עונה ביוטה הוא קלע 1.1 שלשות למשחק. הנשק העיקרי של קורבר היה ונשאר השלשה, אבל באטלנטה הוא הרבה יותר ממומחה שלשות. הוא חלק אינטגרלי מחמישייה מעולה, ורושם שיאי קריירה גם בריבאונדים (4.2) ואסיסטים (2.9). מייק בודנהולצר מקבל המון קרדיט בימים אלו על היכולת של אטלנטה, הוא צריך לקבל עוד קרדיט על היכולת שלו להוציא מקורבר הרבה יותר ממה שכל מאמן ניסה לפניו.

        שחקן אטלנטה הוקס קייל קורבר (AP)
        יותר מקלעי. קורבר (צילום: AP)

        קמבה ווקר (שארלוט)

        30, 33, 31, 29, 28. אלה הנקודות שקלע ווקר בחמשת המשחקים האחרונים. שארלוט ניצחה בכולם, וסוף סוף מתחילה להראות כמו שציפו ממנה בתחילת העונה. הפציעה של לאנס סטיבנסון עושה לקמבה טוב, והוא מתחיל להראות למה שארלוט נתנה לו חוזה של 12 מיליון דולר לעונה. גם הפציעה של אל ג'פרסון לא מפריעה לשארלוט לחזור לרלוונטיות. חמישה ניצחונות רצופים מספיקים לה כדי להגיע למרחק שני משחקים מהמקום השמיני במזרח. נגד הקבוצות החלשות, קמבה עשה את זה קל. נגד ניו אורלינס הוא הוסיף גם סל ניצחון כמו שהוא כל כך אוהב. נגד טורונטו שלשת קלאץ' שלו הכריעה את ההתמודדות. לאור היכולת של קמבה ללא סטיבנסון, נראה ששארלוט לא צריכה להחזיר את סטיבנסון לפרקט. אולי יש להם משהו ללמוד מדטרויט בנושא. להורנטס מצפה רצף של ארבעה משחקי בית, והם חייבים למצוא דרך להמשיך את המומנטום. נגד סן אנטוניו הלילה זה יהיה קשה, אבל קמבה אוהב אתגרים.

        קמבה ווקר, שארלוט הורנטס (AP)
        הפציעה של סטיבנסון עושה לו טוב. ווקר (צילום: AP)

        מניות קרות

        ראסל ווסטברוק (אוקלהומה סיטי)

        המשחק נגד יוטה אולי מסמן את השינוי (25 נקודות ו-12 אסיסטים), ואולי הוא רק עוד עלייה בעונה הלא יציבה של ראסל ווסטברוק. רק לפני שבועיים דיברו עליו כמועמד ל-MVP, והפרשנים האמריקאים התחילו לשאול את עצמם מתי פעם אחרונה שני שחקנים שונים מאותה קבוצה זכו בתואר עונה אחרי עונה. מאז ווסטברוק בצלילה חופשית, או לפחות האחוזים שלו. במשחקים נגד דאלאס, פיניקס, וושינגטון, גולדן סטייט וסקרמנטו, ווסטברוק זרק 99 פעמים וקלע רק 27 מתוכם (למתקשים, טיפה מעל 27%). ממוצע הנקודות לא נפגע בצורה משמעותית, הרבה בזכות זה שהוא מרבה להגיע לקו. עד הפציעה של דוראנט (נגד גולדן סטייט) ההשתתפות של אוקלהומה סיטי בפלייאוף נראתה בלתי נמנעת. לת'אנדר היו 7 ניצחונות רצופים. מאז המאזן עומד על 6 ניצחונות ו-7 הפסדים, ושוב מתחילים לעלות סימני שאלה. הת'אנדר אמנם רק 2.5 משחקים מאחורי פיניקס שנמצאת במקום השמיני במערב, אבל הקצב רצחני. פיניקס נכנסת לפורמה (למרות שני הפסדים רצופים), וגם הפליקנס לא עושים קולות של ויתור. רף הכניסה כנראה יעמוד על 48-50 ניצחונות. זה אומר שהת'אנדר צריכים לנצח 32 מ-45 המשחקים שנותרו להם כדי להיכנס. זה יהיה ממש לא פשוט, על אחת כמה וכמה כשווסטברוק לא פוגע.

        ראסל ווסטברוק שחקן אוקלהומה (AP)
        רכבת הרים. ווסטברוק (צילום: AP)

        דרק רוז (שיקגו)

        25, 13, 28, 28, 35, 20, 42 , 53. אלה לא הנקודות שקלע רוז במשחקים האחרונים, אלא האחוזים שלו מהשדה. לשמחת האוהדים הוא לא זה שעושה את ההבדל בין נצחונות להפסדים, כי אם הנציג של הבולס במניות החמות. אחרי פתיחת העונה אפשר להכריז רשמית שעידן רוז כשחקן הפרנצ'ייז של שיקגו נגמר. רוז עדיין חושב כשחקן פרנצ'ייז, אבל היכולת כבר לא שם. הוא לוקח כמעט 16 זריקות למשחק, וקולע רק ב-39.8%. הוא לוקח 5 שלשות וקולע ב-25.5%. כשמשקללים אחוזי קליעה לשלוש, אחוזי קליעה לשתיים ואחוזי קליעה מהקו (%TS) רוז אפילו לא בין 200 הראשונים בליגה, בין שחקנים שמשחקים לפחות 20 דקות למשחק.

        הבעיה היותר קשה היא שהאחוזים הולכים ויורדים ככל שהעונה מתקדמת והעומס עולה. בנובמבר הוא עמד על 43% מהשדה ו-33% לשלוש. בדצמבר זה ירד ל-41% מהשדה ו-23% לשלוש. בחמישה משחקים בינואר הוא עומד על 34% מהשדה ו-20% לשלוש. מספר הזריקות נשאר קבוע. רוז לא עומד בעומס של עונת NBA. במשחקים אחרי שלושה ימי מנוחה רוז עומד על 50% מהשדה, ו-35% לשלוש. ככל שהמנוחה מתקצרת האחוזים גרועים יותר. במשחקי לילה אחרי לילה זה מגיע ל35%- מהשדה, ו-12% לשלוש. הגיע הזמן שמישהו בשיקגו יפנים את הסטטיסטיקה הזו, ואולי ידאג שרוז יקבל לפחות שני ימי מנוחה בין משחקים. גם אז לא נקבל את השחקן המלהיב שהיה MVP, אבל לפחות לא נצטרך לראות אותו מבייש את נעוריו.

        דרק רוז שחקן שיקגו בולס (AP)
        המדדים מראים עד כמה הוא רחוק מהטופ. רוז (צילום: AP)

        רג'י ג'קסון (אוקלהומה סיטי)

        כמו ווסטברוק, גם ג'קסון לא פוגע. צרה כפולה ומכופלת עבור אוקלהומה סיטי. אלא שבניגוד לווסטברוק, מעמדו של רג'י באוקלהומה סיטי בסכנה אמיתית, מה שהופך אותו למניה קרה גם בשוק השחקנים של הליגה. נתחיל מהמספרים: בשבועיים האחרונים ג'קסון קולע ב-35% מהשדה, מגיע מעט מאוד לקו העונשין, וגם משם הוא קולע רק ב-50%. הייתה לו הזדמנות נגד פיניקס, אחרי שראסל הורחק בסיום המחצית, והוא פוצץ אותה עם 4 מ-18 מהשדה, כולל 0 מ-8 לשלוש. ואז הגיע המשחק האחרון, אחרי הטרייד שהביא לאוקלהומה סיטי את ווייטרס. ווייטרס משחק 26 דקות מהספסל. רג'י רק 15.5 דקות (כשהממוצע העונתי שלו הוא 31.5).

        אם מוסיפים לזה את הביקורת הרבה שלה הוא זוכה בעיתונות המקומית, ואת השמועות שהיה אמור לעבור לניו יורק באותו טרייד שהביא את ווייטרס, כנראה שזמנו תם. זה לא פייר כלפי השחקן שחיכה בסבלנות על הספסל שתי עונות. ג'קסון פרץ בעונה שעברה ועדיין חזר לספסל בשקט כשווסטברוק היה בריא. הוא סחב את אוקלהומה סיטי על הגב כששני הכוכבים היו פצועים בתחילת העונה, ועכשיו כנראה מקבל את המגף. מדברים בשקט על ווייטרס כשחקן שימלא את התפקיד של הארדן (לא ברור למה), וזה זלזול מוחלט בכל מה שרג'י עשה בשביל הקבוצה. כנראה שהכל קשור לזה שהוא הופך לשחקן חופשי מוגבל בקיץ, והצפי הוא שיקבל הצעה שתשלח אותו בכל מקרה לקבוצה אחרת. הת'אנדר מעדיפים להעביר אותו עכשיו, ולקבל תמורה.

        רג'י ג'קסון שחקן אוקלהומה סיטי ת'אנדר (GettyImages)
        לא לקח את ההזדמנות ולא מקבל יותר מדי קרדיט מהת'אנדר. רג'י ג'קסון (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)