31.74 - ראסל ווסטברוק הוא כולו כמות על-פני איכות. מבלי להיכנס לדיון הנצחי האם ראס מזיק או מועיל, יש להכיר במספרים האלה כלא-פחות ממדהימים. מדד היעילות שלו (PER) הוא מפלצתי, 31.74 ב-21 משחקים (לא כולל המשחק מול הווריורס), חולק את המקום השני כרגע עם עונת 61/62 של ווילט צ'מברליין, בטבלת כל הזמנים של לעונות בודדות של שחקן. קצב השימוש (Usage-Rate) גם הוא פורץ גבולות היסטוריים 41.7 אחוז מהחזקות הכדור של הת'אנדר נגמרים אצל ווסטברוק. קצב השימוש הגבוה בהיסטוריה של הליגה שייך כעת לקובי בריאנט מעונת 05/06 האגדית שלו, 38.74 אחוז. אם ווסטברוק ממשיך לשמור על האגרסיביות הזו, הוא הולך לנפץ את השיא של הממבה בקלות, היישר אל מחוזות ה-40 אחוזים הדמיוניים.
27 - נישאר עוד רגע עם ווסטברוק והסטטיסטיקה הבלתי אפשרית שלו. ב-21 משחקים, ווסטברוק משתולל עם 27 נקודות, 7 אסיסטים, 5.6 ריבאונדים, והולך לקו 9.6 פעמים בפחות מ-31 דקות לערב! אלו אינם מספרים מתקבלים על הדעת. צמד השחקנים האחרון מאותה קבוצה שזכה ב-MVP אחר שנה, היו ביל ראסל ובוב קוזי. ישבור את הבצורת? כל הסיכויים נגדו, אך ווסטברוק נותן עונה משוגעת כרגע, ונראה שהוא מתכוון לנסות. הכתב של ESPN איתן שרווד-שטראוס בחר לתאר את משחקו המגה-אתלטי של הרכז כך: "נדמה כאילו הוא נזרק על-ידי אלוהים". וזהו דימוי שיש לקבלו בהכנעה.
דטרויט הלוהטת היממה את סן אנטוניו, פיניקס ניצחה במילווקי
נראה שהרע מכל עוד לפניך: בלוג המעקב של רביץ אחרי בלאט וקליבלנד
טרייד גדול ב-NBA: ג'י אר סמית ושומפרט לקליבלנד, דיון ווייטרס לאוקלהומה סיטי
0:6 - זה המאזן של דטרויט מאז עזיבתו של ג'וש סמית', כולל ניצחון על האלופים הלילה. הרצף כולל שיא מועדון של 17 שלשות על הפרשים מקליבלנד, שלא התמודדו עם הארטילריה הכבדה והובסו בביתם 103:80. במשחק הבא, היה זה ג'ודי מיקס שהפציץ תשע שלשות (שיא עונתי ב-NBA) מתוך 11 ניסיונות מהספסל, כשהקבוצה דרסה את המג'יק בחוץ. ואן גנדי הוא אחד המאמנים הכי מוערכים ויקרים בליגה, אך הבחירה להפטר מהשחקן היקר ביותר בסגל ללא תמורה לוותה בלא מעט ביקורת. בדרך פלא, הפקק במשחק ההתקפה של הבוכנות נפתח, ואפילו לספקנים שבנינו יהיה קשה להפריד את ההצלחה המידית מההחלטה לשחרר את הפורוורד, ונראה שהניצחון על הספרס הוא עוד הוכחה לכך. מבלי לרתום את העגלה לפני הסוסים, הקבוצה של סטן ואן גנדי מתחילה להראות יותר כמו קבוצה של סטן ואן גנדי, ופתאום ההחלטה של המאמן/ג'י.אם מקבלת קונטקסט הגיוני יותר. דטרויט, שהתמודדה עם פילדלפיה 76' על תואר הקבוצה הגרועה בליגה, מתחילה לטפס חזרה למקום מכובד יותר, וגם אם הפלייאוף הרחק באופק, נדמה שהפאזל מציג רמז של תמונה.
1 - דרק רוז הטביע את הדאנק הראשון מול ניו אורלינס ב-27 בדצמבר. דרק רוז מגשש את דרכו חזרה לפסגה, ומסביבו הקבוצה המוכשרת ביותר בה שיחק. הפציעות השאירו חותמן על הרכז הנפיץ, והוא חיכה עד אחרי חג המולד בשביל להטביע במהלך משחק. האתלטיות תמיד הייתה סימן ההיכר של ה-MVP לשעבר, אך עליו למצוא איזון מחודש בין ההתקפות המסחררות שלו לטבעת, והקליעה מבחוץ שעדיין מדשדשת וחסרת יציבות. הוא עדיין פורץ במהירות סילונית, אך הרבה פחות מבעבר. הוא משחק תחת הגבלת דקות נוקשה יחסית, ומצליח להישאר על המגרש בעקביות בזמן האחרון, לאחר שהתקשה בכך בתחילת העונה. יש אור בקצה המנהרה לרוז ולאוהדיו ברחבי הגלובוס. מסתמן שהוא מסוגל לעצב את משחקו כדי לשוב לטופ של הרכזים בליגה, אך סבלנות תהיה המפתח. אגב, סתם להעשרה באותו נושא, דעו שלברון ג'יימס הטביע 30 פעמים במהלך 29 המשחקים ששיחק העונה. הקצב שבו הוא מפנק את אוהדיו העונה על אף שהוא מרשים נמוך משמעותית בהשוואה לשבע השנים הראשונות שלו בקליבלנד, אז השלים לא פחות מ-882 דאנקים על-פני תקופה של 548 משחקים (1.6 למשחק).
16-10-9 - מה מר גורלו של מחזור הרוקיז הנוכחי, אשר בודדים מתוכו פיצחו את הרוטציה, ופציעות מעיקות השביתו לא פחות מארבעה מתוך שבעת הנבחרים הראשונים. אך אל ייאוש ידידיי, הבה נתרכז ברבע הכוס המלאה. אלפריד פייטון מאורלנדו נתן הצצה לעתידו בהפסד הצמוד מול הנטס, כשסיפק שורה מרשימה והיה רחוק ריבאונד בודד מטריפל-דאבל מרשים ב-36 דקות על הפרקט. ההשוואות המחמיאות לרונדו (אליו נגיע בהמשך) טומנות בחובן גם חששות לגבי הקליעה, ונדמה שהזריקה של פייטון תאלץ לעבור מקצה שיפורים רציני לפני שהוא יהפוך לאיום לגיטימי מחוץ לצבע. אבל הכישרון שם, והמשחק שלו מתורגם נפלא לליגה של הגדולים. לאחר שירד לספסל לטובת לוק "סקיי-ווקר" רידנאוור המנוסה כבר באמצע נובמבר, פייטון זוכה לאמון מחודש כרכז הראשון בשמונת המשחקים האחרונים, ומאפשר לנו לחזות בהתפתחות הקו האחורי של מג'יק. החצי השני, ויקטור אולדיפו, מראה גם הוא סימנים מעודדים במיצוי הפוטנציאל המסקרן שלו, והשניים מפגינים התחלה של כימיה. על אף המאזן הלא אסטטי של המג'יק, 24:13, נדמה שהילדים מדיסניוורלד מספקים לא מעט סיבות לחייך.
14 - זאק לוין ממינסוטה, שיצא וחזר לחמישייה בדומה לפייטון, נתן הצגה באורקל ארנה מול הווריורס בסוף חודש דצמבר. 14 אסיסטים כחלק מדאבל-דאבל היו לזאק לוין בהפסד, מלווים בהרבה ניצוצות מסקרנים. לוין, שסיפק מספרי אסיסטים נמוכים אפילו לקלעי בקולג', נתבקש לעשות את המעבר לרכז במקצוענים בהחלטה שנובעת מכמה סיבות, ואתם בהחלט מוזמנים לנחש איזו מהן נתנה את הטון בחדר הישיבות. הראשונה היא ההכרח שנוצר עקב היעדרותו של ריקי רוביו הפצוע. הסיבה שנייה היא הצורך להגן על הילד הצנום משחקני כנף שחזקים ממנו (כרגע כולם). ולבסוף, הרצון לפתח את המשחק של הכישרון האתלטי בניסוי שמזכיר את ויקטור אולידפו ודוויין וייד בשנתם הראשונה. יש משהו מאוד ראשוני במשחק של השחיף האלסטי מ-UCLA, אך הכלים האתלטיים שלו מפרידים אותו מהרוב המוחלט של הליגה. אם (וזהו "אם" מהוסס ביותר) לוין בן ה-19 יתפתח למקסימום של הפוטנציאל שלו, הוא עשוי להתחרות באנדרו וויגינס בתור הנכס היקר ביותר של הזאבים. הוא עוד כדי-כך מוכשר. וויגינס עצמו מתחיל לחבר כמה הופעות טובות יחד, הוא מוביל את הרוקיז במספר המשחקים עם 20 נקודות או יותר (10), ותואר "רוקי העונה" רשום על שמו בעונה שבה התחרות עליו דלה מאי פעם.
96.8 - הדירוג ההגנתי של אטלנטה, אמנם עם לו"ז יחסית נוח, הוביל את הליגה בחודש דצמבר על-פי דיוויד לוק, האנליסט המצוין (ושדר הרדיו המסור של יוטה ג'אז). מדהים לראות מה שאטלנטה עושה בצד הזה של המגרש, בהתחשב בעובדה שאל הורפורד ופול מילסאפ הם הגבוהים שלה. ממוצע הגובה של השניים, 206 ס"מ עם נעליים, נחשב לננסי לעומת מפלצות האדם שמציפות את חמישיות הליגה, אך הצמד האתלטי עומד במשימה בגאון. לצד ניצחונות שהגיעו בחסות הלו"ז (אורלנדו, פילדלפיה), אטלנטה טרחה גם להצהיר כוונות, עם מספר ניצחונות חוץ מהדהדים, נגד קליבלנד, יוסטון ודאלאס. אפילו הטעם הרע מההפסד היחיד של הנצים החודש, תבוסה מול מילווקי, נמחק במהרה כאשר הם ניצחו את הבאקס ביום למחרת בקן שלהם באטלנטה. אם הנחת-היסוד מתחילת העונה הייתה שאטלנטה לא תהווה משוכה אמתית בדרכה של חביבת המדיה קליבלנד קאבלירס, הרי שהחודש האחרון של 2014 דאג להפריך את הפרדיגמה. החודש הם הספיקו להיות הקבוצה הראשונה מהמזרח שמנצחת במבצר של פורטלנד טריילבלייזרס, ויש סיכוי רב שהנצים נמצאים בפסגת הטבלה בשביל להישאר.
20-37 - אם כבר הזכרנו את הג'אז והטימברלוובס החביבים, הרי לכם מאזן מהשדה של טריי ברק מול מינסוטה. בשני הניצחונות של קבוצתו בתחילת החודש בהם המטיר 56 נקודות (כולל 7-12 מחוץ לקשת). סגל העוללים של הזאבים הגיע כמו בהזמנה לרכז הפותח של הג'אז, שנמצא בעיצומה של עונה שנייה מהגיהינום. מול אטלנטה למשל, בהפסד שחצץ בין שני המפגשים המוצלחים, ברק בן ה-22 שיחק 39 דקות שהיו כמיקרוקוסמוס לפתיחת העונה המחרידה שלו, כאשר קלע רק פעמיים מתוך 19 זריקות מהשדה, כולל אפס מ-11 לשלוש. הג'אז, שבחרו בדראפט האחרון את ילד-הפלא דנטה אקסום, המשחק באותה עמדה, מנסים לתת לברק את מירב הביטחון במגבלות הסיטואציה שנוצרה, ומשתדלים לזכור ולהזכיר שגם ברק עצמו שיחק רק 105 משחקים במקצוענים.
29 - המאבס ניצחו את הסלטיק בחוץ 101:119, במשחק החזרה המרגש של רייג'ון רונדו לעיר בה לקח אליפות, ובה שיחק מתחילת הקריירה ועד ל-16 הימים שקדמו למשחק. רונדו, באופן טיפוסי לרונדו, עלה למשחק גדול ונתן הצגה, הפעם שיא עונתי של 29 נקודות עם 5 מ-7 לשלוש במגרש שעד לפני רגע היה לו לבית. כלום לא הוציא אותו מה"זון" שלו, אפילו לא קליפ הפרידה הסוחט רגשית, וקהל שעומד ומחא כפיים לכבודו.
999 - סטפן קרי עומד להגיע ל-1,000 שלשות בקריירה, והוא יעשה זאת מהר יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה. דניס סקוט, השחקן שאחז בתואר לפניו בתור המהיר ביותר לאלף, היה צריך 457 משחקים כדי להגיע למעמד. קרי כנראה יסתפק ב-369 משחקים. סטף הגיע לליגה שלא ממש ידעה איך לאכול אותו בבחירה השביעית, רבים ציפו ממנו למעט מאוד בליגה שכל-כך מושתת על אתלטיות וגודל. אבל מצד שני כמה כבר אפשר לכעוס על הסקאוטרים כיצד ניתן לחזות שמישהו יהיה הקלע הגדול בהיסטוריה? כרגע הוא בדרך לשם.
