כרגע זו רק קבוצה של כמעט: על ההפסד של מכבי ת"א ביוון

במהלך השבועות האחרונים עקבנו בדריכות אחר המאזנים ההפוכים של מכבי תל אביב והפועל ירושלים במשחקים צמודים. הראשונה לא הפסידה ולו משחק צמוד אחד העונה, בליגה או ביורוליג. השנייה? אתם יודעים. אז ירושלים דווקא ניצחה צמוד (וחשוב) השבוע. ומכבי, למי שפנטז אחרת, כבר לא תסיים עונה שלמה ללא הפסד צמוד. הייתם מאמינים?

הקבוצה של גיא גודס הגיעה עם כמה רעיונות טובים למשחק הפתיחה של היורוליג נגד פנאתינייקוס ביוון. כשהיא נטולת דווין סמית' (וגיא פניני, זוכרים?), נזרק נייט לינהארט למגרש ולחמישייה. מן הסתם, כשהפורוורדים היחידים בסגל הם לנדסברג ולינהארט, מדובר במהלך מפתיע אך לא נטול הגיון. ולינהארט, שמזוודותיו כנראה ארוזות די הרבה זמן, אמור היה לנסות לסייע למכבי בשני פרמטרים: הגנה על דיאמנטידיס (פלוס היכולת הגופנית התאורטית להחליף בפיק אנד רול) ואולי איזו זריקה נחמדה כשהוא חופשי. הבייבי של מחלקת הסקאוטינג נתן הרבה מעבר לכך. דגשים ומחמאות לרוב קיבל לינהארט על משחק ההתקפה שלו, אבל צריך לזכור שמגיע לו קרדיט גם על אלמנטים הגנתיים. דיאמנטידיס, למשל, סיים מחצית ראשונה עם 0 נקודות ומדד יעילות של מינוס 3. הרבה בזכות ההגנה של לינהארט.

כשהיא מודעת לתלות המוחלטת של פנאתינייקוס בזריקה מבחוץ, מכבי הלכה למספר אלמנטים שנוגדים את העקרונות ההגנתיים שמלווים אותה העונה (ולא רק העונה): במקום לתת פתרונות נסוגים שאמורים לייצר הפגזות מבחוץ של היריבה, הצהובים חיפשו להכריח את פאו דווקא ללכת פנימה ולהפחית את מספר הזריקות ל-3. זאת, בין היתר, באמצעות חילופים הגנתיים שמטרתם לייצר פיתיונות מיס-מאץ' בפנים; טיפול יפה ביכולת של פאו לחפש את הזריקה של עמדה 4 (בעיקר פוטסיס) ועזרות הגנתיות חכמות גם במצבי פיק אנד רול. והקבוצה של איבנוביץ' אכן זרקה רק 8 שלשות במחצית הראשונה, הרבה פחות מהממוצע שלה.

גם התקפית זה נראה טוב במהלך חלקים לא מעטים של המשחק. עם סיום עונת משחקי הילדים ששוחקו עם פארגו, גודס נתן לאיש שלו את הכדור ויהי מה, גם כשהוא מתקשה מאוד עם אחוזי הקליעה, גם כשהוא נוטה לאיבודים טפשיים. וגם כשהוא נוטה לאבדן ריכוז הגנתי, במיוחד לקראת סוף שעון. דוגמא אחת אפשר היה לראות בפוזשן האחרון של פאו במחצית הראשונה. כשבטיסטה קיבל את הכדור עם הגב לסל מול אוחיון, פארגו קפא ואפשר לשחקן שלו ינקוביץ לחתוך לסל, מהצד החלש, ולקבל מסירה לקרש – סל.

ועדיין, מכבי הלכה לפארגו ועל פארגו, והוא החזיר לה עם הרבה מאוד דקות איכותיות בשני הצדדים של המגרש. משחק הפיק אנד רול עם אלכס טיוס, למשל, הלך יוצא מן הכלל. מול הגנת הפלאט של בטיסטה (הגנה שבה השומר נמצא בעמדת חיפוי מאחור), מכבי ופארגו הענישו יפה במסירות מתוזמנות. כשבטיסטה קיבל חיפוי מהצד החלש על ידי השומר של רנדל, מכבי הצליחה כמה פעמים להזיז את הכדור חכם ויעיל. גם מול טיפולים אגרסיביים יותר של מברוקפלידיס זה הלך לא רע בכלל.

ואחרי כל המחמאות והדברים הטובים, כמעט ששכחנו שמכבי הפסידה את המשחק. וצריך לומר ביושר – היא הפסידה לפאו בינונית ומוגבלת ברמת הכישרון. הרבה מההפסד חייבים לייחס להיעדרותו של דווין סמית', מטבע הדברים. גם לבעיית העבירות של רנדל ופארגו בסוף. לבעיית העייפות נוכח הסגל הקצר. כמובן שגם למשחק הרע של ביג סופו (במיוחד במחצית הראשונה). אפשר גם לדבר על איבודי הכדור.

אז בואו נדבר על זה: מול בעיית הפציעות אין מה לעשות. נושא העבירות, מצד שני, לא הגיע במקרה. כתבנו שמכבי ניסתה לכפות על פאו לשחק בתוך קשת 3 הנקודות. להחלטה הזאת יש מחיר, והמחיר הזה מתבטא בעבירות. גם מאחר שגודס ייצר – בכוונה – מצבים בהם גבוה ירוק מקבל כדור מול נמוך צהוב. מכאן מגיעות לא מעט עבירות שבאו לידי ביטוי ביתרון 12 זריקות עונשין של פאו על מכבי. בעיית העייפות? אי אפשר לא לחשוב שניהול חילופים שונה במעט יכול היה למזער את התופעה.

דקות לא רעות של מרקיז היינס בתחילת המשחק לא עזרו לו לקבל עוד כמה כאלה במחצית הראשונה, שגם יכלו לתת מעט חמצן לפארגו המותש. במספר מצבים מהלך המשחק, ניתן היה למצוא כמה דקות לג'ייק כהן ו/או אלכסנדר, שעשויים היו לאפשר לרנדל לעמוד על הרגליים – ועל המגרש, בדקות האחרונות. מכבי שיחקה את המשחק בתחושה שאפשר לגמור אותו לפני שנגמרים לה החיילים. זה עבד, איכשהו, בדרבי. אתמול באואקה חסרו לה חיילים כמו אוויר לנשימה. ולחיילים שנותרו לא נשאר אוויר לנשימה.

בכל הנוגע להופעה הרעה של סופו אין לו להאשים אלא את עצמו וזה ברור. מצד שני ולו כלקח להמשך העונה, לא ברור כיצד חושבים במכבי לסייע לסנטר שלהם לקבל כדורים במצבים נוחים כשבריאן רנדל משחק 38 דקות בעמדה 4. גם לא ברור כיצד ג'ו אלכסנדר, על כל יתרונותיו והאלמנטים המסקרנים מאוד שהוא מביא עמו, יוכל לסייע בכל הנוגע להפעלה של סופו.

בראיון סוף המשחק דיבר עוזר המאמן גרשון על בעיית איבודי הכדור של מכבי. לא בטוח שגרשון, איש של מספרים, ניתח נכון את דף הסטטיסטיקה. מכבי סיימה את המשחק עם 12 איבודי כדור. קצת פחות מהממוצע העונתי שלה. נכון שמספר איבודי כדור נקודתיים, במיוחד ברבע השלישי, עזרו לפאו לחזור למשחק. נכון גם שאיבודי הכדור של סופו במחצית הראשונה פגעו במומנטום הצהוב. אבל הסיפור של המשחק לא באיבודי הכדור, שרק מהווים סימפטום לסגל לא מספיק איכותי בקו האחורי. מצטערים, אבל עם כל הכבוד ליוגב אוחיון (במשחק חלש) ולהיינס, למכבי חסר גארד שישדרג את משחק ההתקפה המסודר.

לפחות כרגע, גם עם דווין סמית', מכבי נראית כמו קבוצה של כמעט. קחו את תצוגת הקליעה של לינהארט מאמש ותארו לעצמכם מה היה קורה לו היה למכבי עוד גארד שאפשר לסמוך עליו. שייתן לה קליעה יציבה. לחילופין, שייתן לה אופציה של הובלת כדור יציבה לצידו של פארגו. ולא דיברנו על ערך מוסף הגנתי.

עם מה שיש לה כרגע, מכבי עדיין להשיג את היעד של מקום שלישי בטופ 16. בסופו של יום, ההפסד לפנאתינייקוס במשחק חוץ הוא ממש לא נורא. סביר להניח שכבר מעכשיו הוא מסמן חץ שיביא בסופו של יום את מכבי לקרב ראש בראש מול היוונים על המקום השלישי, והפרש 7 הוא לחלוטין מחיק, בטח מול הקבוצה הזאת.

העניין הוא שעם חיזוקים נכונים, אפשר היה לחלום כאן על הרבה מעבר להדחה צפויה בשלב ההצלבה.