בוידאו: "משחק מקדים" לקראת פנאתינייקוס והטופ 16
ימי המשבר הקשים של חודש נובמבר תפסו את גיא גודס עם המכנסיים למטה. כל תכניותיו המקצועיות קרסו באשמתו, ושלא באשמתו: ג'רמי פארגו התגלה כיותר מזיק מאשר מועיל, גיא פניני קרע את גיד אכילס, סופו שחורציאניטיס התקשה לסחוב יותר מכמה דקות, אלכס טיוס הסתובב עם דלקת בדרכי החשק, מרקז היינס נראה מדוכא ממיעוט דקות המשחק, אלכס מאריץ' ונייט לינהארט סייעו רק באימונים.
הקלאסיקו של אירופה: היריבויות הגדולות בכדורסל האירופי
מכבי תל אביב פותחת את הטופ 16: ג'יימס אנדרסון יצטרף?
היחידים שהחזיקו את מכבי מעל למים היו דווין סמית' ובראיין רנדל וכשאחד מהם נעדר בעקבות פציעה (סמית' במשחק החוץ במוסקבה, רנדל במשחק הבית נגד צסק"א) או שפשוט נקלע לערב בינוני (משחק החוץ מול הפועל ירושלים, הדרבי הביתי נגד הפועל תל אביב, משחק הבית נגד צדביטה) מכבי ספגה תבוסות קשות, חסרות-תקדים גם מבחינה היסטורית (הפסד הליגה הגבוה ביותר אי-פעם בארינה; הפסד הבית הגבוה ביותר אי-פעם במשחק דרבי).
היחיד שהיה שם עבור גודס הוא פיני גרשון. השניים נשארו לעבוד בחדר המאמנים הקטן עד השעות הקטנות של הלילה, ניתחו מאות קטעי וידאו, החליפו רעיונות מקצועיים והגו שינויים פרסונאליים.
מאחורי הקלעים סערו הרוחות. גודס וגרשון רצו לזעזע: הם שקלו, בשיא המשבר, לוותר על פארגו; ורצו לשלוח הביתה באופן מיידי את היינס, מאריץ' ולינהארט.
ההנהלה דחתה את כל בקשותיהם. בתגובה הוחלט להוריד את פארגו לספסל ולקצץ את זמן הפרקט שלו בעשרות אחוזים, ואילו שלושת הזרים-נפקדים המשיכו לראות ספסל לפחות ביחס להיינס, למורת רוחם של הבוסים. ניצחונות דחוקים שהושגו על מלאגה, לימוז' ואלבה ברלין, בזכות התעלות של יוגב אוחיון והצמד סמית'-רנדל, הבטיחו את מקומה של מכבי בטופ-16; העלאת קצב המשחק והחזרתו של סילבן לנדסברג לרוטציה, כמו גם סדר משחקים נוח יחסית, שלח את מכבי לריצת 0:7 בליגה.
גודס צלח את המשבר הראשון כמאמן ראשי במכבי, אבל כולם בקבוצה רחוקים מלהיות מרוצים.
המינוי של גודס אמור היה להוציא את המועדון לדרך חדשה. להוציא עונה תחת נוון ספאחיה ועונה אחת תחת עודד קטש וצביקה שרף (ובנוסף לחודשיים תחת אפי בירנבוים), העונה הנוכחית הייתה אמורה להיות העונה הראשונה מאז 1999 בה הקבוצה משתחררת מאחיזתם של גרשון ודיוויד בלאט, שעמדו על הספסל, לסירוגין, ב-13 מ-15 העונות האחרונות.
הייתה אמורה משום שברגע האמת בחרה ההנהלה להחזיר את גרשון, והנוכחות של גרשון אכן מורגשת.
גרשון שומר על פרופיל נמוך מול התקשורת. הוא מסרב להתראיין לפני או אחרי משחקים, והעיתונאים נואשו מלפנות אליו. אבל במשחקים, באימונים ובחדר המאמנים קולו של גרשון נשמע.
"מי שחשב שפיני הגיע כדי לכרות לגודס בור התבדה", אומרים במכבי, "הוא באמת רק רוצה לעזור ועובד בלי שום אגו. אין לאף אחד שום מילה רעה להגיד עליו".
למרות שגודס עונד את המשרוקית, השחקנים יראים מפניו של עוזר המאמן. באימונים גרשון פעיל, דומיננטי וקולני. הוא גוער בשחקנים, מתקן אותם ובניגוד לקדנציות קודמות, יושב איתם, לעתים, לשיחות אישיות. אם בעונה שעברה התייחסו השחקנים בשיחות שערכו עם כלי התקשורת על היחסים וההוראות שקיבלו מ"קאוץ' בלאט", היום כולם מדברים על ה"קאוצ'ז", ברבים, גודס וגרשון אחד הם. אין התייחסות לגודס כאינדיבידואל, אלא למאמן ולעוזרו כצוות.
גרשון גם משתף את עוזר המאמן השני, אלון שטיין, ובמשחקים לעתים מעביר לגודס טיפים באמצעותו, מחשש למראית-עין. אומנם, את הכנת קטעי הוידאו שלפני המשחקים גרשון לא עושה בעצמו, אבל הוא מעורב מאוד מכל בחינה אחרת, לרבות בכל הקשור לקביעת הרוטציה וסט התרגילים.
השאלה היא האם הדומיננטיות של גרשון פגעה, פוגעת או עתידה לפגוע בגודס לא רק כלפי חוץ, אלא כלפי פנים.
"הצל של גרשון גדול", מודים במכבי, "יש שחקנים שמפחדים מגרשון יותר מאשר מגודס". לא מעט שחקנים אומרים, שלא לייחוס, ש"כשפיני מדבר, כולם מקשיבים". זה לא אומר שלא מקשיבים לגודס, אבל זה אומר שגרשון הוא כנראה עוזר המאמן הדומיננטי ביותר במכבי אי-פעם אפילו יותר מאשר היה בלאט כאשר שימש כעוזרו של גרשון עצמו.
אלמלא הנוכחות של גרשון, אומרים במכבי, לא ברור האם וכיצד היה גודס שורד את המשבר של תחילת העונה. "בלי פיני, גיא לא היה מספסל את פארגו, ולא היה מדבר על סופו כפי שדיבר עליו אחרי שסופו חזר ארצה מהפגרה", משוכנע מקורב למועדון. גם כעת צצים משברים בין צוות האימון לבין המנהלים הצעירים. ללא גרשון, סביר להניח שהמשברים הללו היו מועצמים בתקשורת.
גרשון, כאמור, תמך ברצונו של גודס לבצע מהפכה בסגל. הוא גם תמך ברצונו של גודס להחתים את מרכוס סלוטר.
"המאמנים תמיד רוצים עוד שחקנים, ושחקנים טובים ככל הניתן", אומר בכיר במכבי, "ותמיד נוח להם להגיד שהם רצו שחקנים אחרים, במקרה שדברים לא מסתדרים".
סלוטר, לטענת הבכירים, היה יקר מדי. הקבוצה נמצאת כבר כעת, לדברי בכירים, בחריגה של כשני מיליון דולר מהתקציב, ועלותו של סלוטר הייתה מעמיקה את הבור. סלוטר דרש למעלה מחצי מיליון דולר נטו עד לסיום העונה כמעט מאה אלף דולר לחודש, כפול חמישה חודשים ובהנהלה טוענים כי "בשביל כמות הדקות שהוא יכול לקבל אצלנו, בהתחשב בעובדה שגם טיוס בסגל, ובהתחשב בזה שמדובר בשחקן שלא עשה 10 נקודות בממוצע בשנתיים האחרונות, 500,000 דולר זה הרבה מדי כסף".
ג'ו אלכסנדר הוא רכש של ההנהלה (או אם תרצו, של מחלקת הסקאוטינג).
"אנחנו אוהבים את הילד הזה", אומר הבכיר. "אנחנו עוקבים אחריו כבר כמה שנים. יש לו פוטנציאל גדול וסגנון מיוחד. מבחינה אסטרטגית זה נכון יותר למכבי מאשר שחקן זמני כמו סלוטר".
אבל במקל הייתם מוכנים להשקיע סכומים גדולים.
"מקל זה עניין אחר. קודם כל, ידענו שהוא די סגור על ה-NBA, אבל מקל יכול היה לשדרג אותנו מאוד ברמת הסגל הישראלי. אנחנו יודעים שבעונה הבאה אנחנו יכולים להיות בבעיה, אם לנדסברג או טיוס עוזבים ובסיטואציה מסוימת שניהם יכולים לעזוב יחד".
מי שהתנגד נחרצות לאלכסנדר, טוענים מקורבים למערכת, היה דווקא גרשון. גודס יישר קו בעניין הזה עם עוזרו. לבסוף שניהם קיבלו את ההחתמה של אלכסנדר בהכנעה, כמו גם את ההחלטה להמתין עם החלפתו של היינס. מקורבים למערכת טוענים כי סיפורו של הגארד האמריקאי מייצג את מידת החישוק של גודס (וגרשון, במעמדו המוחלש כעוזר) אל מול ההנהלה.
"מצד אחד, כשגודס רצה להחליף את היינס אמרו לו 'תן לו לשחק, תן לו הזדמנות'", אומר המקורב. "מצד שני אמרו לגודס שהם לא מוצאים קבוצה שתקלוט אותו ותישא בעלות שלו, וגם אמרו שבכל מקרה אין אלטרנטיבות מדהימות בשוק".
ערב פתיחת שלה הטופ-16 בחרו בהנהלת מכבי לשלוח מסר לגודס. "הסגל הנוכחי טוב מספיק כדי להעפיל לטופ-8", אומר אחד מראשי המערכת. "משם לפיינל פור זה עניין של הגרלה, טיימינג ומזל. אנחנו אומרים את זה השנה כמו שאמרנו את זה בשנה שעברה".
ברמה האישית רוכשים במכבי סימפטיה לגודס. בניגוד לקודמו בתפקיד, גודס נחשב פרגמטי ונוח, הוא הארד-וורקר וחרוץ, הוא אינו נוטה, כמו בלאט, להתקפי זעם, ולא מעביר למנהלים שלו מסרים בתקשורת, כלפי חוץ מצטייר גודס כדמות ייצוגית ונוחה.
"אין לגיא בעיות של כבוד", אומר אחד ממנהליו של גודס בהפועל ירושלים הקבוצה האחרונה בה שימש כמאמן ראשי (2009-2010). "בניגוד למאמנים אחרים, הוא תמיד היה מוכן להקשיב. בסך הכל בנאדם עשר. אהבו אותו אצלנו".
יחסי האנוש הטובים של גודס באים לידי ביטוי גם בכל הקשור לסגל השחקנים. אם אצל בלאט זה שבעבר נחשב לאשף היחסים הבין-אישיים בעבר חדר ההלבשה ועמד מספר פעמים בפני קריסה, חדר ההלבשה בניהולו של גודס נותר יציב גם בימי התבוסות במלחה ובדרבי.
"לא ראית שום שחקן שפולט דברים, לציטוט ולא לציטוט", אומר אותו מקורב. "אחרי שגם פארגו עף לספסל כולם הבינו שאין לגודס 'בנים מועדפים', כמו שהיו למשל אצל בלאט. גודס בנאדם ענייני, הוא לא מתעסק בשטויות ובניגוד לבלאט לא נטפל לשחקנים בקטנות ולא משפיל אותם בחדר ההלבשה, והשחקנים יודעים להעריך את זה. לא כולם אוהבים את גיא באותה מידה, ונכון שיש שחקנים כמו אוחיון, שגיא בהתחלה לא ספר ופתאום התקרב אליהם כשהיה צריך אותם, אבל כמעט כולם מסכימים שהוא הוגן. גיא לא מתכסח עם אנשים, וזה אחד הסודות שלו".
ואולם גם היום, מדגישים בסביבת מכבי, חדר ההלבשה אינו מאוחד; אך האשמה היא לא בהכרח של גודס כפי שהיא של שחקנים שסוחבים משקעי עבר, דוגמת אלכס טיוס.
בעיה אחרת של גודס היא שפרגמטיות עלולה להתפרש לעתים כחוסר-כריזמה. ואולי זה לא עניין רלטיבי אלא אבסולוטי: גודס משתדל לשמור על יציבות מחוץ למגרש ועל הפרקט. "הוא לא עושה גליצ'ים כמו פיני או דיוויד. אצל גיא אין 'שואו'", מוסיף מקורב אחר לקבוצה, "אבל זה לא אומר שהגישה הזו לאימון ולכדורסל פחות נכונה".
שלב הטופ-16 בפתח. ולכן ראוי לציין שלמרות קור הרוח היחסי, גודס כפי מספרים גורמים בסביבת מכבי ואנשים שעבדו איתו בעבר לא תמיד מגיב היטב למצבי לחץ. גם בראשית העונה איבד כמה פעמים את עשתונותיו, כמו באותה תקרית בדרבי בה הורחק (ובעט בכיסא של שמעון מזרחי), או לאחר משחקים מסוימים, כמו זה מול צדביטה, לאחריו זעם על שחקניו בחדר ההלבשה.
"בירושלים גיא שמר על קבוצה יציבה לאורך רוב העונה, אבל כשהגיע המאני-טיים הוא קרס, פעמיים", מזכיר מקורב להפועל ירושלים. גודס שרד בירושלים שתי עונות מלאות הישג נאה, יחסית לאופן האקסצנטרי בו התנהלה אז הקבוצה; תחת גודס העפילה ירושלים פעמיים לפיינל פור הליגה מה שלא הצליחה לעשות אחרי שעזב אבל כשל בחצי-הגמר, כשהפסיד ב-2009 למכבי חיפה וב-2010 להפועל גליל/גלבוע. גם בשלבים המתקדמים באירופה קרס עם חניכיו.
"מה לא עבד? אני לא יודע לשים את האצבע. אני רק יודע שכשהכסף היה על השולחן, גודס התחיל פתאום לשדר פאניקה, והקבוצה הפסידה", אומר המקורב לירושלים.
"יש לגיא נטייה 'לאבד את זה' לעתים", מאשר גורם בסביבת מכבי, "בעיקר לקראת משחק חשוב או כשיש החתמה גדולה של שחקן בפתח. היו לו לא מעט ויכוחים מול ההנהלה וגם מול מחלקת הסקאוטינג, גם לגבי שחקנים ברמה הפרסונאלית וגם מבחינת כדורסל, ברמה הטקטית".
הביקורת המרכזית ביחס לגודס מצד הנהלת מכבי קשורה לבחירת השחקנים ולרוטציה שלו. "כמו דיוויד, גם גיא לא ממש נותן הזדמנות לחבר'ה הצעירים", מצר גורם במכבי. "ויש שחקנים, כמו מרקז, שלא קרובים אפילו למיצוי הפוטנציאל שלהם. ראינו את מרקז בכל-כך הרבה משחקים בעונה שעברה, והוא היה נפלא. קשה להסביר את זה. אולי לפעמים דברים פשוט לא מתחברים וצריך לקבל את זה".
"עם החתמות שהיו קונצנזוס, כמו רנדל ופארגו, לא הייתה בעיה. אבל במצבים שבהם הייתה התלבטות גודס טעה כמה פעמים", טוענים גורמים שהיו מצויים הקיץ בסוד העניינים. "במקרה של היינס, דווקא גודס היה זה שלחץ על ההדק ונתן אור ירוק להחתמה, למרות שהיו כמה גורמים בהנהלה שלא היו לגמרי שלמים. גודס רצה את מאריץ' למרות שמחלקת הסקאוטינג התנגדה. וגם לינהארט, שהוא החתמה של מחלקת הסקאוטינג, הגיע בעקבות אישורו של גודס, שייעד לו במקור את תפקיד המחליף של דווין סמית'. בדיעבד לא ברור על מה גודס חשב".
גודס מחזיק בחוזה מובטח עד לסיום העונה הבאה. אותה קונסטלציה מקצועית שעמדה לזכותו בקיץ עומדת לזכותו גם כעת: אין למכבי אלטרנטיבה אחרת כרגע (אף שלפני הזכייה בגביע אירופה ההנהלה החלה לברר לגבי מאמנים זרים); והעובדה שהקבוצה זכתה בגביע אירופה בעונה שעברה מפחיתה מהלחץ כעת. אי-העפלה לפיינל פור לא תיחשב בעיני ההנהלה כקטסטרופה, ולאור הישגי העונה שעברה כנראה שתתקבל בצורה סבירה גם בקרב האוהדים.
אבל במכבי כמו במכבי המציאות שברירית. הפסד באתונה, תבוסה במדריד, החלקה בארנה במשחקים על הגביע, וכל הקלפים מתערבבים מחדש.