מרחץ הדמים במערב קיבל ביום שישי רוצח פוטנציאלי נוסף. באופן בו מתפתחת עונת ה-NBA, זו הזווית ממנה צריך להתחיל לנתח את הטרייד שהעביר את רייג'ון רונדו לדאלאס. עוד שחקן בכיר עובר מקבוצה במזרח, שנכון ליום שבת מדורגת במקום השמיני בקונפרנס מבלי להתכוון לכך, לאחת משמונה הגדולות של המערב.
זו גם ההצדקה החשובה ביותר לצד של דאלאס בטרייד. יש השגות משמעותיות לגבי המהלך של מארק קיובן, ניגע בהן בהמשך, אבל ההשגות האלה יוצאות מהנחת מוצא שדאלאס הייתה קבוצה מצוינת לפני הטרייד, עם התקפה שנוגעת בשלמות ומספקת נתונים היסטוריים ועם המאמן השני הכי טוב ב-NBA. כל זה נכון עד שמרימים את הראש ומסתכלים מסביב. המאבס לא הצליחו לבלוט בתוך המערב, הם הפסידו בכל ארבעת המפגשים הישירים מול בכירות הקונפרנס ומעטים היו מסמנים את החבורה של ריק קרלייל כאחת מחמש המועמדות המרכזיות לצלוח את מרחץ הדמים. ועכשיו? נצטרך לחכות ולראות אם זה מתחבר, אך אם התשובה חיובית מדובר בעוד קבוצה שבהחלט צריך לפחד ממנה.
מונטה אליס עזר לדאלאס לנצח את הספרס בבכורה של רונדו
יותר דקות לכספי? סקרמנטו קינגס מעוניינת בדרון וויליאמס
הדלת עדיין לא נסגרה: האפשרויות של מקל לאחר השחרור מהפליקנס
בניו אורלינס לא פוסלים להחזיר את גל מקל: "אוהבים אותו מאוד"
"רונדו פורח כשיש כישרון סביבו, דירק יקבל הזדמנות לעוד טבעת"
נכתב פה בעבר ואין מנוס מלהדגיש זאת שוב: אסור לשכוח מי זה רונדו ומה הוא עשה בשנות השיא שלו. זו תהיה טעות גדולה לקחת את השנתיים האחרונות, בהן הוא עבר כמה פציעות ושיחק בנמושה, כמדד (למרות שאי אפשר גם להתעלם לחלוטין מכך שהוא עבר קרע ב-ACL, אחת הפציעות הקשות ביותר לשחקן NBA. זה חלק מההימור שדאלאס לוקחת). מדובר בשחקן ייחודי לחלוטין עם יתרונות וחסרונות יוצאי דופן שבסיטואציה הלא נכונה קל מדי להתמקד בחסרונות שלו. המרכזי שבהם הוא כמובן בעיית הקליעה מבחוץ שמאפשרת לשומרים שלו לעבור מתחת לחסימות, לתת לו מטר ולהתעלם ממנו כשהוא לא עם הכדור. רונדו גם הפך לשחקן ריכוזי מאוד עם השנים, כזה שהכול צריך לעבור דרכו, וההגנה האישית שלו מאכזבת ביחס לפוטנציאל ההגנתי שלו ולכמות החטיפות שאינה מדד מוצלח ליכולת הגנתית.
אבל זה רונדו. זה המוסר הטוב בעולם בחמש השנים האחרונות, זה הריבאונדר הטוב ביותר מבין הפוינט גארדים (עכשיו יש לו תחרות עם מייקל קרטר וויליאמס הצעיר) ובעיקר, זה שחקן שהוכיח כל פעם מחדש שהוא יודע להתעלות בפלייאוף. החל מהתרומה החשובה שלו לאליפות של בוסטון ב-2008 כשחקן עונה שנייה, דרך הסדרה המדהימה ההיא מול שיקגו ב-2009 (ממוצעים של 19.6 נקודות, 9.3 ריבאונדים ו-11.6 אסיסטים למשחק בשבעה משחקים) וההתבססות שלו כאחד מכוכבי הסלטיקס בקמפיין הגמר של 2010 ועד לסדרה הגדולה מול מיאמי ב-2012 בגמר המזרח, כולל משחק של 44 נקודות וטריפל דאבל שלא הספיק במשחק השביעי. המעבר לדאלאס מחזיר את רונדו למקום בו הוא צריך להיות, לקבוצה בה יוכל להשפיע על רגעי פלייאוף מכריעים.
לא היו לו יותר מדי אפשרויות לכך, מבין קבוצות הפלייאוף הבכירות (במערב זה כולל את כולן) יש רק שתי קבוצות שאין להן פוינט גארד בכיר יחסית - דאלאס ויוסטון. הרוקסט הוזכרו זמן רב כמועמדים, אבל לדריל מורי היה פחות מה להציע ביחס לקיובן. רונדו ישלים בדאלאס חמישיית שחקנים בכירים מהסוג שנדיר למצוא ב-NBA, כמעט בלתי אפשרי לשלם לכל כך הרבה שחקנים טובים במקביל. זה קרה בזכות המוכנות של דירק נוביצקי לקצץ משמעותית בשכר וגם בזכות הנכונות של קיובן לפתוח את הכיס כשצריך. אולי זה גם פתח לעתיד הקרוב. הזינוק ברווחי הטלוויזיה ובתקרת השכר שצפוי לקרות בעוד שנתיים ייצור חלון של כמה שנים, עד שגם שכר השחקנים יזנק בהתאם, בו יהיה קל הרבה יותר לבנות קבוצות עמוסות בחוזים של שמונה ספרות.
אך למרות שהוא משלים חמישייה שעל הנייר נראית נפלא, קשה שלא לתהות על מידת ההתאמה המקצועית של רונדו לדאלאס. קודם כל, כי לא בטוח שניתן לשחק התקפה טוב יותר מאיך שדאלאס עושה את זה כרגע. קרלייל בנה את קבוצת הפיק נ' רול המושלמת עם האיזון המושלם שכולל מוביל כדור דומיננטי (מונטה אליס), גבוה שמתגלגל פנימה (טייסון צ'נדלר), גבוה שמתגלגל החוצה (דירק נוביצקי) והרבה שחקנים מסביב שקולעים שלשות ויודעים מה לעשות עם הכדור כשהוא מגיע אליהם. החבורה הזאת משיגה יותר מ-113 נקודות ל-100 פוזשנים, נתון טוב יותר מכל קבוצות ההתקפה הגדולות של העשורים האחרונים.
ספציפית, שאלת המפתח היא האם רונדו ומונטה מסוגלים לשחק ביחד. שניהם הרבה פחות אפקטיביים כשהם לא מובילי הכדור המרכזיים, וכאשר רונדו יהיה על הפרקט בזמן שמונטה מבצע פיק נ' רול השומר שלו יוכל להתעלם ממנו ולהגיע לעזרה באופן שעד כה לא ניתן היה לעשות מול דאלאס עמוסת הקלעים. וזה יהיה נכון גם הפוך - אליס לא קולע טוב בקאץ' אנד שוט ואם הוא לא מוביל הכדור בפיק נ' רול יהיה קל יחסית לעזוב אותו. מעבר לכך, הנוכחות של שני גארדים דומיננטיים כל כך בחמישייה עשויה לגרום לבעיות. אליס נחשב לשחקן בעייתי ולא יעיל לפני שהגיע לדאלאס וקרלייל, לא בטוח שכדאי לערער את הסיטואציה האידיאלית שנוצרה עבורו.
הפתרון שבדאלאס בונים עליו מתחבא בתוך המשפט הקודם - היכולת של קרלייל להתאים שיטה לשחקנים. המאמן שהציל את הקריירה של אליס, שמצא דרכים להאריך את הקריירה של נוביצקי ושהפך את צ'נדלר לנשק התקפי קטלני בזכות מהלך אחד, בהחלט עשוי למצוא את הפתרונות הנכונים לשילוב רונדו בקבוצה שלו. עם הפוינט גארד החדש, קרלייל מקבל את החבורה המוכשרת ביותר שהוא אי פעם אימן, חבורה שיכולה להיות חומר ביד היוצר.
היכולות של רונדו יאפשרו לקרלייל להכניס אלמנטים חדשים לקבוצה שלו, אלמנטים שאולי לא ישפרו את היעילות ההתקפית במהלך העונה אך עשויים להיות חשובים בפלייאוף, שם תמיד צריך להיות מוכנים לאופציה ב' ו-ג' מול מאץ'-אפים בעייתיים. גולדן סטייט, למשל, מאוד הקשתה על הפיק נ' רול של דאלאס עם החילופים האוטומטיים שלה במפגש בין השתיים לפני שבוע. ראיית המשחק של רונדו מסוגלת לשבור פוזשנים הגנתיים מוצלחים, בעיקר כשיש סביבו שחקנים חכמים שיידעו לבצע תנועה בזמן הנכון.
יתרון נוסף של רונדו הוא בהגנה. אמנם, כאמור, הוא לא שומר טוב כפי שרבים חושבים, הוא מאבד ריכוז ולא תמיד מקבל החלטות טובות, אבל הוא בוודאי הרבה יותר טוב מג'אמיר נלסון אותו הוא מחליף או מחוסה קלדרון ששיחק במשבצת הזו בעונה שעברה. יכולת החטיפה של רונדו תוסיף ליריבה עוד כמה איבודים ולדאלאס עוד כמה התקפות מעבר שהיא כל כך אוהבת (ורונדו יודע גם לנהל). ובאופן שמאוד לא אופייני לפוינט גארד, אחד היתרונות החשובים ביותר של רונדו יהיה בריבאונד ההגנה. דאלאס מדורגת כרגע לפני אחרונה בקטגוריה, אם רונדו יישאר בקצב שקרוב לקצב ריבאונד ההגנה שלו בבוסטון השנה (6.4 ב-31 דקות, בנתון של קצב ריבאונד הגנה הוא ראשון בין שחקני החוץ ומדורג לפני שחקנים כמו ג'ואקים נואה ומרצ'ין גורטאט) זה לבד יהיה נתון שישדרג את הגנת המאבס באופן משמעותי.
בשורה התחתונה של דאלאס, מדובר בהימור מתבקש לאור מעמדה במערב ערב הטרייד. רונדו מגיע עם חוזה שמסתיים בקיץ, כך שאם הניסוי לא יצליח הוא לא יגרום נזק לטווח ארוך. קיובן שילם תמורתו מחיר משמעותי של שחקני רוטציה לגיטימיים ובחירת סיבוב ראשון, לא מובן מאליו במקרה של חוזה גמור, אבל הפגיעה בהווה תהיה מינימלית. קרלייל בוודאי יתגעגע לברנדון רייט ולאחוזי השדה הלא הגיוניים שלו (74.8), אבל סנטר מחליף זו העמדה שהכי קל להשלים בעזרת ותיקים שכמעט פרשו כמו ג'רמיין אוניל, שחקנים שיקבלו ביי-אאוט בחודשים הקרובים או טרייד נוסף. עד אז גרג סמית' המוכשר יקבל הזדמנות להוכיח שניתן לבנות עליו כשחקן רוטציה.
מהצד של בוסטון הסיפור הרבה יותר פשוט. דני איינג' ידע שרונדו לא יישאר וקיבל בתמורה חבילה יפה יחסית לנסיבות. רייט הוא מהשחקנים המסקרנים בליגה, הוא מדורג גבוה מאוד במדדי היעילות אך ברור שבמקרה שלו הם משקרים. הוא לא לוקח זריקות רעות, מסיים נהדר ליד הטבעת, לא מאבד כדורים וחוסם נהדר (השנה 1.6 חסימות למשחק בפחות מ-19 דקות), אבל הוא שחקן התקפה מוגבל ושחקן הגנה רך מאוד שמתקשה להסתדר עם שחקנים פיזיים. יהיה מעניין לראות אותו בסיטואציה חדשה בה אולי ידרשו ממנו יותר מאשר בדאלאס. יכול להיות שהוא יתפוס את תפקיד הסנטר הפותח בחמישייה, השילוב שלו עם ג'ארד סאלינג'ר עשוי לעבוד גם בהגנה (סאלינג'ר שומר על שחקני פוסט, רייט שומר על הטבעת) וגם בהתקפה.
בוסטון ללא רונדו תהיה קבוצה פחות טובה, בעיקר כי הדקות שלו ילכו לרוקי מרכוס סמארט שעדיין לא בשל להוביל קבוצה אך זאת בדיוק ההזדמנות שלו ללמוד. ניתן להניח שאיינג' לא סיים את מכירת החיסול של שחקנים שלא קשורים לקבוצה בבנייה ושגם ג'ף גרין וברנדון באס ימצאו את עצמם במקום אחר בחודשים הקרובים. בחירת הסיבוב הראשון הגיעה עם הגנות שהופכות אותה רלוונטית רק בקיץ 2016, מה שאומר שנכון לעכשיו לאיינג' יהיו ב-2016 ארבע בחירות סיבוב ראשון (בנוסף לשתי בחירות הקיץ ולבחירת הסיבוב השני של פילדלפיה, שזה כמעט בחירת סיבוב ראשון, בשתי השנים). לא בטוח שהוא מתכנן להשתמש בכולן, יכול להיות שהוא בונה על היכולת להרכיב את החבילה האטרקטיבית ביותר לטרייד בפעם הבאה ששחקן בכיר ידרוש אחד כזה.
