פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אתם מאמינים בניסים? סיפורה המופלא של אוגסבורג, הלהיט של הבונדסליגה

        תוך שנתיים הפכה אוגסבורג ממועמדת ודאית לירידה, עם תקציב נמוך ושחקנים אלמונים, ללהיט של הבונדסליגה. איך? בעיקר בזכות המנטליות המנצחת של המאמן והמנהל הספורטיבי, שהוכיחו שיש ניסים בכדורגל. זה ייגמר בניצחון סנסציוני נוסף על פפ ובאיירן?

        שחקני אוגסבורג חוגגים (GettyImages)
        סינדרלה בהתהוות. אוגסבורג חוגגת (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        53 משחקי בונדסליגה ללא הפסד היו לבאיירן מינכן בין אוקטובר 2012 לאפריל 2014. את הרצף הזה, שדיכא את כל הגרמנים פרט לאוהדי האימפריה עצמה, עצרה דווקא אוגסבורג, הקבוצה עם התקציב הנמוך בליגה, בסך הכל 17 מיליון יורו. היא עשתה זאת בזכות, עם ניצחון 0:1 שיכול היה להיות גבוה אף יותר, ועוד ללא שלושה השחקנים הבולטים שנעדרו בגלל פציעות והשעיות. גם באיירן, שכבר הבטיחה אז את האליפות, הופיעה בהרכב חסר, אבל זה לא באמת משנה. זו לא היתה הפעם הראשונה, ובכל זאת איש לא הצליח לגבור עליה.

        את תופעת אוגסבורג, שטיפסה העונה עד המקום השלישי, עם ארבעה ניצחונות רצופים לפני שהיא מארחת שוב את באיירן בשבת, מגדיר העיתונאי המקומי וולפגנג לאנגנר מהעיתון "אוגסבורגר אלגמיינה" במילה אחת – נס. הוא צודק. עם אמצעים כספיים מוגבלים, ללא מסורת, ללא אף כוכב מוכר, עם המאמן הצעיר ביותר שאפילו כשחקן שותף בארבעה משחקים בלבד בבונדסליגה, הקבוצה משתפרת מדי חודש ושוברת מחסום אחרי מחסום. הדרך להצלחה הפנומנלית לא היתה שגרתית, והיא יכולה לשמש השראה ומודל לחיקוי עבור רבים. יש רק בעיה אחת – קשה מאוד לחקות אותה, ודרושה לשם כך אמונה עצמית יוצאת דופן.

        יורגן קלופ: "רומן ויידנפלר יישאר שוער שני עד פגרת החורף"

        צפו: הכדורגלן חולה הלב שריגש את גרמניה


        לפני שנתיים הירידה נראתה ודאית

        לפני שנתיים, בתום הסיבוב הראשון בעונת 2012/13, היתה אוגסבורג בדרך לירידה ודאית. למעשה, כבר אז היא קפצה מעל הפופיק. עצם העליה לבונדסליגה היוותה סנסציה עצומה עבור מועדון שבילה עד לא מכבר בליגה המחוזית. ב-2010 היא הגיעה לפלייאוף העליה, והובסה בדרבי בווארי על ידי נירנברג. כעבור שנה היא השיגה את הכרטיס הנכסף ישירות מהמקום השני, וב-2011/12 שרדה בציפורניים אחרי שבילתה את רוב העונה מתחת לקו האדום. בשלב זה החליט המאמן ההולנדי יוס לוהוקאי שהוא מיצה את עצמו, ולא יכול לקחת את הקבוצה קדימה. הוא עזב להרטה ברלין בליגה השניה כי האמין שזה פרויקט מבטיח יותר. במקומו הביאה אוגסבורג את מרקוס ויינצירל.

        מרקוס מי? טוב, בליגה השלישית הכירו אותו. "נזרקתי למים העמוקים ללא הכנה", אמר ויינצירל כאשר התמנה למאמן רגנסבורג ב-2008, בעודו בן 33 בלבד. בתנאים לא פשוטים, הוא הציל את הקבוצה מהתרסקות והצעיד אותה בהדרגה תוך ארבע שנים לעליה לליגה השניה. זה היה נחמד, אבל לתת לו קבוצה בבונדסליגה? על פניו היה זה מתכון לכשלון ידוע מראש, והמציאות שיקפה זאת. אוגסבורג יצאה לפגרת החורף בדצמבר 2012 כאשר במאזנה תשע נקודות מסכנות מ-17 משחקים. ניצחון בודד, רק 12 שערי זכות, משחק הגנתי ומפוחד, וסיכוי אפסי להינצל. שתי העונות בטופ היו בדרך לסיום הגיוני. אוגסבורג היתה אמורה לשוב למקומה הטבעי.

        מרקוס ויינצירל מאמן אוגסבורג (GettyImages)
        קיבל גב, ועכשיו הוא מחזיר לכל מי שהאמין בו. מרקוס ויינצירל (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        "לעזאזל עם הזהירות"

        למועדון היה חודש להתארגן כדי למנוע התבזות גם בסיבוב השני. כמה קבוצות היו משאירות במצב כזה את המאמן הטירון בתפקידו? בכל מקום אחר ויינצירל היה מפוטר וחוזר אחר כבוד לליגה השלישית. אוגסבורג החליטה אחרת. במקום להעיף את האיש על הקווים, היא פיטרה את המנהל הספורטיבי, וביצעה את הרכש הטוב בתולדותיה בדמותו של שטפן רויטר. אלוף עולם ב-1990 ואלוף אירופה ב-1996 לקח על עצמו את האתגר הניהולי. הוא נפגש לשיחה ארוכה עם ויינצירל, והשניים שידרו מיד על אותו גל. זו היתה אהבה ממבט ראשון. שיתוף הפעולה ההדוק בין השניים חולל מפנה מיידי וקיצוני.

        הם ביצעו התאמות בסגל, אבל שינו בעיקר את הסגנון. לפתע, החלה אוגסבורג ליישם את השיטה של דורטמונד – לחץ אגרסיבי על כל המגרש ומשחק פתוח, מהיר והרפתקני. "לא היה לנו מה להפסיד, אז החלטנו – לעזאזל עם הזהירות, בואו ננסה משהו אחר", סיפר בדיעבד ויינצירל, "אנחנו לא מעיפים יותר את הכדורים לכל עבר, אלא מנסים לעשות איתם משהו חכם". הביטחון העצמי של השחקנים הרקיע שחקים. "אני יודע שאוהדים יהיו מאושרים עד הגג אם נסיים במקום ה-16 ונלך לפלייאוף הישרדות, אבל אני משוכנע שלא נזדקק לכך", הצהיר הבלם האסטוני רגנאר קלבאן. מעטים שמו לב לאמירה, ומי ששם לב חייך בציניות. אלא שקלבאן צדק.

        חצופה, ממושמעת ומלהיבה

        כבר במשחק הראשון אחרי הפגרה, הגיעה הקבוצה לדיסלדורף ודרסה אותה 2:3 במופע התקפי משובח. את התנופה הזו תירגמה אוגסבורג ל-24 נקודות בסיבוב השני, ובמחזור הנעילה עלתה לראשונה מעל הקו האדום למקום ה-15. המשימה הושלמה בהצלחה, כנגד כל הסיכויים.

        השחקן החדש החשוב ביותר שהצטרף בינואר 2013 היה אנדרה האן, קשר אלמוני לחלוטין ששיחק אי שם באופנבאך בליגה השלישית. בעונת 2013/14, בהדרכת ויינצירל, הוא השתדרג לרמת כוכב אמיתי, והפך לסוג של מרקו רויס לעניים. 12 שערים היו להאן אשתקד, הוא ערך את הופעת הבכורה בנבחרת, ואפילו נכלל בסגל המורחב של יוגי לב למונדיאל, אם כי לא שרד את הניפוי האחרון. האן הדגים נהדר את אוגסבורג החדשה. חצופה, חדורת אמונה, מלוכדת, ממוקדת, ממושמעת ומלהיבה – היה פשוט קשה לא להתאהב בה. בתחילת העונה שוב ניבאו לה הפרשנים ירידה, אבל היא סיימה במקום השמיני והיתה רחוקה נקודה בלבד מההעפלה לליגה האירופית.

        המנהל המקצועי של אוגסבורג שטפן רויטר (רויטרס)
        אהבה ממבט ראשון. שטפן רויטר (צילום: רויטרס)

        "מאמן טוב יכול לנצח את באיירן"

        גם באיירן למדה על בשרה את התופעה. ערב אחד ישבו ויינצירל ורויטר ביציע וצפו במשחקה של האימפריה הבווארית בליגת האלופות. "מאמן טוב יכול למצוא את הדרך לנצח את באיירן", אמר המנהל הספורטיבי לחברו. "אין לי ספק", השיב ויינצירל. תחילה אוגסבורג נתנה לאלופה פייט מצוין בגביע, לא הסתגרה ותקפה בכל הזדמנת, אבל נכנעה. באפריל היא כבר השיגה את מבוקשה ועשתה כותרות בכל רחבי אירופה.

        בשלב זה, ויינצירל כבר לא היה קוריוז, אלא עילוי. עוד לפני שנוצח על ידו, אמר פפ גווארדיולה: "מרקוס הוא אחד המאמנים הטובים בליגה. יש לו קבוצה אגרסיבית שמניעה את הכדור קדימה במהירות". שמו הוזכר באופן אוטומטי כמועמד לכל קבוצת בונדסליגה בכירה יותר שחיפשה מאמן חדש. ואולם, יש לו חוזה עד 2017 באוגסבורג, והוא לא מתכוון לעזוב. עדיין לא.

        חלק מהכוכבים הוא איבד בפגרה – האן נמכר למנשנגלדבאך, המגן השמאלי הנפלא מתיאס אוסטז'ולק נדד להמבורג. אלא שההצלחה הקלה מאוד על המועדון לגייס מחליפים ראויים, כי אוגסבורג היא קרש הקפיצה המושלם לקריירה בבונדסליגה. במקום אוסטז'ולק החתים רויטר את עבדול רחמן באבה, כשרון גאנאי בן 20, והוא הפך תוך שבועות ספורים לאחד המגנים הבולטים בגרמניה. התלכיד החברתי בחדר ההלבשה של אוגסבורג קרוב לשלמות. כשאין כוכבים אין גם מאבקי אגו, וכולם מושכים את הסירה באותו כיוון. שחקנים מבוגרים יחסית כמו הפליימייקר דינאל באייר והקשר הנמרץ טוביאס ורנר ממצים את הפוטנציאל אחרי שנחשבו לכלומניקים במשך שנים ארוכות, והמגן ההולנדי פאול פרהאך אפילו הגיע לסגל הולנד במונדיאל בגיל 30.

        שחקן אוגסבורג עבדול רחמן באבה (GettyImages)
        הפך תוך שבועות ספורים לאחד המגנים הבולטים בגרמניה. עבדול רחמן באבה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        "המטרה – להישאר בליגה"

        "אסור בשום אופק לפקפק בעצמך. יש לי הרבה ביקורת עצמית, אבל אני יודע מה אני מסוגל לעשות", אומר ויינצירל שיחגוג בסוף החודש את יום הולדתו ה-40, ועדיין תופס את משבצת המאמן הצעיר בבונדסליגה. העונה החלה עם שני הפסדים, אבל מאז יש לאוגסבורג שמונה ניצחונות ב-12 משחקים, ועם כל שלוש נקודות נוספות היא דילגה במעלה הטבלה. אחרי קאמבק בקלן בשבוע שעבר, 1:2 בזכות שער בדקה ה-90, היא עלתה לראשונה בהיסטוריה למקום השלישי. רק באיירן ו-וולפסבורג העשירות לפניה.

        אחרי שנתיים של שכרון חושים, קל לאבד את הקשר עם המציאות, אבל אוגסבורג שומרת את הרגליים יציבות מאוד על הקרקע. "המטרה שלנו היתה ונשארה אחת – להישאר בליגה. אהיה מרוצה גם אם נסיים במקום ה-15, ואני לא משוכנע שיועיל לנו להעפיל לליגה האירופית, שלא לדבר על ליגת האלופות. יש לנו ספסל קצר, שחקנים רבים משחקים ללא רוטציה כל שבוע. אם נוסיף משחקים בעונה הבאה, ומישהו ייפצע, אנחנו עלולים להיות בבעיה. מוקדם לנו לחשוב על אירופה", אומר רויטר.


        זה לא אומר שהוא לא רוצה להמשיך ברצף ההצלחות. המפגש מול השכנה הגדולה תמיד מרגש, והעונה הוא חשוב אפילו יותר. אחרי הירידה של נירנברג, נותרה אוגסבורג הקבוצה הבאוורית היחידה בבונדסליגה פרט לבאיירן. זה הדרבי הבווארי היחיד, וגווארדיולה זוכר היטב מי יצא עם ידו על העליונה באפריל. ואם זה לא מספיק, הרי שעבור שני החברים מהעבר השני מדובר במפגש מול האקסית.

        רויטר שיחק בבאיירן במשך שלוש שנים בין 1988 ל-1991 וזכה בשתי אליפויות, גם אם הוא מזוהה יותר בזכרון הקולקטיבי דווקא עם דורטמונד, איתה ליקט שלוש אליפויות והניף את גביע האלופות ב-1997. קריירה מפוארת היתה לרויטר, בעוד ויינצירל לא בדיוק הצליח על הדשא, אבל במשך ארבע שנים בשנות ה-90' הוא שיחק באופן קבוע בקבוצת המילואים של באיירן. יליד בוואריה, שבילה את כל חייו בחבל, הוא עשוי לקבל יום אחד את השרביט באליאנץ ארנה, אבל היום הזה עוד רחוק. בינתיים הוא בסך הכל רוצה לנצח שוב את פפ.

        פפ גווארדיולה מאמן באיירן מינכן (GettyImages , Matthias Hangst)
        הוא בטח כבר חושש. פפ גווארדיולה (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)