39 - הוא מספר הניצחונות שהת'אנדר יצטרכו להשיג ב-61 המשחקים שנותרו להם, כדי להגיע ל-47, מספר הניצחונות הממוצע של הקבוצה במקום השמיני והאחרון בפלייאוף בשבע השנים האחרונות (כאשר משקללים את העונה המקוצרת בהתאם). המערב, שגורם למזרח להראות כמו האחות המכוערת כבר 14 שנים, טרף בהנאה את שאריות הת'אנדר, וניצל כל רגע שהחמישייה שלהם כללה בתוכה את לאנס תומאס ואנדרה רוברסון.
עד לחזרתם, באולם הפוסט-אפוקליפטי באוקלהומה סיטי, רגי ג'קסון קודם לתפקיד רב-החובל, נותר לאחוז בהגה של הספינה הטובעת, וסרג' איבקה, יותר מכל דבר אחר, היווה דוגמא מושלמת לפער שבין הצלע השלישית לבין כוכב שני בקבוצת NBA, בליגה שכל-כך נסמכת על כישרון. המאזן הזכיר ימי לוטורי עגומים, 12:4.
הסופרסטארים חזרו מוקדם מהצפוי, ווסטברוק אפילו טרח להופיע במדור, מה שמשאיר לת'אנדר סיכוי אמתי לסיפור סינדרלה שיכבוש את כותרות סוף העונה שלנו. אך גם הסכנה של העמסת-יתר על הכוכבים השבים מפציעות מרחפת מעל, ותדיר שינה מעיני האוהדים, שמצדם תמיד יוכלו להסתייע באוהדי הבולס כאוזן קשבת בתחום.
6+ - אם אנחנו כבר בנושא - במשחקו הראשון, ראסל ווסטברוק קלע שש נקודות יותר מכל החמישייה של הניקס, 32 נקודות לעומת 26. הוא עשה זאת בפחות מ-24 דקות במשחק (!) בו הת'אנדר מחצו את הניקס האומללים (נטולי מלו, אך עמוסי הדרמה) בתוצאה 78:105. על ווסטברוק אין הרבה מה לומר, נראה שדברים כמו חוקי הטבע, פציעות וצוות רפואי הם רק מטרדים שמנסים להאט אותו, אך גם אלה לא מתמידים לאורך זמן.
בינתיים בניו-יורק, ימים עגומים עוברים על הזן-מאסטר והמתלמד, המאמן דרק פישר. אותו פישר, שאך לפני חודשים ספורים מצא את עצמו בתור השחקן העשירי בטיבו על הפרקט, בחמישיית הת'אנדר, ברגעי הסיום של גמר המערב. המאמן הטרי אמנם רחוק מלהרשים, אך קשה לטעון שהסגל שלרשותו שווה הרבה יותר מהמאזן 19:4 של הקבוצה, אפילו במזרח החלבי. הניקס, כיאה למעמדם, עוד יתנו לנו הזדמנויות רבות לנתח את כישלונותיהם במהלך העונה, הבה נתרכז בעניינים אופטימיים יותר, לפני שנשוב לחלביותו של המזרח.
יוטה עצרה במפתיע את סן אנטוניו, גל מקל אכזב, עומרי כספי שוב לא שותף
קליבלנד עם ניצחון שמיני רצוף וקאמבק מרשים, 101:105 על טורונטו
"התהדקה כמו אגרוף": הפרשנים מחמיאים לבלאט וקליבלנד
מתחילים להרכיב את המכונה: השחקן ששינה את הדינמיקה של קליבלנד
ה-GM של הלייקרס טוען: בריאנט יפרוש בתום עונת 2015-16
37+ - בואו נלך קצת אחורה, לתקופה בה הקאבס היו פחות מחוברים. אלה נקודות המדד של לו וויליאמס העלה באש כל דבר בו נגע מול קליבלנד במשחק שנערך ב-22 בנובמבר, כשקלע מהספסל שיא קריירה של 36 נקודות, לעומת הספסל החיוור של בלאט כולו, שתרם רק 19 למאמץ הקבוצתי. "סוויט לו" דאג לנצל את המקסימום מ-15 זריקות העונשין שקיבל, וקבר ג'אמפר אחר ג'אמפר בפרצוף של כל מי שהתייצב מולו. כשסיים להשתעשע בשומרים שלו כחתול בכדורי צמר, הראפטורס הפכו פיגור 18 ברבע הראשון לניצחון 93:110, והם מבססים את עצמם כקבוצה הטובה במזרח נכון לעכשיו, על אף ההפסד הלילה לקאבס, במשחק שנערך גם הוא על אדמת קליבלנד.
12.8 - זהו הנט-רייטינג של גולדן סטייט ווריורס, ההפרש בו הם מובילים על היריבות לאחר שמשווים את קצב המשחק של כולן. נט-רייטינג מתייחס למאה החזקות כדור, ובכך בודק כמה קבוצה טובה בסגנון המשחק שבחרה לעצמה, בין אם הקצב שלה מהיר או איטי ביחס לשאר. גולדן סטייט היא הקבוצה היחידה עם הפרש נקודות דו-ספרתי, והפער שלה מהשאר מרשים.
בכל מה שקשור להפרדת הקונטדריות האמתיות מן היתר, מדד הנט-רייטינג מתגלה כרמז טוב יותר מאשר מספרים כמו סך הניצחונות, למשל. הלוחמים מסודרים גם בתחום הזה, עם המאזן הטוב בליגה, 2:18, ו-13 ניצחונות ברצף, שהוא גם הארוך בהיסטוריה של הקבוצה.
המצב המוזהב של הלוחמים (משחק מילים זול, אבל קשה להתאפק) צפוי לעמוד למבחן, כשהקבוצה תפגוש כמה מאריות המערב במה שנשאר מחודש דצמבר, ולנו נשאר רק לשים שעון מעורר ולראות מקרוב האם אכן קמה לה טוענת לכתר, או שמרוב שלשות לא רואים יער. נראה שמשהו טוב קורה במפרץ.
40 - לא פחות מ-40 דאנקים לרוקי ג'בארי פארקר. מקום חמישי בליגה. בצל קשיי ההסתגלות של המחזור המוכשר שנכנס השנה לליגה, ג'בארי עדיין לומד את מקומו ב-NBA, ומעמיד מספרים שלא צדים את העין, אם להתנסח בעדינות. למרבה הפלא, הבאקס הצעירים תפסו את המזרח לא מוכן, והם כעת במקום החמישי במאזן 12:11. פארקר לא צפוי להישאר בצמרת טבלת המטביעים לאורך זמן קיר הרוקיז המוכר לא יפסח על הפורוורד עתיר הכישרון, ואם להיות חיובי יותר, סביר להניח שהוא גם ישפר את טווח הקליעה שלו ככל שהוא יתקדם, כי הכישרון כבר שם. על כל פנים, היכולת להגיע לטבעת והאגרסיביות בסיום עם שתי הידיים מתורגמים נהדר למשחק המקצועני, ובהחלט מעודד לראות אותו מבטל חששות לגבי האתלטיות שלו מהר כל-כך.
38:81 - זהו המאזן במשחקים בין המזרח למערב, תנחשו לטובת מי, כאשר פורטלנד, גולדן סטייט ויוסטון טרם הפסידו לקונפרנס הנחשל, והן במאזן 0:24.
מכיוון אחר, יש שיאמרו שמה שמפריד קבוצות גרועות עם הרבה הבטחה לבין קבוצות שמתחילות לקיים הוא המאזן שלהן במשחקי הבית. קבוצה שמנצחת ברוב משחקי הבית שלה עברה את השלב הראשון במבחן הכשירות, והביטחון שתצבור יאפשר לה להציב מטרות גבוהות יותר בעתיד. השנה, לעומת חמש קבוצות בעלות מאזן ביתי חיובי במזרח, ישנן לא פחות מעשר כאלה במערב שנדחקות זו לצד זו בטבלה צפופה, והת'אנדר שמאוזנים על 5:5.
הדיון על שינוי השיטה לא ידעך כל עוד המספרים יספרו סיפור שכזה. אם אתם נמנים על האסכולה השמרנית שמתעלמת מכך שמדובר בבעיה מדור זה לא יוכל להצדיקכם, לא לנוכח נתונים צורמים שכאלה.
18- באותו נושא, פילדלפיה 76' נזקקה ל-18 ניסיונות כדי להגיע לניצחון הראשון שלהם העונה. באסה.
43.7 - חשבתם שנשאיר אתכם בלי מספר מבירת אוהיו? בקליבלנד מאפשרים ליריבות לקלוע 43.7 נקודות למשחק בתוך הצבע, מקום 21 בליגה. על אף השיפור הניכר, ורצף של 8 ניצחונות, ל"גוליאתים" של דיוויד יש לאן לשאוף, וההגנה המשתפרת עדיין מדשדשת במרכז הטבלאות השונות, הרחק מהאזור ששמור למאיימות על התואר. מבלי להוריד דבר מהמאמץ והשינוי בגישה, הבעיות של האבירים נחשפו ממש בתחילת העונה, יחד עם השמות שמרכיבים את הסגל והן מתמקדות בצד ההגנתי, בצבע .
לאב ידוע כבר שנים כשחקן שמעדיף להתמקם לקראת ריבאונד אפשרי על פני ניסיון למנוע זריקה, והשיפור שלו תחת בלאט לא יהפוך אותו לדיקמבה מוטמבו פתאום. ללא חוסם סביר ליד הטבעת, ושומר חוץ שיעזור למריון הישיש (לברון טרם הרים את הכפפה), הקאבס עדיין מתקשים למנוע חדירות ונקודות קרובות לטבעת.
באופן אידיאלי, הקאבס היו שמחים למלא את שני החורים בסגל שלהם באותו שחקן מישהו בסגנון של אנדריי קירלנקו של לפני שש שנים, או ברונו קבוקלו של עוד שש שנים (תזכרו את הפסקה הזו ב-2020), אבל שוק השחקנים הזמינים בהווה מציע הרבה פחות.
דוגמא ל"הרבה פחות" שכזה, היא אנדריי קירילנקו עצמו, מודל 2014. המצב שלו בברוקלין אינו מזהיר, והשמועה היא שהוא כבר שיחק את משחקו האחרון במדי הקבוצה אי שם באמצע נובמבר, והרשתות לא יהססו להזיז אותו אם ההזדמנות הנכונה תגיע. בגיל 33, על אף שהוא לא השחקן (האדיר) שהוא היה בימיו ביוטה, AK47 עדיין יכול לעזור בתחומים בהם קליבלנד נואשת, כאשר בהתקפה הוא מפצה על הקליעה הלא יציבה שלו בתנועה מתמדת לשטחים הנכונים, ויכולת מסירה שמשלימה את חכמת המשחק שכה מייחדת אותו.
קירילנקו כמובן גם שיחק תחת בלאט במדי נבחרת רוסיה, ויכול להועיל בחדר ההלבשה הנפיץ. בעיניי, מבחינת כל הצדדים המעורבים, הטרייד הזה היה אמור לקרות כבר, במיוחד שהנביחות על העץ בדנבר, הסנטר טימופיי מוזגוב, לא מניבות דבר מזה חודשים. בין אם הקאבס מתכננים מהלכים בסגל ובין אם לא, העונה שלהם תקום ותיפול על הזמן הזה במשחק שבו הכדור לא אצלם, ויהיה מרתק לראות עד לאן הם יצליחו להתקדם בצד הזה של המגרש.
