מעט נכסים, מרבה דאגה: 4-4-2 על המשבר הכלכלי במכבי נתניה

אפריל 2014. עשרות עיתונאים הצטופפו באזור הראיונות של אצטדיון רמת גן, יוסי מזרחי בקושי מצא את המילים וגם החבורה הצוהלת שלו התקשתה להסביר את התופעה. בתוך שבוע וחצי הבטיחה מכבי נתניה עלייה לליגת העל ולגמר גביע המדינה. האופוריה הייתה בשיאה. זמן טוב להופעה של חתן השמחה. הוא יצא עם חיוך זחוח מרוח על פניו, כאילו אומר: "חיכיתם רק לי, אפשר להתחיל". הוא דיבר על גאווה, על הקהל ועל פרגון בחדר ההלבשה. דיבר ודיבר ובאותו זמן, מאחוריו הסתתרו שני שותפיו. כשיוסי מאור התבקש לדבר, הוא ביטל בתנועת ראש. כששמעון גונן נשאל אם יש לו מה להגיד, ענה: "לא צריך. הוא (אלי שגב) מדבר כל כך יפה". זו בדיוק הנקודה בה האידיליה החלה להתערער.

ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי תזכור את שגב כאחד הבעלים המגוחכים שדרכו פה. היו פה טיפוסים שנויים במחלוקת, טיפוסים שעשו טוב ואז רע כמו גאידמק, טביב, רמון ועד אזגי וקוריס. אבל שגב הוא בעלים מסוג אחר. יובל גפני סטייל. האמריקאים אומרים: "Put your money where your mouth is", ואילו שגב בעיקר דיבר. האהבה שלו לתקשורת הפילה אותו. כשהמצלמות נפתחות, שגב נדלק שוב ושוב, ונפל בהצהרות טיפשיות. עוד לפני פתיחת העונה בלאומית טען: "אנחנו מכינים את נתניה לליגת העל", ואחרי העלייה חלם על: "רביעייה ראשונה". אלא שהשותפים שלו, אלה שהתחבאו מאחוריו ברמת גן, הבינו שהאיש מרחף בפנטזיות. בקיץ, כששגב החל לשפוך כספים בלי חשבון (או כיסוי), מאור וגונן לקחו צעד אחורה. וכששגב הבין שהעסק גדול עליו לבד, זה כבר היה מאוחר מדי.

ההתנהלות של שגב, מהכניסה הבומבסטית ועד הצהרות העזיבה בתקשורת וההיעלמות באפריקה, רק גרמה להעצמת תחושת הגיחוך מהאיש שתוך חצי שנה עבר מ"צריך את נתניה בשביל הנשמה" ל"הכדורגל פגע בי". שגב יעזוב בלי להותיר אחריו שום מורשת ובעוד כמה שנים אף אחד לא יזכור ממנו כלום מעבר ל"ההוא שברח". הוא בוודאי הבעלים הכי גרוע שהיה למכבי נתניה. אשר אלון ניהל את הקבוצה לפי יכולתו הכלכלית ובלי להתפרע. דניאל יאמר רשם עם נתניה הישגים משמעותיים והוא בעיקר בנה לה עתודה. כשהוא עזב, הקבוצה הצליחה להתקיים כמה שנים גם בגלל שהיו לה נכסים לפירעון מיידי (שכטר, שטראובר, בן דיין, חיימוביץ', פרנסמן), אבל בעיקר כי היה לה דור המשך. שחקנים כמו עזרא, דגני, בן הרוש, מוגרבי וימפולסקי גם הצעידו את נתניה לתוצאות יפות וגם הכניסו לה כסף גדול בעת הצורך. שגב משאיר את נתניה כמעט בלי כלום. קבוצה מבוגרת עם התחייבויות ענק וקבוצת נוער ששקועה בירכתי הטבלה.

בנתניה מסבירים שבתקופתו בעיקר נופחו הוצאות וזה בא לידי ביטוי גם בצירוף אנשי מנהלה וגם בבנייה בזבזנית ולא חכמה של סגל שכולל 28 שחקנים - מהגדולים בליגה. יוסי מזרחי לא חף מטעויות. ההתעקשות על תקדים ערן לוי ובניית כיתה טיפולית לא הוכיחה את עצמה. נתניה מילאה את עצמה בשחקנים יקרים ובינוניים שרובם הגיעו אחרי עונה איומה מבחינה מקצועית. מעומרי קנדה התייאשו שם במהירות וגם שחקני רכש כמו אור ברוך, עודד גביש, אנס דאבור והרומני גבריאל ג'ורג'ו ממעטים לשחק ועוד לא הזכרנו את שלו מנשה ואורי שטרית שמכבידים על התקציב, או את ההחלטה לצרף את אריאל הרוש שיעזוב בינואר אם לא יימצאו 450 אלף שקלים למילוי פסק הבורר והסאגה של דודו סארנסה. בנוסף, חדר ההלבשה, האלמנט הכי חשוב של נתניה בעונה שעברה, פורק. נתניה הנוכחית היא קבוצה רכה מקצועית, חלשה מנטאלית, אוסף של שחקנים שלא בטוח שיהיו עליהם קופצים. וכשמסתכלים מהצד על בנייה נכונה בתקציב נמוך באשדוד, מכבי פתח תקוה והפועל רעננה, אפשר להבין את גודל הכישלון בנתניה, הקבוצה עם התקציב החמישי בליגה. אפרופו רעננה, מישהו מתגעגע לאשר אלון?

התחזית לרביעי: חן עזרא כובש ולא חוגג, מכבי חיפה משיגה נקודות ראשונות מחוץ לסמי עופר.

שימו לב: כשיאמר ושגב רכשו את מכבי נתניה, מרדכי שפיגלר היה מהראשונים לצוץ על פני השטח. כשהם עזבו הוא נעלם ונשאר אדם אחד להציל את הספינה השוקעת: קובי בלדב.

19:30, ספורט1: מכבי נתניה נגד מכבי חיפה

ההנהלה לשחקנים: תוך שבועיים תקבלו שכר

שחקני מכבי נתניה יוצאים נגד לארי קאיודה

בעולם מושלם, שגב היה תופס הערב את מקומו ביציע הכבוד בין רבבת הצופים במשחק הביתי של מכבי נתניה נגד מכבי חיפה, רואי החשבון של המועדון היו עומלים על הכנת משכורות נובמבר, מושגים כמו ערבות בנקאית ושביתה היו נשארים בעיתונות הכלכלית ולארי קאיודה המושעה היה יושב ביציע, זכר להתנהגותו הפרועה מהמשחק בבאר שבע. בעולם האמיתי, שגב ברח והשאיר מועדון בכאוס כלכלי וחוסר ודאות, השחקנים חלוקים לגבי העתיד והתקווה היחידה מגיעה מאיש אחד. אותו קאיודה סורר, שלא מעט שחקנים בקבוצה לא יכולים לראות, שהפך להיות הנכס היחיד של מועדון שדוהר לליגה הלאומית.

קצת רקע. קאיודה כיכב בקיץ שעבר במונדיאל עד גיל 20 שהתקיים בטורקיה, הבקיע שני שערים ובישל שניים נוספים. הנשרים המעופפים הודחו בשמינית הגמר אחרי הפסד 2:1 לאורוגוואי (שהמשיכה עד הגמר). למרות זאת, סקאוטים ואנשי מקצוע ביבשת העריכו אותו כשחקן שעדיין לא מלוטש ובשל לרמות הגבוהות. בנוסף, כמו לא מעט כישרונות אפריקאים צעירים, גם קאיודה היה שקוע בסיטואציה חוזית מורכבת. יותר מדי סוכנים ושתי קבוצות שטוענות שכרטיסו בבעלותן - מימוסאס מחוף השנהב והארטלנד הניגרית. הסיטואציה הזו היא שהבריחה קבוצות שעקבו אחרי הניגרי כמו צ'רלטון אתלטיק, ראן, דינמו מינסק. וגם בית"ר ירושלים. אלי שגב ניצל קשרים באפריקה, שותפו שמעון גונן שילם 300 אלף דולר והשחקן הגיע כנדוניה לאחר העברת הבעלות. חודש חיכו בנתניה לאישור פיפ"א עד שקאיודה קיבל אור ירוק לשחק.

בפרק הזמן הזה, יוסי מזרחי ועוזרו שי הולצמן הבינו מהר - מדובר בשחקן שיש איתו המון עבודה בפן המקצועי והמנטאלי. עושה המון תנועה ומבזבז אנרגיות בלי הרבה תכלית. "הוא נטול יסודות", אמרו אז בקבוצה. "ולא מבין את המשחק". באימונים עבדו איתו על הבנה טקטית ועמידה נכונה ונתנו לו זמן. במשך חצי עונה הניגרי שותף בעיקר כמחליף ורשם שתי נקודות ציון: שלושער בראשון לציון (1:5) וכרטיס אדום מול בית"ר תל אביב רמלה לאחר שצעק לקוון: "פאק יו, טיפש". המהפך בסיבוב השני. שער ניצחון באשקלון (0:1), בישול וסחיטת פנדל מול מכבי יבנה (0:3) ועוד שער והצגה ב-0:4 על הכח עמידר רמת גן במשחק האחרון של העונה הסדירה. לאחר אותו שער, הניגרי הבקיע שלושה משחקים ברציפות כולל בחצי גמר הגביע נגד מכבי פתח תקוה (1:2). מזרחי השתכנע. אם עד אז ביקש משגב לממש את האופציה על קאיודה ולהשאילו, הוא החליט שהשחקן בשל להמשיך עם הקבוצה בליגת העל.

בנתניה סברו שליגת העל תעשה לקאיודה טוב יותר. שם יהיו לו יותר שטחים לנצל את המהירות, הטכניקה והאחד על אחד. אלא שלצד ההתקדמות המקצועית, קאיודה נשאר אותו שחקן אימפולסיבי שהיה. מועד לפורענות. בגביע הטוטו נמלט מאדום לאחר עימות עם שרן ייני ושבוע לאחר מכן כבר הורחק על פגיעה ללא כדור בליאור לוי. מזרחי זעם, העניש, אבל הבין שאין לו ברירה מקצועית אחרת. מול עיניו הוא ראה את הילד הניגרי שטיפח הופך למפלצת של אגו, סופג צהובים על ויכוחים עם שופטים וצועק על שחקנים כשהכדורים לא מגיעים אליו. גם השבוע, אחרי שהניגרי התעמת עם חבריו לקבוצה במחצית בבאר שבע, המאמן רצה להשעות, אבל נאלץ להיכנע לתכתיבי המציאות.

ארבעה שערים ב-10 ימים הקפיצו את העניין בקאיודה וגם הוציאו אותו מאיפוס. אחרי שהבקיע פעמיים מול 10 שחקני הפועל פתח תקוה, טען הניגרי: "אני יכול להיות מלך השערים". שבועיים לאחר מכן, כשנתניה ניצחה את רעננה, הוא הציג משחק אנוכי להחריד. בכל פעם שהכדור הגיע אליו, חיפש את השער והתעלם מחברים שעמדו במצבים טובים יותר. "שיגעו אותו, עשו אותו כוכב והראש שלו לא בקבוצה", מסביר אחד השחקנים. "הוא חושב רק על המספרים". עם או בלי קשר, זה קרה קצת אחרי שהניגרי, שהצהיר בראיון ליניב טוכמן שלא יעזוב את נתניה העונה, הצטרף לסוכנות השחקנים של דודו דהאן. ועכשיו נתניה כועסת על ההתנהגות של קאיודה, אבל שמה את כל מבטחה בדהאן שיעשה שוב קסמים ויביא למועדון הצעה גבוהה כמו שעשה עם אפה אמברוז או רוג'רס קולה.

מדובר במצב אבסורד. בנתניה לא מסתירים את העובדה שקאיודה יפתח בהרכב נגד מכבי חיפה רק בגלל שלאצטדיון יגיעו סקאוטים לעקוב אחריו. הוא יעלה למגרש וישחק קודם כל בשביל העתיד הכלכלי של המועדון. התוצאה פחות חשובה, העיקר שקאיודה ירשים ומישהו ישים עליו את הכסף. הסיטואציה ההזויה הזו היא תוצאה של התנהלות שכונתית. נתניה לקחה שחקן לא מלוטש לטווח ארוך, קידמה אותו ואז האדירה אותו, ניפחה אותו מעבר לכל פרופורציות, פיתחה בו תלות ועכשיו מפילה עליו תיק. קאיודה עצמו הוא עדיין שחקן לא מוכן. חסר חדות בפעולה האחרונה ובעיקר בסיומת וצריך לדעת לעבוד על ההתנהגות שלו. לא בטוח שהוא בשל להתמודד עם תחרות של מועדון אירופאי או אפילו לחץ של קבוצה גדולה יותר בישראל. הצעד הנכון יותר מבחינתו הוא להישאר בנתניה עד תום העונה, אבל אין לו ברירה. עכשיו הוא כלי משחק בידי כוחות גדולים ממנו. ואגב, באותו ערב של אופוריה ברמת גן שגב הבטיח: "קאיודה שחקן שאנחנו הבאנו והוא יישאר אצלנו, מה אתם מודאגים?". מודאגים.