פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אסי עוד לפניו? הדרבי שיקבע את המשך הדרך של אסי דומב

        קפדן כמו קשטן, אבל לא אמיץ כמוהו. שקדן כמו גוטמן, אבל לא מעמיק כמוהו. לא בוכה, לא מבריק, לא טקטיקן. שחקנים בהפועל תל אביב מגדירים את המאמן שלהם כ"גבר, גבר". האם זה מה שיספיק לאיל ברקוביץ' להשאיר את המושכות בידיו של אסי דומב?

        אסי עוד לפניו? הדרבי שיקבע את המשך הדרך של אסי דומב

        בוידאו: אנשי "תמונת מחזור" מקיימים דיון לקראת הדרבי

        ביולי האחרון, רגע אחרי שהפועל תל אביב הודחה מאירופה, כולם ציפו לשמוע ממאמן הקבוצה אסי דומב את ארסנל התירוצים שאסף כל הקיץ כדי להסביר מדוע האדומים נפרדים מהליגה האירופית בשלב כה מוקדם. להגנתו, חייבים לומר, היו לא מעט כאלה. השחקן הכי טוב של הקבוצה בעונה שעברה עומר דמארי סירב לצאת למשחקים בגלל מכירתו הצפויה, בריאן חרסיסיץ' ואוראל דגני עשו הכול כדי לעזוב וגילי ורמוט התנדנד בין אדום לצהוב. אלא שבהפועל תל אביב הופתעו מהגישה של המאמן הצעיר. אחרי ההדחה התקיימה שיחה בין המנהל המקצועי איל ברקוביץ לדומב. "אני יודע שחסרים לנו לא מעט שחקנים", אמר ברקוביץ' למאמן, "כרגע יש הרבה בעיות כלכליות ואנחנו עובדים על פתרונות". דומב שמע את הדברים והגיב: "אני מודע לכך. אעשה את המקסימום גם עם הסגל הקיים".

        הסיפור הזה מגדיר לא מעט את דומב, אחד שלא בוכה על השחקנים שעזבו, לא מלין על אלה שלא באו במקומם ומתעסק בעיקר בלשפר את מה שיש. הציניקנים יגידו אולי כי המאמן הצעיר סובל מאופטימיות קוסמית, אך זה האיש וזה אולי היתרון המרכזי שלו. השחקנים מגדירים אותו כ"גבר, גבר", במועדון מציינים אותו כהפתעה לטובה וגם ברקוביץ' למד להעריך אותו, אלא שלא בטוח שזה יספיק לדומב לקבל את ההכרה כמאמן לגיטימי של הפועל תל אביב, בטח כשביציעים מסרבים להסתפק ביכולות הסוציאליות של בלם העבר. הדרבי הקרוב אולי יספק תשובה מי ייצא פה צודק יותר, לפחות כרגע.

        אסי דומב מאמן הפועל תל אביב (ברני ארדוב)
        לפעמים להיות "גבר גבר" זה לא מספיק. אסי דומב (צילום: ברני ארדוב)

        באפריל האחרון, כשהידיעה שדומב יתמנה למאמן הפועל תל אביב אם רן בן שמעון יעזוב עלתה לכותרות, לא מעט אנשים שפשפו את העיניים. אפשר להגיד שכמעט את כולם המהלך הזה הפתיע, כולל את דומב עצמו. כמעט, כי עידו חג'ג', חבר הדירקטוריון והאיש החזק במועדון, לא הופתע. הוא היה שושבין המהלך.

        הרומן בין דומב לחג'ג' החל עם חזרת בלם העבר מהפועל כפר סבא להפועל תל אביב כעוזר המאמן של יוסי אבוקסיס. ככל שהשניים התראו יותר, היחסים ביניהם הפכו לקרובים יותר. כשאבוקסיס פוטר, הנהלת הקבוצה וחג'ג' לא רצו להיפרד מדומב, לכן נתנו לו את התואר "איש צוות של המועדון". כשפרדי דוד הגיע לקבוצה במקומו של אבוקסיס, הוא לא ראה בכך בעיה והסכים מיד שדומב ימשיך כעוזרו, וכך גם היה עם בן שמעון, שלא שש למהפכות גדולות.

        במקביל, היחסים בין דומב לחג'ג' רק הלכו והתהדקו. כמעט בכל אירוע של הקבוצה השניים הסתודדו יחד. בקבוצה היו גם כאלה שטענו כי דומב היה איש אמונו של חג'ג' בצוות המקצועי וחלק מהסכסוך בין חבר הדירקטוריון לבין בן שמעון נבע מדברים ששמע מעוזר המאמן. בהפועל תל אביב מספרים שבשיחות בין שני החברים הטובים, דומב מעולם לא הסתיר את רצונו להפוך למאמן הראשי, אך גם אף פעם לא לחץ על חג'ג' לבצע את המהלך.

        בקיץ הגיעו יחסי הפועל תל אביב ובן שמעון לנקודת האל חזור. חג'ג' התעקש שדומב יהיה המאמן הבא של הפועל תל אביב. הוא עשה זאת מתוך אמונה מקצועית וחיים רמון מתוך שיקול עסקי, שכן לדומב כבר היה במועדון חוזה של 400 אלף שקל בעונה. המשמעות: חיסכון גדול בתקציב. האבסורד בעניין הוא שדווקא המהלך להקפיץ את דומב כיתה היה מתוכנן, ואילו החתמתו של ברקוביץ' הייתה שליפה מהמותן.

        המנהל המקצועי של הפועל תל אביב, איל ברקוביץ', עם חבר ההנהלה עידו חג'ג' (ברני ארדוב)
        דווקא את המהלך של דומב חג'ג' (משמאל) תכנן, אבל הבאת ברקוביץ' הייתה שליפה מהמותן (צילום: ברני ארדוב)

        מינויו של דומב לתפקיד הותיר לא מעטים אנשים סקפטיים. התהייה הייתה האם הוא מסוגל להפוך לאיש מקצוע רציני. דומב השחקן מעולם לא שידר שהוא מאמן בפוטנציה, הסטיגמה שלו נגעה יותר בבליינות. מיד כשהחל לעבוד, דומב החל להפגין רצינות ואפילו באימוני הכושר היה שותף. המאמן הצעיר ידע שהוא נבחן על כל צעד ושעל, בעיקר על ידי המנהל המקצועי שלא בחר בו. דומב היה צריך להוכיח שהוא למד מהמאמנים הגדולים שהדריכו אותו.

        והוא אכן מנסה ללכת בדרכם של גוטמן וקשטן, שהדריך אותו לא מעט שנים. מול השחקנים דומב מצטייר כקשוח, אבל לא אחד ששומר דיסטנס. הוא מאוד מקפיד על משמעת, לא נותן לשחקניו יד חופשית לעשות מה שהם רוצים, דורש עמידה קפדנית בזמנים וגם בחדר ההלבשה בוחן אותם.

        זה, טוענים בהפועל, הקשטן שבו. אך ההבדל העיקרי בינו לבין המאמן הוותיק הוא באישיות. אחרי ההדחה על ידי אסטנה, למשל, דומב נאלץ להתמודד עם המשבר הראשון שלו בקבוצה. השוער דני עמוס החליט להחרים את המשחק בשל הסכסוך עם מאמן השוערים יום טוב טליאס, שתמך בבוריס קליימן כשוער ראשון. עמוס התנה את הישארותו בהחלפת מאמן השוערים והפיצוץ היה בלתי נמנע. עמוס השתולל וקילל את כל הצוות המקצועי, כולל את דומב וברקוביץ'. בהפועל תל אביב חשבו שדומב לא יהיה מוכן לסלוח לעמוס. אלא שלאחר שיחה קצרה בין השניים, בה נזף המאמן בשוער, הדברים נשכחו כלא היו. אצל קשטן זה לא היה קורה.

        "ייאמר לזכותו של אסי שלאחר השיחה הזו הוא שם את הדברים בצד ואחרי תקופה שכחו מזה לגמרי", מעיד אחד האנשים בקבוצה. "הוא לא אחד שנוטר טינה או מסמן שחקנים מתחילת העונה. זו אחת הסיבות שהשחקנים אוהבים אותו, יש לו את היכולת לסלוח על טעויות כל עוד הן לא חוזרות".

        הדברים גם חזרו על עצמם כאשר פעמיים הזרים הניגרים בנג'מין פרנסיס והרמוני איקנדה עברו עבירות משמעת. המאמן לא חשש להגיב מידית, אך סלח באותה נשימה. "יש מאמנים שעושים לשחקנים את אותם הדברים שהם שנאו בתור שחקנים", טוען אחד האדומים. "אסי בקטע הפוך. אי אפשר להגיד עליו שהוא אחד מהחבר'ה כמו אבוקסיס, אבל הוא מבין איך להתנהג עם השחקנים".

        דני עמוס שוער הפועל תל אביב (ברני ארדוב)
        השתולל, התפרץ, אבל המאמן סלח והפרשה נשכחה. דני עמוס (צילום: ברני ארדוב)

        אם ברמת האינטליגנציה הרגשית דומב מקבל ציון טוב מאוד, ברמה הטקטית מצבו לא מספק. את ההשראה לצורת האימונים דומב דווקא לקח מאלי גוטמן. המאמן הצעיר לא מתבטל ועובד שעות על גבי שעות במשרדים של המועדון, אך להבדיל מהאיש שהביא דאבל להפועל תל אביב זה לא ניכר בירידה לפרטים קטנים בהסברים ובניתוחים שלו. מתודת העבודה קיימת, אבל העומק לא ממש.

        כשגוטמן עבד בהפועל תל אביב, הוא היה יורד לרמות הכי קטנות של הסברים. עד שדברים לא נראו כמו שרצה, הוא לא עזב את השחקנים. דומב, כמוהו, עוצר לא מעט את האימונים ומנסה להסביר לשחקניו איך הם צריכים לפעול. בניגוד לגוטמן, הדברים לא מצליחים לחלחל. שחקנים טוענים שדומב מדבר יותר מדי באופן כללי באסיפות. "להגיד 'תעשו לחץ' זה יפה, אבל איך לעשות את הלחץ הוא לא מסביר", אומר שחקן.

        שחקנים מעריכים מאוד את האמונה של דומב בכדורגל התקפי. המאמן הצעיר נותן גם לא מעט חופש לשחקניו בחלק הקדמי. הוא מאמין יותר בשליטה בכדור ופחות בהתקפות מתפרצות. בכדורגל העולמי המגמה השלטת היא שהנעת הכדור לאו דווקא מביאה ניצחונות, אבל דומב הולך בתלם של קודמו בתפקיד בן שמעון, שגרס שאם
        הפועל תל אביב תכתיב את הקצב זה יקנה לה את היתרון במגרש. המאמן התבטא לא פעם כי הוא קודם כל רוצה ללמד את השחקנים החזקת כדור ורק אחר כך לעבוד על תיאום בהתקפה.

        אלא שלדומב אין את הכלים הטקטיים לעשות זאת, בטח פחות מבן שמעון. הבעיה הכי גדולה שלו היא האיזון בקבוצה. המאמן, בניגוד לקודמיו, מאמין בצורה עיוורת שהקפטן שי אבוטבול הוא ציר מרכזי בקבוצה, אף על פי שבלי הקשר בהרכב השיגה הקבוצה שני ניצחונות, על הפועל חיפה והפועל פתח תקוה. שחקנים סבורים שהסיבה לכך היא שהמאמן הצעיר מפחד להתנגח בקפטן שלו ולהוריד אותו לספסל. דומב ממשיך לטעון כי אבוטבול הוא נכס לקבוצה ושאין בסגל של הפועל תחליף לקפטן.

        החלטה תמוהה נוספת של המאמן הצעיר היא הצבתו של הרמוני איקנדה כבלם. דומב טען כי זיהה אצל של הקשר את היכולת להיות בלם ברמה הגבוהה ביותר, אלא שחבריו של השחקן להגנה טוענים כי הוא רחוק מאוד מלהבין את תפקיד הבלם ואת העמידה הטקטית הנכונה. "דווקא זה התפקיד שאמור להיות הכי קל לאסי להסביר", טוען אחד השחקנים. "אבל בפועל הרמוני לא מבין איך לעמוד נכון ואיפה צריכים לסגור. אנחנו מקווים שלא נשלם הרבה על שכר הלימוד הזה".

        "יש הרבה דברים טובים באסי, אבל הוא עדיין לא התגלה כעילוי", קובע אחד השחקנים. "אי אפשר להגיד עליו דברים רעים. בסך הכול, אוהבים ומכבדים אותו , אבל יש פתגם שאומר: 'זה לא איזה חומר אתה מעביר, אלא איך אתה מעביר אותו'. אין לו כריזמה של מאמן גדול עדיין וספק אם זה משהו שאפשר ללמוד אותו".

        שי אבוטבול שחקן הפועל תל אביב (מימין) עם שלומי אזולאי שחקן בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        המאמן טוען שאין לו תחליף, שחקנים אומרים שהוא לא רוצה להתנגח עם הקפטן. אבוטבול (צילום: ברני ארדוב)

        אפשר לומר שדומב היה צריך אחד כמו איל ברקוביץ', שבעצמו צריך מאמן מסוג של דומב. ההסבר פשוט: לדומב עדיין אין את הכלים להעמיד קבוצה. אין לו את הניסיון במו"מ מול סוכנים ואין לו את היכולת להסיט אליו את כל האש כמו ברקוביץ'. בעניין זה עשו בהפועל תל אביב צעד נכון כשהביאו מעל המאמן דמות מקצועית שתבחר את השחקנים ותבנה את הקבוצה.

        חשוב לציין שהיחסים בין השניים מצוינים. "אם מאמן אחר היה מקבל סגל כזה, הוא לא היה מפסיק להתבכיין כי אין לו מספיק שחקנים טובים", אמר אחד הגורמים בקבוצה. "אסי לא מתעסק בזה. הוא רואה באימון הפועל תל אביב הזדמנות גדולה שניתנה ואף פעם לא מתלונן. הוא מאוד ריאלי ומבין את המצוקה של המועדון".

        אם בהתחלה ברקוביץ' היה סקפטי לגבי היכולות של דומב, בסך הכול המנהל המקצועי מרוצה מהדרך של המאמן. אין בין השניים חילוקי דעות קשים וככל שהזמן עובר היחסים ביניהם הופכים לטובים יותר. עם זאת, בהפועל תל אביב רמזו לא מעט העונה כי אם הקבוצה תסבול ממשבר, דומב יהיה הראשון לשלם את המחיר. כרגע ההיררכיה בין השניים עובדת מצוין. ברקוביץ' לא מתערב לדומב בצורת האימון והאחרון לא מבקר את המנהל המקצועי על הסגל טעון השיפור שבנה. שניהם גם מאמינים מאוד בכדורגל התקפי, מה שיוצר סיטואציה נוחה לשניים, סיטואציה שרק תבוסה בדרבי יכולה לשנות. "הכול יפה כשהקבוצה מצליחה להשיג נקודות ולא שוקעת במשבר", טוען גורם, "אבל צריך לבחון את הדברים בשעה קשה. אז נראה כמה ברקוביץ' באמת מאמין באסי ואיזה גב הוא ייתן לו".

        מאמן הפועל תל אביב אסי דומב לצד המנהל המקצועי איל ברקוביץ' (יוסי ציפקיס)
        בזמן משבר נראה כמה התמיכה גדולה. ברקוביץ' ודומב (צילום: יוסי ציפקיס)