פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        חופש הביזוי: מדור מגרש השדים על השעיית ביל סימונס מ-ESPN

        מה קורה כשעיתונאי הספורט הפופולארי בתבל קורא לקומישינר ליגת הפוטבול "שקרן", במסגרת אחת הפרשיות הכי קשות שאפשר לחשוב עליהן: כוכב שריסק לאישתו את הצורה. זהו סיפור השעייתו של ביל סימונס מ-ESPN שלא רק ריתק את ארה"ב, אלא גם חשף את עולמנו המעוות. הצד האפל

        עיתונאי הספורט האמריקאי ביל סימונס (AP)
        במרכז סערה תקשורתית שממשיכה להעסיק את ארצות הברית. ביל סימונ (צילום: AP)

        זמן. כשאי אפשר למדוד צדק, אתיקה ויושר, בסופו של דבר זה מגיע לזמן. בספורט המקצועני, זמן הוא הכל: זה רץ 10.05 שניות, זה 9.69; זה הוחתם לשנה, זה לחמש; זה הושעה לשבוע, זה לכל החיים. בחודש החולף, הסיפור הגדול ביותר בספורט האמריקאי היה זה של ריי רייס, וגם הוא הצטמצם אל כדי פרק זמן מסוים. כוכב קבוצת הפוטבול של בולטימור היכה את ארוסתו עד כדי אובדן הכרה לפני שמונה חודשים ובחודש שעבר, כשסרטון האבטחה המצמרר פורסם, ריי רייס שוחרר מקבוצתו. עוד קודם לכן, הוא הושעה מהליגה לשני משחקים - שבועיים, שבועיים על הנוק-אאוט למי שמשמשת היום כאשתו (לאחר פרסום הסרטון, הושעה רייס לתקופה בלתי מוגבלת).

        השעיה בת שבועיים, שזה שבוע פחות ממה שביל סימונס, עיתונאי הספורט הפופולרי בתבל, קיבל מ-ESPN על שהעז לבקר את ה-NFL, ובעל כורחו יצר סערה אחרת שמגלמת בתוכה דברים גדולים בהרבה מסתם עוד עיתונאי שהושעה מסתם עוד גוף תקשורת - נניח, חופש העיתונות, אתיקה עיתונאית, חופש הדיבור, קשרי הון-שלטון, וזו רק ההתחלה.

        על כן, מדור זה, העוסק בדרך כלל בצד האפל של הספורט, נאלץ לזוז כמה סנטימטרים הצידה, אל הצד האפל של תקשורת הספורט. ומה אתם יודעים, בימים האלה בארצות הברית, מדובר בחתיכת צד.

        ***

        כדי להבין מדוע מדובר בסיפור כל כך משמעותי בארצות הברית צריך קודם כל להבין מי זה ביל סימונס. לאלה שמעדיפים את הגרסה הקצרה על פני הארוכה והלחיצה והכחולה: מדובר בבחור שהפך לעיתונאי הספורט הפופולרי והחשוב בתבל בעזרת טיקט לא קונבנציונלי בעליל. מאז הצטרף ל-ESPN ב-2001 ועד היום, סימונס כותב ומדבר מנקודת המבט של אוהד - לא של עיתונאי עם מקורות אותן הוא מנסה לעבות או חושש לשרוף. זה מאפשר לו להיות אובייקטיבי, לכאורה, אם כי גם סובייקטיבי: הוא לעולם לא מסתיר את אהבתו לקבוצות הספורט של בוסטון מחד, ולא נוהג לתת לאינטרסים אישיים או מקצועיים לעצור אותו מלבקר את מי שראוי לביקורת מאידך.

        סיפור תחילת העסקתו בענקית התקשורת חשוב וסמלי: בתחילת העשור הקודם סימונס כתב בבלוג שלו טור הומוריסטי בו שחט את טקס פרסי ה-ESPYS, רק כדי לקבל חוזה מאותם אנשים להם לעג. מאז ועד היום, ה"ספורט'ס גאי" מהלך על חבל דק שבשבועות האחרונים כמעט נקרע: איך נשארים אמיתיים ופשוטים ומצחיקים וביקורתיים, גם כלפי רשת הספורט הגדולה בתבל, ובכל זאת שומרים על המשרה? ובכן, יכול שלא שומרים עליה, וגם לשם עוד נגיע.

        די במהירות, ביסס עצמו סימונס כמשהו אחר בנוף: הוא ניצל את הפלטפורמה האינטרנטית כדי לכתוב טורים בני אלפי מילים, כמעט כדי להראות שהוא יכול, בהם חיבר את הספורט הפופולרי עם התרבות הפופולרית כמו אף אחד אחר. אפשר לאהוב את הסגנון שלו, אפשר לשנוא אותו, אבל אי אפשר לחלוק על הקביעה שמדובר פחות או יותר בז'אנר של איש אחד: לא רק מעריציו האדוקים ידעו לזהות טקסט שלו ממרחק רב. קביעה נוספת עליה קשה לחלוק היא שדרך ההסתכלות והפעולה של סימונס במרחב האינטרטי והתרבותי הקנתה לו הרבה יותר אוהבים משונאים. הוא אחד מעשרת העיתונאים הכי פופולריים בעולם בטוויטר (שני בתחום הספורט רק לכתב ה-NFL אדם שפטר) עם קרוב ל-3 מיליון עוקבים, שזה, נניח, יותר ממג'יק ג'ונסון, זלאטן איברהימוביץ', סלמאן רושדי, סטיבן קינג, דונאלד טראמפ, ביל קלינטון, ריצ'ארד דוקינס, נואל גלאגר, ניל יאנג והמון אחרים.

        קשה להגיד מה בא קודם, אבל זה לא מאוד משנה: ככל שהפופולריות של סימונס גדלה כך גדל גם חשבון הבנק שלו, החופש היצירתי והלגיטימציה שלו להמשיך ולהגיד את שעל ליבו, בלי פילטרים של ממש. כל האלמנטים הללו הזינו וממשיכים להזין אחד את השני כדי ליצור, כך הרגישו מספר אנשים בתקשורת הספורט האמריקאית, סוג של מפלצת שגדולה יותר מהפלטפורמות שלה, מפלצת שניתן, אולי, להאט מפעם לפעם, אך לא לעצור. במאי 2008, למשל, הוא לא כתב טור כשבועיים - לא עניין של מה בכך עבורו. כשנשאל מדוע על ידי אתר 'דדפסין', השיב שהוא ו-ESPN היו צריכים להגיע לסיכום בכל הנוגע ל"קווים יצירתיים, נהלי ביקורת התקשורת וקידום הטור באתר". לא, לא מדובר כאן באוהד ספורט שהפך לאימפריה של תקשורת ספורט וכעת הוא מודה לאלוהים מדי יום על מזלו הרב; למשך מרבית הקריירה שלו, סימונס בטוח שהוא יודע טוב יותר מאחרים – בין אם משחקנים, מאמנים ומנהלים בתחום הספורט, או מכתבים, עורכים והבוסים שלו ב-ESPN.

        מיותר לציין שלא כל אלה שבאו איתו במגע ישיר אהבו את הגישה הזו. בספר הביוגרפי Those Guys Have All the Fun, העוסק בהקמתה של ESPN והפיכתה למה שהיא היום, הודה עורך בשם ג'יי לובינגר שהעבודה היום-יומית עם סימונס לא פשוטה כלל: "אתה לא ממש עורך אותו. הוא מגיש את הדבר שלו, אתה מציע דברים, הוא מתעלם מהם". אם היה ממשיך להילחם, סיפר לובינגר, סימונס היה מתלונן לבוסים המאוד בכירים שלו - ג'ון וולש וג'ון סקיפר (כיום נשיא החברה), שחיבבו אותו מאוד, בדרך כלל הסכימו למה שביקש, והותירו עורך נוסף מתוסכל ונטול כוח. בערך באותה נקודת זמן, הטאלנט פרסם באתרו האישי טור ישן, מתקופה בה "הטור שלי התחיל להיראות כפי שהוא נראה היום, אם אף אחד לא היה הורג את חמש הבדיחות הכי טובות שלי או מאלץ אותי לשכתב אותן כדי שיהיו פחות מצחיקות".

        אחד הדברים שהובילו לכעס של סימונס על מקום העסקתו לקראת סיום העשור הקודם היה ההחלטה לבטל את הפודקסט המתוכנן שלו עם המועמד לנשיאות דאז, ברק אובמה, ברגע האחרון, בטענה שהרשת מעדיפה להימנע מפוליטיקה. מספר חודשים לאחר מכן, הפסיק את הפודקסט המצליח שלו - The BS Report, אחד הפודקסטים הפופולריים בהיסטוריה - משום שלא היה מרוצה מעריכה כזו או אחרת, אך גם אליו הוא חזר די במהירות. הפעם הראשונה שסימונס שילם על התבטאויותיו התרחשה לקראת סוף 2009, כשקרא בטוויטר לתחנת רדיו בוסטונאית מרשת ESPN "חבורת חלאות ורמאים", והושעה על ידי הבוסים שלו לשבועיים מהרשת החברתית אליה הצטרף זמן לא רב קודם לכן. היה זה עונש תקדימי - הפעם הראשונה שעובד של ESPN מושעה מרשת חברתית כזו או אחרת. עבור סימונס, זו לא היתה הפעם האחרונה: בשנה שעברה ביקר בחריפות את אחת מתכניות הערוץ, והושעה לשבוע מטוויטר. אם לשפוט על פי התרחשויות השבועות האחרונים, הרי שהשעיות קצובות מרשת חברתית כזו או אחרת הן לא ממש תשובה, וכנראה שגם זה הגיוני: ב-ESPN, כך זה הרגיש, לא ממש הבינו את השאלה.

        עיתונאי הספורט האמריקאי ביל סימונס (GettyImages)
        למשך מרבית הקריירה שלו, סימונס בטוח שהוא יודע טוב יותר מאחרים – בין אם משחקנים, מאמנים ומנהלים בתחום הספורט, או מכתבים, עורכים והבוסים שלו ב-ESPN (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        ***

        ב-2010 חתם סימונס על חוזה-מיליונים חדש במקום העסקתו, ודרש הקמת אתר חדש עליו יהיה אחראי. כשנשאל כיצד הצליח לשכנע את ראשי ESPN לממן פרויקט נפרד כה נרחב שבסופו של דבר יהפוך ל'גרנטלנד' הנהדר, השיב בפשטות: "הייתי עושה את זה עם מישהו אחר". בשנים האחרונות עזר להגות ולהניע את סדרת הסרטים הדוקומנטרית הפנטסטית, "30 על 30", עבר אל מול המצלמה כפנליסט בתכנית ה-NBA של הרשת (בעונה הבאה הוא אמור לעמוד במרכז תכנית חדשה), וחיזק עוד יותר את מעמדו החזק גם ככה. בתחילת הקיץ שעבר הועזב מתכנית ה-NBA העיתונאי הוותיק מייקל ווילבון, וזמן קצר לאחר מכן בחר היהלום שבכתר, מג'יק ג'ונסון, לנטוש את הספינה, לכאורה בשל ריב עם סימונס, שהוגדר אז באתר 'דדספין' כ-Shadow President של ענקית התקשורת.

        ומכאן, למה שאירע בחודש שעבר.

        בליגת ה-NFL טענו כי לא ראו את סרטון האבטחה של ריי רייס הולם בארוסתו עד שנחשף באתר TMZ - טענה שהופרכה על ידי מספר תחקירים שונים בארצות הברית. במהלך אחד הפודקסטים שלו (שמאז הורד מהרשת), סימונס הוריד את הכפפות ונכנס ישירות בקומישנר, רוג'ר גודל: "אם הוא לא ידע על הקלטת, הוא שקרן. אני פשוט אומר את זה. הוא משקר. אני חושב שהבחור הזה משקר. אם תשים אותו במכונת אמת, הוא ייכשל. כל האנשים שמעמידים פנים כאילו הם לא ידעו זה פאקינג בולשיט..."

        על פניו, דברים לגיטימיים. אולי מעט חריפים, אבל לא כאלה שחורגים מהסטנדרטים שסימונס הציב לעצמו לאורך השנים, כאוהד-אימפולסיבי-שאומר-מה-שהוא-רואה. אלא שאז, אמר ה'ספורט'ס גאי' את המילים הבאות: "אני מקווה מאוד שמישהו יתקשר אלי או ישלח לי אימייל ויגיד שאני בצרות על מה שאמרתי על רוג'ר גודל. אם מישהו ידבר איתי, אצא לציבור עם זה. תעזבו אותי בשקט. הקומישנר שקרן ואני יכול לדבר על זה בפודקסט שלי". הנה זה בסאונד, למעוניינים:

        סימונס ידע מה הוא עושה: הוא פנה ישירות לבוסים שלו ב-ESPN, וכמעט האיץ בהם לעשות מעשה. ומעשה הם עשו. בהודעה קצרה במיוחד לתקשורת, נכתב כי "כל עובד צריך לתת דין וחשבון ל-ESPN ואלה שמעורבים בתחום התוכן צריכים לפעול בסטנדרטים העיתונאיים של ESPN. עבדנו קשה כדי לוודא שסיקור ה-NFL שלנו עומד בקריטריונים הללו. ביל סימונס לא עמד בהם, וכתוצאה מכך השעינו אותו לשלושה שבועות".

        בארצות הברית מיהרו לציין שסימונס הוא לא הראשון שמבקר את רוג'ר גודל על התנהלותו בפרשת ריי רייס, לא האחרון, וגם לא החריף מכולם: אפילו בתוך ESPN עצמה אמר העיתונאי קית' אולברמן דברים דומים, ותחקיר של התכנית Outside The Lines היה מהראשונים להציב בפני דבריו של גודל שלל סימני שאלה מחשידים. כלומר, סימונס לא פעל בוואקום: הוא בסך הכל ביטא – שוב, אפילו לא לראשונה – את דעת הקהל בארצות הברית.

        ובכל זאת - שלושה שבועות, ההשעיה השניה הכי ארוכה בתולדות ESPN. וכל זה לא היה כל כך נורא אילולי זמן קצר קודם לכן הפרשן סטיבן איי סמית' לא היה מושעה לשבוע בלבד על דבריו המחרידים בשידור חי, בנוגע לאחריותן של נשים במקרי אלימות כלפיהן:

        כן, סטיבן איי סמית' ספג השעיה בת שבוע בלבד. ריי רייס ספג השעיה בת שבועיים, וביל סימונס הושעה לשלושה שבועות ללא תשלום, ככל הנראה כדי להעביר את המסר שלא הועבר מספיק טוב עד כה: שאף אחד לא גדול מהרשת. נציב פניות הציבור של ESPN הדגיש זאת במדור שלו, כשכתב: "לדעתי סימונס הוא הפרנצ'ייז פלייר של ESPN, אבל הוא ממש לא עיתונאי מוביל... מה גורם לו תמיד לחשוב שמשהו נכון רק בגלל שהוא חושב ככה?" בטור הנ"ל נכתב גם כי נשיא ESPN ג'ון סקיפר מרגיש ש"סימונס הופך לאישיות בעלת השפעה בגרנטלנד, והוא צריך להשאיר את הבריונות שלו מאחוריו".

        על דבר אחד נציב תלונות הציבור של הרשת או הרשת עצמה לא דיברו כלל: הקשר של ESPN עם ה-NFL, וההשפעה שיש לקשר הזה על ההשעיה הארוכה. ב-2011 חתמה ESPN על חוזה חדש עם ליגת הפוטבול האולטרה-פופולרית, במהלכו תשלם ל-NFL לא פחות מ-15.2 מיליארד דולר על חלק מזכויות השידור עד 2021 - משהו כמו 1.9 מיליארד דולר לשנה, סכום שגורם לך לחשוב פעמיים כשאתה מתכוון לפתוח את הפה, ולעתים לא לפתוח אותו כלל. בשנה שעברה, למשל, החליטה רשת הספורט הגדולה בתבל להסיר את השתתפותה בסרט דוקומנטרי שעסק בבעיית זעזועי המוח ב-NFL מתוך מניעים ברורים של פגיעה במוצר. ואז התרחשה הפרשה האחרונה, שהגיעה עד ה'גרדיאן' הבריטי, בו כתבו כי מומחי אתיקה עיתונאית "תהו למשך זמן רב כיצד ESPN יכולה לדווח באמינות על ענפים שהיא רוכשת את זכויות השידור שלהם במיליארדי דולרים... זה מה שקורה כששני מותגים ענקיים מתנגשים בשוק של תלות הדדית". ב'בוסטון גלוב' היו חשדניים לא פחות, כשכתבו: "בלתי אפשרי לתהות איפה עיתונאות נגמרת ושיתוף פעולה מתחיל".

        מנהלי ESPN ג'ון סקיפר, ג'ון וולש (GettyImages)
        הבוסים בדרך כלל עמדו לצד סימונס, עד כדי חשדות ליחס מועדף, אבל לא הפעם. ג'ון סקיפר וג'ון וולש (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        ***

        חשוב לציין שלמרות הפסקה הקודמת ואלו שמיד יגיעו, ESPN הוא גוף תקשורת מצוין, מוערך, בעל סטנדרטיים עיתונאיים גבוהים ומעט מאוד נפילות בתחום האתיקה. זו, אולי, הסיבה בגינה פרשת סימונס הפכה לסוג של סערה - לא רק בביצת הברנז'ה האמריקאית, אלא כזו שהגיעה עד הרדיו הציבורי, 'טודיי שואו' ושלל מקומות אחרים. "ההשעיה הזאת מראה ש-ESPN אומרים בגלוי שיש גבולות לחופש הביטוי בעיתונות הספורט... שהדולר הוא המחליט האמיתי", נכתב באתר של העיתון הקנדי 'The Province'. העיתונאי אנדרו סליבאן הרחיב בנושא ל-'Colombia Journalism Review': "עיתונות, וגם עיתונות ספורט, עומדת בפני תקופת מעבר קשה ומתמשכת, כשתוכן מקודם שולט בהכל... כל הרעיון של כתבים שבאמת יכולים להגיד מה שהם רוצים נמצא תחת לחץ מתמיד".

        במגזין 'אסקווייר' חיברו בין סיפור ביל סימונס, ריי רייס וסטיבן איי סמית', כשדרשו מעובדים של ESPN לקום ולעמוד על האידיאלים והעקרונות שלהם, לקום ולהביע מחאה, אחרת הם "בדיוק כמו הבוסים שלכם: באפשרות לדווח על האמת או לאסוף את המשכורת - אפילו ברגע הכי קריטי בקריירה העיתונאית שלך - אתה בוחר בצ'ק. זה אומר שכל מילה שתגיד על יושר מעתה והלאה היא סתם העמדת פנים כדי להגן על התדמית הציבורית שלך. זה אומר שאתה לא עיתונאי. זה אומר שאתה פרשן".

        כמובן שהיו גם את אלה שטענו שסימונס מלכתחילה לא צריך לעמוד בסטנדרטים עיתונאיים אדוקים, משום שהוא לא ממש עיתונאי. "סימונס הפך אחד השחקנים הכי חזקים בתקשורת האמריקאית משום שאמר את מה שחשב, ושיתוף הפעולה שאפשר את העליה שלו כעת מעדיף שהוא לא יעשה זאת", נכתב ב'דדספין'. כך או כך, על פי רוב, סימונס הוא הקורבן בסיפור הזה. שעות אחרי השעייתו החלת תנועת #FreeSimmons בטוויטר. בין עשרות אלפי התומכים ברשת החברתית ניתן למצוא גם שמות מוכרים ומוכרים מאוד כמו ג'ימי קימל (חברו הטוב), לינה דנהאם (שהתארחה בפודקסט שלו) והקומיקאי פאטון אוסוולט (כנ"ל):

        ציוץ תמיכה של ג'מי קימל בביל סימונס (צילום מסך , מתוך חשבון הטוויטר של ג'ימי קימל)
        (מתוך הטוויטר של ג'ימי קימל)
        ציוץ תמיכה של לינה דנהאם בביל סימונס (צילום מסך , מתוך חשבון הטוויטר של לינה דנהאם)
        (מתוך הטוויטר של לינה דנהאם)
        ציוץ תמיכה של פאטון אוסוולט בביל סימונס (צילום מסך , מתוך חשבון הטוויטר של פאטון אוסוולט)
        (מתוך הטוויטר של פאטון אוסוולט)

        אז מה הלאה? בשבוע הבא ההשעיה המדוברת תסתיים. בשנה הבאה, חוזהו העצום ב-ESPN - כ-3 מיליון דולר לשנה - יסתיים גם כן, ובארצות הברית יש לא מעט גורמים שטוענים שהוא עשוי לעזוב ולמצוא לעצמו בית חדש. העובדה שרשת טרנר חתמה לפני מספר ימים על חוזה-זכויות חדש עם ה-NBA גרמה למספר אנשים להעריך שהצעד הבא של החברה יהיה לנסות לפתות את סימונס, שכבר רמז בעבר שהוא מעוניין לעבוד במקום שישדר את ליגת הכדורסל הכל כך אהובה עליו. גם CBS ופוקס כבר התקשרו, וגם האופציה שייצא לבדו לשוק ויקים גוף תקשורת חדש בעזרת מימון חיצוני הוצפה.

        אולם כרגע, יש יותר סיבות שישאירו את עיתונאי הספורט הגדול בעולם ב-ESPN, מסיבות שיגרמו לו לעזוב: הכסף, העובדה שהוא לא נתון לשיקולי רייטינג כלל (גרנטלנד הנהדר שלו הביא 4.8 מיליון יוניקים בחודש אוגוסט האחרון - מספרים נמוכים למדי, בעיקר כשלוקחים בחשבון את ההפניה מדף הבית של ESPN), וכמובן, ההימצאות בגוף התקשורת הגדול מכולם. "אני לא מאמין שסימונס יכול לקבל יותר כסף במקום אחר", כתב ריצ'רד דייץ' ב'ספורטס אילוסטרייטד'. "ביל סימונס אוהב להיות מפורסם, משהו ש-ESPN עושה טוב מאוד לטאלנטים הבכירים שלה. לדעתי הוא יישאר". כתב של אתר 'ספורטס ארת' סיכם את כל הסוגיה הזאת בצורה הטובה ביותר, ככל הנראה: "אני בטוח שהוא יחתום מחדש ב-ESPN, כמו שהוא תמיד עושה, ונחזור על כל הסיפור הזה מחדש בעוד כמה שנים, הפעם על משהו אחר".

        עולם כמנהגו נוהג. אבל שאלת העתיד של ביל סימונס היא שולית לעומת שאלת העתיד של ESPN כגוף תקשורת שמסוגל לסקר באובייקטיביות את ענפי הספורט אותם הוא גם משדר. ימים גידו מי מהצדדים למד לקח מכל הפרשה הזו, אם בכלל, או שכמו הציטוט הנ"ל, גם במאקרו, ולא רק במיקרו, יהיו מדובר כאן בגלגל שעתיד לחזור על עצמו.

        עיתונאי הספורט האמריקאי ביל סימונס (אתר רשמי , חשבון האינסטגרם של ביל סימונס)
        מושעה מהרשתות החברתיות, אבל ממשיך להעלות תמונות לאינסטגרם. גם זה משהו. ביל סימונס (מתוך חשבון האינסטגרם של ביל סימונס)

        לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

        לתגובות:
        nimrodofran@walla.co.il