בדרך שלך: כיצד מאמן שמתעקש על האמת שלו וסופג אש מוכיח את צדקתו

למה בחרתי בכתבה? אלי גוטמן מסביר: מאמן בדרכו ילך ואותה לא יזנח, גם כאשר התוצאות והתקופה לא ממש מתאימים לחזון שלו. ע"ע ערך דייויד בלאט, אבל יש עוד מלא דוגמאות. תראו לי עוד מאמנים שהלכו עם האמת שלהם למרות שהיא לא היתה באופנה, ובכל זאת הצליחו בסופו של דבר. איך זה קרה, ובעיקר מתי ולמה.

אלי גוטמן עורך אורח בוואלה! ספורט

הבקשה של העורך אלי גוטמן מאוד טוטאלית, והרי אין כמעט שום דבר שהוא טוטאלי. ובגלל שהוא נקב בשמו של דיוויד בלאט, נתחיל עמו, למרות שדווקא אותו בלאט ידע ?לזנוח? אמת אחת בשם טייריס רייס, להוריד לה רסן ולשלוח אותה לשחק כדורסל כמו שמלמדים בג?ונגל. זה הביא לו טרבל ואולי גם את תפקיד חייו. אבל לא יהיה זה הוגן להוריד מעקשנותו של בלאט רק בגלל התגמשות אחת. אכן מדובר באחד מאנשי המקצוע הכי מוכווני-מטרה, מאלה שלעולם לא מסתכלים הצדה וכמעט שלא מוכנים לשמוע.

הוא מאוד עקשן, בהנהלת מכבי תל אביב קראו לו עקשן. לפעמים נראה שהוא עושה דווקא, אמרו שם. ניסו לשכנע אותו לא לוותר על ליאור אליהו, אבל הוא רוצה שחקנים שיודעים לעשות הגנה. פדרמן ביקש, דיבר איתו, תן לו לשחק - אמר, כלום לא עבד. הוא פריק של הגנה ופריק של שליטה, לא אוהב לתת לגארדים להשתולל (כן, שוב נזכיר את רייס, ונתהה מה יהיה כעת, בליגת ההשתוללויות הטובה בעולם).

בלאט אוהב את השחקנים שלו כמו חיילים, סיפרו במכבי. והוא העניש אותם כמו חיילים. שתי טעויות והחוצה. בהנהלה לא אהבו את ההתנהגות הזו. קחו לדוגמה את סילבן לנדסברג. הגארד הצעיר היה עולה לשחק, קולע כמה נקודות ויורד לספסל בצרחות על מהלך הגנתי כושל. בלאט לא הקשיב גם לאלו שרצו מהפכת צעירים קלה. ההנהלה דרשה שישתף, אבל הוא בשלו. בכלל, בלאט הוא איש של השחקנים שלו. לרוב, כשהנחיתו עליו שחקן, בלאט הנחית אותו חזרה לרצפה. מורן רוט - כמעט ולא שיחק.

עוד כתבות בפרויקט עורך אורח:

חשיבות הרוח הקבוצתית בנבחרות ספורט

איך מתמודדים עם עזיבת מאמן אגדי

האם הישגים גדולים באמת שינו את הענף?

וכן, הדרך לתארים רצופה ויכוחים. וכמה ויכוחים היו לבלאט בגלל האופי הזה. כמו למשל על מהות הסגל. בלאט רצה סגל עמוק, רוטציה, ובמכבי לא אהבו - הם חשבו שסגל עמוק גורם לתסכול. כשמכבי שחררה את ג?ייק כהן, בלאט לא הסתיר את זה שלא אהב את המהלך. ובכלל, כשבלאט לא אהב משהו, הוא היה יודע איך לגרום לאנשים מחוץ למועדון לדעת.

וזה כמעט התפוצץ, אתם זוכרים. לא אחת. החוזה כמעט שלא חודש בקיץ - בסביבות מכבי אמרו הרי שנשאר רק בגלל גובה השכר; ואת ההפסד הרע בדרבי אתם לא שוכחים, ואת המפלה מול נס ציונה. ושוב, הבוסים הצעירים הצהובים כמעט ששמעו את הקולות, בינם לבין בלאט לא היתה כימיה ולא היה נראה שבלאט ניסה שתהיה. הוא לא נראה נרגש מכל הסיטואציה. והרי אילולא הוותיקים בהנהלה הצהובה, בלאט לא היה שורד את החורף. ואין ליגה ואין גביע ואין אירופה, ואולי גם אין קליבלנד. אבל להוציא את מקרה רייס, בלאט הוא דוגמה מצוינת למה שהעורך גוטמן רוצה. מאמן עם דרך ברורה, עם חזון בלי סדקים, איש בלי פשרות. זה עבד לו כמעט בכל מקום בעולם, ועכשיו הוא מנסה בעוד אחד. יעבוד או לא, עד עכשיו הדרך הובילה אותו למקום הכי גבוה על הגלובוס. תשאלו את ריצ?רד הנדריקס, עוד דוגמה לעקשנות של בלאט, שלא הסכים לוותר עליו בשום פנים ואופן.

?נהניתי לעבוד אצל קואץ? בלאט?, אומר הנדריקס לוואלה! ספורט. ?הוא המאמן הכי טוב שאי פעם שיחקתי אצלו, ויש לו השפעה עצומה על הקריירה שלי ועל החיים שלי. רמת המנהיגות שלו הכי גבוהה שיש, והוא קובע את הטון בחדר ההלבשה. הוא הצליח לתפקד תחת לחץ ולהישאר קול. אני מאחל לו בהצלחה בקליבלנד. אם ההיסטוריה מהווה איזושהי אינדיקציה לאיך שדברים ייראו בקליבלנד, אני מצפה מהקאבס להניף גביע בעתיד הקרוב?.

אם יש מישהו שלא הסכים לכופף דבר, אפילו אם בסוף הדבר כופף אותו, זה לואיז פיליפה סקולארי. והפעם נתמקד בקדנציות של פיליפאו בנבחרות - דבר קרוב ללבו של העורך. כי הרי אין אגו גדול יותר וראש בקיר יותר משל סקולארי.

בשנתיים שלפני המונדיאל ביפן ובדרום קוריאה שני החלוצים האגדיים של ברזיל הלכו לכיוונים הפוכים. רומאריו חורר רשתות גם בעשור הרביעי לחייו, והיה מלך השערים של הליגה הברזילאית פעמיים ברציפות; רונאלדו הלך לאן שהברכיים שלו לקחו אותו, וזה למטה. קריעת רצועה, קאמבק של שבע דקות ועוד קריעת רצועה, ועוד ניתוח ועוד החלמה ועוד פיזיותרפיה. דעת הקהל בברזיל לגבי רונאלדו היתה חלקית - לא ידעו איזה חלוץ יראו במונדיאל; אבל רומאריו היה קונצנזוס.

וסקולארי, ברור - החליט שרונאלדו שלא שיחק כמעט בפנים, ורומאריו, שלא החמיץ כמעט, בחוץ. ביום שישי שלאחר פרסום הסגל פיליפאו הותקף בריו על ידי המון זועם. ?ההחלטה סופית ואני לא חושש לביטחוני?, הגיב השריף. ?אין לי שומר ראש וכולם יודעים איפה אני גר. אם לא נזכה בגביע, אני סוס מת בכל מקרה?.

הלחץ היה עצום. רומאריו בכה באמצע ראיון, התחנן לקבל צ?אנס, וגם אימא שלו התראיינה בנושא וביקשה מפיליפאו שישקול שנית. ?אני מעריך את הרצון של רומאריו לשרת את המדינה?, הגיב הבוס, ?אבל הוא לא היחיד. יש לי דרך ואני הולך איתה?. סקולארי לא שכח איך בקופה אמריקה רומאריו ביקש פטור בשביל לעבור ניתוח עיניים, אך שיחק במשחקי ראווה במדי ואסקו עבור כסף. כשרומאריו נשאל בראיון האם יצפה במשחקי הנבחרת ויתמוך, ענה: ?המשחקים ישוחקו בשש בבוקר, בשעה הזו אני רק מגיע הביתה?.

הגב שסקולארי נתן לרונאלדו, כי כך הוא החליט, היה עצום. כגיבוי, או יותר נכון אנטי גיבוי, הוא זימן את אדילסון ולואיזאו. המשמעות: רונאלדו ישחק וישחק. ורונאלדו שיחק, וכבש. שמונה שערים בטורניר, וגביע עולם נוסף לברזיל. ואולי בפעם הבאה כשכולנו נשאל למה זה זומן לסגל הנבחרת וזה לא, נבין שלפעמים עדיף לא לזמן את התחרות הכי גדולה של הבאנקר שלנו. שלפעמים ביטחון חשוב יותר מגיוון.

מצחיק שאם שואלים את סקולארי, השחקן הכי חשוב באותו טורניר היה בכלל ריבאלדו. גם ריבאלדו היה בדעיכה באותה תקופה, אבל פיליפאו זימן. וכן, ריבאלדו ורונאלדו לא הסתדרו יותר מדי טוב, וניכר היה שהם לא מוסרים האחד לשני באופן מוצהר. אז לקח סקולארי את שניהם לחדר, ואמר: ?אם אתם לא מתחילים למסור אחד לשני, שניכם בחוץ?. הוא יצא וטרק את הדלת, וריבאלדו אמר לרונאלדו: ?הוא משוגע, הוא באמת יעשה את זה. בוא נסתדר?.

העקשנות של פיליפאו היא מאז ומעולם, והוא סלל כמו בולדוזר את הדרך היחידה שהוא מכיר. לפעמים, כמו במונדיאל 2002, זה עובד מצוין. ולפעמים, כמו במונדיאל 2014, הרונאלדו שלך הוא בכלל פרד…

?פופוביץ? הוא דוגמה מצוינת ב-NBA?, הכתב הבכיר של ESPN, מארק שטיין, אומר לוואלה! ספורט. ?כיום, אחרי שזכה בחמש אליפויות, פופ נחשב לסנדק של מאמני הכדורסל, ונתפש בכל העולם כהכי טוב בעסק. אבל אנשים שוכחים שאוהדי הספרס לא באמת אימצו אותו לחיקם עד אחרי האליפות השנייה, ב-2003. הוא פיטר את המאמן הפופולרי מאוד בוב היל בתחילת 1996/97 ומינה את עצמו, ובסן אנטוניו לא אהבו את זה. גם ב-1999, כשהספרס זכו באליפות, הוא לא היה חביב העיר. ב-2002 וב-2003, כשהם חוסלו על ידי הלייקרס, האוהדים קראו לו להתפטר. רק אחרי התואר השני, ב-2003 - שהחל ריצה של שלוש אליפויות בחמש שנים - הוא התקבל על ידי המקומיים, שעכשיו מתייחסים אליו כמלך של דרום טקסס. עכשיו הם מצייצים #inpopwetrust - בפופ אנחנו תומכים?.

השבוע שטיין נרתם לפרויקט סוכות שלנו, אבל בסוף מאי הוא נדרש לנושא ב-ESPN וירה מהמקלדת 9,000 מילים מחשמלות. אנחנו, כמובן, נקצר, אבל קודם כל קצת רקע. ב-1994 הבעלים פיטר הולט רכש את הספרס, ופופוביץ?, שעבר בקבוצה כעוזר בסוף שנות ה-90, הגיע להיות ג?נרל מנג?ר. כפי ששטיין אמר, עונה רעה ב-1997 גרמה לפופ לפטר את המאמן היל ולמנות את עצמו לתפקיד. זה המשיך רע, עם שבר ברגל של רובינסון ומאזן עלוב של 62:20. אבל היי, הנה הבחירה מספר 1, טים דאנקן.

בכתבה של שטיין רואים כמה קרוב זה היה לכלום. איך משחק אחד ב-1999, ביוסטון, יכול היה לגרום למות השושלת עוד לפני שנולדה. זה היה בעונה המקוצרת, והספרס פתחו רע, וב-2 במרץ הם יצאו למשחק ביוסטון. לכולם היה ברור - הפסד, ופופ בחוץ. אייברי ג?ונסון סיפר איך הוא ורובינסון ביקרו בביתו של פופ לפני ההמראה ליוסטון. היה לחץ, הוא נזכר. ?כולנו יצאנו בהרגשה של ?חייבים לנצח שם??. בנאום המוטיבציה לפני המשחק, רובינסון הקציף מהפה. במשחק, פופ והחבר?ה עשו את מה שהם רגילים. וכולם היו מצוינים, והספרס קרעו את הרוקטס 82:99, המשיכו למאזן 5:31 והניפו גביע. אוטוטו פופ מתחיל את העונה ה-19 בסן אנטוניו שלו כמאמן ראשי, ולו ולטימי כבר חמש טבעות. היום הבעלים הולט כבר אומר: ?אני בר מזל שאני עובד אצלו?, ולא להפך.

פופ שרד כל השנים, עם שיטות לא רגילות ועם מצב רוח לא רגיל. הוא היה צורח ומשפיל שחקנים, אבל הם תמיד העריכו אותו. ?זה מבאס?, נזכר שון אליוט. ?אם אתה משחק עבורו מספיק זמן, הוא יקרע אותך. אתה תקבל את זה?. אבל כולם הבינו. ?אם הוא צורח עליך?, טען מאנו ג?ינובילי, ?תמיד יש סיבה. אף פעם לא תענה לו, אף פעם לא תצעק בחזרה?.

והוא כופה את עצמו על המשחק. פופ מאוד מעורב, ולאוויר עפים סימני ידיים בקצב רצחני. בתחילת מהלך, תוך כדי מהלך. שחקנים ששיחקו אצלו אמרו שלא נתקלו ברמה כזו של שליטה. אבל הם התרגלו. הרי ככה הוא גם בחר אותם. אינטליגנטיים - האופי הכי חשוב. פופוביץ? תמיד אמר שהוא רוצה לצרף שחקנים שהוא יוכל להזמין לארוחת ערב עם המשפחה. למעט דניס רודמן, הוא כנראה צודק לגבי כולם.

יש דברים שכבר שכחנו, כמו למשל שבשנת 2000 דאנקן כבר היה רגל בחוץ, בשמש של אורלנדו. ?בסופו של דבר?, כתב שטיין, ?טימי לא יכול היה להרשות לעצמו לעזוב מאמן כמו פופ?. ואולי הדוגמה הכי טובה - כל מאמן היה נשבר קצת, סוטה קצת מהדרך, אחרי הבעיטה לצלעות שקיבל מריי אלן ולברון ג?יימס של מיאמי, במשחקים 6 ו-7 של 2013. פופ חזר לעשות בדיוק את אותו דבר בעונה שלאחר מכן, ובמקום שבר קיבל טבעת.

?המשכיות ויציבות אלו דברים חשובים מאוד?, נקב פופ במפתחות לקריירה העשירה, ?ואנחנו סומכים אחד על השני. אנחנו יכולים להתווכח ולריב ולא להסכים, אבל אנחנו עולים על הפרקט ומעודדים אחד את השני?. אבל הדבר הכי יפה אצל פופוביץ? - צניעות. ככה זה כשמוח הכדורסל הכי מבריק בעולם מסיים את אותו ציטוט עם: ?…אם להיות כן, כשיש לך את דייויד רובינסון ואתה מקבל אחריו את טים דאנקן, זו נקודת פתיחה מצוינת?.

נסיים במאמן המעוטר בישראל - שש אליפויות, שישה גביעים - שבשבוע שעבר חגג 70 עגול, בבית. קשטן הוא אולי דוגמה ניצחת לעקשנות שברוב הקריירה גם השתלמה, לנוקשות, לאי סטייה מהדרך. אותם ראיונות יבשים, אותה צניעות, אותם תארים ואותה משמעת ברזל. כשרונן חרזי הגיע לעונת הדאבל של הפועל תל אביב ב-2000, הוא הגיע על תקן סטאר. ורוב המאמנים היו מתנהגים אחרת לכוכבים. באחת האסיפות קשטן השתלח בחלוץ הרכש, כמעט חיסל אותו על נורמות האימון שלו. כל הסגל פתח לסת עד הרצפה. לא מעניין אותי איך קוראים לך, צווח קשטן, אם לא תתאמץ לא תשחק. אצל קשטן, גם מספרים לא היו מדברים. העיקר שתתאמן חזק.

כשעומרי אפק חזר ממשחק של הנבחרת האולימפית ביום חמישי אחד, לאותה הפועל, הוא הרגיש את שרירי הבטן. הוא ידע שיש משחק בשבת הקרובה, והלך לדוקטור. הדוקטור הלך לדרור, וסיפר מה כואב לאפק. כשקשטן שמע ששחקן שלו מבקש להוריד עומס, והוא בקושי בן 20, הוא השתגע. וכך, יום לפני משחק, בזמן שכל שחקני הפועל תל אביב התאמנו, עומרי אפק ערך אימון כושר מסיבי. וזו פקודה.

את הסיפור על החמצון של אוסטרץ כולם זוכרים, והיה גם סיפור עם אישטוון פישונט. ההונגרי החליק כל הזמן באחד המשחקים, וקשטן ציווה לנעול נעלי סטופקס. פישונט השיב שהוא לא רגיל ולא רוצה לשחק עם סטופקס, אז קשטן הוציא אותו וקנס אותו. אין חוכמות.

כך גם היה בתחום המקצועי. ?היתה לדרור מסגרת מאוד ברורה?, אפק נזכר. ?אותם אימונים, אותה הכנה, בכל יום ידענו מה אנחנו הולכים לעשות. השבוע היה נראה בערך אותו הדבר. טקס קבוע בכל אימון, כשדרור היה נכנס עם אותו הפתק ומקריא מה יש באימון. הוא היה יודע לשנות שיטה לפעמים, אבל רק כי צריך, אף פעם לא כי אמרו לו או דרשו ממנו?. אגב, אחת הסיבות שאלי טביב פיטר אותו בקדנציה האחרונה בהפועל, היתה כי קשטן סירב עד הרגע האחרון להקשיב להוראות מלמעלה. היום קשטן יושב בבית, ונשאלת השאלה עד כמה זה בגלל אותה עקשנות, ועד כמה זה בגלל שהזמן פשוט לא מחכה לאף אחד.

?קשטן התרכך?, אומר אפק, כשהתבקש להסביר מדוע האליפות האחרונה הייתה בשנת 2000. ?הרבה מהבסיס שלו היה מובנה על אותה קשיחות. אם היה אפשר שכל שחקן ישראלי מגיל 17 עד 19 יעבור אצל דרור, זו הייתה קפיצת מדרגה עבורם בכל הקשור לערכים, מסירות למקצוע, מה חשוב ומה לא. זה תפקיד אידיאלי לקשטן?.

נחכה ונראה.

אז כפי שנכתב בשורה הראשונה, הקביעה של גוטמן הייתה טוטאלית והרי אין דבר כזה. גם המאמן העקשן ביותר, כדי להצליח, היה צריך לוותר על פרט קטן, להתגמש קצת, להקשיב. וגם המאמן העקשן ביותר, שלא הקשיב, בסוף טעה. הרי, בסופו של דבר, הכול תלוי במינון. ?צריכים להיות קווי יסוד ברורים בכל מערכת?, אומר אפק. ?תייצר שתיים או שלוש שיטות משחק, אבל תתרגל אותן נונסטופ ותהיה עקשן בכך. ואז אתה עקשן ביישום שלהן אבל גמיש במעברים ביניהן?. וכמו בפן המקצועי, כך בפן האנושי. תהיה משוגע, אבל תדע לגעת בשחקנים שלך. תהיה קשה, אבל תדע לרחם.

הרי הכול תלוי במינון. ובהרבה מזל. תשאלו את בלאט, פופוביץ? וגם את החמסה.