בוידאו: דני פרנקו מדבר אחרי ניצחון הפועל ירושלים
הקהל שפקד אתמול (שני) את הארנה נראה כמו מפגש מחזור אחד גדול של אוהדי הפועל ירושלים מכל השנים. פה חבר צעיר שעבר לתל אביב אחרי הצבא ועשה השנה מנוי יחד עם האבא שנשאר לגור בעיר, מבואס מכך שלא יהיה לו עם מי ללכת. שם הבחור מהעבודה שהקים משפחה, עבר למודיעין והביא את הילד הצעיר למשחק הראשון אי פעם בארנה, משחק שהוא לא ישכח. לא מעט פרצופים מהאוניברסיטה ומהשכונה של חבר'ה שלא דרכו מעולם במלחה, כאלה שכדורסל אפילו לא מעניין אותם, ובאו לראות על מה כולם מדברים. וגם לא מעט אנשים שהרגישו שאין מה לחפש בעיר, ושיש פער גדול מדי בין הדימוי של הקבוצה כאלטרנטיבה ובין התוצאות בשנים האחרונות על המגרש, והחליטו פשוט לתת צ'אנס נוסף לירושלים. הרבה מזה בזכות הרוח האופטימית והמרגשת שהביאה איתה ההנהלה החדשה בראשות אורי אלון, שמנסה לא רק לבנות קבוצה אטרקטיבית אלא גם להבין מה הקהל צריך, והציעה השנה מנויים מוזלים למשפחות. אבל כמובן שבראש ובראשונה בזכות חנוכת האולם הנוצץ, שמביא איתו מחדש גל של תקוות ספורטיביות ישנות.
לפתיחתה ההיסטורית של הארנה אמש (שני), יש משמעות שחורגת הרבה מעבר לגבולות הכדורסל. פתיחה של אולם עם 11 אלף מקומות בעיר כמו ירושלים היא הצהרת כוונות לא רק כלפי אוהדי הקבוצה, שמייחלים שנים רבות להיכל ראוי שיפתח אתו הזדמנויות לשחק ביורוליג או לגייס עוד ספונסרים, אלא כלפי תושבי הבירה בכלל, שמסתכלים מזה שני עשורים על התהליך העצוב שעובר עליה: הקצנה דתית, הגירת חילונים וצעירים, קיטוב חברתי. פתיחת הארנה, היא בראש ובראשונה בשורה קהילתית. היא אמירה שירושלים לא פחות טובה מתל אביב, אם לשאול מטל ברודי, "לא רק בספורט, בהכול".
הפועל ירושלים הביסה את הפועל חולון במשחק הפתיחה בארנה
עימות בין אוהדי הפועל תל אביב למאבטחים בארנה
חמש דקות לג'אמפ בול עוד עמדה באוויר מבוכה מהולה בבלבול. ל-5,000 אוהדי הפועל ירושלים היה מוזר להגיע לאולם שבו לראשונה מאז 1985 אין סדר קבוע: לא ברור איפה אמור לעמוד הגוש המעודד, איפה נמצא המזנון, ובאיזו דקה כדאי לצאת לשירותים כדי להספיק לחזור בלי להיתקל בעומס. המבוכה השתחררה בהדרגה, והתחלפה בהתרגשות מהניצוצות שהראה דונטה סמית' ומהלחימה והנשמה של אדם אריאל, ובאושר מהניצחון הענק, מהפתיחה החלומית ברגל ימין. אבל בכל הנוגע לארנה, עוד מוקדם לקרוא לזה בית.
למעבר הזה, ממבצר אינטימי שבו אין סיכוי לשמוע במאני טיים את הכרוז או את המשרוקית, שבו הדחיפה מהקהל כל כך מוחשית וברורה, להיכל ענק עם אקוסטיקה שהיא בלשון המעטה בעייתית, יהיו גם מחירים. 5,000 אוהדים נרגשים אתמול ביציע הרעידו את הארנה פחות מ-2,000 איש במלחה, ולכולם ברור שתהיה לכך השפעה, וכי האולם לא יתמלא בכל משחק נגד נהריה או אשדוד.
חשש אחר מהמעבר לארינה היה מתופעת הרולקסים, של אוהדים שעוזבים לפני שהמשחק נגמר כדי לא להיקלע לפקקים. ובכן, לפחות מהבחינה הזו יש בשורה - הסיכוי לכך לא קיים משום שהחניה בעצמה לא ממש קיימת, וניסיונות חיפוש חניה ברחובות מלחה (שלא לדבר על תחבורה ציבורית) מאלצים את הבאים ללכת מרחק כל כך גדול, עד שנראה שאם מישהו מוטרד מהפקקים הוא יאלץ לצאת ברבע השלישי.
אוהד שנכח במשחק הגדיר את הארנה כהכלאה בין היכל נוקיה ותעלת בלאומילך. היכל מפואר, נוצץ וחדיש, שיש עוד המון עבודה עד שיושלם באופן סופי. האמת היא שייתכן שהיה עדיף לו האולם היה נפתח עם פתיחת הליגה בעוד כחודש, כאשר מצבו היה טוב יותר. קל היה לחוש בפגמים: על השערים אין מספרים, הפרקט לא גמור במאה אחוז, במזנונים אין אפילו טיח, ולא כל הטריבונות הגיעו. אבל כל זה לא באמת משנה. ירושלים התחדשה אתמול באולם מהמתקדמים באירופה, והקהל, שכבר רכש קרוב ל-5,000 מנויים, הגיע בהמוניו. עכשיו חובת ההוכחה על הפועל ירושלים.
סיכום רבע גמר גביע ווינר: הפאשלה הראשונה של מנהלת הליגה
