צפו: בית"ר ירושלים הפסידה במשחקה הראשון בגביע הטוטו
אריאל הרוש מתחיל את הראיון מבולבל. ניכר עליו שהוא עדיין נסער מכל מה שעובר עליו בתקופה האחרונה. "אלה לא ימים פשוטים", הוא אומר, "אני עדיין לא מעכל את כל מה שקורה ואת העובדה שאני עוזב את בית"ר. יגידו מה שיגידו, אני יותר מחצי מהחיים שלי במועדון הזה, הוא חשוב לי, אני אוהב אותו ואני גם בטוח שעוד אחזור אליו".
אבל חיכית להחלטה כדי ללכת.
"חיכיתי שהצדק ייצא לאור, ומה שהיה צריך לקרות קרה בסוף. הייתי באי ודאות ויכול להיות שהייתי גומר קריירה אם לא הבוררות הזאת. בסך הכול רציתי לשחק, אבל אני עדיין מעכל את זה. מוזר לי מאוד שלא אגיע לבית וגן. אני חושב על זה שבכל בוקר אני אקום ואין יותר בית וגן. כשיצאתי, אמרתי למאיר הרוש שלום ולא האמנתי שאני לא חוזר יותר. נעשה את הסוויץ' ונלמד להמשיך הלאה. זה עצוב ולא נעים לעזוב ככה את הבית, ייקח לי זמן להסתגל למקום אחר, במיוחד כשככה דחפו אותי החוצה. עדיין לא ארגיש בנוח כמו שהרגשתי בבית"ר, אבל בכדורגל צריכים להתמודד ולהתרגל. עברתי תקופה קשה וזה מאוד עצוב. גם המשפחה שלי שמחה שהכול מאחורי, אבל עדיין לא מעכלת שאני לא בבית"ר. כשהם יראו את המשחקים בטלוויזיה ואני לידם הם יעכלו. שוב, חבל שעזבתי בבושת פנים ובצורה מבזה, אבל אם זה מה שבחר המועדון אני מכבד אותו ואין לי יותר מה להגיד על זה".
איפה בית"ר טעתה כולם יודעים. שאלת את עצמך איפה אתה טעית?
"לא, לא טעיתי בשום מקום. אתה יודע מה, אולי עם הצ'צנים יכולתי לעשות דברים אחרת, אבל אני שלם עם זה שלפחות היה לי את היושר ללכת עם המועדון ולא עם הקהל. אני עובד של המועדון ולא של הקהל. אם הקהל היה משלם לי את השכר הייתי עושה מה שהם אומרים לי. הכול כאן היה מוטעה, לא הלכתי נגד הקהל בגלל הבוז לצ'צ'נים או כי קיללו אותם, זאת מדינה דמוקרטית ואי אפשר להגיד לאנשים מה לצעוק או לעשות. אני הלכתי נגד כי קיללו אותי ופגעו במשפחה שלי וזה נהיה מגעיל. ברגע הזה יצאתי להגן על המשפחה שלי וזה לגיטימי".
בכל רגע נפיץ היית תמיד בפרונט, היו קפטנים אחרים שידעו לברוח ולהימנע מהעליהום הזה.
"אני לא רוצה לברוח, אני צריך לעמוד כמו גבר ולא להתחבא מאחורי אף אחד. בשביתה לא עשיתי שום דבר, הקהל החליט ללכת עם טביב ושמר לי טינה עוד מהצ'צ'נים. אם זה עושה להם טוב, אין לי מה לעשות עם זה. אני אזכור מהם רק את הדברים הטובים ואשכח את הדברים הרעים".
הכול הידרדר נגד רמת השרון במשחק שאחרי השביתה.
"רמת השרון אחרי השביתה או אחרי הצ'צ'נים? פעמיים נגדם, כמו שאומרים בשפת האוהדים, אכלו עלי סיבוב. אחרי השביתה זה לא היה כמו הצ'צנים, אבל נפלו עליי. הייתי כבר מחושל ואי אפשר היה לפגוע בי, אפילו הייתי מצטיין באותו משחק ואני לא שם על זה שמקללים אותי, זה רק מחזק אותי. לא נכנסתי לעוד עימות, ידעתי שלא אחזור על אותו תהליך מגעיל כמו עם הצ'צ'נים. עכשיו עזבתי את הקבוצה ואין מה לדבר על זה יותר, רוצה לשכוח את הרגעים האלה. הקהל עשה כל כך הרבה רגעים יפים, שלא פייר להסתכל רק על השלילי".
הבורר שחרר את אריאל הרוש מבית"ר ירושלים ללא תמורה
האפשרויות של אריאל הרוש: חול או מכבי נתניה
במכבי תל אביב הבהירו שלא יצרפו את אריאל הרוש
לתשומת לבך, יעקב שחר: על תקדים אריאל הרוש
עם יד על הלב. השביתה הייתה שווה את זה? ברוכיאן וחדד בלי קבוצות, סיידוף ירד לקטמון בליגה השלישית ואתה עם החלטה תקדימית, אולי יושב שנה בבית.
"נכון שזה פגע בשחקנים הבולטים, אבל עשינו את זה בשביל הצעירים שמקבלים משכורות נמוכות. ברגע ששחקנים חצי שנה בוכים על כך שאין להם איך לסיים את החודש, אני חייב בתור קפטן ללכת לבעל הבית, לשבת איתו ולייצג את השחקנים. ברגע שהבעלים לא שם עלינו, הגבנו כמו שהגבנו".
הוא אמר לך שתקבלו משכורות עד ה-30.
"זה לא מדויק. הוא אמר לי שאולי ב-30. אמרתי לו שידבר עם השחקנים והוא אמר שלא ידבר עם השחקנים, בגלל איך שאנחנו נראים ושלא עלינו לפלייאוף העליון. אמרתי לו 'מה זה קשור? זה השכר שלנו וכדאי לדבר איתם'. ברגע שהוא לא רצה וזלזל, השחקנים החליטו לשבות ומה שקרה זה שחלק שילמו מחיר וחלק לא שילמו".
ידעתם שמי שבפרונט ישלם מחיר. אפילו בימים שלפני התלבטתם ואמרתם שטביב נקמן ויחכה לכם בפינה. בכל זאת הלכתם על זה.
"בדיעבד הכול נכון. באותו הזמן רצינו טוב לכל השחקנים, לדרוש שיתייחסו אלינו. שוב, בדיעבד אולי היינו צריכים לנהוג אחרת וגם המועדון היה צריך לנהוג אחרת, אבל זה היסטוריה. אני מאחל לאבירם, לשי ולסיידוף שייצאו מזה וימצאו את הייעוד שלהם. כואב לי שהם הגיעו למצב הזה. המקרה של אוהד שונה כי הוא לא שיחק הרבה זמן ודרשו עבור דמי השבחה ואין לקבוצות כסף".
אבל דרשו עבורו דמי השבחה בגלל אירועי השביתה.
"זה נכון. כמו שאמרתי, השחקנים המובילים ואלה שעמדו בפרונט נפגעו הרבה יותר מכך שייצגו את השחקנים, אבל אני מאמין שכולם יתמודדו עם זה".
עבר לך בראש שתשב שנה בבית?
"ברור שעבר לי בראש, התכוננתי לכל מצב. ברוך השם, הכול יצא טוב, טביב עשה איתי הרבה טעויות חוזיות והאמנתי שאני אנצח את הבוררות, אבל לוקחים הכול בחשבון. זה מפחיד לחשוב על מצב כזה אחרי עונה כל כך טובה, אבל זה הכדורגל, אי אפשר לדעת מה יהיה ולמה לצפות".
בלי כל הדם הרע של השביתה, היית מסכים לקיצוץ?
"חד משמעית כן. אם היו פונים אליי כמו בני אדם ומדברים איתי שאעזור למועדון, הייתי מסכים. ברגע שישר מאיימים עליי ומדברים אליי בצורה מכוערת, הכול משתנה. ישבתי עם קורצקי וסולומון, הסכמתי לקצץ וגם להאריך את החוזה, הייתי מוכן להכול".
הקלטת בכיר במועדון שהיית ביחסים מאוד קרובים איתו. מצטער על זה?
"אני לא מצטער. זה מישהו שהעביר מסר. טביב, לא היה בכבוד שלו לדבר איתי, וגם עצמוני לא, אז העבירו לי מסר וזה לא צריך להיות ככה. אמרתי לו, 'אני יודע שאתה רוצה לעזור לי ולתמוך בי, אבל זה לא יקרה ואני לא אסכים לקיצוץ של 60 אחוז'. היו לי רמזים שזה הולך לקרות והנציגים שלי דיברו איתו ואמרו לי להקליט כל שיחה מהמועדון, כי היא תכלול איומים ודברים דומים".
בית"ר גם ידעו שאתה רוצה להקליט ובגלל זה לא הייתה שיחה רשמית על הקיצוץ.
"בסדר, אם היו עושים דברים כמו בני אדם לא היה צורך להקליט ולהגיע למקומות כאלה".
בוא נדבר כדורגל, זאת השנה הכי משמעותית בקריירה שלך.
"ללא ספק. אני שחקן חופשי ועם הזדמנות גדולה בקריירה. גם בנבחרת יש לי את ההזדמנות להיות השוער הראשון ולמנף את עצמי, ואני מאמין שאחרי שהכול יהיה מאחוריי אעשה את זה".
הגולים במקסיקו פגעו בסיכויים שלך לצאת לחו"ל.
"כן. הייתה לי עונה טובה והמשחק הזה לא עשה טוב. אבל כנראה שלא הייתי צריך ללכת למקומות שהייתי צריך ללכת. לא הגעתי מוכן למקסיקו, לא עשינו הכנה, חמישה ימים לא ערכנו אימונים, הייתה טיסה מתישה. אני לא מנסה לתרץ, אבל ההכנה לא הייתה טובה. להונדורס התכוננתי הרבה יותר טוב, הגעתי עם לחץ גדול אחרי מקסיקו והייתי טוב. שילמתי מחיר על ההכנה למקסיקו".
אם בלגיה תגיע לטדי, איך תרגיש?
.
"יהיו לי הרבה צמרמורות מול הקהל של טדי. זו ירושלים, זה הבית שלי. יהיה לי מאוד מוזר להגיע לטדי לא כשחקן בית"ר, ועוד בכחול לבן של הנבחרת. זאת ירושלים ואני בטוח שעוד אחזור לבית"ר".
בלי להיות פוליטיקאי, יש סיכוי נגד בלגיה?
"בוא נגיד שאין סיכוי ונפסיד את המשחק. עדיף שלא נעלה, לא? אם זה יהיה בטדי מפוצץ ב-30 אלף איש שידחפו אותנו, הכול יכול להיות. אני תמיד מאמין וככה כולם צריכים להיות".
איפה תהיה בעוד שלוש שנים?
"אין לי מושג מה יקרה בעוד שלושה ימים. תן לי בריאות, ואני מאמין שאהיה ברמות הגבוהות של אירופה".