פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        נבחרת המציאו?ת: איך נראית נבחרת ארצות הברית החדשה?

        היעדרויות הכוכבים, הפציעה של פול ג'ורג' וכעת הפרישה של דוראנט הפכו את נבחרת ארה"ב הנוכחית לפגיעה ומלאת סימני שאלה. איך ממלאים על החסר? האם כדאי לשחק עם שני גבוהים? מי מרוויח מעזיבת כוכב הת'אנדר ומי הופך עכשיו לסופרסטאר הגדול? אסף רביץ מנתח

        קווין דוראנט שחקן נבחרת ארצות הברית (GettyImages)
        איך מתגברים על הפרישה? דוראנט (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        בסוף החודש, עוד פחות משלושה שבועות, תצא לדרך אליפות העולם בכדורסל שתיערך בספרד. זהות המארחת הופכת את המונדובאסקט הקרוב למעניין במיוחד, מאחר והביתיות עשויה לעזור לנבחרת השנייה בטיבה בעולם להפריע לתוכניות של הראשונה. הנבחרת האמריקאית תצטרך להגיע מוכנה כדי להימנע מתקלות מהסוג שאפיינו אותה עד 2008. הבעיה היא שההכנות של הנבחרת של מייק ששבסקי רחוקות מלהיות אידיאליות.

        תוך שבוע איבדה נבחרת ארצות הברית את מי שהיו אמורים להיות הפורוורדים הפותחים שלה. לאחר הפציעה של פול ג'ורג', הגיעה ההחלטה של קווין דוראנט לוותר על האליפות בגלל עומס פיזי ומנטאלי. קשה לנסות להתעלם מהקשר בין שני הדברים, למרות שפורמלית דוראנט לא התייחס לכך. ההחלטה של ה-MVP שהגיעה מספר ימים לאחר הפציעה המחרידה ההיא מובילה לתהייה האם הכוכבים הגדולים הולכים להתייחס אחרת לטורנירים הבינלאומיים שתקועים בדיוק באמצע התקופה בה הם אמורים לנוח בין שתי עונות שיכולות להגיע ל-100 משחקים.

        עוד לפני KD והפציעה, רוב השמות הגדולים באמת החליטו לוותר על הטיול לספרד. רשימת השחקנים שלא ייקחו חלק באליפות העולם כוללת את לברון ג'יימס, כרמלו אנתוני, ראסל ווסטברוק, כריס פול, בלייק גריפין, דוויט הווארד, קווין לאב, למרקוס אולדרידג', קובי בריאנט ועכשיו גם דוראנט וג'ורג'. אם כולם היו משתתפים, ברשימה הזאת נמצאת החמישייה הראשונה ורוב החמישייה השנייה של נבחרת החלומות גרסת 2014. אך מאחר ורוב השמות הגדולים נעדרו גם מאליפות העולם הקודמת ב-2010, המבחן האמיתי יהיה באולימפיאדת 2016. בשתי האולימפיאדות הקודמות כמעט כל הכוכבים התגייסו למשימה; בעוד שנתיים נדע האם הם חושבים פעמיים.

        לפני הפרישה שלו, דיוויד סטרן ניסה להריץ את הרעיון שטורנירי הנבחרות יהיו עבור שחקנים עד גיל 23, בדומה לכדורגל האולימפי. פיב"א דחתה את רעיון, אבל יכול להיות שעבור האמריקאים עצמם זה כיוון מעניין. במקום להתיש את הכוכבים שנמצאים בשיא הקריירה, לתת את הבמה לדור הצעיר שעבורו זה כבוד וגם הזדמנות להראות את היכולות, ולהוסיף 3-4 וותיקים בהתאם לצורך. ב-2010 הנוסחא הזו עבדה. כוכבי האליפות מבחינת האמריקאים היו דוראנט, שהיה אז שחקן שנה שלישית, ודרק רוז וראסל ווסטברוק, שסיימו עונה שנייה ב-NBA. רוז ו-ווסטברוק מינפו את הטורניר המוצלח לעונת פריצה (רכז שיקגו אף זכה ב-MVP). גם הסגל שנותר עכשיו מורכב מלא מעט שחקנים שעדיין נמצאים בחוזה הרוקי שלהם, ויש שם מספיק כישרונות שאמורים להיות גדולים על אירופה ולהוכיח שוב שהצעירים יכולים להסתדר.

        שחקן נבחרת ארצות הברית דרק רוז (GettyImages , Ethan Miller)
        ב-2010 הוא היה המרוויח העיקרי מהסגל הצעיר - והפעם? רוז (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        הבעיה היחידה עם התזה הזאת קשורה לעוזב הטרי. עם כל הכבוד לכל אחד אחר, אליפות 2010 הייתה שייכת לדוראנט. לעומת לא מעט כוכבים אחרים, היכולות של KD מתאימות לחוקים ולסגנון של אירופה לא פחות מאשר ל-NBA, הוא בלתי עציר בשום מקום. באליפות ההיא הוא קלע 22.8 נקודות למשחק באחוזים מטורפים, כשאף אחד אחר בנבחרת לא קלע אפילו 10 נקודות למשחק. בארבעת המשחקים שהיו מעט קשים יותר, כולל הרבע, החצי והגמר, הוא קלע 31.5 נקודות בממוצע. לכן לא כדאי לזלזל בהיעדרות של דוראנט מהקמפיין הנוכחי.

        מי אמור להיכנס לנעליו? רבים מצביעים על אנתוני דיוויס כצעיר המבטיח הבא, זה שנמצא בנקודת זינוק מושלמת וצפוי לקבל יותר אחריות בעקבות השינויים האחרונים. אבל דיוויס הוא לא סקורר מהסוג של דוראנט, הוא אפקטיבי בעיקר בתוך הצבע. הוא אמנם קלע מחצי מרחק ב-40 אחוזים בעונה החולפת, אבל שחקנים שהם לא קלעים אבסולוטיים נוטים לקלוע באחוזים הרבה יותר נמוכים בטורנירים שנערכים בקיץ. דיוויס יהיה גורם משמעותי בנבחרת, אבל לא בטוח שהוא מתאים להיות הכוכב שקולע 30 נקודות במשחקים המכריעים.

        דיוויס גם מגלם את הדילמה של ששבסקי בעקבות איבוד שני הפורוורדים המובילים שלו: האם ללכת על הרכב סטנדרטי עם דיוויס בפאוור פורוורד או על הרכב נמוך עם ארבעה שחקני חוץ ודייויס בסנטר. ההרכב הנמוך היה אידיאלי כששחקנים כמו לברון, דוראנט וכרמלו נמצאים, אבל בסגל הנוכחי יהיה לקואוץ' קיי קשה יותר למצוא שחקנים שמתאימים לשחק את הסטרץ' 4 גם בהגנה וגם בהתקפה. רודי גיי זומן לאחרונה לסגל המורחב בעיקר כדי לספק אופציה כזאת, גם צ'נדלר פארסונס עשוי לגלוש לעמדה 4, אבל בשני המקרים לא בטוח שהיתרונות עולים על החסרונות.

        מצד שני, כל פעם שהאמריקאים ניסו הרכבים גבוהים בזירה הבינלאומית הם נכשלו. בחוקים של אירופה צמד גבוהים סטנדרטיים הופך את הצבע לצפוף מדי, שחקני החוץ מתקשים לחדור ומשחק ההתקפה האמריקאי נתקע. יש לששבסקי שני סנטרים שונים לחלוטין שהוא עשוי לנסות לשלב עם דיוויס - אנדרה דראמונד ייצור יחד עם דיוויס צמד הגנתי מפחיד במיוחד, בעיקר בעולם בו אין חוק שלוש שניות הגנתי, בעוד דמרקוס קאזינס ייצור עם דיוויס צמד שחקני התקפה איכותיים ומגוונים שיהיה קשה מאוד לשמור עליהם. ניתן להניח שששבסקי ישמור את כל האופציות פתוחות ויעשה ניסויים רבים במשחקי ההכנה ובשלב המוקדם.

        שחקן נבחרת ארצות הברית אנתוני דייויס (AP)
        אל תבנו על ממוצע של 30 נקודות למשחק. אנתוני דייויס (צילום: AP)

        ללא קשר להחלטות שלו לגבי עמדות 3-5, בסגל שנותר לששבסקי תהיה דומיננטיות בולטת לגארדים. הסגל כולל את סטפן קרי, דרק רוז, קיירי אירווינג, דמיאן לילארד וג'יימס הארדן, כולם סקוררים איכותיים וכל קומבינציה של שניים מהם יכולה לעבוד. זו לא הייתה הכוונה המקורית, אבל בארצות הברית נבנתה קבוצה אירופאית טיפוסית - גארדים דומיננטיים שיהיו אחראים על רוב יצירת המצבים, פורוורדים שיתמקדו בקליעה מבחוץ והגנה, סנטר אחד התקפי ואחד או שניים הגנתיים. אם מוציאים את הפסקה הזאת מהקשר היא מתארת בדיוק את מכבי תל אביב של העונה שעברה.

        מבין הגארדים, מי שעשוי לעשות את ההבדל הוא קרי. הוא המועמד הטבעי להחליף את דוראנט כסקורר המרכזי בזכות הקליעה האבסולוטית שלו. אם הוא יגיע בכושר טוב לאליפות העולם הוא יהיה השחקן שיריבות חייבות להתכונן במיוחד עבורו ולשנות את ההגנה הרגילה שלהן. לא תהיה לו בעיה לצלוף גם שני מטר מאחורי קו השלוש הבינלאומי והיציאה הגבוהה שהוא יכריח את ההגנה לבצע תהפוך את החיים של שאר השחקנים לקלים יותר.

        חברו לגולדן סטייט קליי תומפסון עשוי להיות המרוויח המרכזי מעזיבת הפורוורדים. השילוב שלו בין קליעה להגנה, שילוב שגרם לווריירס לא להציע אותו למינסוטה בשיחות הטרייד על קווין לאב, הופך אותו לסמול פורוורד (זו תהיה העמדה שלו בנבחרת) המתאים ביותר לשחק לצד צמד גארדים יוצרים שאף אחד מהם לא מתכוון לשמור. בגולדן סטייט תומפסון למד לשמור על הגארד המוביל של היריבה, כולל על פוינט גארדים, כדי שניתן יהיה להחביא את קרי. את אותו הדבר בדיוק הוא יצטרך לעשות גם בנבחרת.

        הסגל של ששבסקי כולל כרגע 16 שחקנים, מתוכם הוא ישאיר בסוף 12. ואלה שמות: סטפן קרי, דרק רוז, קיירי אירווינג, דמיאן לילארד, ג'יימס הארדן, דמאר דרוזן, קליי תומפסון, רודי גיי, צ'נדלר פארסונס, גורדון הייוורד, קייל קורבר, אנתוני דיוויס, קנת' פאריד, דמרכוס קאזינס, אנדרה דראמונד ומייסון פלאמלי. אני מניח שדרוזן ופלאמלי לא ישרדו את הניפוי האחרון (למרות שלאורך כל הדרך היו טענות שהקרב בין פלאמלי לקאזינס צמוד), כששני הנוספים יעידו על הכוונות של ששבסקי. הם כנראה יהיו שניים משלוש אופציות: אחד הגארדים (מועמד בכיר להדחה - לילארד), אחד הסמול פורוורדים (מועמד בכיר להדחה - הייוורד) וקנת' פאריד. אם פאריד לא יישאר, זה אומר שששבסקי יסתפק בשלושה גבוהים וישחק באופן כמעט קבוע עם ארבעה שחקני חוץ. אם כל חמשת הגארדים יישארו זה אומר שניתן לצפות גם להרכבים נמוכים עם שני פוינט גארדים והארדן ביחד.

        אלמלא ספרד, ויתור על פאריד ומשחק עם ארבעה שחקני חוץ היה מתבקש. זה הסגנון שהנבחרת האמריקאית אימצה, וגם עבור דיוויס כנראה יהיה עדיף לשחק כסנטר בדומה לכריס בוש ולמאר אודום בעבר. יש מעט מאוד נבחרות באליפות הזאת עם שחקני פנים שבאמת יוכלו להטריד את האמריקאים, וניתן להניח שברוב המקרים גיי, פארסונס ואפילו קייל קורבר יסתדרו. אבל המארחת, עם צמד הגאסולים וסרג' איבקה, דורשת יחס מיוחד. יהיו באליפות עוד כמה נבחרות מסקרנות עם שחקני פנים אפקטיביים, אבל אם ששבסקי ישתמש בהרכב של שני גבוהים - זה כנראה יהיה בעיקר כהכנה למפגש עם הספרדים. אז, וככל הנראה רק אז, נדע מה ארצות הברית באמת שווה.

        שחקן נבחרת ארצות הברית סטפן קרי (AP)
        נטל הקליעה עובר בלעדית אליו. קרי (צילום: AP)