כמו כל דבר אחר שקורה בעולם שבחוץ, גם הפציעה האיומה של פול ג'ורג' מקבלת פרופורציות אחרות מנקודת המבט שלנו בימים אלה. קשה לדבר על טרגדיה כשסביבנו מתרחשות טרגדיות אמיתיות, קשה לחשוב על פציעה קשה כשבשדה הקרב הפציעה הזאת נכנסת להגדרה של קלה. אבל בפרספקטיבה שמחוץ לאזורי מלחמה מדובר באירוע משמעותי מאוד, פציעה כל כך חמורה של אחד משחקני הכדורסל הטובים בעולם זה לא משהו שקורה כל יום. לצערנו, זה גם לא עד כדי כך נדיר - דרק רוז עבר פציעה לא פחות חמורה לפני שנתיים, קובי בריאנט לפני שנה.
הפציעה של ג'ורג' מעצבנת יותר בגלל הסיטואציה בה התרחשה. רוז נפצע במהלך משחק פלייאוף, קובי בתקופה בה מתח את קצה גבול היכולת שלו בניסיון להכניס את הלייקרס לפלייאוף. ג'ורג', לעומתם, נפצע במשחק אימון פנימי של נבחרת ארה"ב. הוא ניסה למנוע ליי-אפ של ג'יימס הארדן, ירידה טובה להגנה מהסוג שהוא מבצע עשרות פעמים במהלך עונה, אבל עמוד הסל באולם בלאס וגאס ממוקם הרבה יותר קרוב מהסלים באולמות ה-NBA והוא נחת עליו בלי להיות מוכן לכך לחלוטין. הוא נחת לתוך מציאות שונה וכואבת.
פול ג'ורג' נותח, עלול להיעדר כשנה וחצי מהמגרשים
לברון ג'יימס על הפציעה: "גרם לי להרגיש רע בבטן"
פציעה חמורה לפול ג'ורג' במהלך אימון נבחרת ארצות הברית
הפציעה של פול ג'ורג' (זהירות: התמונות קשות לצפייה)
בשבועות האחרונים עוד ועוד כוכבים החליטו לוותר על קמפיין הנבחרת הנוכחי. האמריקאים רואים במונדובאסקט טורניר משני בחשיבותו ביחס לאולימפיאדה, אליה נרשמה בשתי הפעמים האחרונות התגייסות כמעט מלאה. לברון ג'יימס בחר לוותר, וכמוהו לא מעט שחקנים שמעדיפים לנוח הקיץ או נמצאים בסיטואציה בה הם לא רוצים לסכן את עצמם. קווין לאב, למשל, העדיף לא לקחת צ'אנסים בקיץ בו הוא אמור לעבור בטרייד ועשוי להיות הכי חשוב בקריירה שלו. אחרי הפציעה של ג'ורג', קל הרבה יותר להבין את השחקנים שהעדיפו לא לסכן את עצמם, בטח כשלוקחים בחשבון את העומס שיש על שחקני NBA בכירים, בעיקר כאלה שהגיעו לשלבים המאוחרים של הפלייאוף. לפי תגובות ראשוניות מצד נציגי קבוצות, הפציעה של ג'ורג' יכולה להפוך לרגע מכונן עבור קבוצות השואפות לשכנע שחקנים להימנע מקמפיינים בינלאומיים.
הדיווח הראשוני על זמן ההתאוששות של ג'ורג' הוא שהוא יחמיץ את העונה הקרובה. מדובר בשבר בשוקה ובשוקית - שתי העצמות הארוכות של השוק. במחקר שבדק כדורגלנים שעברו פציעה דומה נמצא שלקח להם בממוצע 40 שבועות לחזור לפעילות, אך החזרה לכשירות מלאה כמובן ארוכה יותר. דוגמא מוכרת בכדורגל היא של ארון רמזי שנפצע ב-2010 במהלך משחק. רמזי נותן סיבה גם לפסימיות וגם לאופטימיות. פסימיות, מאחר שלקח לו כמה שנים טובות לחזור להיות שחקן משמעותי בארסנל. אופטימיות, מאחר שהעונה החולפת הייתה הטובה בקריירה שלו מכל בחינה והוא היה השחקן הנייד ביותר של ארסנל. הוא נפצע גם השנה, אך נדמה שהוא מועד לפציעות באופן כללי.
פול ג'ורג', לעומת זאת, היה אחד השחקנים העמידים ב-NBA לפני הפציעה הזאת למרות שהיה גם אחד מהשחקנים שעבדו הכי קשה. לעומת סופרסטארים אחרים בקליבר שלו, הוא לא נח לרגע בהגנה תוך כדי שהוא סוחב את ההתקפה של אינדיאנה על הגב. גם מבחינת אופי וגם מבחינת גוף, קשה לחשוב על שחקן מתאים יותר להתאוששות מלאה מפציעה קשה. כאן מגיעה גם הבשורה הטובה המרכזית בפציעה הזו - מדובר בפציעה שניתן לחזור אחריה ל-100 אחוז תפקוד. הפרוגנוזה לטווח ארוך טובה יותר מהפציעה בברך של רוז והפציעה בעקב של קובי, שתיהן פציעות שהופכות את הרגל לפגיעה באופן קבוע. לפי כל האינדיקציות, פול ג'ורג' שאנחנו מכירים אמור לחזור בסופו של דבר, ייקח כמה זמן שייקח. אפשר לפנטז גם על חזרה עוד בעונה הקרובה, אבל מניסיון העבר הגיוני שאינדיאנה בכל מקרה תעדיף לתת לו זמן להתאושש ולהגיע מוכן לעונה שלאחר מכן.
בשורה טובה אחרת, שאסור לזלזל בה, היא שהפציעה הגיעה אחרי שג'ורג' חתם על חוזה המקסימום שלו בקיץ שעבר. יהיה מה שיהיה, הוא ירוויח כ-90 מיליון דולר ב-5 השנים הקרובות, הוא השיג את החוזה שיסדר גם את הנכדים והנינים שלו לכל החיים. והוא הרוויח אותו ביושר, מעט מאוד שחקנים היו ראויים יותר לחוזה מקסימום אחרי שלוש העונות הראשונות שלהם. גם אם תהליך השיקום יסתבך, ג'ורג' כבר לקח חלק בסדרות נהדרות וקלע יותר סלים גדולים בפוסט סיזן מרוב השחקנים בקריירה שלמה.
חוזה המקסימום הוא בשורה פחות טובה לאינדיאנה, שתשלם בעונה הבאה 15.8 מיליון דולר לשחקן שלא צפוי לשחק. זאת נראית כמו היסטוריה רחוקה, אבל רק לפני קצת יותר מחצי שנה אינדיאנה הייתה הקבוצה הטובה ב-NBA עם מאזן של 7:33 ב-40 המשחקים הראשונים של העונה ובדרך הבטוחה לשנים של מאבקי אליפות. מאז הכול התפרק - הנפילה ביכולת, הקריסה של היברט, ההפסד הקל מדי למיאמי, חוסר היכולת להשאיר את לאנס סטיבנסון או למצוא עבורו מחליף ראוי ועכשיו הפציעה של ג'ורג'. במקום אלופה פוטנציאלית, אינדיאנה תהיה בעונה הקרובה קבוצה שתתקשה מאוד להגיע לפלייאוף, אפילו במזרח.
ג'ורג' וסטיבנסון הם שני עושי משחק מהכנף, השחקנים שההתקפה של הפייסרס נבנתה סביבם. בלעדיהם זו יכולה להיות קבוצת התקפה חלשה בקנה מידה היסטורי, בעיקר כאשר המחליפים שלהם הם רודני סטאקי וסי ג'יי מיילס הבינוניים. אם היברט היה מניה בטוחה בפוסט הוא היה יכול לקחת חלק מהעול, אבל עד להודעה חדשה זה לא המצב. דיוויד ווסט הוא עדיין שחקן נהדר, אבל הוא תיכף בן 34 ובכלל לא בטוח שיש לו יכולת או חשק לסחוב קבוצה בינונית בעונה הרגילה. ההגנה אמורה להישאר טובה, ושיקגו הוכיחה בשנתיים האחרונות שניתן להגיע רחוק נטו בזכות הגנה נהדרת, אבל פרנק ווגל איבד שומר טוב ושומר נהדר בכנף ויצטרך להתפשר על הרבה פחות השנה. סטאקי, מיילס או שחקני כנף אחרים יצטרכו ללמוד להשתלב במערכת של ווגל, משהו שלא מעט שחקני כנף לא הצליחו לעשות בשנים האחרונות.
מאחר שגם ככה המצב של הפייסרס לא היה ברור (למי שתוהה, אין לפציעה של ג'ורג' השפעה על מאבקי האליפות כי אינדיאנה לא הייתה נאבקת על אליפות השנה בכל מקרה), זו לא תהיה הפתעה גדולה אם לארי בירד יחליט ללכת על בנייה מחדש. בעוד שנתיים החוזה של ג'ורג' יישאר החוזה הגדול היחיד (גם החוזה הבינוני של ג'ורג' היל יישאר), קשה להאמין שעד אז אינדיאנה תצליח לחזור לרלוונטיות. בנייה מחדש יכולה לכלול טרייד על ווסט ועל ותיקי הספסל שמתאימים למאבקי צמרת בניסיון להשיג צעירים ובחירות דראפט, קידום צעירים כמו סולומון היל ולאבוי אלן ובחירה גבוהה בדראפט הקרוב (מותר גם לפנטז על שחזור מקרה הספרס שהשיגה את טים דאנקן בעונה בה דיוויד רובינסון היה פצוע). דווקא עבור היברט העונה הקרובה יכולה להיות שנת התאוששות בלי לחץ לנצח, אולי הוא ישכנע שהוא יכול להיות רלוונטי גם לקבוצה הבאה, שבתקווה תיבנה סביב ג'ורג'.
