אישטוון פישונט יוצא ממעלית המלון בו שוהה המשלחת ההונגרית אל עבר הלובי ונתקל במספר שחקנים של נבחרת הנוער בה הוא משמש כעוזר מאמן. השחקנים עוברים ושרים לו "פישו-נט, פישו-נט, פישו-נט", בדיוק כפי ששרו לו האוהדים בישראל. כאשר שאלנו אותו איך השיר הישראלי, שמעוות את שמו, הגיע להונגריה, הוא מסביר בפשטות: "הם יודעים שזה פישונט, הם למדו מהישראלים, אז קצת צוחקים על זה. יורם ארבל קרא לי ככה במשחק הראשון שלי ומאז כל האוהדים בישראל התחילו עם זה".
אישטוון פישונט בן ה-44, שיפגוש היום (שישי) את נבחרת ישראל בקרב על הכרטיס למונדיאליטו (19:00, יורוספורט), הוא כיום עוזר מאמן נבחרת הנוער ההונגרית. פישונט הנוכחי לא דומה לאותו השחקן שכולם מכירים. יש דמיון בפנים, אבל עם עודף של כ-25 קילו ("קשה לעבור מספורטאי למשהו אחר"). דרך ארוכה הוא עושה בנבחרות הצעירות של הונגריה (ב-2009 מונה למאמן נבחרת הנערים ונוער ב', ב-2011 הצטרף לצוות המקצועי של הונבד בודפשט אך עזב בתום העונה, בתחילת השנה האחרונה מונה לעוזר מאמן נבחרת הנוער). אבל מי היה מאמין שאחד המשחקים הכי חשובים שלו באותו מסלול התפתחות הקרב על המונדיאלטו ביורו הביתי יהיה מול החבר הטוב מבית"ר ירושלים של שנות ה-90', אלי אוחנה. כמה אירוני שמשחק כזה חשוב להמשך הקריירה של השניים יהיה, נכון, אחד מול השני.
19:00, יורוספורט: ישראל והונגריה בקרב על המונדיאליטו
באמת היה מיוחד: על כאב הפרידה של אלי אוחנה מניצן שירזי ז"ל
בצל המלחמה: נבחרת הנוער מתמודדת עם המתח בין יהודים לערבים
***
שאלתי את פישונט על הסיכויים במשחק והעובדה שהונגריה וישראל אינן מאריות הטורניר (שני הפסדים לכל אחת), והוא ענה בכיוון אחר לגמרי: "תראה, מכבי תל אביב היו פה בדיוק לפני שנה נגד גיורי ואנשים לא הבינו איך יכול להיות שקבוצה מישראל משחקת בכזאת רמה. אני אמרתי להם 'אתם לא יודעים באיזו רמה אני שיחקתי בישראל ואיך משחקים שם. אתם רק זוכרים דברים מפעם ולא מודעים לדברים שקורים בחוץ'. מכבי תל אביב עשו צחוק מגיורי, הניעו כדור, עשו לחץ, אוסקר גרסיה זה משהו משהו".
לא על זה שאלתי, אבל אם כבר הזכרת, אז זה היה פאולו סוזה שאימן את מכבי תל אביב נגד גיורי.
"אז מה, הוא עשה את הפרסינג על כל המגרש? זה הכל גרסיה. סוזה היה כאן בוידאוטון ולא ידע מה זה לעבור את החצי. כולם עמדו מאחורי הכדור ולא עברו את העיגול. כל השחקנים עמדו ב-40 מטר של הקבוצה, כמו שאתם אומרים בונקר, ביג בונקר. מעולם סוזה לא עשה כאן פרסינג, הוא האמין רק בלהישאר מאחור. הוא לא יכול להחליף פילוסופיה בחודש. הוא לקח את מה שהיה לאוסקר והרוויח את זה. גם טאטה מרטינו ניסה להרוויח את השאריות של גווארדיולה. ולא במקרה זה גרסיה וגווארדיולה, הם באים מברצלונה. בגלל זה באיירן לקחה את גווארדיולה, שירים אותה בעוד דרגה. אז אולי היא לא לקחה את הצ'מפיונס, אבל הבסיס שלה הביא לנבחרת מונדיאל".
ועכשיו נחזור לנבחרת הנוער שלכם ושל ישראל.
"כן, עיצבן אותי שהזכרת את סוזה. ההיסטוריה של הקבוצה שלנו טובה מאוד. אני אימנתי את הבסיס הזה בנערים ויש לה רקורד טוב. ניצחנו השנה את גרמניה, ספרד וצרפת. עשינו תיקו עם פורטוגל, אנחנו משתפרים עם הזמן. עלינו לאליפות אירופה ולאליפות עד גיל 17 מהמקום הראשון. גם ישראל היא נבחרת מאוד מחויבת והמשחק הזה הוא משמעותי גם לעתיד של השחקנים האלה והדור הזה".
בהונגריה, כמו בישראל, לא משקיעים כמו במדינות אחרות באירופה.
"כן, אבל זה מעבר להשקעה. אצלכם יש הרבה בעיות. כשאתם רוצים משחק אימון אתם צריכים לטוס והרבה נבחרות גם לא רוצות לארח את ישראל. אנחנו ליד צ'כיה, סלובקיה, אוקראינה, רומניה, סרביה, סלובניה, איטליה, כולן במרחק נסיעה מכאן. יש לנו יריבות אימון בהישג יד מתי שאנחנו רוצים. תוסיף לזה ששחקנים הולכים לצבא ובנקודות האלה אתם מפגרים אחרי אירופה. גם כאן לא משקיעים כל כך הרבה כמו במדינות אחרות. האלופה כאן היא דברצן והתקציב שלה לא עובר את ה-4-5 מיליון יורו".
הכוכבים שלכם כבר לא יגיעו לישראל כמו בניינטיז?
"היום כוכבים בהונגריה שווים הרבה כסף וגם מעדיפים לעבור למדינות ברמה גבוהה יותר. יעדיפו ליגה שנייה בגרמניה, אנגליה, איטליה או ספרד ולא להגיע לישראל. הדרכון האירופי פותח אופציות. שחקנים טובים שבאו אז לישראל היו נמכרים היום ב-4-5 מיליון יורו. גם יכולנו להרוויח יותר אם היינו משחקים בתקופה הזאת".
***
אתה בקשר עם החבורה ההונגרית ששיחקה בישראל?
"עם רובם. סטפן שאלואי סוכן, אבל גם מנהל טכני בקבוצה. שאנדור עוזר מאמן בדברצן, גאבור מרטון מאמן קבוצה בליגה השנייה, הוא רוצה לבנות קריירת אימון והלך קצת אחורה, הבנות בישראל בטוח מתגעגעות אליו. לגאבור הולמאי יש חברת נסיעות רצינית, הוא תמיד היה איש של ביזנס והצלחה. אישטוון המאר פתח חנות פרחים. תמיד יהיה בינינו את החיבור הזה מישראל, זאת החוויה של החיים שלנו".
מה אתה יותר, בית"ר ירושלים או הפועל תל אביב?
"זה שונה. זכיתי בשתי אליפויות עם בית"ר ב-97' ו-98' ואליפות עם הפועל. בעצם היה לי דאבל עם הפועל, מקום שני פעמיים והמסע לאירופה ב-2002. כשהגעתי לבית"ר הרגשתי כמו בבית. זאת הייתה הקבוצה הכי טובה שהייתה בכדורגל הישראלי בשנים שאני שיחקתי. מתי רבין מת, 1995? אז בדיוק הגעתי. החלפתי את לאסלו צה בינואר, סיימתי את העונה ונשארתי עוד שנתיים בבית"ר".
ואז שנה בלי לשחק בפרנקפורט וחזרה לארץ ולהפועל תל אביב.
"דרור קשטן ביקש שאצטרף אליו. גאבור הולמאי בדיוק חתם ואני אחרי שנה רעה בגרמניה רציתי לשחק כדורגל. לא ידעתי יותר מדי על הפועל, זכרתי שקיבלנו מהם 4:0 בבלומפילד עם בית"ר שהם היו עם עשרה שחקנים ושלום תקווה הגדול. פשוט אהבתי את דרור ואת העבודה שלו ובגלל זה חזרתי. לא ידעתי על השנאה הגדולה לבית"ר. בסך הכל רציתי לשחק כדורגל".
לא הצלחת בגרמניה. חזרת מהר.
"בגרמניה היה לי רע. כל האימונים זה רק ריצות מסביב למגרש וכמעט לא נוגעים בכדור. לי זה היה רע, השרירים שלי קצרים וכל הזמן נפגעתי. אמרתי למאמן שזה לא טוב לי צורת אימון הזאת והיא פוגעת לי בגוף. שאלתי אותו למה הוא הביא אותי בשביל סגנון כזה, אני לא מתאים בכלל. אצל דרור ידעתי שעם כל העבודה הקשה הוא רוצה לשחק כדורגל ולהתאמן כדורגל".
אתה ממש אוהב את קשטן.
"קח את בית"ר של דרור ב-98', שיחקנו טיקי טקה, כולם עולים ויורדים, כדור טס מרגל לרגל, הנעת כדור, מסירות קצרות, נתנו הצגות בכל מקום בישראל. בצדדים שמוליק לוי ואמסלם, באמצע טרטיאק ואסי דומב או אלון חרזי, בקישור שיחקו אבוקסיס, טלסניקוב, המאר, אני, שאלואי, אוחנה, חרזי, סביליה, קבוצה ענקית. שניים היו נשארים מאחורה וכל השאר עולים. לא פחדנו אף פעם להיות בפיגור, בקלות יצאנו מזה".
ועדיין, אם לא משחק השרוכים, לא הייתם זוכים באליפות. הרגשת שבית שאן נותנים לכם את המשחק?
"לא הרגשתי את זה במגרש. קיבלנו בדקה 85 גול של 2:2, לפני הגול היו לנו 4-5 מצבים של מאה אחוז גול ולא שמנו. בדקה ה-93 הצלחנו, אבל לא שמתי לב שנתנו לנו".
נחזור לאותה שאלה - עשית שנים יפות בשני המועדונים, אתה היום יותר בית"ר או הפועל?
"הפועל תל אביב מועדון טוב והיה יותר מקצועי ומסודר, וזה משהו ששחקן כדורגל מחפש. אבל אני הרגשתי בבית בבית"ר. הפועל זה היה יותר כדורגל והצלחה מקצועית, עם אנשים טובים מאוד שדואגים לך. אבל בית"ר זה היה משהו אחר עבורי. תבין, כשהייתי ילד, הייתי כל יום ראשון הולך לכנסייה ותמיד חולם להגיע לירושלים. כל הזמן חשבתי על העיר הזאת. הגיעה ההזדמנות כשהייתי בנבחרת הנוער, אבל עשיתי תאונה קטנה ולא יצאתי עם הנבחרת לטורניר בישראל. אמרתי אז לאמא שלי 'למה אני לא זוכה לבוא לירושלים אפילו רק ליום אחד ולראות אותה מקרוב?' ומה קרה אחרי זה? אלוהים נתן לי שש וחצי שנים בירושלים ובישראל".
מה יותר חזק עבורך - הגול בפארמה עם הפועל תל אביב או שער האליפות עם בית"ר מול הפועל תל אביב ב-1998?
"בפארמה זה היה משחק מאוד חשוב ומקצועית זאת הצלחה גדולה יותר, אך מה שיותר חזק בלב זה הגול בבית"ר. אתה יודע טוב מאוד מה זה אליפות בירושלים, אין דבר כזה בעולם. הבקעתי את כל הגולים המכריעים אז, במחזור ה-25 נגד הפועל בבלומפילד, במשחק עם בית שאן ובמחזור האחרון נגד מכבי פתח תקוה בטדי".
***
הטילים של החמאס החזירו את פישונט לימים בהם החמאס היה מפוצץ אוטובוסים בירושלים. "אני גם משתמש בזה", הוא מספר. "הפסדנו ביום שבת לאוסטריה 3:1 והשחקנים שלי אמרו שיש הרבה לחץ ועשרת אלפים אוהדים שרק רוצים ניצחון. עצרתי אותם והסברתי להם - 'אין לכם לחץ, בישראל יש לחץ. שחקנים פה חיים תחת טילים, דואגים להורים ולאחים שלהם שהם לא מתים. תסתכלו עליהם, כל הזמן טלפונים לישראל לראות שהכל בסדר. אתם מתעסקים רק בכדורגל, זה לא לחץ'".
אומרים שהתקשורת העולמית לא הוגנת כלפי ישראל. אתה חש בזה?
"אני רואה את זה, אבל על הונגרים זה לא משפיע. הנה, היינו עכשיו במחנה בטורקיה ופגשנו את יוסי מזרחי ומכבי נתניה. השחקנים שלנו שאלו איך נותנים הזדמנות לכל כך הרבה צעירים. אמרתי להם שבישראל ישנם חמישה זרים ולא כמו בהונגריה שאין הגבלה. הם ישר שאלו אותי אם יוכלו להצטרף לישראל ולעבור לקבוצות משם. הם אמרו שישמחו לעבור לישראל. אין להם בראש את כל מה שבתקשורת מפרסמים. גם אני באתי רגוע כשחקן לישראל".
איך בכלל הגעת לישראל?
"שאלואי פתח את הדלת להונגרים. ב-1995 אלי כהן רצה להחליף את לאסלו צה וביקש מסטפן שאלואי שיביא לו שחקן הונגרי איכותי. בהתחלה אלי כהן רצה את בלה הייליש שהיה כוכב גדול בהונגריה, אבל הוא לא כל כך רצה לבוא אז סטפן עבר אליי. הגעתי לישראל, התחלתי התרשמות של כמה ימים ואחרי משחק אימון נגד הפועל ירושלים בימק"א החליטו לצרף אותי. עד היום יוסי מזרחי מזכיר לי ששיחקתי פעם אחת בימק"א. אחרי משחק האימון גם אלי אוחנה לחץ שיצרפו אותי. סיימנו במקום השלישי בחצי העונה הראשונה שלי, אבל בשנתיים שאחרי זה כבר היינו אלופים. צירפנו בשנה שאחרי את איציק זוהר. שחקן עם בעיטות נדירות, לא רואה את דייויד בקהאם. באימון הראשון שלו בטדי הוא לקח כדור מ-25 מטר ואמר לאיציק קורנפיין לעמוד בשער. לקח כדור אחרי כדור ומתוך 10 הכניס 9, הרג את קורנפיין. לא נתקלתי עד היום בבועט כמוהו, הוא בכמה דרגות מעל בקהאם".
אתה מאוד מחובר לאלי אוחנה.
"עבורי הוא כמו משפחה. אף זר בישראל לא קיבל הרגשה כל כך טובה ועזרה כמו שקיבלתי ממנו. כבר כשהם עברו את גיאורגיה ועלו, שלחתי לו הודעה ובירכתי אותו. הוא תמיד בלב שלי".
קשטן יושב היום בבית וישנן ביקורות שהוא מאמן מיושן והאימונים משעממים.
"זה לא רציני. שיביאו ליצן לאימון. מי שאומר את זה עושה מעצמו צחוק, זאת פשוט בדיחה. דרור הוא מאמן ברמה אדירה, דברים שהוא עשה לפני 20 שנה אנשים מתחילים ללמד היום. גם היום בהונגריה אין מאמנים ברמה הזאת".
אתה רואה את עצמך ממשיך בדרכו כמאמן ומגיע להישגים גדולים?
"מי שלא שואף לא יכול להיות בכדורגל. אני מאמין בעצמי מאוד וחושב שאני מבין הרבה כדורגל ויכול להשפיע על שחקנים, אבל יש לי סבלנות. שלב אחרי שלב אני אגיע למקום שאני רוצה להגיע".
