משהו בקארמה של העולם יתערער אם סן אנטוניו הנוכחית לא תזכה באליפות. זה, בגדול, מה שיש לי להגיד על המשחק הלילה. כי יש גבול. ראינו את סקרמנטו של תחילת המילניום מתפוגגת בלי טבעת, ראינו את פיניקס של סטיב נאש שוקעת ללא תואר, ראינו את הספרס בשנה שעברה מגיעים למרחק נגיעה, עכשיו הגיע הזמן שקבוצת כדורסל קבוצתית ומרהיבה תלך עד הסוף. זה מגיע לא רק להם, אלא גם לכל מי שמקדיש מאות ואלפי שעות מחייו לצפייה בכדורסל בינוני, בהחלטות גרועות ובחוסר חשק, רק כדי להגיע לרגעים המיוחדים מהסוג שסן אנטוניו סיפקה לנו ברבע ושליש הראשונים של המשחק הלילה. מבחינתי, בשלב הזה המורשת ההיסטורית של לברון ג'יימס ומיאמי זזה הצידה, אפילו המורשת של טים דאנקן וגרג פופוביץ' משנית, הגמר הזה הוא קודם כל המאבק של הקבוצה הנוכחית של הספרס, זו של שלוש השנים האחרונות, על מקומה בצד הנכון של ההיסטוריה, בצד של המנצחים.
הקבוצה הזאת סיפקה לא מעט דקות של כדורסל קרוב לשלמות במהלך שלוש העונות הללו, כולל בכל אחת מהסדרות השנה ואפילו בדקות הסיום של המשחק הראשון. אבל את הקרם דה לה קרם היא שמרה ל-16 הדקות הראשונות של משחק החוץ הראשון שלה בגמר. 15 דקות ו-52 שניות, ליתר דיוק, בהן סן אנטוניו קלעה 55 נקודות בעזרת 19 מ-21 מהשדה (כולל 6 מ-6 מהשלוש) ו-11 מ-13 מהעונשין כדי להוביל ב-25 הפרש. זה מה שאומרת הסטטיסטיקה, החוויה שלי היא של בליל אחד גדול של וואו שמדי פעם דורש ממני לעצור את הכתיבה ולהיזכר בו. לא במהלך ספציפי, אפילו לא ברעיון, אלא בתחושת הוואו הזאת שטומנת בחובה את הידיעה שמשהו גדול קרה. בהתחשב בסיטואציה וביריבה, יכול להיות שאלה 16 הדקות הטובות ביותר של כדורסל קבוצתי מאז שג'יימס נייסמית' המציא משחק בו המטרה היא להכניס כדור לתוך סל אפרסקים. כן, עד כדי כך. מי שלא ראה - שימצא דרך לראות.
קונצרט כדורסל של הספרס במיאמי העלתה אותם ל-1:2
גם פופוביץ' יודע: "הצגה כזאת לא תחזור על עצמה"
לאורך אותן דקות, שתי תהיות מציקות לא הפסיקו לנקר - מתי זה ייגמר והאם מיאמי מסוגלת לחזור. בעצם, לאף אחד לא היה ספק שהיא מסוגלת, השאלה הייתה אם זה יקרה. אין לי התנגדות עקרונית למהפכים, אם מיאמי הייתה מנצחת בסופו של דבר זה היה הופך לסיפור ענק ולמשחק בלתי נשכח לחלוטין, אבל מהפכים מ-25 הפרש כבר ראינו, אפילו בגמר. הלילה התפקיד הראוי היחיד של מיאמי היה לשמש תפאורה להצגת הכדורסל של היריבה שלה, ואת התפקיד הזה היא עשתה בהצלחה - לא נשברה גם במהלך הריצה של הספרס וגם אחריה, הגיעה בטירוף לרבע השלישי והורידה את ההפרש לחד ספרתי לפני שדעכה ברבע האחרון. כך היא גם הזכירה שההצגה של הספרס הגיעה מול יריבה חזקה מאוד, גם סיפקה דקות של מתח מורט עצבים ברבע השלישי (השלשה של מרקו בלינלי שהעלתה את ההפרש מ-7 ל-10 וחיסלה את המומנטום של מיאמי הרגישה כמו באזר ביטר) וגם דאגה לתוצאה סופית שתשקף את גודל ההישג של הספרס.
גרג פופוביץ' ביצע שורה מעניינת של התאמות שעזרו לקבוצה שלו לתפקד כפי שתפקדה הלילה. בדומה לסדרה מול OKC, גם הפעם השינוי בחמישייה שהוא ביצע היה ויתור על השילוב בין טים דאנקן לטיאגו ספליטר כדי לשחק עם פאוור פורוורד שמתפקד כשחקן חוץ. לעומת גמר המערב, הפעם בחמישייה עלה בוריס דיאו ולא מאט בונר. המטרה הייתה לא רק לרווח את המשחק, אלא גם להוסיף שחקן יוצר לחמישייה. פופ ויתר לחלוטין גם על הרכבים נמוכים שלא עבדו בשני המשחקים הראשונים, את דקות המנוחה של דיאו קיבל בונר.
בהתקפה, סן אנטוניו שמה דגש רב במיוחד על יצירת זוויות מסירה. כל פעם שהיה פיק נ' רול ומיאמי ביצעה את הדאבל-טים האגרסיבי שלה, אחד מהשחקנים הנותרים של הספרס היה יוצא גבוה כדי לאפשר למוביל הכדור אופציית מסירה קלה. בהגנה, פופ שלח את דאנקן לשמור על רשארד לואיס ואת דיאו על כריס בוש. המטרה הייתה גם לשים שחקן זריז יותר על בוש וגם לבצע חילופים אוטומטיים בתרגילי חסימה רחוק מהכדור שמטרתם היא שחרור בוש לקבלת כדור במקומות שהוא אוהב. ההתאמות ההגנתיות על בוש, שבגדול מטרתן היא לדאוג שתמיד יהיה שחקן זריז בינו לבין הסל, קצת נבלעו בין שאר ההתרחשויות, אבל עשויות להיות החשובות ביותר להמשך הסדרה. בוש קלע את כל הזריקות שלו הלילה, אבל הצליח לזרוק רק ארבע פעמים. דאנקן על רשארד זה מיס-מאץ', בטח כשלואיס חזר רשמית ל-2010, פופ יחיה עם זה כל עוד המשמעות היא שהוא מצליח לנטרל את בוש.
אבל עם כל הכבוד להתאמות, הלילה הסיפור היה רמת הביצוע. כאשר קאווי לאונרד קולע שלשות עם יד על הפנים ודני גרין חודר וקולע סלים בכל דרך אפשרית בצבע, כאשר דיאו מקבל את ההחלטה עוד לפני שהכדור מגיע אליו במקום להסס לרגע ולתת להגנה להתארגן, כאשר טיאגו ספליטר מקפיץ מאחוריי הגב מול דווין וייד וההתקפה נגמרת בסל של הספרס, כאשר טוני פארקר לא מנסה לעשות דברים בכוח ולוקח את המשחק עליו בדיוק כשהשאר מתקררים - כאשר כל זה קורה אין דרך לעצור את סן אנטוניו. קשה לשפוט את ההגנה של מיאמי מול אותן דקות גדולות של הספרס, היו שם לא מעט סלים מול הגנה טובה וחכמה.
גם בהגנה של הספרס, שהייתה יציבה וטובה וברבע האחרון נפנפה את נסיון הקאמבק של ההיט, רמת הביצוע הייתה גבוהה מאוד. בעיקר של שני כוכבי המשחק. דני גרין פשוט לקח כדורים מהידיים של שחקני מיאמי פעם אחרי פעם, קאווי סיפק הצגה הגנתית לא פחות גדולה מזו ההתקפית. בעיקר ברבע האחרון. אם במחצית הראשונה הספרס ביצעו לא מעט חילופים, ברבע האחרון קאווי לא היה צריך עזרה. הוא נצמד ללברון כך שהוא לא יכול היה לזרוק, היה זריז מספיק כדי למנוע ממנו לעבור אותו, פירק חסימות ושלח את ידי חוש חש הבלש שלו כדי להקשות על הכדרור ועל המסירות של קינג ג'יימס. מהמשחק הזה נזכור קודם כל את התקפת הספרס, אבל ההגנה של קאווי על לברון ברבע האחרון הייתה עוד מימד שהתקרב לשלמות.
לברון לא הצליח להתעלות הפעם. ברבע הראשון הוא עוד החזיק את מיאמי בחיים כמעט לבד, בהמשך הוא התקשה מאוד מול קאווי. כמו שאר הקבוצה, הוא בזבז הרבה מאוד אנרגיות על הטירוף ההגנתי ברבע השלישי וכשהספרס הדפו את ניסיון החזרה לא היו לו כוחות לניסיון נוסף ברבע האחרון. אריק ספולסטרה אמנם טען שהקבוצה שלו צריכה לשחק כל המשחק באינטנסיביות של הרבע השלישי, אבל גם הוא כנראה יודע שזה בלתי אפשרי ושלאינטנסיביות כזאת בשלב יחסית מוקדם יש מחיר שיבוא לידי ביטוי בהמשך.
ספולסטרה לא כל כך ידע איך להגיב למה שקרה בפתיחה. משום מה הוא כמעט לא השתמש בהרכב שני הגבוהים שעבד טוב במשחק השני ולקח לו הרבה זמן גם לעבור לשחק ללא פוינט גארד למרות שמריו צ'אלמרס היה כל כך גרוע שכל דקה שלו על הפרקט הייתה מיותרת. הוא זרק למערכה את ג'יימס ג'ונס ברבע הראשון, אבל ג'ונס בעיקר נראה המום ועשה שלוש עבירות בשתי דקות לפני שחזר לספסל. כאשר ספולסטרה הוציא את לברון למנוחה ארוכה ברבע השלישי בעיצומו של ניסיון הקמבאק, התחושה הייתה שהוא חושב על המשך הסדרה לא פחות מאשר על המשך המשחק ולא רוצה שהשחקנים שלו יבזבזו את כל הכוחות שלהם על ניסיון חזרה כמעט חסר סיכוי. כי הכול עדיין אפשרי בגמר הזה, גם בשנה שעברה מיאמי הייתה בפיגור 2:1 כשלכל קבוצה נשארו שני משחקי בית.
המשחק הרביעי יהיה הראשון בסדרה שבאופן ברור יהיה חשוב יותר לאחת הקבוצות. מיאמי חייבת לנצח, בעוד שעבור סן אנטוניו זה יהיה בונוס. הספרס ינסו לרכז את המאמץ שלהם בשני משחקי הבית ואני מניח שחלוקת הדקות של פופוביץ' במשחק הרביעי תהיה בסגנון העונה הרגילה ושאם מיאמי תפתח פער הוא יוותר מהר. בדרך כלל הקבוצה שצריכה יותר את הניצחון מנצחת במשחקים כאלה, אבל סן אנטוניו רגועה ובטוחה בעצמה זאת לא יריבה נוחה בשום אופן.
