אחד מאירועי הספורט המצופים ביותר השנה, אחד הגמרים המסקרנים בתולדות ה-NBA, סדרה עם משמעות עצומה למעמד ההיסטורי של דמויות המפתח, מפגש שנכתבו ועוד ייכתבו עליו הררי מילים. הכול היה מוכן לפתיחת הגמר - השחקנים, המאמנים, הקהל, התקשורת. הכול, חוץ מהמזגנים באולם ה-AT&T סנטר בסן אנטוניו. כן, זה יכול לקרות אפילו לאמריקאים בגמר ה-NBA. הטכנאי יכול להגיע רק מחר בין 9 וחצי ל-11 וחצי, אז משחק הגמר נערך בתנאים לא רגילים ולא פשוטים.
זה השלב בו מזכירים לדור המפונק שלנו שטובי השחקנים העבירו קריירות שלמות בבוסטון גארדן המחניק, שבאולם הפחים עושים טובה כשפותחים חלון ושהשחקנים הגדולים באמת הם אלה שיודעים להתמודד עם שינויים וקשיים. קל להגיד. שחקנים שמשחקים כל הקריירה שלהם בתנאים מאוד מסוימים לא יוכלו לתפקד במקסימום יכולת כשפתאום משתנים התנאים לרעה דווקא באחד המשחקים הכי חשובים בעונה. החום והמחנק השפיעו על כולם, זה לא מקרה שבמשחק הראשון של הגמר שהיה צמוד עד הדקה האחרונה רק שחקן אחד שיחק יותר מ-34 דקות - טוני פארקר ששיחק יותר מ-36 דקות, אבל גם הוא נגמר והוחלף בדקות האחרונות.
ספולסטרה: "לראות את המנהיג שלך יורד ככה זה כמו אגרוף בבטן"
סן אנטוניו ניצחה 95:110 ועלתה ל-0:1 בגמר ה-NBA
אחרי מחצית ראשונה מצוינת של שתי הקבוצות, התנאים התחילו להשפיע באמת ברבע השלישי. דקות ארוכות הרבע הזה הזכיר לי את משחק המחשב של ה-NBA בשנות ה-80 בו שחקנים שלא הוחלפו יותר מדי זמן היו מתעייפים וזה בא לידי ביטוי מספרי. אם רמת התפקוד הייתה יורדת מ-4 ל-3 הם היו זזים לאט יותר, אם הרמה הייתה מגיעה ל-1 הם היו נראים כמו סופו אחרי 6 דקות רצופות על הפרקט. ברבע השלישי, נדמה היה שרמת התפקוד של כל השחקנים ירדה מ-4 ל-3. הם הגיבו לאט יותר, קיבלו החלטות רעות, שמרו פחות טוב, החטיאו זריקות טובות וביקשו חילופים אחרי דקות בודדות.
בדקות האלה התחושה הייתה שכדורסל טוב כבר לא נקבל במחצית הזאת ושהשאלה החשובה היא על מי התנאים משפיעים פחות. על הנייר, חשמלאי טקסס לא היו יכולים לבחור תקלה גרועה יותר עבור סן אנטוניו. הם שיחקו מול קבוצה צעירה ואתלטית יותר, קבוצה שמגיעה מפלורידה ואפילו הכינוי שלה מעיד על חיבה לחום. משחק ההתקפה השוטף של הספרס זקוק לכך שהחמצן יזרום למוח באופן קבוע, אחרת התוצאה היא מבול האיבודים שאפיין את המשחק הזה. מצד שני, לספרס רוטציה רחבה יותר כך שאין לגרג פופוביץ' בעיה להוציא את הכוכבים לנוח לדקות ארוכות. נקודה חשובה נוספת היא שכשנוצרת סיטואציה לא צפויה הביתיות יכולה להפוך ליתרון גדול יותר, דחיפה חזקה מהקהל יכולה לספק את האדרנלין שמגביר את זרימת הדם החסרה.
אחרי שלל השיקולים, ואחרי שנדמה היה שסן אנטוניו היא זו שלא מצליחה לתפקד, הגיעה ההשפעה החשובה ביותר של תנאי המשחק - התכווצויות השרירים של לברון ג'יימס. כבר ברבע השלישי הוא דיווח על קשיי נשימה, ברבע הרביעי השרירים התחילו לקרוס. הוא לקח את הגוף שלו לשיחה צפופה וניסה לחזור, אבל חדירה אחת הספיקה כדי שבקושי יוכל ללכת. זאת לא הפעם הראשונה שהגוף של לברון מגיב כך במשחק פלייאוף קשה שעד אז הוא שיחק בו מצוין, זה כנראה חלק מהמחיר של לתפקד באופן קבוע על קצה גבול היכולת. בדרך כלל השילוב בין לברון ג'יימס למגבלות גופניות הוא אוקסימורון, אבל מדי פעם הגוף שלו דואג להזכיר שגם הוא עובד בעזרת אותם חומרים ותהליכים של שאר בני התמותה.
במקביל להתכווצויות של לברון, סן אנטוניו החלה לשחק נהדר - קלעה 26 נקודות בקצת יותר משש הדקות האחרונות ב-10 מ-11 מהשדה ו-6 מ-6 מהשלוש והוסיפה לכך הגנה נפלאה. האם זה קשור לפציעה של הכוכב של היריבה? בוודאי שזה קשור. היציאה של לברון מהמשחק ייאשה את מיאמי, העירה את הקהל שנתן לשחקנים את הדחיפה ועזרה לספרס להמשיך את המומנטום שאולי לברון היה יכול לעצור בעזרת שניים-שלושה סלים. אבל זה לא אומר שהספרס לא היו מצליחים להפוך את המשחק אם לברון היה נשאר ובטח לא מוריד מההישג של השחקנים של פופ - לשחק ככה בתנאים האלה במאני טיים זה משהו שעד לאותן דקות לא נראה אפשרי. סן אנטוניו הזכירה שמעבר ליכולת יש לה גם אופי של אלופה פוטנציאלית, עם שחקנים שמסוגלים להופיע למאני טיים לאחר משחק שלם בו לא תפקדו.
שאלת המפתח עכשיו היא איך המשחק הסוחט הזה ישפיע על המשך הסדרה. קודם כל על המשחק השני וקודם כל בגזרת לברון ג'יימס. אך חשוב לזכור שגם השחקנים של הספרס הוציאו מעצמם יותר באולם המחניק, ומדובר בקבוצה עם שחקני מפתח וותיקים שכל מאמץ מיותר יכול להשפיע על התפקוד שלהם במשחקים הבאים. נדמה שהפעם כולם שמחים שיש יומיים הפסקה בין המשחק הראשון לשני. אגב, הנה נתון מעניין שעשוי להתברר כקריטי והוא נספח של המעבר בחזרה ל-2:2:1:1:1 בגמר: כל משחקי הבית של הספרס מכאן והלאה יהיו אחרי יומיים מנוחה, כולל השביעי. מכיוון שמדובר בקבוצה שזקוקה יותר ליום הנוסף של המנוחה, לקבוצה ביתית מאוד ולקבוצה שרק צריכה לנצח את משחקי הבית שלה כדי לזכות באליפות, זאת בשורה נהדרת לאנשי הספרס.
מעבר לשינויי מיזוג האוויר, היו גם כמה נקודות הקשורות לכדורסל נטו שאגע בהן בקיצור:
א. ההפתעה של פופ הייתה בכך שהוא לא הפתיע ועלה עם החמישייה הקבועה שכוללת את טיאגו ספליטר ודאנקן ביחד, חמישייה שהתקשתה בגמר הקודם והוא ויתר עליה באמצע הסדרה. שתי סיבות מרכזיות לכך: 1) הסגירה של החמישייה הזאת את הצבע נפלאה, ברגע שאחד משני הגבוהים יוצא הצבע של הספרס הופך להרבה יותר חדיר. אפילו כשהם צריכים לרדוף אחרי רשארד לואיס וכריס בוש אל קו השלוש הם מצליחים לחזור ולשמור על הטבעת. 2) פופ כנראה רוצה להגביר את הביטחון של ספליטר. הסנטר הברזילאי השתפר מאוד השנה ונראה שפופ בונה עליו יותר בגמר הזה. הוא קלע 14 נקודות ב-5 מ-6 מהשדה, רובן בדקות בהן שיחק כגבוה יחיד, האמון שהוא קיבל מהמאמן שלו עשוי היה לתרום לכך.
ב. כצפוי, דאנקן ובוש לא מצליחים לשמור אחד על השני ושניהם היו אפקטיביים מאוד בהתקפה הלילה, כל אחד בדרכו. במחצית השנייה דאנקן יצא יותר באגרסיביות אל בוש והצליח להאט אותו, כדאי לעקוב ולבדוק אם יש לכך המשכיות.
ג. 38 האיבודים המשותפים לא נבעו רק מהתנאים, אלא גם מכך ששתי הקבוצות סוגרות זוויות מסירה בצורה נהדרת. בעיקר מיאמי. פעמים רבות השחקנים של ספולסטרה קראו מהר מאוד את המהלך של הספרס וסגרו לא רק את אופציית המסירה הראשונה אלא גם את השנייה. הם באו מוכנים בתחום בו אין קבוצה טובה יותר מהם - כפיית איבודים בזכות האתלטיות, הניידות וקריאת המשחק של שחקני ההגנה.
ד. מצד שני, אין למיאמי שחקן ששומר על הצבע באופן שמזכיר את מה שאיבקה עשה מול הספרס בגמר המערב. בהתקפות בהן הספרס לא איבדו כדור הם הגיעו לזריקות נוחות מאוד, כולל ליי-אפים. התוצאה היא מצד אחד 22 איבודים ומצד שני 58.8 אחוזים מהשדה,כולל 48 נקודות בצבע. מיאמי, לעומת זאת, הסתפקה ב-36 נקודות בצבע ו-11 זריקות עונשין, אלה נתוני מפתח עבור הגנת הספרס.
ה. רק חמישה שחקנים היו אפקטיביים הלילה במיאמי. הם קיבלו 5 נקודות מעמדת הפוינט גארד ו-2 נקודות משותפות מכריס אנדרסון ושיין באטיה. עושה רושם שהספרס זה לא מאץ'-אפ טוב לנוריס קול, שומר טוב שאין לו על מי לשמור (פארקר זורק מעליו די בקלות). מריו צ'אלמרס יהיה חייב להתעורר ולהתקרב ליכולת מהגמר הקודם. עד כה בפלייאוף הוא לא קלע יותר מ-12 נקודות ו-2 שלשות למשחק, מיאמי תצטרך ממנו משחק-שניים משמעותיים בגמר הזה.
ו. אצל הספרס, לעומת זאת, יש רק בשורות טובות משחקני המשנה. ספליטר, כאמור, היה יעיל מאוד, דני גרין היה כוכב הריצה במאני טיים, קאווי לאונרד התעורר ברבע האחרון, פטי מילס עשה את הדברים שהוא עושה וגם מרקו בלינלי סיפק דקות נהדרות אחרי פלייאוף רדוד. יש לפופ על מי לסמוך. הצמד מאנו-דיאו המשיך בשלו עם 17 אסיסטים משותפים, ג'ינובילי היה המצטיין עם שלשות גדולות במחצית הראשונה, מסירות נהדרות בשנייה והגנה מצוינת לכל אורך המשחק, גם כשנאלץ לרדוף אחרי ריי אלן וגם כשמצא את עצמו מול לברון בחילוף. אם הוא ימשיך ככה פופ יכול להיות רגוע.
