סקוטי, צרפתי וישראלי נלכדים על ידי שבט קניבלים אפריקאי. ראש השבט נותן להם משאלה אחרונה לפני שמבשלים אותם בפעם האחרונה. הסקוטי מבקש כוסית ויסקי משובח. מקבל. הצרפתי מבקש כוסית קוניאק משובח. מקבל. הישראלי מבקש בעיטה בתחת. ראש השבט מופתע, אבל מעניק לו את רצונו ובועט לו בתחת. הישראלי מיד מוציא עוזי ומרסס את כל השבט. הסקוטי והצרפתי שואלים את הישראלי, מדוע לא עשית את זה קודם. הישראלי משיב הייתי צריך שהם יתחילו.
אז אם לא הבנתם את הנמשל, ההיט הם הישראלי, לברון ג'יימס הוא העוזי, והפייסרס? הם מבדיחה אחרת בכלל. הפייסרס התחילו כשניצחו במשחק הראשון בסדרה. ההיט לא התרשמו מהנעת הכדור שלהם, והחליטו לבטל אותה בהמשך. הפייסרס התחילו במשחק 2 ו-3 כשפתחו הפרשים במחצית הראשונה. ההיט לא התרשמו ופשוט מחקו את היתרון בדרך לניצחון. הלילה ההיט לא חיכו שהפייסרס יתחילו, והם בעטו להם בישבן כבר מהרגע הראשון. ואולי בעצם לאנס סטיבנסון התחיל עוד לפני המשחק. סטיבנסון יצא בהצהרות שהוא נכנס ללברון לראש, שהוא נכנס לו מתחת לעור. אז הפייסרס התחילו, וההיט סיימו: את המשחק, כנראה את הסדרה, וכנראה את אינדיאנה בגלגולה הנוכחי. לא ברור לי מה גורם לסטיבנסונים (הפעם לאנס, בעבר זה היה דשון במדי הוויזארדס) לפתוח את הפה בתקשורת ולחשוב שהם שווים ללברון. לא עבד לדשון, עבד עוד פחות ללאנס.
גם פקטור בוש נכנס לתפקיד. הייתה המון ביקורת על כריס בוש בעקבות שלושה משחקים חלשים, אז היום הוא עלה עם רצון להוכיח. הוא קלע שתי שלשות והוביל את מיאמי ל-0:8 מהיר (17 נקודות במחצית הראשונה, 25 נקודות במשחק), והיום נראה כמו צלע אמיתית במשולש. לברון פתח מהר וחזק, והלילה היו לו כמה מהלכים שהוכיחו שהוא השחקן הכי טוב בעולם. כל זה הוביל את מיאמי ליתרון מוקדם של 11 נקודות. לואיס סקולה עלה מהספסל וקלע 8 נקודות מהירות כדי לעזור לפייסרס להישאר צמודים, ורבע שני טוב של פול ג'ורג' הצליחו להשאיר את הפייסרס במינוס 5 הפרש בלבד, ולתת אשליה של משחק צמוד.
הבעיה היא ש-5 הפרש לזכות ההיט זה כמו 20 הפרש לפייסרס. הפייסרס לא מסוגלים לייצר נקודות באותה מהירות כמו שההיט מייצרים אותה. ההגנה שלהם לא מייצרת נקודות קלות במתפרצת, היא מתוכננת לייצר התקפות ארוכות ומשחק איטי, מה שעובד לטובת היריב שמוביל. היא צריכה לעבוד קשה בעצמה בצד השני, ובצורה הזו אין לה שום דרך לייצר מומנטום. קחו לדוגמה את המשחק הקודם בו הפייסרס הובילו כבר ב-17 במחצית הראשונה. ההגנה של מיאמי ייצרה חמישה איבודי כדור רצופים של הפייסרס, וקלעה 8 נקודות קלות. לפייסרס אין את הכלים האלה בארסנל שלהם. כל ניסיון ריצה של הפייסרס מקבל תשובה מידית מלברון ג'יימס, וגם כשכבר הפייסרס הצליחו להתגבר עליו, השופטים עמדו בדרך. במשפט קצר: שיפוט חד צדדי באופן מזעזע. אמנם לא זה מה שניצח למיאמי את המשחק, אבל זה בהחלט הרג את המתח.
הבעיה העיקרית של הפייסרס היא שהם לא הולכים מספיק למה שעובד להם טוב: הם לא משחקים פנימה. הלילה ראו את זה בשלושה פוזשנים רצופים ברבע השני. בראשון הם פספסו הזדמנות ללכת לסקולה בפנים, וזה נגמר בסל שלו מאזור קו העונשין. בשני הוא קיבל כדור בפוסט ועשה נקודות קלות על שיין באטיה. בהתקפה הבאה, במקום לחזור לאותו דבר, הם הלכו על פיק אנד רול של סקולה ו-ווטסון שנגמר בשום דבר. הם לא הולכים מספיק לפוסט, ובכך הם משחקים לידיים של מיאמי.
אם היה איזשהו ספק, מיאמי פתחו את הרבע השלישי ב-0:7 ועלו ל-16 יתרון. הפייסרס ייצרו ריצה ברבע הרביעי וחזרו ממינוס 22 הפרש להפסיד ב-12 בלבד. הנקודה היא שבשביל שהקאמבק הזה יסתיים בהצלחה הפייסרס היו צריכים עוד 2 רבעים לפחות. הם רצו 1:13 בשלוש דקות, ריצה שנעצרה אצל השופטים (עבירה מפוקפקת על בוש, ועבירת תוקף מפוקפקת של סטיבנסון). גם אם השופטים לא היו מתערבים, לא היה הרבה סיכוי שזה יקרה, כיוון שמיאמי עברה לשחק לאט, ואינדיאנה לא הפריעה להם.
ריי אלן החטיא הלילה הרבה שלשות חופשיות, אבל היו בטוחים שאם המשחק היה צמוד יותר, הם היו נכנסות, כי ככה זה עם ריי אלן. דווין וייד היה פחות מעורב, הרבה בגלל האגרסיביות של בוש ולברון. כשהם משחקים ככה, וייד יכול להרשות לעצמו לקחת צעד אחורה.
ולברון ג'יימס אין מספיק מילים לשבח אותו על המשחק שלו היום. אחרי המשחק הראשון הוא דיבר על כך שאין הרבה שחקנים חזקים כמוהו בליגה, אבל דייויד ווסט הוא אחד מהם. הלילה זה לא נראה ככה. לברון נראה כמו גבר בין ילדים. חזק, גדול ובלתי עציר. הנוכחות שלו בהגנה גורמת לאינדיאנה לחשוב שהיא משחקת 5 נגד 6. הלילה היה המשחק הגרוע הראשון של אינדיאנה בסדרה הנוכחית, הרבה בזכות לברון ג'יימס.
אז כנראה שהסיפור סגור (תזכירו לי מי הטמבל שהימר על אינדיאנה? זאת לא בקשה, זאת תחזית), גם של אינדיאנה. מיאמי הגיעה רעבה יותר, מיאמי הגיעה עם לקחים מהעונה שעברה. כל מה שהקבוצה שהפסידה בשנה שעברה הייתה אמורה להביא, הביאה הקבוצה שניצחה בשנה שעברה. המקצוענות של השחקנים והצוות המקצועי במיאמי, ובייחוד המאמן אריק ספולסטורה, היא בלתי מתפשרת.
