1. אדריכל הניצחון
פלורנטינו פרס לא יצא מהדרך הרגילה שסומנה לאנשי ריאל מדריד בדרך לאוטובוס שייקח אותם למלון. נשיא ריאל מדריד קיצר את המסלול שעובר דרך אנשי התקשורת, אבל אלו עטו עליו מיד והקיפו אותו בצורה שלא אפשרה לו להתחמק. פרס עמד שם כמו ילד יום הולדת. הוא ידע שהתקשורת מבינה בסופו של דבר שהוא זה שאחראי לתואר האלופות העשירי של ריאל מדריד, ונאות לשתף פעולה. קשה היה אמנם לשמוע אותו. האיש עם הסטייל האצילי של ריאל מדריד דיבר בשקט, ברוגע, וגם אם קולו לא נשמע בבירור, לכולם היה מובן מה המסר.
כמה דקות לפני כן פרס חיבק כל שחקן שעלה לטקס הנפת הגביע כמו אימא שנפרדת מהבן שלה לפני שזה יוצא לטיול בדרום אמריקה. בהתחלה זה היה קצת מביך לראות אותו עושה זאת עם הזניחים שבאנשי ריאל מדריד, אבל אחרי שגם הגיבורים הנוצצים זכו לאותו מגע משתפך, זה כבר הפך למשהו אמיתי. משהו חזק. משהו סמלי. בין לבין, פרס לא היסס לנופף לכמה אוהדים פשוטים שעמדו מעליו. איתם, עם האוהדים, עם השחקנים שהוא הביא, המערכת החדשה שהקים, הוא הביא את ריאל מדריד למקום חדש בהיסטוריה שלה.
קל לרדת על פרס. קל לסנוט בו. קל לזכור את ימי הגאלקטיקוס המנופחים. הרבה יותר קשה לזכור שבסופו של דבר הוא הנשיא שהכי מתאים לריאל מדריד. הוא ריאל מדריד. הסטייל, החום, הקשר לאוהדים, האצילות, השחצנות, הפנטזיה. אחרי הסיום הצורם לעידן הקודם שלו במועדון, פרס חזר קצת יותר שפוי. קצת יותר חכם. קצת יותר מפיק לקחים. הוא עדיין קונה את הכוכבים הכי גדולים בסכומים לא נורמליים ולא הוגנים, אבל מסביבם הוא מציב קבוצה חזקה ומערכת מספיק תומכת. הפאבונים והזידאנים הם רק לקח מההיסטוריה.
בסופו של דבר, האיש המושמץ הזה, שזכה בשלושה גביעי צ'מפיונס, הצליח להקים קבוצה שניפצה את שלטון ברצלונה. תחילה עם הבאת רונאלדו ומוריניו, שגרמו, בין יתר האירועים, לפפ גווארדיולה לעזוב את ספרד, ולהתיש באופן סופי את קבוצת החלומות מקאמפ נואו. פרס היה מספיק נבון לדעת איך לסיים את עידן מוריניו, ולהביא תחתיו את המאמן הכי מתאים, כזה שייקח את מה שהגאון שעובד היום בצ'לסי בנה עוד צעד אחד קדימה. הוא למד לתת למאמנים שלו לעבוד, לא היסס לשלם סכומים מטורפים גם על שחקנים שהם על פניו פחות נוצצים כמו לוקה מודריץ', וזכה בגביע בדרך שעל פי התדמית שלו הוא הכי לא מאמין בה דרך תהליך. ארוך. מלא תהפוכות. אבל תהליך נכון. הגמר מול אתלטיקו הוא סוג של משל לריאל החדשה. נוצצת, איכותית, אבל עם אופי של קבוצה רעבה ללחם. כזו שהצליחה בסופו לשבור בדקה ה-90 את הקבוצה שאף קבוצה בספרד ובאירופה כולה לא הצליחו לשבור.
גם התשובה היחידה שכריסטיאנו רונאלדו הסכים לומר לוואלה! ספורט מלמדת על כך. "זה אולי הרגע הכי גדול בקריירה שלי. כן, כנראה שכן. בסופו של דבר, עברנו דרך מאוד ארוכה עד שהגענו לרגע הזה. הדרך שבה זה נעשה אולי באמת מוכיחה שזה ההישג הכי גדול בקריירה שלי".
2. הסמל החדש
חמש דקות בתוך מסיבת העיתונאים של קרלו אנצ'לוטי, קרה דבר שאף אחד לא ציפה לו. שבעה שחקני ריאל מדריד פרצו לחדר, מונהגים בידי סרחיו ראמוס ומרסלו, והחלו לשיר ולרקוד על הבמה. אנצ'לוטי הצטרף אליהם, כן, כן, וחלקם אף ניסו להתיז מים לעבר העיתונאים שישבו בחדר ושכחו בעצם מה הייתה השאלה שהופנה לעבר מאמן ריאל. אותם שחקנים יכלו להמשיך לחגוג בחדר ההלבשה ולחכות שהמאמן שלהם יגיע. אבל כנראה שגם היה חשוב להם להראות לאלו שמסקרים את ההיסטוריה שנעשתה כמה הם מעריכים את האיש שהדריך אותם עד להנפת הגביע.
לא פלא שראמוס היה שם. ראמוס הוא אולי הרוח החדשה של ריאל מדריד. איכותית, אבל גם שמחה. מקצועית, אבל לא רצינית באופן מוגזם. הוא, יחד עם עוד כמה שחקנים, מסמל את השלד הספרדי שריאל מדריד הביאה כתשובה לשלד המקומי המנצח של ברצלונה. הוא הזהות החדשה, הוא החיבור שלא תמיד היה בריאל מדריד, הוא הקלילות שיודעת להתמודד עם כל הלחץ, והוא גם מוכשר בטירוף תכונה שבלעדיה כל זה לא היה קורה.
צפו בשחקני ריאל מתפרצים למסע"ת
את רוח הראמוסית שמובילה היום את ריאל מדריד החדשה, השמחה, המחוברת, אפשר היה לחוש גם במסיבת העיתונאים שקדמה לגמר. עיתונאי ספרדי הפנה אליו שאלה, תוך שהוא תוהה האם הבלם יודע מיהו, וראמוס מיד חייך אליו. הוסיף קריצה, אמר לו שהוא נראה טוב, וענה תשובה חצי מתלוצצת חצי רצינית. באותה שנייה, אדם שלא מכיר את ראמוס, יכול היה לחשוב שיש כאן סוג של ליצן כיתה. אלא שהחבילה הזו כוללת גם שחקן שתמיד יהיה שם להתעמת במגרש בשביל החברים שלו וגם מסוגל לכבוש שער מכריע ברגעים הכי קשים, כולל באליאנץ ארינה. כשכל שחקני ריאל מדריד היו בפאניקה בסביבות הדקה ה-75, הוא היה היחיד שרץ לעבר הקהל בלבן והתרה בהם להתחיל להתעורר, כי שומעים רק את אוהדי אתלטיקו. השער שהוא כבש כרבע שעה אחר כך שם את החותמת הצודקת למהפך שהוא עבר, בדרך להיות סוג, שונה אמנם, של קרלס פויול בלבן.
3. המנצחים הנוספים
הנוף האנושי של ליסבון בשעות הבוקר של הגמר היה קצת משקר. על כל אוהד אתלטיקו אחד ניתן היה לגלות חמישה אוהדי ריאל מדריד. הם שרו, שתו ללא הפסקה, החנו את הרכבים המסחריים איתם הגיעו מבירת ספרד והפכו אותם לסוג של קומונה ברחוב. הם טיפסו על פסלים ותלו עליהם דגלים, והרעידו את הרכבת התחתית עם השירה האדירה שלהם.
אלא שבאצטדיון עצמו לא היה לזה זכר. אוהדי אתלטיקו יצרו גוש ענק ועודדו כיחידה אחת כאילו הם במשחק ביתי. אוהדים ריאל היו עייפים, מפוזרים, לא מאורגנים, ואילו אוהדי אתלטיקו הוכיחו איזו מסורת וכוח יש לקבוצה הזו. זו לא הייתה רק רמת עידוד של קהל אחד שעשה בית ספר לקהל השני. זו הייתה דוגמה למהי אתלטיקו מדריד, ומה בעצם עומד מאחורי ההצלחה שלהם. איזו מסורת אנושים חזקה ומפוארת מובילה אותה.
לאורך כל העונה פרשנים רבים ניסו לשייך זאת לדייגו סימאונה, שבאמת חולל מהפכה בקבוצה. דיברו על דייגו קוסטה והחזיקו אצבעות שיוכל באמת לשחק בגמר. אבל עם כל הכבוד לאנשים המוכשרים האלה, הסיפור של אתלטיקו מדריד הוא קצת יותר גדול מדמות כזו או אחרת, חשובה ככל שתהיה. אוהדי אתלטיקו הוכיחו בהתנהלות שלהם בגמר שזה קודם כל המועדון, ההיסטוריה. אחר כך האנשים. לא מדובר בקבוצה קטנה שאיזה מאמן ענק הגיע אליה ועשה איתה את הבלתי ייאמן. אם את התוכן הנפלא שלו הוא לא היה יוצק לתוך מועדון רציני, בעל שורשים עמוקים ומוצלחים, כל זה כנראה לא היה קורה. לא עם כל קבוצה סימאונה היה מגיע לגמר האלופות וזוכה באליפות ספרד, ולא בכל קבוצה קוסטה היה הופך לאחד החלוצים המבוקשים בעולם. קדמו להם כמה כאלה שעשו זאת בצורה דומה.
כי אם ריאל מדריד ניצחה בגמר, אוהדי אתלטיקו ניצחו ביציעים. הרגע הכי מרגש של הגמר הזה, אחרי השער של ראמוס, היה כאשר אוהדי אתלטיקו נעמדו בסיום ושרו לקבוצה שזה עתה התפרקה והובסה. אותם אוהדים שקראו בשמו של לואיס ארגונס, גדול שחקני אתלטיקו, בכל שלב שהם רצו להניע את הקבוצה שלהם להתעלות מחדש. בדקות הראשונות, בתחילת הארכה, וגם אחרי שער היתרון של ריאל. הם אלו שמוכיחים שסיפור ההצלחה של אתלטיקו הוא גם של המועדון עצמו. קודם כל המועדון. הם זוכרים את אלו שהיו לפני סיאמונה וקוסטה ויצקו את יסודות האימפריה שאותה היה צריך להרים מהקרשים. הם אלו שמראים שהסנסציה של אתלטיקו תחזור גם תחזור. אולי לא בשנה הבאה, אולי לא בשנים הבאות, אבל כאשר ימצאו הגיבורים החדשים יהיה כבר מי שיזכיר להם איפה הם משחקים, מה אחרים עשו שם קודם ולאן ניתן להגיע עם המועדון הזה אם רק עושים את הדברים נכון. לא בכל מועדון זה אפשרי.
