באופן מסורתי, זה השלב בשנה בו סן אנטוניו נראית הכי מפחידה. זוהי מסורת בת שלוש. לפני שנתיים הספרס ניצחו את עשרת משחקי הפלייאוף הראשונים שלהם, לפני שנה הם היו בעיצומו של סוויפ על ממפיס בגמר האזורי. השנה, הפוסט סיזן התחיל עם קשיים מול דאלאס, אבל מאז המשחק השביעי בסדרה ההיא הספרס חזרו להיראות בלתי ניתנים לעצירה. המשחק השביעי מול המאבס היה הראשון בסדרה של שישה משחקי בית מול שלוש קבוצות איכותיות בהם הספרס ניצחו בהפרש ממוצע של 23 נקודות וקלעו 114.5 נקודות למשחק. זמן טוב להזכיר שמי שרוצה אליפות חייבת לנצח בסן אנטוניו.
לפני שנתיים זה גם היה השלב בו הריצה של הספרס נעצרה. ביתרון 0:2 על OKC, אחרי שני סוויפים בסיבובים הראשונים, משהו קרה בשני הצדדים של הסדרה. אצל הת'אנדר, זה היה הרגע בו הקבוצה הזאת הבינה את גדולתה, הרביעייה דוראנט-ווסטברוק-הארדן-איבקה התחברה לארבעה משחקים נפלאים במה שהתברר בדיעבד כהזדמנות היחידה שלהם ביחד. אצל הספרס, כל שחקני המשנה פרט לסטיבן ג'קסון, ברגע אחרון של רלוונטיות, נעלמו אל מול האינטנסיביות ההגנתית של OKC.
האם זה יכול לקרות גם הפעם? הסיכוי לכך נראה קלוש, מאחר ושתי הקבוצות כבר לא נמצאות באותו מקום. אם הייתם טוענים אז שבעוד שנתיים הספרס רק ישתפרו בזמן שהת'אנדר יתדרדרו זו הייתה עילה לאשפוז, אבל זה בדיוק מה שקרה. בעוד ששלושת הגדולים הוותיקים שומרים על עקביות, כולם מסביבם טובים יותר. קוואי לאונרד, דני גרין, טיאגו ספליטר ופטי מילס, שהיו בסגל של הספרס בסדרה ההיא, צברו ניסיון והפכו לצוות משלים אידיאלי. בוריס דיאו הבין את מקומו בקבוצה, מרקו בלינלי הצטרף כדי להוסיף מחץ התקפי, התיאום וההגנה הקבוצתית עלו עוד מדרגה.
אוקלהומה סיטי, לעומת זאת, הגיעה לסדרה הזאת ללא שניים מארבעת הכוכבים שהיו לה לפני שנתיים. גם הצלע החמישית אז, תאבו ספולושה, שהיה כוכב המשחק השלישי, נראה כמו צל של עצמו. הוא עומד על 0 מ-9 מהשדה בשני המשחקים מול הספרס ועל 6 מ-23 מהשלוש בכל הפלייאוף. לא ברור לאן נעלמה הקליעה של שחקן בן 30 שבשנתיים הקודמות קלע שלשות ביותר מ-40 אחוזים והשנה צנח לאזור ה-30. יש ל-OKC שני צעירים נהדרים - רג'י ג'קסון וסטיבן אדאמס, היא מקבלת גם תרומה יפה מקרון באטלר, אבל זה רחוק מלהספיק לחפות על המחסור בשחקני מפתח ביחס למפגש הקודם בין השתיים.
לא בטוח שלת'אנדר יש כלים לחזור לסדרה הזאת, אבל עוד לפני כן הם צריכים להאמין בכך שזה אפשרי. המשחק הלילה היה הרבה יותר מעוד ניצחון, הוא כלל שבירה שיטתית של הרוח הקבוצתית של OKC. באופן סמלי, אלו היו שתי שלשות של דני גרין שסימנו את תחילת השבירה ואת השבר המוחלט שנוצר בסופה.
השלשה הראשונה הגיעה כ-2:30 דקות לסיום המחצית. עד אז המשחק היה צמוד, בעיקר בגלל שאף אחד פרט לגרין לא קלע מבחוץ אצל הספרס, והקבוצות חזרו מטיים-אאוט כשסן אנטוניו ביתרון של חמש נקודות. פופוביץ' חזר מהטיים-אאוט עם תרגיל שמתחיל בחסימות ללא כדור בין גרין, דיאו וג'ינובילי שמשחרר את מאנו לקבל כדור בצד שמאל כדי לבצע פיק נ' רול עם דיאו. בזמן שכל ההגנה מרוכזת בצד שמאל, דאנקן הגיע לחסימה מפתיעה בצד ימין על דוראנט, השומר של גרין, מה שאפשר לגרין להשתחרר בצד השני, לקבל ממאנו מסירה מפינה אחת לשנייה ולקלוע שלשה פנויה לחלוטין מהפינה. זה לא היה אלתור של ג'ינובילי, זה היה התרגיל. מעבר לביצוע מוצלח של פוזשן התקפי, היה כאן מסר ברור מצד פופ לסקוט ברוקס והשחקנים שלו, שלא יחשבו לרגע שהם מסוגלים לעצור את המכונה שלו.
קצת יותר משבע דקות נטו של כדורסל עברו, פחות מחמש דקות מפתיחת הרבע השלישי, וההפרש כבר עמד על 23 נקודות. ראסל ווטסברוק קלע סל והת'אנדר ירדו להגנה. שלושה שחקנים של OKC הלכו לאותו צד, מה שהשאיר את דני גרין פנוי לחלוטין על קו השלוש בצד השני. טים דאנקן שהיה עם הכדור שם לב, מסר לו וגרין קלע עוד שלשה פנויה. הפעם זה לא היה תרגיל, גם לא התקפת מעבר, שחקני ספרס התנהלו לאטם עם הכדור. אבל הגנת הת'אנדר הייתה כל כך מבולבלת שהיא לגמרי שכחה שחקן שקלע 5 מ-7 מהשלוש עד לאותו שלב חופשי לגמרי. זה היה רק עוד סל במהלך הבריחה של הספרס, אבל סל שהבהיר שסן אנטוניו הצליחה להוציא לחלוטין מאיפוס את היריבה שלה.
לברוקס יהיו עכשיו שלושה ימי חופש, והוא יצטרך לנצל אותם קודם כל להכנה מנטאלית. אחד היתרונות של הקבוצה שלו בשנים האחרונות הוא היכולת להיכנס לטירוף במשחקי בית, ליצור יתרון שמבוסס על לחץ בהגנה, כפיית איבודים וריצה בכל הזדמנות. השחקנים שלו יצאו מהקבר בשתי הסדרות הראשונות, הוא ינסה לשכנע אותם שיש להם עוד קאמבק בקנה. גם אם זה לא ייגמר בניצחון בסדרה, עצם היכולת להפוך אותה לתחרותית יעזור לגיבוש הזהות העתידי של הת'אנדר.
אבל לשם כך ברוקס יהיה חייב למצוא גם פתרונות מקצועיים. עד עכשיו, שחקני הספרס לא נבהלו משום דבר שהוא זרק עליהם - מול הרכב גבוה הם ניצלו את האיטיות של הגבוהים כדי להגיע לטבעת בחדירות או תנועה ללא כדור, מול הרכב נמוך הם שלחו את דיאו לחפור בצבע ולהשיג נקודות קלות, להרכב ההגנתי של OKC הם לא נתנו לקלוע, על ההרכב ההתקפי הם חגגו.
מה ברוקס יכול לנסות? אולי לפתוח עם הרכב נמוך בזמן שהגבוה השני של הספרס הוא טיאגו ספליטר, שחקן פוסט פחות טוב מדיאו. אולי לגוון בין שחקני הגנה והתקפה כך שבכל שלב יהיו על הפרקט שחקנים משני הסוגים. חמישייה שכוללת את אדאמס ובאטלר במקום קנדריק פרקינס וניק קוליסון תהיה נמרצת והתקפית יותר ועשויה להתאים גם ליצירת ריווח בהתקפה וגם לטירוף הגנתי בעזרת ספולושה. ג'קסון ואדאמס צריכים לשחק כ-36 דקות, ג'רמי לאמב שעשה כמה דברים יפים בגרבג' טיים שווה ניסיון, החמישייה שניצחה את הקליפרס במשחק השישי (ווסטברוק, ג'קסון, דוראנט, קוליסון, אדאמס) אמורה לקבל הזדמנות נוספת בשלב מסוים.
ל-OKC, לעומת התדמית שלה, יש סגל רחב ועמוס בקומבינציות אפשריות. הרגעים המוצלחים של ברוקס בפלייאוף הזה קרו כשהוא השתמש בשחקנים שלו באופן יצירתי ויצר חמישיות לא צפויות שהתברר שעבדו טוב ביחד. מרחב התמרון שלו נגמר, המשחק הבא יהיה מעשית משחק הדחה, זה הזמן לנסות כל מה שיש סיכוי שיעבוד עד שמשהו באמת יעבוד.