איך מחשבים את ערכו של שחקן לקבוצה? במקרה של דייויד בלו, אפשר לסקור את המגבלות שלו והן לא חסרות, ברוך השם. במדד הסטטיסטי המשולב של היורוליג הוא מדורג במקום ה-57 בלבד; ברגע שהוא מוריד כדור לרצפה ומכדרר, האפקטיביות שלו נפגעת באופן משמעותי; הסיומת שלו בתוך הצבע רחוק מלהיות מושלמת; הוא לא מרבה למסור (אסיסט אחד בממוצע למשחק העונה) בעיקר עקב חיבתו היתרה לזריקה לסל; הוא השתפר בהגנה ככל שהשנים נוקפות, ועושה עבודה לא רעה מול שחקני פנים באזור הלואו פוסט, אבל הוא בוודאי לא סטופר הגנתי יוצא דופן; התרומה שלו בריבאונד בינונית מאוד יחסית לעמדתו במגרש, ובריבאונד ההתקפה הוא כמעט לא קיים, בעיקר כיוון שהוא משחק רחוק מהסל.
אף על פי כן, דיוויד בלו הוא סופרסטאר. הקביעה הזאת תקפה גם לגבי מעמדו באירופה באופן כללי, כי הוא היה שם ברגעי ההכרעה של משחקים גדולים ביבשת, החל בנס ז'אלגיריס ב-2004 ועד לנס מילאנו הראשון והשני ב-2014, אבל בעיקר לגבי חשיבותו למכבי תל אביב. זו לא רק הקליעה הפנומנלית, שהיא כלי נשק שזורע היסטריה בהגנות היריבות, פותח נתיבי חדירה לגארדים ואת הצבע לשחקני הציר גם בימים שהכדור לא נכנס.
חשוב מכך, בלו משמש בשנים האחרונות כמי שמעביר מדור לדור את התורה המכביסטית שבעל פה. האיש היה בעונותיו הראשונות כאן צעיר אמריקאי אדיש וקצת מנותק הפך למי שדם צהוב זורם בעורקיו. הוא כועס, הוא מקלל, הוא מזעיף פנים, הוא מרביץ, הוא משחק באינטנסיביות של ארואסטי ודניאל והנפלד, רק עם יותר כישרון התקפי.
באותה מידה שהוא סיפור הצלחה מקצועי, בלו הוא כישלון יחצני מהדהד. לזכותו ייאמר שהוא כלל לא מנסה למכור את עצמו. אחרי הסדרה מול מילאנו דיברו הכל על דייויד בלאט, שבעצמו ניסה לעורר מעט רחמים על מצבו הקשה אחרי הכל, לא קל לאמן כדורסל תמורת 600 אלף דולר לעונה עם אמירות ה"ברווז הצולע". אחרי חצי הגמר מול צסק"א כבר היו שהציעו להחתים את בלאט לכל חייו.
אם כבר, ההישג של מכבי תל אביב השנה דווקא מוכיח עד כמה בלו חשוב למערכת. הפורוורד האמריקאי, יש לזכור, כלל לא היה בתכניות של הצהובים בקיץ, והצטרף לגמרי במקרה. בעונה שבה נעדר הובסה הקבוצה באופן משפיל ברבע גמר היורוליג והפסידה אליפות. השלשות הפלאיות שלו, מ-8 מטר בהתקפת המעבר או מהפינה אחרי שקיבל כדור משחקן חודר, היו חסרות. האופי העצום, שלא ממצמץ במעמדים הכי מלחיצים, לא היה שם.
אפשר לקשקש כמה שרוצים על הנחישות והאופי של המאמן היהודי-אמריקאי המסור, שאכן צריך להמשיך בקבוצה, אבל זו לא עונה של שיטה, אלא של מזל ושל שחקנים. בלאט לא לימד את בלו לקלוע. בלי חמש השלשות שלו ביום שישי מכבי בכלל לא מדגדגת את הרוסים. המקריות שבחזרתו לקבוצה מסמלת את העונה הזאת, שבה הצהובים התגלגלו לגמר לא בעזרת תוכנית מתאר, אלא בסיוע זריקות מדונם וקצרים חשמליים במוחם של מלי וחריאפה. לפעמים המשחק הזה כל כך פשוט: כמה כדורים שמתגלגלים לידיים הנכונות וכמה זריקות מורכבות שצוללות פנימה. דייויד בלו הוא אמן במלאכה הכל כך מסובכת הזאת, ובייחוד ברגעים החשובים באמת.
אלא שבלו מעולם לא היה קל להשגה. הוא לא מתלבש על שום דימוי שמקל עלינו לאהוב אותו: הוא לא צבר כמו ליאור אליהו (מישהו זוכר איזו מהומה קמה כשמכבי לא נלחמה עליו בקיץ?), לא ליצן שמתמסר למצלמות כמו דריק שארפ, לא מתייצב בשמחה לאימוני הנבחרת, לא מצהיר שיקשור את גורלו במדינה.
ברור לגמרי שהוא שכיר חרב שיברח ברגע שמחויבותו תסתיים. אולי זו הסיבה שהחוזים עליהם חתם במכבי היו תמיד צנועים יחסית, ומוערכים בכמה מאות אלפי דולרים. לקראת קיץ שבו הוא שוב מאיים לעזוב, מכבי צריכה להכיר בערכו האמיתי, שעומד על שבע ספרות. זהו שוק של קונים, וליתר דיוק קונה אחד, שיודע לעשות את הדבר הכי חשוב למכבי: לנצח. לכן, זה צריך להיות סדר ההחתמות של הקיץ: קודם בלו, אחר כך כל השאר. כן, כולל בלאט.
מכבי תל אביב בגמר היורוליג, סיקור מיוחד
כל מי שפספס או רוצה לראות שוב: צפו במשחק המלא
מי באמת ניצח למכבי את המשחק? בלוג הפיינל-פור
צפו: סל הניצחון של טייריס רייס בשלל שפות
וגם: צפו בסל הניצחון מזווית שעוד לא ראיתם
פניני: "זה היי מטורף", רייס: "אנחנו כאן כדי לזכות"
פבלו לאסו: "אנחנו פייבוריטים, אבל מכבדים את מכבי"
ברוסיה תוהים: "למה שבלאט יגיע לכאן?"
במכבי תל אביב, אף משחק לעולם לא "גמור"
בלאט במסיבת העיתונאים: "ריאל היתה הכי טובה העונה"
צפו בבנותיו של בלאט מגיבות לסיום הדרמטי של חצי הגמר