הנס הגדול מכולם? בלוג הפיינל פור על ניצחון מכבי ת"א

במשך שלושה רבעים וקצת, זה נראה כמו עוד מהלומה מסינאית טיפוסית לראש של מכבי תל אביב. האיטלקי, מאסטר בלהרוג את יריבותיו ברכות, ראה איך הכל עובד בדיוק על פי התכנית הראשונית. פערי הרמות האמיתיים בכישרון ובעומק של שתי הקבוצות השתקפו היטב. תוכנית המשחק דפקה כמו שעון, שחקניו הציגו משמעת של חיילים ותיקים, וההפרש הלך ותפח. כל תחזיות טרום המשחק התממשו: הגובה והפיסיות של הרוסים הכריעה, הגנת הברזל חנקה את הצהובים בהתקפות המסודרות, ואפילו הכדורים האבודים התגלגלו לידיהם של האדומים חדורי המוטיבציה. אכן, כשפורטים לפרוטות את ההבדלים בין הקבוצות, אין מקום לספק. צסק"א מוכשרת יותר בעמדות הפנים ובעמדות החוץ, היא עמוקה יותר ומציגה מאמן שווה ערך ברמתו, אם לא עדיף על דייויד בלאט.

האירוניה היא שמאזן הוכחות החל להשתנות בדיוק ברגע שבו בא לידי ביטוי היתרון היחיד והמיוחד של מכבי תל אביב על פני צסק"א - הוובוס של שחקניה. אטורה מסינה כבר למד שעם חבורת השחקנים הקפריזית הזו, אין לדעת מה יילד פוזשן. איתו ובלעדיו תאודוסיץ', קרסטיץ', ווימס ושאר הלהקה כשלה שוב ושוב במבחנים החשובים של העונה. למסיבת העיתונאים החגיגית שהוציאה לדרך את הפיינל פור מסינה הגיע עם נאום מוכן מהבית. "כולם פה חושבים שהשחקנים שלי נחנקים במאני טיים, כי זה קרה כבר שנתיים רצוף. אני מקווה שהפעם 'נחנקנו' בזמן הנכון", אמר והשתדל לנסוך ביטחון בשחקניו. אך זה התברר כנסיון נואל שגרם דווקא לאפקט הפוך.

מכבי תל אביב שוב בגמר היורוליג:

קאמבק עצום למכבי תל אביב, שניצחה את צסק"א ועלתה לגמר

האוזמן על המשחק הנקי מטעויות של טייריס רייס

המספרים שמאחורי הטירוף: כך נראה חצי גמר הפיינל פור

בלאט מודה: "ברבע השלישי ראיתי חושך"

ברוסיה לועגים לצסק"א. מסינה: "זה אכזרי"

ככל שהדקות נקפו וההפרש ננגס, כך החלו הידיים של שחקני צסק"א לרעוד. ניתן היה להבחין בפחד שאוחז בהם כמעט בכל תזוזה, כל אימת שנגעו בכדור. תאודוסיץ' כמעט איבד פעמיים בשתי הדקות האחרונות, ווימס שחרר זריקות עונשין ושלשה מכריעה משל היה הכדור תפוח אדמה לוהט, וחריאפה, אפילו הוא – איש אמונו של מסינה, האחראי שבחבורה – אפשר דווקא מכולם לדייויד בלו שלשה חופשית מתרגיל פשוט ובסיסי.

אפשר לדבר אחרי המשחק הזה על הקרח שזורם בעורקים של בלו, על הווינריות של רייס, על התרומה השקטה של דווין סמית'. יש בכך מידה של צדק; אבל על המהלך המבריק של המשחק חתום בכלל דייויד בלאט. עוד רבות ידובר בהחלטה של מאמן מכבי תל אביב לא לבצע עבירה מיידית במהלך האחרון של צסק"א – מהלך סופר-מתבקש וכזה שכל מאמן אירופי אחר היה מורה עליו בהבזק של שנייה. בלאט הבחין באימה שאוחזת בשחקני צסק"א, ובמקום לשלוח ללא דיחוי את צסק"א לקו, החליט להשהות את העבירה בנסיון לייצר חטיפה. על פניו מדובר בהימור מוטרף, ומי כמו בלאט – מאמן שבראשית דרכו היה פרפקציוניסט ומחושב כמו סרגל – יודע זאת. גם אם הריזיקה שלקח לא היה מתבררת כהימור כה-מוצלח, גם אם חריאפה, שוב הוא, לא היה מאבד את הכדור, הייתה זו עדות מוצקה לתהליך ההתבגרות הארוך שבלאט עבר כמאמן. פעם הוא היה טקטיקן גדול, היום הוא גם מנהל משחק עם רעיונות מקוריים. ובעיקר, מאמן עם כושר אלתור של הגדולים ביותר.

כשקורים ניסים האדם מבקש להסביר ולפענח אותם, אבל האמת היא שלפעמים צריך פשוט להשתאות מהם. כזה הוא הנס שהתרחש אמש במילאנו, נס שאפשר להמחיש אותו באמצעות נתון אחד פשוט שבולט יותר מכולם: מספר הזריקות והקליעות של מכבי תל אביב מקו העונשין.

סוד ידוע וגלוי הוא שלזריקות העונשין יש חשיבות מכרעת בכדורסל, וכי משמעותן כפולה ומכופלת במשחקים מכריעים על כל הקופה – בהם כל נקודה קלה מורידה הרבה מאוד ממפלס הלחץ וכל זריקה חופשית היא ברכה. בקלישאה החבוטה לפיה "משחקים מנצחים מהקו" יש הרבה מן האמת, לכן מפליא לראות את הנתונים החריגים של הצהובים במשחק אמש. לאורך כל המשחק, זרקו הצהובים 6 פעמים בלבד מקו העונשין. הם קלעו רק 3 זריקות מתוכן, ועל כולן היה אחראי שחקן יחיד – טייריס רייס. מדובר במספרים היסטוריים, לא פחות: מאז הוחלה שיטת הפיינל פור, אף משתתפת מעולם לא קלעה פחות זריקות עונשין במשחק.

רק מעטות התקרבו למספר כה נמוך בטור הקליעות מהעונשין: בפיינל פור 2006 טאו ויטוריה קלעה 6 זריקות עונשין בחצי הגמר מול מכבי תל אביב; ב-2007 מלאגה קלעה 4 פעמים מול צסק"א בחצי הגמר (וזרקה 5 זריקות בסך הכל, שיא שלילי שאפילו 6 הזריקות של מכבי תל אביב אמש לא שברו); ב-2010 צסק"א סיימה את חצי הגמר מול ברצלונה במאזן זהה; המשותף לכולן? כולן הפסידו באותם משחקים. ובהפרש דו ספרתי.

בכל ה"ניסים" של מכבי תל אביב בעת האחרונה, בכל אותם משחקים שהפכו למיתוס, נעזרה מכבי תל אביב במנה מכובדת של קליעות עונשין בדרך לקאמבק מהסרטים. בנס ז'לגיריס מכבי תל אביב הלכה לקו 39 פעמים וקלעה 30. ברבע האחרון ההוא, בו דהרה נגד כל הסיכויים, היא הסתייעה בלא פחות מ-9 זריקות עונשין. במשחק מספר 1 של סדרת ההצלבה העונה, שכבר הספיק לזכות בכינוי 'נס מילאנו הראשון', קלעה מכבי תל אביב 28 מ-34 מהקו, וברבע המכריע, במהלך הריצה של היקמן ורייס לפני ההארכה, רשמה 6 מ-7. והנה, הגיע נס מילאנו השני, בו מכבי תל אביב לא הלכה לקו העונשין ולו פעם אחת (!) ברבע האחרון, במהלכו מחקה את כל היתרון של צסק"א בדרך לגמר.

אז אם מנתקים את ההקשר ההיסטורי, איזה נס גדול יותר? אתם תשפטו.

ג'ו אינגלס, גיא פניני, יוגב אוחיון, אנדריאה ז'יז'יץ' – כל אחד מארבעתם יכול היה לקנות את עולמו עם תצוגה מפתיעה סטייל דייויד בלו ב-2004 או נסטוראס קומאטוס ב-2005 – אך בינתיים, אף אחד מהם לא התברר כקלף מפתיע עבור בלאט. למרות זאת, דווקא שחקני הספסל הם אלה שניצחו עבור מכבי תל אביב את המשחק. בלו, רייס וטיוס עלו כהרגלם שלא בחמישייה ויחד עם תרומה שקטה של שאר שחקני הספסל, ניצחו בנוקאאוט את מקביליהם הרוסים. וכשבוחנים את ההבדלים בתקציבי השחקנים ובעומק הסגל, מדובר בהישג מרשים.

בסך הכל, קלעו שחקני הספסל של מכבי תל אביב 44 נקודות – 20 יותר משחקני החמישייה ו-21 יותר משחקני הספסל של מסינה. העליונות שלהם לא התבטאה רק בטור הנקודות, כי אם גם באספקטים מהותיים אחרים כמו קליעה משלוש (41% לשחקני הספסל לעומת 40% של החמישייה), אחוזי קליעה אפקטייבים (54% לעומת %46 של החמישייה) ונקודות מדד (38 לעומת 24). מול הספסל של ריאל, שכולל את ה-MVP סרחיו רודריגס, או את פליפה רייס וג'ייסי קארול, זה כבר יהיה הרבה יותר קשה.

יורוליג בוואלה! ספורט