תדהמה? סנסציה? כן, אבל לא באמת. אוהדי מכבי חגגו אתמול באולם, במטרו וברחובות מילאנו את הניצחון הגדול על צסק"א מוסקבה, אבל הם ממש לא דיברו במונחים של "אני לא מאמין", או "עשינו את הבלתי אפשרי". הכי הרבה שהיה אפשר לשמוע זה "חסר תקדים". כן, מכבי הצליחה להקריס את הקבוצה המוכשרת והמאומנת באירופה, שכבר סגרה עליה את המשחק ברבע השלישי. היא ניצחה בזכות חמש נקודות שנקלעו ב-13 השניות של המשחק, ותוצאת הסיום הייתה למעשה הפעם הראשונה שהובילה במשחק (כן, למרות ה-0:2בפתיחה). אבל סנסציה? לא באמת. איך לא? כדי להבין את זה, צריך להבין איך חושב המוח של אוהדי מכבי. להבין איך התודעה שלהם עובדת, מה זו השריטה הזאת שלהם שגורמת להם לקבל עניין כזה בשמחה, עם התקפי לב אבל כאירוע שסיכויי ההיתכנות שלו היו מראש סבירים. וכדי להבין את התפישה, צריך לחזור לרגע המכונן שבנה אותה.
"אני נוסע לפיינל-פורים עוד מהאייטיז, ואני לא זוכר דבר כזה", מספר אבירם, שאתמול התקשה לאסוף את עצמו אחרי הניצחון הדרמטי. "זו כנראה הקבוצה הכי פחות טובה, לפחות על הנייר, שהייתה לנו בפיינל-פורים אבל עם הכי הרבה ביצים. דבר כזה אף קבוצה של מכבי לא עשתה. בטח לא בחצי גמר גביע אירופה, בטח לא מול צסק"א. ועדיין, היה ברור לי שזה יקרה". ואם תשאלו אותו הבוקר בשדרת הקניות המרכזית של העיר, בקורסו בואנוס איירס, הוא כבר לגמרי דיבר על מפתחות למדריד.
כדי להבין את הרצינות התהומית שבה אוהדי מכבי מתייחסים לסיכויים שלהם לנצח את המפגש הזה, שבו מכבי שלהם תתמודד שוב מול קבוצה שניצחה אותה כבר פעמיים העונה (ולמעשה, ניצחה אותה בכל חמשת המפגשים האחרונים ביניהן), מול ריאל מדריד שהרגע שחטה בחצי הגמר את ברצלונה המאיימת ב-38 הפרש, צריך לחזור עשר שנים אחורה. עשר שנים וחודש. שם קרה המקרה שמגדיר את האופן שבו אוהדי מכבי תופשים את הקבוצה שלהם.
לפני עשר שנים, בהצטרפות נדירה במיוחד של מקרים שאי אפשר להסביר בכלים מקצועיים, ושכל מי שקורא את המלים הללו כבר מכיר, הצליחה מכבי להרוויח כרטיס לפיינל פור במשחק ביתי, עם שלשת ניצחון בלתי אפשרית בסוף המשחק של דרק שארפ, הצילה את המועדון ממבוכה איומה, והניחה את התשתית לשושלת המצליחה בתולדותיו. לימים (כלומר, שעות אחרי המקרה), כבר יקראו לאירוע הזה "נס ז'לגיריס". מכבי הצליחה להפוך פיגור של חמש נקודות תוך שניות ספורות לשוויון ובהמשך לניצחון, סיימה את העונה עם מפגן צבאי מרשים שיש שיקראו לו גמר גביע אירופה, ושיש שיקראו לו המשחק ההוא שנגמר ב-44 הפרש. נכון, כולם יודעים שלמשחק הזה מול ז'לגיריס היו השלכות קרדינליות על השושלת שבנתה מכבי אחריו. אבל חשוב להבין: למשחק הזה היו השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר. השלכות שמשפיעות גם עשור אחריו.
לאותו מפגן צבאי מרשים שנגמר בניצחון משוגע של 44 הפרש על סקיפר בולוניה, יש גם מי שקורא "היום ההוא שבו כל אירופה ראתה איך בעטו לנו בתחת בקנה מידה היסטורי". אחד מהם הוא ניקולו, אוהד סקיפר בולוניה, שהיום מתנדב בשורות היורוליג. לפני המשחק מול צסק"א, שאלתי אותו בכנות מי לדעתו יהיו שתי הקבוצות שיעפילו לגמר. איטלקי, מטעם היורוליג ניקולו היה נראה לי כמו דמות אובייקטיבית יחסית, שיוכל לתת לי תחזית כנה ומנותקת מרחשי הלב של אוהדי מכבי. הוא אמר בכנות: "אני רוצה להגיד צסק"א-ברצלונה בגמר, אבל מכבי משתתפת הפעם. אז עזוב. אין לי הימור. אי אפשר לדעת מה הם יעשו. זה מכבי, נו".
וכמו ניקולו, כך גם אוהדי מכבי: מאז אותו משחק, מסתובבים הצהובים בתחושה שלא משנה מה, תמיד, איכשהו, אפשר לעשות את זה. נחזור איפוא לאתמול: מעוז, שהיה שם כבר בפיינלפורים באייטיז, בגנט ובלוזאן, הסתובב מוטרד במחצית המשחק מול צסק"א. גם הוא, כמו רוב אוהדי מכבי, היה פסימי. אבל רק פסימי. כשמכבי נפלה לפיגור 15, הוא כבר מיהר לסמס שמכאן יהיה קשה לחזור. "קשה"? אמיתי? סוף רבע שלישי, מול קבוצה שקצב הקליעה מולה נושק ל-60 (ומלמטה), ואתה מדבר על "קשה"? הרי המשחק גמור! אלא שגם מעוז, כמו אוהדי מכבי שהגיעו למילאנו וגם נוהגים לפקוד את ההיכל בימים כתיקונם (והם נתח קטן מדי מקרב היושבים כאן), יודע שאין דבר כזה "לא אפשרי". הרי היה נס ז'לגיריס. וראו איזה פלא מעוז צדק.
נס ז'לגיריס קיבע בתודעה של אוהדי מכבי שאין דבר כזה "גמור". צריך להיות כנים ולהודות בעשור שחלף מאז נתנה מכבי לאוהדי מספיק סיבות להבין שהתודעה הזאת לא שלולה מיסודה. מכבי היא באמת קבוצה שמסוגלת לחזור מבורות שאף מועדון באירופה לא יכול לחזור מהם. התודעה המשובשת הזאת גרמה גם לקשיים בתפיסה: כשהקבוצה שלהם הייתה בפיגור 30 מול ירושלים הם האמינו שהניצחון בדרך, והתבוסה שברה אותם. כך גם במוסקבה, כך גם בהפסד בקובאן. תמיד יש דרך חזרה, תמיד יש איזשהו אור לא-רציונלי בקצה המנהרה שגורם לך לחשוב שיהיה בסדר. זה לא תמיד בסדר. האור לא תמיד יפציע. אבל ככה המוח עובד, מאז נס ז'לגיריס.
אלא שבדיוק כמו שמעוז ביציע היה משוכנע שזה "קשה מאוד", אבל לא בלתי אפשרי, כשמכבי פיגרה ב-15 מול צסק"א, כך גם השחקנים של מכבי. ראי של האוהדים שלהם. אז בזמן שניקולו ("זו מכבי, נו") מפחד להמר, אוהדי מכבי משוכנעים שהקבוצה שלהם יכולה לעשות את הבלתי יאמן בפעם השנייה תוך 72 שעות, ולהחזיר את הגביע לתל אביב. הם צדקו מול ז'לגיריס, הם צדקו אמש מול צסק"א; ריאל באמת מפחידה, אבל אתם באמת רוצים להמר נגד אוהדי מכבי?