תמיד הוא היה ווינר: על העשייה של מנואל פלגריני במנצ'סטר סיטי

ז'וזה מוריניו אוהב להשפיל את המאמנים שפוטרו כדי לפנות לו את הכיסא. הוא שואף להדביק להם תווית של מפסידנים, על מנת להאדיר את התדמית הווינרית של עצמו. עם קלאודיו ראניירי זה הלך לו מצוין – הוא חבט בג'נטלמן האיטלקי הצנוע ללא הפסקה מאז ירש אותו בצ'לסי ב-2004. הפורטוגלי רצה לעשות תרגיל דומה גם למנואל פלגריני, שנזרק לטובתו מריאל מדריד ב-2010.

כאשר נשאל על ידי העיתונאים אם הוא לא חושש שגורלו יהיה דומה לזה של הצ'יליאני, הוא השיב: "זה לא יכול להיות. אם אפוטר, לא אלך לאמן קבוצה כמו מלאגה. אעבוד במועדון צמרת באנגליה או באיטליה". באשר למאזן הנהדר שהשיג פלגריני בעונתו היחידה בסנטיאגו ברנבאו, 96 נקודות שהספיקו רק לסגנות בעונה כמעט מושלמת של ברצלונה, הגיב מוריניו בבוז: "לסיים במקום השני זה להיות הראשון בין הלוזרים".

כמה שהוא רצה להגדיר את פלגריני כלוזר! למוריניו יתרונות מיוחדים, והוא ראוי להערכה על תכונות חיוביות רבות, אך לא על נטייתו הנבזית ללעוג לאלה שאינם מעוניינים להשיב מלחמה. איך בכלל אפשר להעלות על הדעת להמעיט בערכו של הצ'יליאני? הוא אמנם צפוי לזכות היום באליפות הראשונה שלו על אדמת אירופה בגיל 60, אבל זו בסך הכול ההזדמנות האמתית השניה שלו לעשות זאת. זו גם הפעם הראשונה בחייו בה קיבל יד חופשית בשוק ההעברות בקבוצת פאר, על מנת לעצב את הסגל כראות עיניו. במובן מסוים, אלה 100 אחוזי הצלחה.

מוריניו חיפש העונה את פלגריני בכוח, וניצח פעמיים במפגשים בין צ'לסי למנצ'סטר סיטי. אחרי ה-1:2 הדרמטי בסטמפורד ברידג' בסוף אוקטובר, הוא חגג באופן מוחצן וחסר מעצורים את השער של פרננדו טורס בתוספת הזמן, והצ'יליאני העדיף להימנע מללחוץ את ידו. לא רק הפורטוגלי ניסה לעשות רווח על חשבונו של המאמן המבוגר. הצהובונים באנגליה שמחו לאידו כאשר שגה באופן מוזר למדי במשחק מול באיירן מינכן במחזור הנעילה בשלב הבתים בליגת האלופות, ולא הבין ששער נוסף יקנה לו את ראשות הבית כאשר הוביל 2:3. ההמולה היתה גדולה אפילו יותר כאשר פלגריני אמר שהוא "נהנה לאמן קבוצה גדולה כמו מנצ'סטר יונייטד" אחרי הניצחון בגמר גביע הליגה על סנדרלנד. היו שניסו להציג אותו כסנילי, אך פלגריני לא התייחס למלעיזים. הוא פשוט המשיך הלאה בדרכו.

הדרך קלה יותר אם אתה מאמין בעצמך. "לא אכפת לי מלחץ חיצוני. התקשורת והשחקנים לא מלחיצים אותי. יש רק לחץ פנימי", הוא אמר לפני מספר חודשים. שאיפה למצוינות אפיינה איתו תמיד, אבל היא משלבת רצון לנצח בסגנון נאה לעין. פלגריני אמנם לא ארגנטיני, אך הושפע רבות מהכדורגל במדינה השכנה, ואף הצעיד את סן לורנסו ואת ריבר פלייט לאליפויות. ככזה, הוא היה תמיד אחד הנציגים הבולטים ביותר של אסכולת מנוטי. למי שרוצה להכיר לעומק את הוויכוח הנצחי, כדאי לקרוא את הסיפור כאן , ופלגריני היטיב לבטא זאת: "טוב לנצח, אבל ניצחון הוא לא הדבר החשוב היחיד. גם הדרך חשובה, והקבוצות שלי תמיד משחקות כדורגל חיובי עם דגש על התקפה כדי לגרום הנאה לקהל". בנוסף למנוטי, שימשו אריגו סאקי ורינוס מיכלס כאבות הרוחניים שלו. מהם שואב פלגריני את ההשראה.

לא לחינם פרחו אצלו הכוכבים היצירתיים שהלכו לעתים לאיבוד במקומות אחרים. בריבר פלייט הוא גרם לאנדרס ד'אלסנדרו הצעיר לשחק כדורגל מהפנט ולהפוך ליורש המיועד של דייגו מראדונה בעיני התקשורת – הבטחה שהתרסקה לרסיסים אחרי שהפליימייקר נדד לוולפסבורג. בוויאריאל שיקם פלגריני את הקריירה של גאון הכדורגל האיטי, חואן רומן ריקלמה. הוא גם זה שהביא לצוללת הצהובה את דייגו פורלאן האורוגוואי אחרי הפיאסקו שלו באולד טראפורד, החזיר לו את שמחת החיים והפך אותו לאחד הסקוררים הטובים בספרד. איתם, היתה ויאריאל קרובה מאוד להעפיל לגמר ליגת האלופות ב-2006. איסקו, הילד שנזרק מוולנסיה, הפך לאחד הכישרונות המדוברים ביותר בכדורגל הספרדי אצל פלגריני במלאגה, איתה הוכתר פלגריני למאמן היחיד בהיסטוריה שהגיע לרבע-גמר צ'מפיונס ליג עם שתי קבוצות שעורכות בכורה במפעל.

מה היה קורה לו היתה ריאל מדריד מאמינה באמת בצ'יליאני? איש לא יידע את התשובה. הנשיא פלורנטינו פרס מעולם לא רצה בו, והוא נבחר כפיתרון זמני מאולץ, אחרי שקרלו אנצ'לוטי וארסן ונגר סירבו להצעות בקיץ 2009. פלגריני רצה להשאיר בקבוצה את וסלי סניידר ואת אריאן רובן, אך המועדון בחר למכור את שני ההולנדים בניגוד לדעתו, ורכש את קאקה נגד רצונו. בשלב מוקדם מאוד של העונה כבר ידעו בתקשורת שהוא בסך הכול מחמם את הכיסא עבור מוריניו. העיתון מארקה פצח בקמפיין ארסי כנגד המאמן, ופרס תמך בו בשתיקה. בשלב מסוים, הנשיא אפילו הפסיק לדבר עם פלגריני. גם בתנאים אלה השכיל המאמן לשמור על שקט תעשייתי בחדר ההלבשה והצעיד את ריאל לעונה נהדרת. רוב הכוכבים העריכו אותו ושיחקו למענו.

זהו סוד הקסם. פלגריני יודע לשלב סמכותיות עם נועם הליכות, וזו הסיבה המרכזית בגללה החליטה מנצ'סטר סיטי למנות אותו בקיץ שעבר במקומו של רוברטו מאנצ'יני השחצן והמתנשא. המועדון הצהיר שהוא רוצה לבחור ב"גישה הוליסטית" כהגדרתו, והצ'יליאני היה האיש הנכון למשימה. מצב הרוח בקבוצה השתנה ללא היכר אחרי שהאיטלקי השנוא עזב. מעיד על כך טוב מכולם איש המשק הוותיק לס צ'פמן שאמר: "אי אפשר להשוות בכלל את האווירה – היא פי אלף יותר טובה העונה. השחקנים מאושרים יותר, והמועדון מאושר יותר. פלגריני הוא איש מנומס מאוד ואומר בוקר טוב וכולם". פלגריני למד הנדסה אזרחית בהיותו שחקן פעילה, ואחרי הפרישה עבד בשיקום ההריסות שהותירה רעידת אדמה במרכז צ'ילה. במנצ'סטר סיטי, הוא שיקם את ההריסות שהותיר קודמו מבחינה חברתית.

מאנצ'יני סבר שהשחקנים צריכים להתאים את עצמם לדרישותיו, ושם נגמר הסיפור. גישתו של פלגריני שונה בתכלית. "מאמן צריך להכיר את האישיות של כל שחקן. הם שונים, והגישה כלפי כל אחד מהם צריכה להיות שונה", הוא אומר. הוא גם מעיד שזה לא מסובך במיוחד: "אנשים חושבים שקשה לאמן כוכבים עם אגו גדול, אבל זה לא נכון. עבורי זה תמיד היה קל, כי השחקנים האלה הגיעו למעמד הזה בזכות המנטליות שלהם". זה לא הפריע לו לקבוע באופן נחרץ שהוא הבוס: "כל השחקנים, ללא יוצא מהכלל, צריכים לעבוד קשה. התחרות גורמת להם להשתפר, ובשורה התחתונה אני מחליט מי ישחק ומי יישב על הספסל".

הצ'יליאני אכן התאים לכל שחקן את הטיפול הדרוש לו, ולא הושפע מהלחצים החיצוניים. הוא הגדיר את אדין דז'קו כחלוץ המרכזי שלו, והבוסני החזיר עם עונתו הטובה ביותר במפרמייר-ליג. הוא סמך על מרטין דמיצ'ליס, הבלם הארגנטיני ששיחק בהדרכתו בריבר פלייט ובמלאגה, למרות הביקורת המחפירה כלפיו , וההחלטה התבררה כנכונה. ג'ו הארט עבר סדרת חינוך עם חודשיים על הספסל כאשר לא סיפק את הסחורה בתחילת העונה, וחזר אל בין הקורות כשהוא מפגין יכולת ראויה הרבה יותר. יאיא טורה קיבל אצל פלגריני חופש פעולה נרחב יותר בקישור ותפוקתו עוצרת נשימה – הוא הקשר השני בלבד בתולדות הפרמייר-ליג, אחרי פרנק למפארד בעונת 2009/10, שהגיע ל-20 כיבושים. הרכישות שלו פגעו בול, במיוחד פרננדיניו וחסוס נבאס שחיזקו את העמדות הבעייתיות מהעונה שעברה.

כל זה עלול היה לא להספיק לו ליברפול לא היתה קורסת ומחליקה בשני משחקיה האחרונים. יש קונצנזוס על כך שהאדומים ממרסיסייד הפגינו העונה את הכדורגל המלהיב ביותר. מבחינת אוהדים נייטרלים (אם עדיין נותרו כאלה בכל הקשור למועדון הזה), האליפות של לואיס סוארס, סטיבן ג'רארד וברנדן רוג'רס היתה מתקבלת עם הרבה מאוד סימפטיה. זה נכון, אבל ההצגות שלהם לא גורעות דבר מהעובדה שגם סיטי משחקת כדורגל ראוותני. הרביעייה לרשת אסטון וילה העמידה אותה על 100 שערי ליגה – היא השניה שעושה זאת אחרי צ'לסי של למפארד בעונת 2009/10. שתי הטוענות לכתר היו ראויות מבחינה התקפית, סיטי ראויה הרבה יותר מבחינה הגנתית. היא מצאה את האיזון הנכון, והחזון של פלגריני הוגשם.

החזון הזה זכה למחמאה גדולה מצד פפ גווארדיולה לפני המפגש בין באיירן לסיטי בליגת האלופות. "אני רוצה להיות מאמן כמו פלגריני", אמר הקטלאני, "כל קבוצה שהוא מדריך משחקת באותו סגנון, אי אפשר לפספס את טביעת האצבע שלו. הוא מאוהב בכדורגל". האהבה היא שגרמה לפלגריני להשאיר את המשפחה בצ'ילה ולחיות בודד במדינות זרות. בראיונות לא מעטים לתקשורת הבריטית הוא סיפר על הקושי האישי שחווה, ועל ההבנה מצד אשתו אשר עזרה להם לשמור על הזוגיות למרות המרחק. הוא לא עשה ויתורים כאלה כדי שיריב פורטוגלי יזלזל בו ויגדיר אותו כלוזר. כעת, כאשר הוא מסיים לפניו בטבלה, הצ'יליאני הוא זה שצוחק אחרון.

"זה יהיה רע לכדורגל אם צ'לסי תיקח אליפות", אמר פלגריני לפני מספר שבועות. זכייתו בפרמייר-ליג בנסיון הראשון היא בשורה חיובית לחובבי המשחק. ומוריניו? לפי ההגדרה שלו עצמו, הוא לא יהיה אפילו הראשון בין הלוזרים.