וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

גם אתה יכול להיות ערן זהבי: סיכום מחזור ליגת העל

4.5.2014 / 14:30

למה בשורת ערן זהבי חשובה יותר מהבשורה שיצר הכדורגלן הגדול ששלט לפניו, יוסי בניון. חמי אוזן סוגר מחזור, בוחר את זהבי הבא, מכין את מאמן מכבי חיפה לבעיה שלא מדברים עליה ומסביר איך התחתית משקפת את הירידה ברמה

ברני ארדוב

Like

ערן זהבי, סמל האליפות האחרונה של מכבי תל אביב, הצטרף העונה באופן רשמי לרשימת שחקני הליגה הגדולים ביותר שידענו. את מיקומו בדירוג נדע באמת רק כשיפרוש, אבל כבר עכשיו, בעיקר עכשיו, כדאי לשים לב לבשורה השונה והמיוחדת שזהבי הביא, לעומת שליטי הליגה הקודמים: להבדיל מהשחקן אותו ירש בתפקיד הכדורגלן הישראלי הטוב ביותר, יוסי בניון, ולהבדיל מנמני, אוחנה, ברקוביץ', סיני, שפיגל, שפיגלר – זהבי לא הגיע לכיסא המלכות ככוכב שסומן ככזה בגיל צעיר. הוא לא היה העילוי שכולם חשבו שיהיה כבר בנבחרות הנוער וזה ששמרו עליו בצמר גפן, כיאה ליחידי סגולה שצומחים במועדונים גדולים. הוא עזב פעמיים את הפועל תל אביב, שיחק בליגה השנייה, נלחם, שרט, הזיע, כדי לקבל את המעמד הזה. הילת היהלום הצעיר לא סללה לו את דרכו כפי שהיא עשתה לבניון או נמני. זהבי יצר את ההילה הזו בעצמו.

ולכן, זוהי גם אחת הבשורות הכי מרתקות ואולי גם הכי חשובות שכוכב כדורגל ישראלי נושא עמו. כי זהבי, למרות שהוא משחק כמו סופרמן, הוא מסר לכל שחקן ושחקן בישראל, שכל אחד מכם יכול. שכדי להיות הכדורגלן הכי טוב בישראל לא צריך להיוולד בניון וכדי להגיע לשכר של כ-600 אלף יורו לא צריך להיות עילוי חד פעמי כמו ברקוביץ'. בעולם החדש, העולם של זהבי, לא חייבים לגלות אותך בגיל צעיר. אתה יכול לגלות את עצמך. אתה יכול לנהל את הקריירה שלך כל הדרך לפסגה, מבלי להיצמד למסלול הכוכבים השגרתי: ללכת לרמת השרון, להילחם על מקומך בהפועל תל אביב, וכן – גם להיכשל באירופה, בניגוד לבניון, אוחנה או ברקוביץ' שישר נבלעו בהצלחה בתוך הכדורגל האירופי. אתה כותב את הסיפור של עצמך, וגם אם לא הצליח לך בפרק הקודם, תמיד תוכל לתקן בפרק הבא.

לא סתם זה העולם של זהבי. הכדורגל הישראלי החדש הוא כדורגל ללא בניונים, ללא ברקוביצ'ים. סיפורים כאלה כמו אגדות העבר לא מתרחשים כמעט בימינו. הכדורגל הישראלי החדש הוא קני סייף, הוא רועי קהת, הוא בן רייכרט, הוא שחר הירש, הוא עדן בן בסט ומאור מליקסון המבוגרים יותר, ועוד מלא שחקנים שזקוקים להשראה הזו של הגיבור החדש, הגיבור שלא נולד כגיבור. אם סיפורו של בניון נתן תקוה והראה את האור ליחידי הסגולה, סיפורו של זהבי נוגע להרבה יותר אנשים ונותן להם סיבה טובה להגיע גם מחר לאימון ולתת את הנשמה. הוא נותן תקווה לחלשים יותר ולמוכרים פחות. זהבי נולד לתוך הכדורגל הישראלי החדש, רק כדי להראות את הדרך לאלו שיבואו אחריו. שזה בעצם יכול להיות כל אחד, בכל מקום, בכל קבוצה, לא משנה מה קרה לך קודם בקריירה.

קשר מכבי תל אביב ערן זהבי חוגג אליפות. יוסי ציפקיס
כתב את הסיפור של עצמו, ובמקום שבו טעה תיקן בפרק הבא. ערן זהבי/יוסי ציפקיס
sheen-shitof

עוד בוואלה!

לראשונה טיפלו בסיבה בגללה חליתי בפיברומיאלגיה ולא בסימפטום

בשיתוף מרכז איריס גייר לטיפול דרך אבחון בגלגל העין

Share

1. ולא סתם שמו של רועי קהת צוין בקטע על זהבי. מכל שחקני הדור הצעיר, הוא הדבר הכי דומה למקור. הוא חונך במועדון גדול (מכבי תל אביב), שרד במועדון קטן (מכבי יבנה), הכריז עצמאות על הקריירה שלו כבר בשלב מוקדם, רק כדי למצוא את עצמו במקום הכי נכון עבורו בגיל מאוחר יותר. קהת, בדומה לזהבי, הוא קשר שעושה הכול: בועט מכל מצב, מנסה מכל מצב. מהאוויר, בראש, על הדשא. הוא לא דופק חשבון לאיש. הוא מסוכן לשער, נייד מאוד, משלב מיומנות פיזית עם מיומנות טכנית. אם יהיה לו גם את המזל של זהבי, שזה גם ברמה הכללית (להגיע למועדון שרץ לאליפות ומייעד לך את המשבצת הנכונה) וגם ברמה המיסטית (להיות במקום הנכון ברגע הנכון במשחק, עם וינרית שנראית טבעית), קהת בהחלט יכול לעשות זאת.

אם זה יקרה, זה יהיה הכי זהבי שאפשר. להבדיל מרוב חבריו לקבוצת האליפות שעלתה לבוגרים עם מוטי איוניר, קהת בחר באמת לקחת את גורלו בידיו והרוויח בגרות אמיתית. להבדיל מדור מיכה, שעדיין מצפה שמכבי תל אביב תתן לו את כתר הכוכב מתוקף היותו שחקן בית. להבדיל ממשה לוגסי, שבחר להגיע לקבוצה עם שם נוצץ אבל סגל שגורם לו להיראות הכי מפוזר, עצבני ולא מרוכז שהוא היה אי פעם. להבדיל מברק לוי ועומר ורד, שניסו לשרוד בדרך קצת יותר מקובלת, ואולי הדבר הכי דומה למונס דאבור. ספק אם לפני שנה מישהו בכלל שקל סוף כזה לילדי מכבי תל אביב, אבל בעולן החדש של ערן זהבי אסור אף פעם לתכנן שום דבר. בעולם הזה גם רועי קהת יכול להיות ערן זהבי.

רועי קהת, עירוני קרית שמונה. אדריאן הרבשטיין
מכל הדור שעלה אתו למכבי תל אביב, הוא קיבל את ההחלטות הנכונות ביותר. קהת/אדריאן הרבשטיין

2. לפני ואחרי המשחק של בית"ר ירושלים מול הפועל עכו, חגג מספר קטן של אוהדי הקבוצה את ציון משחק השרוכים מול הפועל בית שאן. חג שרוכים שמח, החלו משום מה אוהדי בית"ר לאחל אחד לשני. הם לא מבינים כמה הם טועים, ומדהים לגלות כמה הם לא קולטים איך אותו משחק אחראי למצב שבו בית"ר ירושלים נמצאת היום. באותו משחק בית"ר ירושלים איבדה סופית את זהות האנדרדוג שהייתה כל כך חיונית לה. יש שיגידו שהיא העבירה אותה להפועל תל אביב, אבל בכל מקרה – את נקודת המבט החשובה כל כך לקבוצה של ישראל השנייה, בית"ר מסרה מבלי ששמה לב. מקבוצה שתמיד חיכתה לעקוץ את הקבוצות מהמרכז העשיר, בית"ר הפכה מילד מוכשר שטיפס לפסגה לשליט מדושן עונג.

וכששליט מדושן עונג לא באמת שולט, הוא משתגע. הוא מתפזר. הוא מתפרק. הוא באמת מאמין בחזיונות שווא כמו ארקדי גאידמק ונשאר בסופו של דבר עם דמויות כמו אלי טביב, שתמיד איכשהו נכנסות לחלל שנוצר. בכל אלו לא אשמה בית שאן באופן ישיר, כמובן. אבל זוהי הנקודה שבה בית"ר איבדה את התמימות באופן סמלי. מוטב שחגיגות השרוכים לא יחזרו יותר בירושלים. לא שבית"ר צריכה לרחם על יריבתה המרה מתל אביב. ובטח שהפועל תל אביב לא היתה נוהגת אחרת אם בית שאן היתה נותנת לה כך לקחת אליפות. טובות הנאה לא פחות חמורות קיבלו האדומים מהממסד לאורך עשרות שנים, ומי כמוהם יודע שבדרך לניצחון אין חברים ואין לפעמים מוסר. אבל במסגרת היריבות הזו, מוטב שבית"ר תשאיר לאדומים לציין את ה-2 במאי כיום אבל, ולא תחגוג משהו שלא ראוי לחגוג, גם מול היריבה הכי קשה ואכזרית. להתאבל על אירוע כזה זה דבר אחד, לחגוג זה דבר אחר. ובטח כשמדובר בנקודת ציון מכרעת באובד התמימות שבית"ר מנסה למצוא עד היום.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
עד למשחק ההוא הם היו בית"ר האנטי ממסדית של ישראל השנייה. אבוקסיס ואוחנה בימים שאחרי משחק השרוכים/מערכת וואלה!, צילום מסך

Comment

משימות רבות מחכות למאמן מכבי חיפה הנכנס, אלכסנדר סטנוייביץ'. שיקום סגל הישראלים, שיקום סגל הזרים, צמצום הפערים המקצועיים ממכבי תל אביב, חיבור מחדש עם הקהל, מציאת פתרון לפצעים כואבים כמו טאלב טואטחה, טיפול אמיץ במעמדו של הקפטן הנוכחי, ומה לא בעצם. בכל מקום שתזרקו אבן, תגלו בעיה.

אלא שהמאמן הסרבי חייב לכתוב אי שם בראש הרשימה גם את שיקום היכולת המנטלית של המועדון בכללותו. המנטליות של מועדון מכבי חיפה עברה כברת דרך לא קצרה, הרבה לפני העונה האחרונה, עד שהגיעה למקום הנמוך שבו היא נמצאת כעת. המקום בו סופגים שערים בקלות בדקות האחרונות, המקום בו מאבדים יתרון בטוח בבית, המקום בו מצפים כל הזמן למכה הבאה, רק כדי באמת לקבל אותה. פעם מכבי חיפה ניצחה משחקים והתגברה על משברים רק בזכות השם מכבי חיפה. בשנים האחרונות זה התהפך. השם מכבי חיפה מזמין תקלות.

במצבה הנוכחי, נכון לקיץ 2014, מכבי חיפה רואה באופק את המצב בו מכבי תל אביב הייתה בעידן טרום גולדהאר. אותה מנטליות שהפסידה נקודות והשתרשה עם השנים. אם המצב הזה היה מתחיל העונה, הפתרון שלו יכול היה להיות מהיר. אלא שהנסיגה בתודעת המועדון החלה עוד בימי אלישע לוי. כשמכבי חיפה בחרה להוריד את רמת הסגל וניסתה לזכות בתארים בצורה מעט יותר עממית. מה שהיה פעם תואר של בניון, הפך לתואר של רפאלוב. היום זה כבר חן עזרא. העוצמות המנצחות של אימפריה שמסתכלת על כולם מלמעלה נפגעו, ואותן סטנוייביץ' יהיה חייב לשקם, כפי שקרויף עשה למכבי תל אביב.

יעקב שחר, בעלי מכבי חיפה, עם המאמן אלכסנדר סטנוייביץ'. אדריאן הרבשטיין
העוצמות המנצחות של אימפריה שמסתכלת על כולם מלמעלה נפגעו, ואותן סטנוייביץ' יהיה חייב לשקם, כפי שקרויף עשה למכבי תל אביב/אדריאן הרבשטיין

המחזור הבא: בני יהודה – אשדוד

בני יהודה עוד לא נשארה בליגה. למרות התוצאה המבישה של אשדוד מול מכבי פתח תקווה, היא יכולה לצופף משחק מול בני יהודה, ואולי גם לעקוץ עם איזה שער – דברים שלבני יהודה יהיה קשה להגיב אליהם לאור היכולת במשחק מול רמת השרון. כי מי שראה את משחק התחתית המאכזב הזה יודע זאת. הוא יודע שבני יהודה מתקשה להגיב למצבים, שהיא ניצחה בזכות שוער שהוא מעט יותר חלש העונה מדלה איינגובה, ומולה שיחקה קבוצה שהיו לה את כל התנאים להישאר בליגה ולא עשתה זאת. על מכבי פתח תקווה, הקבוצה הגרועה בליגה, אין טעם להרחיב את הדיבור. קבוצה שלא מבינה שיש לה נכס כמו רועי דיין במשך כל העונה לא ראויה להישאר.

כי זה בערך הסיפור של התחתית המותחת שיש לנו העונה. אין באמת קבוצה שראויה להישאר. תחתית עם איכות מסוימת מסמלת לא מעט את הבריאות של הליגה. העונה התחתית שלנו מלמדת על הירידה ברמה, בתרבות, בגישה. 33 נקודות יספיקו להישארות. לפני שנה סכנין נשארה עם 37, ולפני כן מכבי פתח תקווה עם 40. מי שירצה, ימצא כמובן דוגמאות נגדיות בנוגע לכמות הנקודות המספיקה להישארות, אבל אף אחד לא יאמר שהיה כאן איזה מסע הישרדות מרגש. בני יהודה גנבה הישארות עם שער מקרי ברמת השרון, אלא אם כן היא תשחזר את האופי של העונה הזו במשחק האחרון שלה ושוב תאבד הכול ברגע האחרון בגלל אירוע מקרי. כי אין מילה אחרת לתאר את התחתית שלנו העונה מלבד – מקרית.

שחקני בני יהודה חוגגים ניצחון על הפועל ניר רמת השרון. יוסי ציפקיס
חוגגים, חוגגים, אבל גם המקריות חוגגת/יוסי ציפקיס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully