ממפיס ידעה איך לתקוף את הדומיננטיות של ווסטברוק ודוראנט
בעונה שעברה, הדובים הדיחו את הרעמים מהפלייאוף, הרבה אודות לחיסרון של ראסל ווסטברוק. ללא ווסטברוק, הם פשוט חסלו את דוראנט, ולא היה אף אחד לידו שייצר נקודות. המפגש הזה אמור לשים סוף לוויכוח הנצחי בין אוהבי ושונאי ראסל ווסטברוק: תורם או פוגע?
הת'אנדר משחקים את המשחק שלהם, וההתאמה היחידה שהם עשו היא בהגנה, שם קנדריק פרקינס וסטיבן אדאמס אמורים להצר את צעדיו של זאק ראנדולף. סרג' איבקה שומר על מארק גאסול שמשחק רחוק יותר מהסל. איבקה חוסם נפלא, אבל בחיסרון גודל רציני נגד הקו הקדמי של ממפיס. כשגאסול תפס עמדה בפוסט, זה נגמר בדרך כלל בנקודות קלות, רק שמאמן ממפיס דייב ייגר לא ממהר לשנות את ההתקפה שלו. הוא מעדיף את היתרונות של גאסול בהיי פוסט, ואת היתרונות של ראנדולף בלואו פוסט.
בהתקפה מה שהיה הוא שיהיה. קווין דוראנט וראסל ווסטברוק ימשיכו לקחת את רוב הזריקות בת'אנדר, ועליהם יקום וייפול דבר. ייגר משחק את משחק האחוזים. יש לו שומרים טובים בשתי העמדות, והמטרה שלהם היא להוריד את האחוזים, להקשות על שני האולסטארים, ולשלוח אותם כמה שפחות לקו. טיישון פרינס לא תורם, ולמרות שהוא פתח בחמישייה בשני המשחקים, הוא שיחק דקות מעטות. טוני אלן משתלט על הדקות בזכות ההגנה מול דוראנט, והתרומה בצד ההתקפי.
ממפיס מצדה מוכיחה שהיא שווה הרבה יותר ממקום שביעי במערב. קונלי מתעלה בפלייאוף עם סלים חשובים וניהול משחק חשוב. אם הוא ימשיך ביכולת משני המשחקים הראשונים, לממפיס יש מה למכור.
במשחק הראשון הת'אנדר קלעו טוב יותר מכל הטווחים, וכשקווין דוראנט קולע מעל 50% מהשדה (13 מ25), בלתי אפשרי לעצור אותם. הגריזליס עם 36% מהשדה, ו-13 החטאות מהקו (58%), וככה יהיה להם קשה מאוד לנצח. כשמפרקים את המשחק לדוראנט ו-ווסטברוק נגד קונלי, ראנדולף וגאסול אז הת'אנדר ינצחו פעם אחרי פעם. במשחק השני, הכול עבד לגריזליס. 49.4% מהשדה, 87.5% מהקו, 30 אסיסטים, 23 נקודות ממילר ואודריך מהספסל. בצד ההגנתי הם הצליחו להוריד את האחוזים של ווסטברוק ודוראנט (23 מ-56, 41%), בלי להפקיר אף אחד אחר בהגנה. המספרים נראים כמו סופה מושלמת, המון דברים שמתחברים ביחד ומביאים לניצחון, והשאלה היא האם ממפיס מסוגלת לחזור על תצוגה כזו. הרי למרות שהמספרים היו חד צדדיים, המשחקים היו צמודים מאוד. המשחק השני הלך להארכה אחרי נס קנדריק פרקינס (הוא קלע סל שדה!), ושלשה בלתי אפשרית קונבנציונלית לגמרי של קווין דוראנט.
ממפיס ניצחה באוקלהומה סיטי, 40 הפרש לקליפרס
מספרי וציטוטי הלילה: דוראנט נעצר, CP3 על ההצגה
עולם הפוך: אסף רביץ על פתיחת הפלייאוף ב-NBA
ג'ואקים נואה זכה בתואר שחקן ההגנה של הליגה
מייק וודסון פוטר מתפקידו כמאמן ניו יורק ניקס
הסדרה עוברת לממפיס לשני משחקים (חמישי ושבת), והת'אנדר ישאפו לחזור משם עם לפחות ניצחון אחד. הסדרה רק הולכת להיות קשה יותר מכאן והלאה. ראינו את ממפיס במיטבם בשני צדי המגרש, וזה הספיק להם רק לניצחון בהארכה, עכשיו אנחנו אמורים לקבל את המיטב שיש לת'אנדר להציע. כדי שזה יקרה, סקוט ברוקס חייב להאט את ההשתוללות של ראסל ווסטברוק. ווסטברוק חייב לזרוק פחות, ולהפעיל יותר את הקבוצה. אם הוא לוקח 28 זריקות למשחק, ומוסר רק 6 אסיסטים, הת'אנדר יתקשו מאוד לנצח. אם צריך, אז להזיז את ווסטברוק לעמדה 2 ולשים את הכדור בידיים של ג'קסון. כל זמן שדוראנט ו-ווסטברוק לוקחים 70% מהזריקות, והיחיד שתורם מלבדם הוא איבקה, ההגנה של ממפיס תסתדר.
ממפיס מצדה תשמח להמשיך את הסדרה כמו שהיא הייתה עד כה. קונלי משחק מצוין, גאסול וראנדולף עושים את שלהם, וההגנה שלהם עושה את ההבדל. אני בספק אם הם יקבלו עוד משחקים של 14 נקודות מבנו אודריך. הם צריכים את מייק מילר והקליעה שלו מבחוץ יותר.
הת'אנדר הם הקבוצה הטובה יותר, אבל אם ברוקס יתעקש להמשיך באותו סגנון משחק, בלי שום סדר בהתקפה, ולא ישתלט על ווסטברוק, זאת לא תהיה הפתעה אם ממפיס תעבור לשלב הבא. ההתקפה של ממפיס נראית בינתיים טוב מאוד, הרבה בזכות מייק קונלי שמשחק נהדר. ווסטברוק השחקן הטוב מבין השניים, אבל קונלי הוא הרכז הטוב מבין השניים, ובסדרה הנוכחית, הוא תורם יותר לקבוצה שלו.
לכאב הראש של מארק ג'קסון יש שם: בלייק גריפין
לא מעט יגידו שהתבוסה במשחק השני הגיעה בגלל שאננות של הווריורס אחרי הניצחון במשחק הראשון. אין ספק שהקליפרס רצו את זה יותר, אבל כמו שהם שיחקו היום, לווריורס אין שום דרך להתמודד איתם. שני המשחקים נפתחו בצורה דומה, כשהקליפרס בורחים, רק שבמשחק הראשון הווריורס הצליחו לעצור את הריצה של הקליפרס, לא מעט בזכות בעיית העבירות של בלייק גריפין. במשחק השני, לווריורס לא הייתה תשובה לגריפין (וכנראה גם לא תהיה בהמשך), והקליפרס הלכו פעם אחרי פעם ליתרונות שלהם.
כיאה לכומר, תוכנית המשחק של מארק ג'קסון היא בעיקר בגדר תפילה, שכן עד עכשיו הוא שולח את לי לעצור את גריפין באחד על אחד. במשחק הראשון עזרה התערבות השופטים, במשחק השני לא היה אף אחד שיכול להציל אותו. ג'רמיין אוניל עושה סוג של דאבל פאסיבי על בלייק. הוא עומד בין גריפין לבין הסל, כדי שבמקרה וגריפין יעבור את לי, הוא יהיה בפוסטר (אוניל בגילו לא ממש יכול לעצור את גריפין), ומצד שני עדיין יכול לשים גוף על דיאנדרה ג'ורדן במקרה הצורך. זה מאפשר לבלייק לעבוד בחופשיות, בלי שאף אחד ינסה להוציא לו את הכדור מהיד, ולייצר נקודות בקלות רבה, כל זמן שהוא על הפרקט.
ג'קסון מחביא את סטף קרי בהגנה על מאט בארנס, ושולח מגוון שחקנים להפריע לכריס פול. תומפסון, איגודלה וגרין, כולם גדולים מפול ואמורים להפריע לו עם האורך שלהם. בהתקפה ג'קסון מנסה לעשות דברים דומים לאלו שעשה בעונה שעברה. הוא מחפש את יתרון הגובה שיש לו (תומפסון\איגודלה\בארנס על רדיק\קוליסון\קרופורד) ושולח את השחקן ללואו פוסט ליצר נקודות משם. כשזה לא עובד, הולכים לפיק אנד רול בין דייויד לי לסטף קרי.
ריברס מצידו מתרכז בלעצור שחקן אחד. הוא יודע שאם סטף קרי לא בעניינים, הווריורס לא ינצחו את הסדרה. כשלי חוסם לקרי, השחקן ששומר על לי יוצא מהר וגבוה לקרי, כדי לא לתת לו לקחת את השלשה. זה עולה לקליפרס בלא מעט נקודות של לי, אבל הם ייקחו את זה, כל זמן שהם מצליחים לשמור על קרי בשליטה. אין להם בעיה לתת לשחקנים האחרים זריקות חופשיות, העיקר שזה לא יהיה קרי. במשחק הראשון הוורירס ידעו לתת את המסירה הנוספת כדי למצוא תמיד את השחקן החופשי, וההתרכזות בקרי שחררה שחקנים אחרים לזריקות קלות (שלשות חופשיות של קליי תומפסון, הטבעות של אוניל), אבל ריברס יודע שככה הווריורס לא ינצחו את הסדרה.
בסופו של דבר המשחק הראשון היה האנומליה. גם בעיית העבירות של גריפין, גם ההתעלות של אוניל, וגם הסיום הרע של פול (2 החטאות עונשין, ואיבוד קריטי שהליגה הוציאה הודעה שהייתה עבירה על פול במהלך). הווריורס יצטרכו למצוא דרך לעצור את הקליפרס, ובייחוד את גריפין. הווריורס יכולים להתנחם בכך שגנבו את יתרון הביתיות, ובזה שאת המשחק השני קרי סיים עם 24 נקודות, כולן נקלעו כשכבר לא היה על מה לשחק. מצד שני, אולי זה ישחרר את המחסום עבור קרי, למשחקים הבאים.
המשחק עובר לאורקל ארינה באוקלנד לשני משחקים (חמישי וראשון). הקליפרס מגיעים עם המומנטום לאחד מהאולמות הביתיים בליגה. הבעיה היא שהקהל לא יכול לעצור את בלייק גריפין. גריפין שחקן חכם, והוא הפיק לקחים מהמשחק הראשון. הוא יודע שהוא צריך להיות על המגרש. היתרון שלו בצד ההתקפי הוא מכריע עבור הקליפרס, ולג'קסון אין פתרונות, בטח בלי בוגוט. אני לא אתפלא אם ג'קסון ישלוף את בוגוט מהפציעה לכמה דקות בשביל להלהיב את הקהל (כמו שעשה עם לי הפצוע בעונה שעברה), אבל גם אם זה יקרה זה יהיה רק גימיק, ועם גימיקים הוא לא ינצח את דוק ריברס.
ג'קסון צריך למצוא דרך להכניס את קרי למשחק. לתת לו לשחק אוף דה בול, כשכל הקבוצה עובדת בשביל לשחרר אותו. אם קרי מתחמם קשה מאוד לעצור אותו. הוא מכניס את הקהל לעניינים, והופך את המשחק באורקל ארינה לקשה הרבה יותר עבור היריבות. מצד שני הוא צריך למצוא דרך אחרת להתמודד עם גריפין, ולנסות להוציא לו את הכדור מהיד. הוא לא יכול לתת לו לקלוע בנחת 13 מ-17 מהשדה, כמו במשחק השני.
כל זמן שהווריורס לא מפריעים, ריברס ימשיך עם אותה תכנית. יש לו את השחקנים הטובים יותר, ואין לו שום בעיה עם ההפסד במשחק הראשון. הוא יודע שזה היה אנומליה, והוא יודע שהווריורס לא ינצחו את הסדרה בצורה הזו. אוהדי הווריורס לא יכולים להיות רגועים מהדרך שבה הסדרה הזו מתפתחת, כי כרגע, למרות יתרון הביתיות, היתרון עדיין נמצא בצד של הקליפרס.
