המטרה: לחזור למילאנו גם אחרי הסדרה

הפסיקו להתחכם, התחילו לפוצץ: שי האוזמן מנתח את משחק 3 בין מכבי תל אביב למילאנו

מכבי תל אביב ניצלה את האווירה שהזכירה את יד אליהו הישן בזכות המעבר של בלאט לכדורסל של פלייאוף. שי האוזמן מנתח את השינויים ההגנתיים של הצהובים, מסביר איך הם עצרו את לנגפורד, ומה צריך לקרות במשחק הרביעי כדי לשלוח אותם לפיינל פור

שי האוזמן
עריכת תקציר: טל רזניק

תכנית המשחק של מכבי

דיוויד בלאט ביצע לא מעט התאמות התקפיות והגנתיות בהמשך לשליטה האיטלקית בשני המשחקים הראשונים של הסדרה, אך גם ביצע שינוי בהרכב הפותח, כשהחליף את הקו הקדמי של ז'יז'יץ' ובלו בביג סופו וגיא פניני. התקפית, ניתן דגש משמעותי על משחק ההתקפה מול האזורית של האיטלקים, כשמכבי מתאימה את הסטים ההתקפיים שלה וגם מחויבת הרבה יותר להעניש את ההגנה דרך מסירות להיי פוסט (אזור קו העונשין) ובאמצעות חדירות של גארדים מהפינות נגד שומרים גבוהים וכבדים מהם. בכל מקרה, הסיפור המרכזי הוא דווקא הגנתי, כשמכבי זנחה את רוב רובם של הפתרונות הטקטיים-נסוגים שלה עד כה והחליפה באלמנטים אגרסיביים ופשוטים הרבה יותר.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה
מנעו ממנו גישה לצבע. קית' לנגפורד (צילום: ברני ארדוב)

הגו טו גאי

השחקן המרשים ביותר בשני המשחקים במילאנו היה הפליימייקר דניאל האקט והמפתיע מכולם היה הרכז המחליף קרטיס ג'רלס. עם זאת, התחושה הייתה שבמשחק חוץ קשה מול מכבי תל אביב ו-11,000 צהובים ובהיעדרו של ג'נטילה הפצוע, תצטרך הקבוצה של לוקה באנקי הופעת יחיד מיוחדת של קית' לנגפורד. והופעה כזו ממש לא הגיעה, למעט פתיחת משחק מוצלחת ברבע הראשון. מכבי תל אביב סיכלה מספר תרגילי התקפה שאמורים למקם את הגוטוגאי של באנקי במצבים של בידוד באמצעות פתרונות תלויי סקאוטינג, אך ההישג המרכזי הגיע בדמות היכולת למנוע מלנגפורד גישה קלה לאזור הצבע מכדרור והיכולת להכריח אותו לקחת זריקות לא פשוטות משלוש. בסופו של יום, סיים אקס מכבי עם 0 מ-5 לשלוש ועם מדד יעילות נמוך מממוצע היורוליג שלו.

צפו במכבי תל אביב עולה ל-1:2 בסדרה עם 63:75 ביתי על מילאנו

דיוויד בלאט הודה לקהל הצהוב בסיום: "הוציאו אותם מאיזון"

בלוג ההצלבה של יהונתן אליהו על המספרים הנדירים של טיוס

למי שכבר רוצה לראות שוב: המשחק המלא בין מכבי תל אביב למילאנו

תחושה שמזכירה את הגמר ב-2004. יד אליהו אמש (צילום: ברני ארדוב)

עוד מעט נתחיל לנתח את האלמנטים שקירבו את מכבי לפיינל פור במילאנו. שניה לפני שמתחילים, כדאי לפתוח ולומר את המשפט הבא: היה מרשים מאוד אתמול בנוקיה. עזבו מרשים ועזבו נוקיה, היה מפחיד מאוד אתמול ביד אליהו הישן. עבור האורחת. עם תחושה באוויר שמזכירה את האווירה ערב אותו משחק גמר ביתי מול סקיפר בולוניה, נוצר קשר דמוי ביצה ותרנגולת בין היכל דרוך ובטירוף לבין חבורה צהובה שבאה לקחת את המשחק בכוח ובכל מחיר.

לאחר משחק ההפסד ביום שישי הפננו כאן ללא מעט החלטות בעייתיות של בלאט וטענו שההתאמות של באנקי למשחק הקודם היו עדיפות וההכנה האיטלקית - מנצחת. לא סביר שהפסד ייוחס למאמן בעוד שניצחון לרוחות של יד אליהו או לשחקנים, מצטיינים ככל שיהיו, ובטח שלא הפעם. בלאט ידע לקרוא נכון את מצבן של שתי הקבוצות ערב משחק מספר 3 ולבצע שינויים ברמת המיקרו, אבל בעיקר לשנות את המאקרו של קבוצתו. הגיע זמן הפלייאוף, אמר לעצמו הקואץ', והמשמעות היא להתחיל ולשחק כדורסל של פלייאוף. וכדורסל של פלייאוף הוא קודם כל הגנה.

עבר לשחק כדורסל של פלייאוף. דיוויד בלאט (צילום: ברני ארדוב)

מכבי אמנם הפסיקה עם הגימיקים בהרכב הפותח אמש, כשוויתרה על שירותיו המפוקפקים של ז'יז'יץ ופתחה עם ביג סופו והסייד קיק שלו פניני, אבל גם השינוי הזה לא מנע ממילאנו להיראות עדיפה בדקות הראשונות. פוסטאפים מוצלחים של האקט, אסיסטים של לנגפורד אחרי חדירות ושתי שלשות מוקדמות (דיוויד מוס והאקט) נתנו את התחושה שמילאנו ממשיכה בשלה. מצד שני, שתי עבירות מוקדמות שלו גרמו ללנגפורד לרדת לספסל אחרי 6 דקות וחצי. כשמילאנו ביתרון 3. כשלנגפורד יחזור למגרש, כארבע דקות לסיום הרבע השני, מכבי כבר תהיה ביתרון שלוש נקודות ועם כל הרוח הגבית שהיא הייתה צריכה.

ולא רק עם הגימיקים בכל הנוגע להרכב הפותח הפסיקה מכבי. בתכניתנו משחק מקדים דיברנו על כך שהשינוי המיוחל במכבי לא צריך להגיע מהתעלות במשחק ההתקפה, אלא משינוי גישה ומגמה ברמה ההגנתית. הקבוצתית. ובלאט החליט אמש שדי להתחכמויות הטקטיות. את הגנת הבונקר שמטרתה לכפות על האיטלקים זריקות לשלוש כבר לא ראינו יותר. מכבי שברה את משחק הגב לסל של הגארדים הגבוהים והפיזיים יותר של האורחים באמצעות מלכודות אגרסיביות. את משחק הפיק אנד רול פתרה באמצעות פתרונות דמויי עזור וחזור שמכריחים את הגארדים היריבים להרגיש את הלחץ. ואת משחק הבידודים של ההאקטים, שעשה שמות בהגנה של מכבי בשני המשחקים הראשונים, צמצמה וסיכלה ההגנה הצהובה גם באמצעות הגבלת החילופים ההגנתיים שיצרו יתרונות עבור מילאנו וגם בעזרת אלמנט הגנתי שראינו בשלבים לא מעטים דווקא של העונה שעברה. מכבי שלחה גארד כדי לעזור (אפילו עד רמת טראפ) על הגארד החודר היריב ובכך גם הגבילה מאוד את שטח המחיה שלו, גם מנעה ממנו ניצול היתרון המובנה שיש לו מול היקמן/אוחיון/רייס/אינגלס שמתקשה לשמור עליו וגם ביטלה את יכולת המסירה לגבוה פנימה. כדי לסכם ולפשט את הסיפור, אפשר לומר שמכבי גמרה אומר בליבה להפסיק להתעסק בסטטיסטיקות ולהתחיל ללחוץ ולפוצץ.

הטלות לא נוחות מול הגנה חדה. האקט מול סמית' (צילום: ברני ארדוב)

ולא שלהחלטה כזו אין מחיר. ככל שההגנה נסוגה פחות, כך היא חשופה יותר לריבאונד ההתקפה של היריבה - וכך קרה כבר ברבע הראשון, כשמילאנו לוקחת 5 ריבאונד התקפה (מתוך 12 כדורים חוזרים בסך הכול מתחת לסל של מכבי). מצד שני, ולמרות שמילאנו סיימה עם 15 כדורים חוזרים בהתקפה, לקחה מכבי בסופו של יום מכבי 11 כאלה משלה ואף ניצחה סוף סוף בקטגוריית הריבאונד הכללי (37:42). כך שטקטיקה זה נחמד, אבל כשקבוצה מחליטה להפסיק להתקשקש ולהתחיל לשחק חזק ואינטנסיבי, כנראה שגם נחיתות פיזית ניתנת לפתרון.

מילאנו סיימה את הרבע הראשון עם 2 מ-7 לשלוש נקודות. את שני הרבעים הבאים סיימה עם 0 מ-10. ונכון, היו שם גם כמה זריקות לא רעות שבמשחקי הבית שלה נכנסו, אבל רוב רובן של הזריקות היו הטלות לא נוחות מול הגנה חדה שהצליחה לשלוח ידיים ולהפריע. ואגב, כשמילאנו מסיימת את המשחק עם 4 מ-25 ו-16% לשלוש, מדובר על אחוזים שמהווים שיא שלילי של האיטלקים העונה וניצבים במקום השני מהסוף בכל ההיסטוריה של מועדון אולימפיה מילאנו ביורוליג.

כאמור, כל הקרדיט מגיע לבלאט, שהצליח לגרום למילאנו להיראות כמו אותה קבוצה שמאזן החוץ שלה העונה ביורוליג עומד על 4 ניצחונות ו-8 הפסדים. ואפילו גרוע יותר.

הרוויח גם דקות מנוחה יקרות מפז למשחק הבא. סופוקליס שחורציאניטיס (צילום: ברני ארדוב)

ואחרי שסיימנו עם הגנרל, חסרה כאן פיסקה לגבי החיילים. לאחר שמוס סיים לנשוך את דווין סמית' במשחק מספר 1, הוא עבר הלאה ושיתק את ריקי היקמן וטייריס רייס, כל אחד בתורו, במשחק השני. אתמול כבר היה לו קשה הרבה יותר, ושני הגארדים הקפיציים של מכבי סיימו משחק מצוין (במיוחד היקמן) עם 24 נקודות משותפות, 10 אסיסטים ורק 3 איבודים.

ביג סופו הצליח להתאושש מפתיחת משחק קשה (כולל 0 ריבאונדים ברבע הראשון) ולהשתלט על המשחק ועל הצבע ברבע השני, גם בצבירת נקודות וגם בסחיטה של עבירות מהגבוהים היריבים – וגם הצליח לארגן לעצמו 18 דקות מנוחה יקרות מפז במחצית השניה, לקראת המשחק הבא. אלכס טיוס, האיש שלא אמור היה להיות שם, המשיך להיות ה-MVP של הצהובים בהצלבה ולהרים את הנתונים שלו הרבה מעל הממוצע במסגרת העונה הרגילה. ודייויד בלו, הפנסיונר, היה הדייויד בלו. האיש שבכלל לא היה בתכניות בקיץ הוביל את טבלת הקלעים של מכבי, זרק (וקלע) חצי מהזריקות שלה לשלוש, שיחק את מספר הדקות הרב ביותר (28) וסיים את חלקו רק לאחר 5 עבירות אישיות, ש(כמעט) כל אחת מהן מלמיליאן.

היה דייויד בלו. דייויד בלו (צילום: ברני ארדוב)

לקח למשחק הבא

תמיד מרתק לבחון את ההתאמות שמבצעות קבוצות, ממשחק למשחק, במהלכן של סדרות פלייאוף. מכבי תל אביב נראתה אמש כמו קבוצה שביצעה את ההתאמה החשובה מכל – והיא ההבנה כיצד מנצחים קבוצה כמו ארמאני מילאנו ביד אליהו. כדי לנצח במשחק מספר 4, יצטרכו האיטלקים למצוא את הדרך לשבור את האגרסיביות ההגנתית של מכבי. 40 דקות של הגנה קבוצתית קשוחה ומתואמת, ומכבי תל אביב בפיינל פור.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully