סיקור מיוחד: מכבי תל אביב הפסידה במשחק השני במילאנו

הנוקאאוט שחייב להעיר את בלאט

במקום שבלאט יהיה ער למזל הנדיר שסייע למכבי לשדוד ניצחון במשחק הראשון בסדרה, הוא לא הפנים את הלקח, המשיך ללכת עם השחקנים הלא נכונים בדרך הלא נכונה ונכנע ללא תנאי למאמן מילאנו. שי האוזמן מסכם את משחק 2 בסדרה ותוהה איך מכבי תשרוד נוכח מצבו של סופו

שי האוזמן
עריכה: טל רזניק

תכנית המשחק של המאמנים

בלאט שמר על הרוטציה וסדר החילופים שלו מהמשחק הקודם, אבל ניסה לשנות מספר דברים נקודתיים, לרבות הבקשה למנוע את היציאה של מילאנו למתפרצות באמצעות ניסיון להפריע למסירה הראשונית לרכז דניאל האקט (מהלך שנכשל באופן חרוץ), לרבות הדרישה מדווין סמית' לאסרטיביות התקפית מההתחלה (הצליח, אבל רק בהתחלה) ולרבות סימון מטרה של קיזוז היתרון של האיטלקים בריבאונד (ושם רשם בלאט הצלחה חד משמעית). מהצד השני, לוקה באנקי המקומי, שספג חיצי לעג מהגאונים שבלבנט, ביצע לא מעט התאמות טקטיות מעניינות, כולל שינויים במאצ'אפים ההגנתיים, כולל התאמה יפה של אזורית 3-2, כולל שינוי בזוויות מהלכי הבידודים של מילאנו בהתקפה וכולל שימוש בשחקנים והרכבים שונים מאלו שרצו במשחק הראשון.

חזרו לסורם: מכבי תל אביב הפסידה 91:77 במילאנו

בלאט: "השגנו את המטרה שלנו. נקווה שסופו יהיה בסדר"

רואה ואינו נראה: יהונתן אליהו על הנזק שגורם דווין סמית'

עוד בוואלה! NEWS

קדימה לעבודה: שבעה טיפים שיעזרו לכם לעבור ראיון וירטואלי

לכתבה המלאה
ניסה לשנות כמה דברים נקודתיים, אבל לא מספיק וללא מחשבה. בלאט (צילום: GettyImages, Roberto Finizio)

הגו טו גאי

לאחר ההתפוצצות המדהימה ב-7 הדקות האחרונות של משחק מס' 1, נדמה היה שכו-לם צריכים להכות על חטא ולהתנצל על שהעזו לפקפק ביכולות יצירת הנקודות של ריקי היקמן וטייריס רייס ועל שהרהיבו עוז להטיל ספק ביכולתו המיתית (נניח) של דיוויד בלאט לנצל אותם כראוי. אז רייס חזר להחריב והיקמן הלך לאיבוד מול הסייז והאינטנסיביות של השומרים האיטלקים. שניהם לא הופיעו, אבל לפחות ניסו – מה שאי אפשר לומר על דווין סמית' או ג'ו אינגלס. מי כן הגיע? אלכס טיוס. ורק אלכס טיוס.

היחיד שהגיע. טיוס (צילום: GettyImages, Roberto Finizio)

בתכניתנו משחק מקדים דיברנו על המצב האבסורדי עמו מגיעים שני המאמנים לשלב ההכנה לקראת משחק מספר 2. סברנו שדווקא המאמן המפסיד, לוקה באנקי, יצטרך לחשוב בעיקר על פתרונות מנטליים לקבוצה השבורה שלו ולהניח בצד את האלמנטים המקצועיים, מאחר שבתחום הזה ממילא גילתה קבוצתו עליונות ב-38 הדקות הראשונות של המשחק הראשון. להבדיל ממנו, סברנו שדווקא המאמן המנצח בלאט, אשר ודאי ער לפוקס הבלתי ייאמן שעזר לקבוצתו לשדוד ניצחון שלא הגיע לה, יבצע לא מעט התאמות מקצועיות על מנת למזער את היתרון האיכותי שהפגינה מילאנו.

אז זהו. שטעינו. ומילא אנחנו טעינו – דיוויד בלאט טעה. ובגדול.

אין לדעת אם זו הייתה כוונת הצוות המקצועי של המקומיים, אבל לעיתים ההכנה המנטלית הטובה ביותר מגיעה דווקא מהחלטות מקצועיות שמקנות ביטחון לשחקנים. ולא משיחות מוטיבציה קלישאתיות. קודם כל ועל מנת למנוע רגליים כבדות בתחילת המשחק, הוביל הרכז של באנקי את הקבוצה שלו למשחק מהיר החל מכדור הביניים, שיאפשר לה לרשום נקודות מהירות על הלוח ולהשיג יתרון מוקדם. האקט, היתרון האבסולוטי הגדול ביותר של מילאנו על פני האין-רכזים בצד השני, המשיך את הדומיננטיות שלו במשחק ההתקפה באמצעות מהלכי פוסט אפ יפים וחכמים על כל שלושת השומרים שלו (רייס, אוחיון והיקמן) ומהלכי חדירות אגרסיביות שחשפו חוסר אונים של השומרים בצהוב. האיטלקים הפנימו את היכולת של רייס והיקמן לגרום נזקים להגנה שלהם, והסיטו את דייויד מוס לשמור על עמדה 1 של מכבי כדי לפרק לחתיכות כמעט כל ניסיון של רייס, אוחיון או היקמן לייצר עבור בלאט. את דווין סמית' המתאדה הם השאירו לידיים הבטוחות והמכאיבות של האקט.

כדי להגביר את הלחץ על הקו האחורי של מכבי, השתמשה מילאנו בהגנה אזורית 3-2, הגנה שנחשבת פחות עדכנית ומודרנית מהגנות אזוריות או מתחלפות אותן אנו רגילים לראות בימי חמישי. אבל גם אם מדובר בהגנה שמקנה פחות קרדיט למאמן שלה, ההתאמה שלה למשחק ההתקפה של מכבי יפה וחכמה. היא מבטלת לא מעט תרגילים של בלאט ובהם חילופי מקומות של גארדים, מסירות רוחב וכן הלאה וגם מוסיפה לחץ נוסף על ניסיונות החדירה של הרייסים וההיקמנים למיניהם. ובהיעדר יצירתיות מחשבתית ובעיקר בהיעדרה של אופציית מסירה טובה לגבוה שמשחק עם הגב לסל, מצאה עצמה מכבי נטולת פתרונות ברוב ההתקפות שלה מול האזורית.

האיטלקים פירקו כל ניסיון של רייס לייצר משהו עבור מכבי (צילום: GettyImages, Roberto Finizio)

מילאנו גם שינתה את ההיררכיה בעמדה מספר 4 והלכה יותר לכיוון של קאנגור (ואפשרה לניקולו מלי עוד כמה ימים של התאוששות ממהלך ההיאבקות הקרוי קלוז-ליין שניסה על רייס במשחק הראשון), גם הפשירה מהפריזר את סי ג'יי וואלאס שלא שיחק במשחק הראשון וגם הציגה לראווה הרכב של שני מספרי 4 ביחד שהפתיע את האורחים.

בפשטות, מילאנו עשתה טקטית את כל מה שצריך כדי לנצח וגם הוסיפה עוד יום קליעה יוצא מן הכלל מבחוץ, נתון שאף פעם לא מזיק.

ומכבי? כנראה שהיא האמינה שברק יכול להכות פעמיים. אחרת, אין שום דרך להבין את קו המחשבה של הצהובים. הגימיק של ז'ז'יץ' בחמישייה במשחק הראשון הוכח כמביך, מה שלא מנע מדיוויד בלאט לספר את אותה בדיחה עבשה פעמיים. טייריס רייס ניצח את המשחק הראשון במהלכים של כישרון ואומץ? ביג סופו החזיר את מכבי למשחק הראשון תוך הפגנת דומיננטיות עצומה במשחק ההתקפה? את בלאט זה לא מעניין, והוא המשיך עם החמישייה הלא נכונה. התוצאה פשוטה – במקום להלום באיטלקים ההלומים עם כוח אש מרבי החל משריקת הפתיחה, מצאו עצמם הצהובים שוב כשהם במצב של קיזוז נזקים כבר אחרי שתי דקות. כנראה שלנצח תוך חזרה הרואית ממצב בלתי אפשרי זה הרבה יותר סקסי מסתם לנצח.

וגם אחר כך, נאמנה לשיטה שכשלה רק 48 שעות קודם לכן, המשיכה מכבי ללכת עם השחקנים הלא נכונים. במיוחד ג'ו אינגלס, שהנזקים ההתקפיים להם הוא גורם נמוכים רק מאלו שהוא גורם בהגנה. סילבן לנדסברג סיים את המחצית הראשונה עם 6 דקות וחצי, 4 נקודות ופלוס מינוס של 1 חיובי – השחקן היחידי של מכבי שסיים את המחצית עם מדד חיובי. ולמרות שמשחק ההתקפה של מכבי, במיוחד בהיעדרו של היווני הפצוע, זעק וצעק לנוכחותו של שחקן שיכול להבקיע איזה שער, המשיך המתאזרח שהגיע מחיפה להתייבש על הספסל ונזרק בחזרה למגרש רק בגארבג' טיים. אי אפשר להבין את זה. אבל רגע, במשחק הראשון זה הצליח הרי, לא?

נזק בשני צדי המגרש. אינגלס (צילום: GettyImages)

המהלך המגדיר של המשחק הגיע עם סיומו של הרבע השלישי. גם הפעם, נדמה היה שמכבי מוצאת את הדרך למזער נזקים, לצמצם את הפיגור ולהלחיץ של מילאנו, שהחלה שוב ליידות שלשות של פאניקה. בפוזשן האחרון של הרבע, בפיגור 63:55, הצליחה מילאנו לקחת כדור חוזר לאחר עוד החטאה לשלוש נקודות, ואז הריצה מהלך פיק אנד רול של ג'רלס על טייריס רייס. ולמרות שמכבי עמדה בשלב הזה עם הרכב הסופר מגה סמול בול שלה, שאמור לנטרל חסימות כאלו באמצעות חילוף הגנתי, איחר אינגלס להגיע (כרגיל) וג'רלס דפק שלשה שסגרה את הסיפור ושלחה את מכבי לעשות חושבים במעט הימים שנותרו עד למשחק מספר 3.

לקח למשחק הבא

האיש החשוב ביותר במכבי תל אביב כיום הוא הפיזיותראפיסט רפי וירשובסקי, שאמון על הכשרתו של ביג סופו לעניינים. בלי סופו – זה הסוף של מכבי. בהנחה שהפצוע היווני משחק, תצטרך למכבי לעשות אחד מהשניים: או להמשיך ולרמות מזריקות השלוש של האיטלקים ולקוות לטוב (לחשוש מרע), או לייצר פתרון הגנתי אחר שיעשה סוף לריקוד הטרנטלה האיטלקי בהתקפה. התקפית, נחמד יהיה לראות את דיוויד בלאט הולך על השחקנים שאשכרה יכולים לתרום לקבוצה שלו. ואם כל זה לא יעבוד, מכבי תשים יהבה על יד אליהו הישן, שיחפה על הנחיתות של הצהובים ויאפשר לה לגנוב מקום בפיינל פור מקבוצה טובה, איכותית ו(לפחות כרגע) מאומנת ממנה.

שחורציאניטיס (צילום: GettyImages, Roberto Finizio)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully