פלייאוף 2014 ב-NBA

המערב פרוע מתמיד: ניתוח סדרות פלייאוף המערב ב-NBA

דוראנט יעבוד קשה מול ממפיס, הקליפרס והווריורס יספקו לנו קרב ענקים, יוסטון של הווארד והארדן תתגושש עם פורטלנד וטקסס תפנק עם דרבי לוהט בין סן אנטוניו לדאלאס. אסף רביץ מנתח את סדרות המערב, שמבטיחות לנו פלייאוף מהסרטים

אסף רביץ
17/04/2014
אחרי השנה שעברה, טים דאנקן וסן אנטוניו רוצים עוד מסע מופלא, שייגמר צעד אחד קטן קדימה(צילום: AP)

(1) סן אנטוניו ספרס – (8) דאלאס מאבריקס

מאזן בעונה הרגילה: 0:4 לסן אנטוניו.

המאמנים בפלייאוף: גרג פופוביץ' 83:133, ריק קרלייל 50:53.

איך סן אנטוניו תנצח: קצת מספרים ממפגשי העונה הרגילה: הספרס קלעו 10.5 שלשות למשחק ב-43.3 אחוזים והגיעו לקו העונשין 29.5 פעמים לא אופייניות בדרך ל-112.3 נקודות למשחק. להגנה של דאלאס, היישר מהמקום ה-22 בליגה, אין כלים למנוע מהספרס את השלשות הפנויות והטיולים לצבע שמאפיינים אותם. כשסם דלמבר משחק עוד יש להגנה הזאת קצת מה למכור, אבל הוא לא מסוגל להחזיק יותר מ-28 דקות. בקיצור, סן אנטוניו פשוט צריכה להיות סן אנטוניו, היא זכתה ליריבה שלא יכולה להטריד אותה. מבחינה הגנתית, דני גרין יידבק למונטה אליס כמו שהוא יודע, מעניין יותר לבדוק איך תיראה ההגנה על דירק נוביצקי. השומר שעל הנייר מתאים ביותר עבור דירק הוא בוריס דיאו, בחמישייה הפותחת טים דאנקן עשוי לקחת את התפקיד ואולי נראה גם ניסיון לשים עליו את קאווי לנארד בהרכב נמוך.

איך דאלאס תנצח: דאלאס וממפיס נלחמו בחירוף נפש במשחק האחרון של העונה הרגילה על הזכות להימנע ממפגש עם הספרס בסיבוב הראשון. ובצדק. אחרי שהפסיד בקרב הזה, מה בכל זאת ריק קרלייל יכול לעשות כדי להפתיע בדרבי? לחשוב מחוץ לקופסא ולחשוב על הגנה. ההתקפה של דאלאס היא מהטובות בליגה והיא תדע להסתדר, לכן השחקנים שמשדרגים את ההגנה חייבים לשחק והרבה. מעבר לשימוש בדלמבר ככל שניתן, קרלייל יכול לשקול הכנסה של דווין האריס לחמישייה. היו ימים בהם האריס נחשב לסטופר המוצלח ביותר של טוני פרקר, הוא כבר לא זריז כמו שהיה (הגיל והפציעות עשו את שלהם) אבל עדיין יכול להפריע לפארקר הרבה יותר מחוסה קלדרון ומונטה אליס.

למה זו ה-סדרה: טים דאנקן הגיע ל-NBA ב-1997, דירק נוביצקי הגיע שנה אחריו. מאז ששניהם נמצאים, שתי הטקסניות הן שתיים מהקבוצות הטובות והיציבות בליגה. במהלך העשור וחצי האלה נוצרה יריבות מרתקת בין שתי הקבוצות שנפגשו לא מעט בפלייאוף. ב-2003 סן אנטוניו ניצחה בגמר המערב בדרך לאליפות, ב-2006 דאלאס ניצחה בהארכה את המשחק השביעי (כולל הפאול המטופש של ג'ינובילי על נוביצקי שהוביל להארכה ואולי עלה לספרס בעוד אליפות). בשני המפגשים האחרונים בסוף העשור הקודם ניצחה דווקא הקבוצה שהגיעה כאנדרדוג. אם יש דרבי שבאמת יש לו חוקים משלו, זה הדרבי של טקסס. האם יש לו הפתעה נוספת בקנה?

ולתחזית: לא הפעם. סן אנטוניו גדולה על דאלאס בכמה מספרים ואפילו פציעה של שחקן מפתח לא אמורה להטריד אותה בסדרה הזאת. חגיגת שלשות של דאלאס יכולה לעזור לה לגנוב משחק, אבל לא הייתי בונה אפילו על זה. 0:4 לסן אנטוניו.

עוד בוואלה!

מלא בסיבים תזונתיים וללא כולסטרול: כל מה שלא ידעתם על אגס ישראלי

בשיתוף חברת גליל
קלדרון ודאלאס יצליחו להפריע לפארקר(צילום: AP)

(2) אוקלהומה סיטי ת'אנדר – (7) ממפיס גריזליס

מאזן בעונה הרגילה: 1:3 לאוקלהומה סיטי.

המאמנים בפלייאוף: סקוט ברוקס 25:29, דייב ג'ורגר 0:0.

איך OKC תנצח: אף פעם לא כיף לפגוש את הקבוצה שהדיחה אותך בעונה שעברה, אבל במקרה של OKC הנסיבות המקלות משמעותיות. אז לא היה ראסל ווסטברוק, אז גם רג'י ג'קסון עדיין לא היה ביכולת שלו השנה והספסל לא היה עמוס בשחקנים שיכולים לתפוס יום. השנה הת'אנדר ניצחו שלושה מארבעה מפגשים, אבל גם בהם שחקני מפתח משתי הקבוצות לא שיחקו. ממפיס היא קבוצה שבנויה על התשת היריבות, בעונה שעברה דוראנט דעך ככל שהסדרה התקדמה, לכן מטרה מרכזית של סקוט ברוקס תהיה לשמור על ה-MVP הנכנס (זה יקרה) רענן לרבע האחרון. הוא עבד על זה במהלך העונה גם כשווסטברוק היה פצוע, עם ראסל זה יותר פשוט. המטרה הכללית של ברוקס תהיה לזהות את השחקנים הנכונים לכל סדרה, הפעם שחקני הפנים קנדריק פרקינס וסטיבן אדאמס (שנראה טוב מול ממפיס בעונה הרגילה) אמורים לקבל הרבה דקות, הרכבים נמוכים פחות מתאימים לסדרה כזאת. דוראנט ישמור על טיישון פרינס וישלב בכך בין מנוחה לעזרה לגבוהים, יכולת העזרה שלו תהיה אחד ממפתחות ההגנה.

איך ממפיס תנצח: כמו שממפיס מנצחת - חפירות פנימה בהתקפה, גריט אנד גריינד בהגנה. סרג' איבקה שיפר את הגנת הפוסט שלו, אבל עדיין יהיה לו קשה מאוד להתמודד עם זאק רנדולף או מארק גאסול. אם ברוקס ישלח אותו אל גאסול, הסנטר הספרדי יהיה חייב להיות אקטיבי בלואו-פוסט. דייב ג'ורגר נמנע משימוש בפרינס וטוני אלן ביחד כדי שיהיה לפחות קלע חוץ אחד בין שחקני הכנף, אבל אם הוא יצליח למצוא שני קלעים שאחד גם יכול לשמור על דוראנט זה יפתור לו הרבה בעיות בהתקפה. שווה לבדוק את ג'יימס ג'ונסון בהקשר הזה, יש לו את הפוטנציאל ההגנתי והוא קלע שלשות מהפינה ומחצי מרחק באחוזים סבירים השנה. ומייק קונלי? הוא פשוט יצטרך להיות לא פחות טוב מווסטברוק.

למה זו ה-סדרה: כדאי להזהיר מראש - זאת לא הולכת להיות סדרה נעימה לצפייה. אבל מבחינת רמת הקבוצות, מדובר בסדרה האיכותית ביותר של הסיבוב הראשון. תסתכלו מסביב כמה שתרצו, לא תמצאו עוד סדרה בין שתי קבוצות שהגיעו בשנים האחרונות לגמר ולגמר המערב עם סגלים דומים מאוד לנוכחיים. המיקום של ממפיס משקר, מאז שמארק גאסול חזר מהפציעה הארוכה שלו הגריזליס מנצחים בקצב העונתי של OKC ונראים כמו קבוצה גדולה לכל דבר. הת'אנדר השתפרו מאז הסדרה של העונה שעברה, אבל חשוב לזכור שגם לגריזליז יש הפעם יותר אופציות בכנפיים וספסל טוב יותר באופן כללי.

ולתחזית: זהירות, מוקש פוטנציאלי. ממפיס לא מתכוונת לעשות חיים קלים לדוראנט וחבורתו ונדמה שיש לה את הכלים להאט התקפה שמבוססת על כוכבים. השאלה הגדולה היא אם ממפיס תצליח לקלוע בקצב מספיק טוב כדי לנצל את ההזדמנויות שההגנה שלה תיצור, התשובה שלי היא שזה יקרה רק בחלק מהמשחקים. OKC תנצח, אבל רק אחרי שתעבוד קשה. 2:4 לאוקלהומה סיטי.

הולך להיות קשה לכולם. דוראנט ומארק גאסול(צילום: AP)

(3) לוס אנג'לס קליפרס – (6) גולדן סטייט ווריורס

מאזן בעונה הרגילה: 2:2

המאמנים בפלייאוף: דוק ריברס 57:64, מארק ג'קסון 6:6.

איך הקליפרס ינצחו: הקליפרס זו אחת הקבוצות המסקרנות של הפלייאוף. היא סיימה את העונה הרגילה כקבוצת ההתקפה הטובה ב-NBA, ולא פחות מפתיע מכך - במקום השביעי ביעילות הגנתית. מפתיע, כי אין לה סטופר אמיתי באף עמדה ונדמה שלסקוררים גדולים קל מדי לחגוג על ההגנה של דוק ריברס. לכן, בזמן שניתן להניח שההתקפה תעשה את שלה (כריס פול היה גדול במפגשים בין הקבוצות בעונה הרגילה, בלייק גריפין עשה את שלו), שאלת המפתח היא איך עוצרים את סטפן קרי. בעונה הרגילה הוא קלע מול הקליפרס 4.3 שלשות למשחק ב-58.6 אחוזים, רק מול יריבה אחת הוא קלע באחוז גבוה יותר (מיאמי, למי שתוהה). את זה הוא עשה ב-36 דקות, בפלייאוף הוא ישחק כ-44 דקות ודוק ריברס יצטרך להבין איך למנוע ממנו לקלוע 6-7 שלשות כל משחק. שתי אופציות מרכזיות - להביא דאבל-טים מהשחקן של אנדרה איגודלה שהקליעה שלו באה והולכת כל השנה או להכריח את קרי לחדור ולראות מה קורה כשהוא נתקל בדיאנדרה ג'ורדן בצבע.

איך גולדן סטייט תנצח: הפציעה של אנדרו בוגוט (שייעדר כמעט בוודאות) טורפת את הקלפים של סדרה שהייתה אמורה להיות שקולה מאוד. גולדן סטייט הוכיחה בעונה שעברה שיש לה מה למכור בפוסט סיזן וששחקנים שלה יודעים להתעלות, עם ההגנה השלישית בטיבה בליגה היא בהחלט הייתה יכולה לאמלל את הקליפרס, אבל בלי בוגוט זו לא אותה הגנה. ג'רמיין אוניל דווקא הפתיע לטובה במהלך העונה ונראה כמו הרע במיעוטו כסנטר הפותח, אבל בגילו האפקט ההגנתי שלו הרבה פחות משמעותי. לכן, איגודלה עשוי להיות שחקן מפתח בהגנה, בהנחה שהוא יקבל את המשימה לנטרל את כריס פול. אם הוא יתמודד עם הפיק נ' רול של הקליפרס בלי להזדקק ליותר מדי עזרה, השאר יוכלו להסתדר הרבה יותר בקלות. מעבר לכך, מארק ג'קסון צפוי להשתמש לא מעט בהאק-א-דיאנדרה, לקליפרס יש בעיה עם מחליפים לגבוהים (ביג בייבי מתקשה להשתלב והוא לא סנטר מחליף אידיאלי) ואם ג'קסון יכריח את ריברס לספסל את ג'ורדן להתקפה שלו יהיה הרבה יותר קל. שני מפתחות נוספים שגולדן סטייט מסוגלת לנצח בהם: 1) קרב הספסלים - הקליפרס עמוסים שם, אבל אם האריסון בארנס ייזכר בפלייאוף הקודם, סטיב בלייק יספק שלשות, אסיסטים וחוכמת משחק, דריימונד גרין ייתן טירוף הגנתי וג'ורדן קרופורד יתפוצץ מדי פעם כמו הקרופורד בצד השני אז הספסל של הווריירס עשוי להיות העדיף. 2) קרב הריבאונד- בעונה הרגילה הסיפור היה פשוט, הקבוצה ששלטה בריבאונד ניצחה כל משחק. גולדן סטייט היא קבוצת ריבאונד הגנה הרבה יותר טובה מהקליפרס, אם היא תישאר ממושמעת בתחום הזה אולי יהיה לה סיכוי.

למה זו ה-סדרה: כריס פול מול סטפן קרי. אלה השניים שמתמודדים על מקום בחמישיית העונה שלצערנו לא אמורה להתפרסם במהלך הסדרה. בכל מקרה, העובדה שרבים מעדיפים את קרי אמורה להביא את פול לסדרה הזאת במצב רוח קרבי ובמטרה להזכיר מי הרכז הטוב בעולם. קרי, מצידו, אוהב את המעמדים האלה ואם הוא יצליח לגרור את פול לקרב קליעות זה יפעל לטובתו.

ולתחזית: עם בוגוט זה היה הרבה יותר קשה ומאוד יכול להיות שהייתי מהמר על הפתעה כאן. בלעדיו, קשה מאוד לדעת מה לצפות מההגנה של גולדן סטייט מול ההתקפה הטובה בליגה ובלי אף שחקן שנראה כאילו יש לו סיכוי להתמודד עם בלייק גריפין. עם האולם הביתי באוקלנד ופוטנציאל ההתפוצצות של קרי ושותפיו בכל יום נתון, אני עדיין מאמין שהם יעשו חיים קשים מאוד לקליפרס. אבל לא יותר. 3:4 לקליפרס.

יותר מזה אנחנו לא צריכים. קרי נגד פול, יא בא יה!(צילום: GettyImages, Ezra Shaw)

(4) יוסטון רוקטס – (5) פורטלנד טרייל בלייזרס

מאזן בעונה הרגילה: 1:3 ליוסטון.

המאמנים בפלייאוף: קווין מקהייל 4:2, טרי סטוטס 4:1.

איך יוסטון תנצח: היא רק צריכה להמשיך כרגיל. מדובר במפגש בין הקבוצה שזורקת הכי הרבה שלשות לזו שמאפשרת ליריבות הכי מעט שלשות, במפגשי העונה הרגילה יוסטון הכתיבה את הקצב והמשיכה להפגיז מבחוץ בקצב שהיא רגילה. לבלייזרס אין שחקנים שיכולים להתמודד הגנתית עם ג'יימס הארדן ודווייט הווארד והם לא נוטים להביא עזרה, לכן בעונה הרגילה פורטלנד הייתה מהקבוצות הנוחות ביותר להארדן ודווייט שקלעו ביחד 56 נקודות באחוזים מעולים. יוסטון גם מגיעה לפלייאוף בכושר הרבה יותר טוב, לכן זוהי פורטלנד שצריכה להיות הראשונה שמפתיעה ומוצאת פתרונות לקשיים שעלו בעונה הרגילה. מבחינה הגנתית, יעזור אם יש למקהייל כפתור שמעביר את הקבוצה למצב פלייאוף.

איך פורטלנד תנצח: פורטלנד צריכה את למרקוס אולדרידג' של דצמבר-ינואר, חודשיים בהם הוא שיחק כמו מועמד רציני ל-MVP ופירק יריבות על בסיס יומי. ליוסטון הייתה בעיה איתו בעונה הרגילה, הוא סיפק 26.8 נקודות ו-15.5 ריבאונדים למשחק מול הרוקטס, כולל שני משחקים של יותר מ-20,20. טרנס ג'ונס שיחק רק בשניים מהמשחקים, אבל כששיחק נראה שהפורוורד הצעיר והמוכשר הגנתית לא בשל להתמודדות עם שחקן מלוטש כמו למרקוס. ההגנה של יוסטון חלשה במיוחד בעמדות הכנף, בעונה הרגילה ווס מתיוס וניקולא באטום לא ניצלו את זה מספיק, הפעם הם יהיו חייבים לקחת על עצמם יותר כי פטריק בברלי מתכנן לאמלל את החיים של דמיאן לילארד. בהגנה, יכול להיות שלא תהיה לטרי סטוטס ברירה אלא לשנות סגנון. הוא לא יכול להמשיך להשאיר שחקנים בפינות (פורטלנד מאפשרת הכי מעט שלשות מהפינה בליגה) כשהארדן מטייל לטבעת והווארד חוגג על רובין לופז. אגב, היכולת של לופז להישאר על הפרקט מול דוויט שואב העבירות חשובה במיוחד, כי לא מחכה על הספסל סנטר מחליף ראוי.

למה זאת ה-סדרה: מדובר בשתיים מחמש קבוצות ההתקפה הטובות בליגה ושתי קבוצות הגנה בינוניות, שתיהן עמוסות בכישרון התקפי, מסוגלות לקלוע 15 שלשות במשחק ויכולות להתפוצץ בכל שלב של כל משחק. בארבעת משחקי העונה הרגילה אף קבוצה לא ירדה מ-100 נקודות. זו אמורה להיות סדרה מערבית קלאסית עם טוויסט מודרני בדמות הקליעה המשובחת מבחוץ. גם הבדלי הסגנונות יכולים להיות מעניינים - פורטלנד עם המשחק בין ארבעה שבשיאו הוא מרהיב, יוסטון עם הריצה, הפיק נ' רול והרגעים בהם נדמה שהיא עובדת על אוטומט.

ולתחזית: כל הסימנים מצביעים ליוסטון. המאץ'-אפ נראה נוח עבורה, היא ביתית, היא מגיעה בכושר טוב יותר והיא צברה שנה של ניסיון. פורטלנד נמצאת במקום דומה ליוסטון של שנה שעברה - קבוצה שביצעה את קפיצת המדרגה לפלייאוף, אבל נראית בוסרית מכדי להוות פקטור משמעותי בפוסט סיזן. היו שלבים בעונה שנדמה שהיא מסוגלת ליותר, הם עברו. בהנחה שדווייט ובברלי כשירים, הרוקטס לא אמורים להתקשות מעבר למשחק-שניים. 1:4 ליוסטון.

ראן אנד גאן אנד בלגן. הארדן מול מתיוס(צילום: AP)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully