26 באוקטובר 2013. ריאל מדריד פיגרה 1:0 בקאמפ נואו ועמדה להפסיד לברצלונה בקלאסיקו הראשון של העונה. לקרלו אנצ'לוטי נותר חילוף אחרון, והוא בחר להכניס דווקא את שחקן הבית חסה, לו היו עד אז 44 דקות בלבד כמחליף. הכישרון הצעיר אמנם כבש בדקת הסיום, אך היה זה רק שער מצמק בהפסד 2:1. האיש המאוכזב מכולם היה זה שלראשונה לא זכה לדקת משחק, אף על פי שלפני כן פתח בכל תשעת משחקי הליגה ואפילו כבש בחמישה מששת משחקיו הראשונים. באותו רגע איסקו הבין שההיררכיה השתנתה. מעמדו בריאל מדריד כבר לא כשהיה.
השחקן הראשון שהוחתם בריאל בעידן אנצ'לוטי, קיבל רמז ברור שבוע קודם לכן. המאמן האיטלקי החליט לשנות מערך והחליף את ה-4-2-3-1 שירש מז'וזה מוריניו ב-4-3-3 שמטרתו להפיק יותר מהרכש הגרנדיוזי גארת' בייל. זה קרה דווקא נגד האקסית מלאגה ובמשחק בו בייל בכלל התחיל על הספסל. איסקו נראה אבוד, עד שהוחלף בדקה ה-72. בקלאסיקו, כאמור, הוא כבר לא נספר.
משם נדחק הקשר בן ה-22 הצידה וסבל מירידה דרסטית בדקות המשחק. גם התוצרת נפגמה וסימני השאלה החלו לצוץ ולמחוק כל זכר לפתיחת העונה הנפלאה. אחרים ודאי היו מתלוננים - בפני התקשורת, בפני חברים לקבוצה, בפני נשיא המועדון שהיה זה ששכנע אותו באופן אישי לחתום בקיץ. לא איסקו. הוא המתין בסבלנות לרגע בו הדלת תסתובב ותיפתח מחדש. מחלות (אנחל די מריה) ופציעות (כריסטיאנו רונאלדו) החזירו אותו לקדמת הבמה, בדיוק במאני טיים. הקורבן של השיטה מרים ראש.
30 מיליון יורו שילמה ריאל מדריד למלאגה על איסקו בקיץ. הוא היה ההחתמה הראשונה בעידן שאחרי מוריניו. השחקן שריאל הצליחה לשים עליו את היד לפני ברצלונה, למרות שכולם טענו כי הוא נראה כמו "תוצר של לה מאסיה". איסקו העדיף את הבלאנקוס על פני מנצ'סטר סיטי, ועל פניו נראה היה כי בחר נכון. הוא התאים כמו כפפה ליד לשיטה בה השתמשה ריאל בתחילת העונה, כשתופקד כקשר ההתקפי המרכזי ותרם שערים ובישולים. אלא שריאל גמגמה במשחקי החוץ שלה, הפסידה דרבי לאתלטיקו בסנטיאגו ברנבאו ואנצ'לוטי הרגיש שמשהו חורק. אז הוא שינה, ובמקביל כל הדברים התחברו נגד איסקו.
למה הכוונה? ובכן, בייל החל להתאקלם, די מריה הוסט מהכנפיים לשלישיית הקישור, צ'אבי אלונסו חזר בהמשך מפציעה וחסה התגלה כבן המועדף. איסקו נוסה בשיטה החדשה מול מלאגה, אבל בניגוד לפתיחת העונה, אז היו לו תמיד שני קשרים אחוריים שיחפו עליו, במקרה הזה כל איבוד שלו יצר בעיות. בנוסף, אנצ'לוטי הבין שאין לכוכב נבחרת ספרד הצעירה את היכולת לתרום בצורה ראויה למשחק ההגנה וסבר כי הוא פוגם באיזון הטקטי. וכשיש שלישיית קדמית קטלנית הכוללת את בייל, קארים בנזמה ורונאלדו, היה ברור על מי אפשר לוותר. כך, איסקו נפל בין הכיסאות והתרומה הסטטיסטית שלו דעכה בהתאם. שני שערי ליגה בלבד ב-2014 מספרים את הסיפור.
אנצ'לוטי הביע תקווה שאיסקו יהפוך עצמו מסוג של טרקוארטיסטה (הגרסה האיטלקית לפליימייקר החופשי מאחורי החלוצים) לקשר אחורי יותר שישלב בין הגנה להתקפה. "לא יכולנו להציב אותו בעמדה שלו בגלל שינוי השיטה, לכן דנו בשאלה כיצד הוא יסתדר בעמדה אחורית יותר", הסביר אנצ'לוטי. "היה לי מקרה דומה עם קלרנס סיידורף, שבשעתו היה קשר התקפי ועבר הסבה במילאן. גם איסקו יכול לעשות את זה". למרות הכוונות הטובות של שני הצדדים, זה לא קרה. במלאגה עוד הצליח איסקו לבצע את התפקיד כראוי מדי פעם, אך בריאל הדרישות תובעניות יותר והאופציות מגוונות יותר. איסקו ראה בעיקר את הספסל.
מסביב החלו לתהות לגבי המשך דרכו של איסקו וכפועל יוצא גם צצו שמועות על מעבר אפשרי בקיץ לארסנל, מנצ'סטר יונייטד או פריס סן ז'רמן. רדומיר אנטיץ', מאמן ריאל מדריד לשעבר, גרס כי ההתנהלות של אנצ'לוטי גורמת לבלאנקוס לפספס כישרון נדיר. "אנצ'לוטי לא היה הוגן כלפי איסקו", אמר אנטיץ' השבוע לאתר GOAL. "הוא כל הזמן מצביע על האספקט ההגנתי במשחק של איסקו, אבל לדעתי מדובר בשחקן יוצא דופן שמוסיף משהו חיוני מאוד לקבוצה: יצירת מצבים מול יריבה שמתגוננת. אנצ'לוטי תמיד מסתכל על הנקודות החלשות של השחקן, וזה לא עוזר להוציא את המקסימום מאיסקו".
מיכאל לאודרופ, אחד שמבין את המשמעות של להשתייך לריאל מדריד, הזכיר לכולם בראיון ל"מארקה": "איסקו הוא עדיין ילד, ולפעמים אנחנו נוטים לשכוח את זה. כשאתה צעיר ומגיע למועדון גדול, לא משנה כמה אתה מוכשר, כנראה שיהיו לך עליות וירידות. זה נורמלי, בטח בשנה הראשונה. ייקח לו שנה-שנתיים עד שיהיה במיטבו. ריאל עוד תיהנה ממנו".
באופן מפתיע, בזמן שכולם מתעסקים בעתידו ותוהים מהי הדרך הנכונה לטפל בו, נדמה שדווקא לאיסקו יש את הסבלנות הכי גדולה בכל התהליך הזה. בגלל הגישה הזו, המקצוענות והשאיפה למצוינות, במועדון מכנים אותו "הארטיסט". כמו שאוהבים להזכיר בספרד, לא מדובר בכדורגלן הטיפוסי.
ואכן, הגאולה של איסקו הגיעה. היא הייתה לא פחות חדה ודרמטית מהצורה בה איבד את מקומו. רגע לפני המשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות מול דורטמונד, די מריה חלה ופינה מקום בהרכב. הקשר המסופסל נזרק אל המערכה, ועוד מול הקבוצה ששנה קודם לכן גרמה לו ולמלאגה מפח נפש באותו שלב בדיוק. ההצבה שלו תפסה את יורגן קלופ ושחקניו עם המכנסיים למטה. איסקו ביצע יותר דריבלים (חמישה) מכל שחקן אחר על המגרש, איים שלוש פעמים על השער וגם הבקיע את השני של הבלאנקוס בניצחון 0:3. הופעה נהדרת שהזכירה כמה הקשר הזה אוהב את ליגת האלופות - מפעל בו כבש שלושה ובישל חמישה בעונה שעברה עם מלאגה, וגם הבקיע בבכורה עם ריאל מול גלאטסראיי.
באותו משחק, רומן ויידנפלר היה הקורבן הטרי להטעיה שהפכה כבר לסימן ההיכר של איסקו. הוא מקבל את הכדור בצד שמאל, מרים את הראש כמי שמחפש מסירה ואז מפתיע ובועט בימין לפינה הקרובה, הכי צמוד לקורה, ומותיר את השוער חסר אונים. כך הוא כבש מול גלאטסראיי ודורטמונד בליגת האלופות, ובליגה מול גרנאדה, אוסאסונה ואלמריה (בהופעה ה-100 שלו בלה ליגה). אלו בדיוק הדברים להם ריאל כה זקוקה בגמר גביע המלך, בהנחה שכריסטיאנו רונאלדו אכן לא ישחק. עוד שחקן שמעז, שמסוגל לעשות את הבלתי צפוי. כזה שמחפש את השער, ובדרך כלל גם מוצא.
כן, למרות שהעונה לא התפתחה כפי שציפה ולמרות הפיחות הניכר בדקות המשחק, המספרים של איסקו דומים מאוד לאלו של העונה שעברה במלאגה, אז היה הכוכב הבלתי מעורער ובקושי ירד מכר הדשא. 12 שערים וארבעה בישולים היו לו ב-45 משחקים בעונה המזהירה תחת הדרכתו של מנואל פלגריני. ובריאל? 11 שערים (שמונה בליגה, שלושה בליגת האלופות) וחמישה בישולים ב-36 משחקים, מתוכם 13 כמחליף. מה היה קורה אילו היה משחק יותר? המספרים שלו ודאי היו טובים יותר, אך אולי ריאל לא הייתה מבצעת את הריצה שהחזירה אותה למאבק האליפות.
ועכשיו מגיעה ההזדמנות הגדולה שלו. במשחק הראשון מול ברצלונה, כאמור, הוא כלל לא שותף ומאז הפך לשחקן ספסל. בהפסד הביתי 4:3 בסיבוב השני, הוא נכנס לחמש הדקות האחרונות, מיד אחרי הפנדל המכריע של ליאונל מסי. למעשה, הוא לא כבש או בישל בחמישה משחקים מול בארסה בקריירה (אחד עם ולנסיה, שלושה עם מלאגה ואחד עם ריאל). בכל החמישה, אגב, הוא הפסיד. כעת הוא יכול לא רק לעשות היסטוריה אישית, אלא גם לחגוג תואר קבוצתי ראשון בקריירה.
