סיכום העונה החמישית של עומרי כספי ב-NBA חייב להתחלק לשניים, לפי שנים קלנדריות - בחודשיים של 2013 לכספי היה מקום קבוע ברוטציה של קווין מקהייל ביוסטון, בחודשים של 2014 הוא נע בין הרוטציה למעמקי הספסל. אבל לפני החלוקה, חשוב להתייחס לשורה התחתונה - גם אחרי החודשים הפחות מוצלחים מבחינת דקות משחק, זו הייתה השנה החשובה ביותר של כספי ב-NBA, הראשונה בה הוא נשפט לפי מה שהוא כרגע ולא לפי מה שהוא יכול להפוך להיות. והשיפוט של מקהייל הוא שיש לכספי מה לתרום לאחת משש הקבוצות הטובות בעולם.
בדומה לסיכום העונה של גל מקל, גם במקרה של כספי אין הרבה מה לחדש ברמה המקצועית ביחס לסיכום אמצע העונה. אז התייחסתי לכך שעומרי משמש ביוסטון כסטרץ' 4 - שחקן שעל הנייר רשום כפאוור פורוורד אך מתפקד כשחקן חוץ לכל דבר. ככזה, יש לו יתרון בקליעה ובמהירות וחיסרון בריבאונד ובפיזיות ביחס לחלק גדול מהיריבים שלו. חלק גדול מהזמן היתרונות שלו היו חשובים יותר מהחסרונות - הקליעה הייתה סבירה, משחק הריצה היה מאוד אפקטיבי מול פאוור פורוורדים יריבים והוא עבד קשה מאוד בהגנת הפוסט על שחקני פנים סטנדרטיים.
אז מה הוביל לירידה במעמד ובדקות המשחק לאחר חודשיים טובים? חשוב להבהיר שלעומת מה שנדמה היה לפעמים, זה לא ממש קשור לשינוי ביכולת של כספי עצמו. מבט על המספרים פר דקה של כספי בחודשיים הטובים ובשלושת החודשים הפחות טובים מגלה שאין כמעט הבדל בין שתי התקופות. ניתן לציין ירידה קלה באחוזי הקליעה ובחטיפות לצד עלייה בריבאונדים ובהליכות לקו העונשין, הנתונים הקבוצתיים בדקות שכספי שיחק נשארו כמעט זהים. קל לראות משחק של שש דקות בו כספי לא קלע או יומיים לא טובים רצופים ולהסיק שזו הסיבה לכך שהוא משחק פחות, אבל מבחינה סטטיסטית לא היה שינוי מהותי ויוסטון זו קבוצה שאוהבת להשתמש בסטטיסטיקה כדי לבצע הערכות לשחקנים שלה.
ההסבר המרכזי הוא שבדיעבד, החודשיים הראשונים היו המקסימום המוחלט של קרדיט שכספי יכול לקוות לקבל בקבוצה גדולה ב-NBA וששאר העונה ייצגה באופן ריאלי יותר את המעמד שלו בקבוצה בסדר הגודל הזה. הוא הרוויח את החודשיים האלה דרך תקופת הכנה נהדרת, למידה מהירה של עקרונות המשחק של הרוקטס ועבודה קשה בניסיון להתמודד עם החסרונות, אבל בסופו של דבר המציאות הדביקה את הפער.
מבט על הרוטציה של יוסטון מבהיר שיש שם שישה וחצי שחקנים עם דקות מובטחות. החצי הוא עומר אשיק שכשהוא בריא הוא הסנטר המחליף של הקבוצה, מה שאומר שהוא מקבל דקות אבל לא הרבה. שאר ששת השחקנים הם פטריק בברלי, ג'רמי לין, ג'יימס הארדן, צ'נדלר פארסונס, טרנס ג'ונס ודווייט הווארד. כספי לא שייך לליגה של השבעה האלה. כל אחד מהם, גם הפחות נוצצים כמו בברלי וג'ונס, עושים כמה דברים חשובים ברמה גבוהה מאוד. אם כספי היה קולע שלשות ב-45 אחוזים במקום ב-35 אולי ניתן היה לצרף אותו לחבורה הזאת, אבל זה לא נמצא בטווח היכולות שלו לאורך זמן.
הליגה שכספי שייך אליה היא זו של הארבעה-חמישה שחקנים שנאבקים על שני המקומות הנותרים ברוטציה של מקהייל. זאת ההיררכיה בסגל של יוסטון השנה - שני כוכבים, חמישה שחקני רוטציה קבועים ועוד כמה שנאבקים על המקומות הנותרים. פרט לכספי, ניתן למצוא בחבורה הזאת את מומחה השלשות פרנסיסקו גארסיה, את הליטאי הענק (2.13 מ') דונטאס מוטיונאס ואת שחקן הכנף ג'ורדן המילטון שהצטרף בדד-ליין. בדומה לכספי, כל השלושה הם שחקני NBA לגיטימיים אבל לא כאלה ששווים מקום קבוע ברוטציה של קונטנדרית. גארסיה לא קולע השנה באחוזים טובים מספיק כדי להיחשב למניה בטוחה, מוטיונאס הוא גבוה שקולע מבחוץ רק על הנייר והמילטון פתח חזק גם בקליעה וגם בהגנה אישית ונחלש מאוד מהר. בשלב מסוים מוטיונאס והמילטון קיבלו את הקרדיט ממקהייל, בשבועות האחרונים היררכיה הפנימית שוב השתנתה וכספי חזר למעמד גבוה יותר.
מה שעוד קרה בשבועות האחרונים אלו פציעות של שלושה משבעת שחקני הרוטציה - הווארד, בברלי וג'ונס. בשלב כזה של העונה קבוצות שבונות על התקדמות בפלייאוף נוטות לתת לשחקני מפתח לנוח ולהתאושש מפציעות לאט ושחקני המשנה מקבלים יותר דקות, זה בדיוק מה שקורה כרגע ביוסטון וזה עוזר לכספי לקבל דקות משמעותיות ולנסות להוכיח למקהייל ששווה לתת לו הזדמנות בפלייאוף.
מה שמוביל אותנו לחלק המעניין ביותר - מה יקרה בפלייאוף? ב-NBA, העונה הרגילה והפלייאוף הם שני עולמות נפרדים, ליגה חדשה מתחילה באמצע אפריל. האינטנסיביות אחרת לגמרי ופתאום כולם שומרים חזק, אם המעבר מאירופה ל-NBA הוא קשה אז המעבר מהעונה הרגילה לפלייאוף עשוי להיות לא פחות מסובך. לטוב ולרע, לא מעט שחקנים משנים לחלוטין את המעמד שלהם בפוסט סיזן, יש כאלה שמתאימים מקצועית ומנטלית לרגעים החשובים ויש כאלה שלא.
מבחינה מקצועית, לא הולך להיות קל לכספי לקבל דקות משמעותיות בפלייאוף משלוש סיבות מרכזיות: 1) הפצועים צפויים לחזור ושחקני המפתח צפויים לקבל יותר דקות, מה שישאיר פחות לשחקנים המשניים. 2) בפלייאוף קצב המשחק יורד, קבוצות שמות דגש רב יותר על ירידה להגנה והיכולת במשחק עומד הופכת לחשובה יותר, מה שפחות מתאים לכספי שהיתרון הבולט שלו הוא במשחק ריצה. מצד שני, יוסטון אוהבת לרוץ ותנסה להמשיך לעשות זאת גם בפלייאוף. 3) היריבה המסתמנת כרגע בסיבוב הראשון היא פורטלנד, שהפאוור פורוורד שלה הוא למרקוס אולדרידג' האיכותי והגבוה שבוודאי יקבל 40 דקות ומעלה למשחק. לכספי יהיה מאוד קשה לשמור עליו - גם להקשות על הזריקה בשחרור גבוה שלו מחצי מרחק, גם למנוע ממנו לתפוס עמדה בפוסט וגם להתמודד איתו בריבאונד. מוטיונאס נראה כמו התאמה הרבה יותר טובה למאץ'-אפ הזה.
אבל עם כל הכבוד לצדדים המקצועיים, בפלייאוף חשובה קודם כל ההתאמה המנטלית. שחקנים במעמד של כספי בסופו של דבר מקבלים את ההזדמנות, אם לא לפני כן אז בימים בהם שום דבר אחר לא הולך לקבוצה. אם הוא יוכיח שהוא שחקן שניתן לסמוך עליו לקלוע שלשה פנויה ברבע רביעי של משחק פלייאוף מכריע, אם הוא יביא את רוח הלחימה שמתאימה למעמד וישלב אותה עם קבלת החלטות טובה (בעיקר בהגנה), הוא ישחק. ביל סימונס נוהג לטעון שהשאלה דרכה הוא בוחן שחקנים היא האם הם יכולים להשתלב בסדרת פלייאוף גדולה המתנהלת ברמת אתלטיות, אינטנסיביות, ביצוע וקבלת החלטות גבוהה במיוחד. לכספי יש את הנתונים הפיזיים להשתלב והוא נמצא בקבוצה שלא דורשת ממנו לעשות דברים שהוא לא יודע, אבל רק בזמן אמת נוכל לדעת האם יש לו מה לחפש ברמות האלה. המבחן המעניין ביותר של שחקן ישראלי ב-NBA יתחיל בעוד שבועיים.
